יש אלוהים של ראש,
זה אלוהים של היגיון,
זה אלוהים ללא דמיון,
זה אלוהים שיש לו גלימה,
זה אלוהים שהוא שופט כל מזימה,
זה אלוהים שמוכיחים אותו בראיות,
זה אלוהים שברא את החיות,
זה אלוהים שהוריד תורה בעשן,
זה אלוהים שמעניש על כל בלגן,
זה אלוהים שמניס גבעות,
זה אלוהים שצד את הרעות,
זה אלוהים שדן את הכל,
זה אלוהים שמהותו היא למשול.
ויש אלוהים של רגש,
זה אלוהים שהוא אבא,
זה אלוהים שהוא אוהב,
זה אלוהים שהוא משגיח,
זה אלוהים שהוא סולח,
זה אלוהים שהוא כואב,
זה אלוהים שהוא שומר,
זה אלוהים שנשכב על הגדר,
זה אלוהים שהוא תמיד ער,
שומע, מקשיב לכל בעיה והסבר,
ויש אלוהים אחר,
זה לא אלוהים של ראש,
ולא אלוהים של רגש,
הוא אחר,
ממש אחר,
לא לומדים עליו בספרים,
ולא בהרגשות של השגחה ו"חיבורים",
זה לא אלוהים שמוכיחים אותו בראיות של היגיון של הראש,
זה גם לא אלוהים שמרגישים את ההשגחה והחיבור איתו ברגש הקדוש,
הוא לא קשור אליהם,
הוא אחר,
אין לי הסבר,
הוא לא ממהר,
הוא לא מצווה,
הוא גם לא מקווה -
שתהיו משהו אחר,
הוא פשוט שם,
קיים,
בדיוק כמו החיים,
או אולי ממש כמוהם,
בשקט של הכל,
בדממה של הרגע,
והוא לא מצווה כי הציווי נמצא בפנים,
הוא לא מקווה כי התקווה היא החיים,
כל מה שנשאר לעשות,
זה לשבת, בשקט, לנשום, ולחיות -
בין שני עולמות כבויים,
עם אלוהים.
