גם משפטית זה מה שנקרא "מורדת" שעלולה להפסיד זכויות במקרה של גירושין בעתיד  (כדאי להתייעץ עם איש מקצוע).

(וכן להיפך מצד הבעל)

מצד שני יחסים בלי קירבה אמיתית נפשית הם אופציה גרועה יותר.

אז יכולה להיות תקופה כלשהי של ריחוק פיסי כחלק מצורך בבירור אישי ורגשי, אבל זה לא דרך חיים קבועה!

צריך יעוץ אישי ולא בפורום על התקווה לשיקום הנישואין, ואם לא אז להמשיך ככה כשיטה קבועה זה לא דבר נכון.

אבל יש הגדרה לילד שנולד כתוצאה מלהכריח את האישה לשכב איתו

ועדיין יש הגדרה גם למה שכתבתי?

נראה לי שלזה התכוונה ב"בן שנואה"

"וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי (יחזקאל כ, לח) – אמר רבי לוי: אלו בני תשע מדות, בני אסנ"ת משגע"ח: בני אימה, בני אנוסה, בני שנואה, בני נידוי, בני תמורה, בני מריבה, בני שכרות, בני גרושת הלב, בני ערבוביא, בני חצופה".

וכ"כ הרמב"ם (דעות ה, ד): "ולא יהיו שניהם לא שכורים ולא עצלנים ולא עצבנים, ולא אחד מהן, ולא תהיה יְשֵנָה, ולא יאנוס אותה והיא אינה רוצה, אלא ברצון שניהם ובשמחתם".

ובלי קשר:איך אפשר לשכב עם מישהו כשאת שונאת אותו? מה זה גורם לך עם הזמן? אני מבינה למה התכוונת,כי א"א לאסור עליו ללכת לאחרת ומצד שני לא לשכב איתו.זה לא פייר כביכול.

לכן,לדעתי,הסיפור פה מאוד לא פשוט. גם לא שמענו צד שני.

היא צריכה להתייעץ עם עו"ד,מטפל זוגי/אישי,רב וכו'

עצוב לשמוע את המצב שלכם.

עדיין לא יודע מה להמליץ. 

מה שברור זה שכדאי לך או לכם להיעזר בייעוץ מקצועי. בין אם אתם בוחרים להישאר יחד ובין אם בוחרים להיפרד.

את מתארת איומים מכל הכיוונים. כרגע זה נשמע שיש לך לבחור את הרע במיעוטו:

האם להסכים שבעלך יתחזק מהצד מערכת יחסים נוספת. (שאולי גם היא עלולה להתפתח ולגרום לגירושין שלכם).

האם ליזום גירושין, למרות המחיר שהילדים עשויים לשלם. 

האם להשתתף ביחסים שאת לא נהנית מהם, אפילו סובלת עד גבול הבלתי אפשרי. 

הבעיה שלכם איננה רק "שאלה קשה ביחסי אישות", למרות שבהחלט הם מהווים מרכיב חשוב בכל זוגיות בריאה ורצינית. כמו אצל רוב / כל הזוגות הקושי לא מתחיל בחדר המיטות, אלא ששם באים לידי ביטוי שאר תחומי היחסים.

אצלכם הבעיה מורכבת בגלל הפגיעה הנפשית והרגשית שכבר חווית ועדיין חווה, הנכונות שלו לפרק את החבילה ולקחת את הילדים כבני ערובה ומגן אנושי. אולי גם בגלל הנכונות שלך להישאר בכל מחיר. 

יש באינטרנט טיפים וקורסים לבנות ביטחון עצמי, אבל ספק האם זה יעזור, לאור הקושי הנפשי והרגשי שאת חווה. את חיה באווירה הרסנית, אז קשה לצמוח שם, אולי לשרוד.

למעשה את יכולה לנסות לשתף את בעלך בקושי שלך. בקשי ממנו להיפגש לדייט, להשקיע זמן ולשבת רגוע. היישרי מבט ואימרי לו בכנות, ברגישות ובנחישות, שבגדול את מסכימה לקיום יחסים חפוזים וקצרים. אבל אם הוא מעוניין לקבל גם רגש במיטה, אז עליו לבטא מחמאות ואהבה בשאר היום, או לפחות לצמצם את הביקורת עד ליחס של אחד לחמש מול המחמאות והפירגון. מה לעשות שאת מורכבת גם מרגש. כמו כולנו. אנחנו מכבדים את רצונו שיחסי האישות יכילו גם רגש ולא רק טכני. אבל מכבדים גם את רצונך לחוש אהובה ושווה. אימרי לי שבלי לשפוט אותו על היחס השלילי והפוגעני מולך, תוצאה פשוטה נגרמת התכווצות שלך והסתגרות.

הסבירי לו בכנות ובכבוד שמצידך את מסכימה לתת לו הכל, אבל יש תופעות שאינן בשליטתך. כמו אדם שיכניס מים במיכל הדלק, אז הרכב לא יבער כראוי ולא יבצע את התנועה המבוקשת. זו תוצאה טבעית, לא עונש. את מתאמצת לבוא לקראתו בכל מה שאת יכולה, אין לך שום ענין לייבש אותו, בטח לא על חשבון הילדים שיסבלו מגירושין, אבל הגוף שלך איננו מכונה קרה. הוא עדיין מגיב לרגש ולביקורת.   

הזכירי לבעלך שגירושין ותשלומי מזונות זה עסק יקר. גם כשנעשים בהסכמה ובוודאי כשנעשים במריבה. חבל לו. הרבה אבות גרושים מתאבדים בסופו של דבר.  

כנ"ל הסבירי לו לגבי הבקשה לקיים יחסים עם אשה נוספת, שהאופי שלך מונע ממך להסכים לזה. זה רגש בלתי רצוני. 

תשאלי רב או אנשי מקצוע, אבל כבר כתבו שגירושין הם גם אופציה. אם ניסית הכל ולא הצליח, אז תאמיני שהבורא יתברך ייתן כוח לילדים להתמודד. לא ברור שטוב להם יותר לראות אותך פגועה וסובלת.לא ממהרים להתגרש, אבל גם לא מתאבדים כדי למנוע גירושין. בנישואין מורכבים כמו שלכם, הייתי משקיע מאמץ סביר, אולי גם עילאי, אבל לא מעל ומעבר. אם שניכם סובלים, הוא מיחסים בלתי מספקים או בלתי קיימים, את מעלבון והשפלה, אז ייתכן שימליצו לכם ללכת איש לדרכו.      

סביר להניח שכאשר בעלך יחוש שאת שלמה עם רצונך לשנות את המצב לכבוד הדדי, או במסגרת של שלום בית והקטנת עלבון או במסגרת של הליך גירושין, הוא גם יתחיל לזוז קדימה. ייקח אחריות על חלק מהמצב וינסה לשפר את הרגשתך.

אם גם השלמה שלך עם אופציה של גירושין לא תזיז אותו בכלום, אז אולי הזוגיות שלכם כבר מתה. לאחר קבלת אישור מרב לגירושין, תבצעו הליך פורמלי של קבורה, למרות כל הכאב. אולי אל תמתינו שהמסגרת הזוגית תרקיב סופית ותפיץ ריח לא נעים שגם הילדים יסבלו ממנו.   

תשאלי, איך אפשר לדרוש ממנו להשתנות, להשקיע ולבנות, תוך כדי שמניחים אקדח טעון באיום של גירושין על רקתו? אולי התשובה היא שלפעמים המצב כל כך קשה, עד שנאלצים לזעזע ולנער בעזרת שוק חשמלי אדיר, גם בלי היגיון. פשוט לבדוק האם בכלל קיים דופק בזוגיות, או שאת מבצעת החייאה על גופה קרה. קשה לדרוש ממך להישאר בזוגיות לאורך שנים רבות, ועוד להתפשט ולפתוח לב ורגליים -סליחה על הביטוי- רק בגלל איומים שכל האופציות האחרות גרועות יותר. או כמו שכתבת בעצמך, זה פשוט לא עובד לך.

מה שנשאר לך לעשות מעבר לייעוץ מקצועי, זה כנראה בעיקר סגולה רוחנית: תשובה תפילה וצדקה. תפילה לבורא עולם, השותף השלישי בילדים שלכם. 

קיצור, לא יודע מה להמליץ עוד, אבל ברור שכדאי לך/ם  להיעזר בייעוץ מקצועי.

בעזרת ה' יהיה טוב. 

טו בשבט הוא יום של מציחה. ראש השנה לאלנות. 

נשמע שעלינו על נקודה נוספת. חוסר אימון.

את לא סומכת עליו לגמרי שאינו בוגד ברמה כלשהי.

הוא לא סומך עלייך שאת מעונינת בטובתו וטובת הילדים

חבל להשתמש בהגדרת "למצוא מי הבעיה".

יש שני מבוגרים אחראים. כרגע לא טוב להם ביחד. אז בודקים האם יוכלו להגיע למצב נסבל או לא.

לכל אחד יש יתרונות וחסרונות. נכון שאחד מתעלם ממחויבותו לאלוקיו, לאשתו, אולי גם מאיים לפגוע בילדיו אבל דחיקתו לפינה של "אתה הבעיה" "אני בסדר", או מיצוב רעייתו בעמדת "אני הבעיה""אתה בסדר", לא תתרום הרבה לעניות דעתי.

תכל'ס שניהם סובלים ולפחות במידת מה שניהם אחראים. כמובן ייתכן שאחד אחראי יותר והשניה פחות, או להיפך. או שיום ככה ושובע אחרת, חודש ככה ושנה אחרת, אבל זה שולי. חוץ מזה הרעיון הוא להיות חכם ולא רק צודק. אז מה ייתן לגברת להשתמש במונח של מי הבעיה? עדיף סמנטיקה של שנינו אחראים יחד לאיכות חיינו. אולי כל אחד על חמישים אחוז. כך זה מונע סערה רגשית של "הוא אשם" או "אני אשמה". בזמן שהיא תיזכר בעוולות שלו תזכיר לעצמה שגם היא אחראית. בזמן שנזכרת שהיא טעתה תזכיר לעצמה שגם הוא אחראי. הרי אינך סבור שהרעיה בכלל לא אחראית לכלום והיא רק פסיבית להחלטות בעלה, נכון? הרי היא יצור שכלי ורגשי. יזמה פניה לטיפול, כתיבה לפורום וכדומה. יכלה גם להיות פסיבית יותר או אולי אקטיבית יותר.  סימן שיש לה שליטה מסוימת על הדינמיקה בבית. זה כמובן לא אומר שהיא ורק היא אחראית לכל הזוגיות, אלא כל אחד אחראי במידת מה.  

אמנם היא לא כתבה בני כמה הם בערך, אבל אם שניהם מסכימים להשקיע כדי לשפר יש תקווה .

גם אם רק אחד משקיע עדיין יש תקווה 

בהצלחה  

אני מבין למה הכותרת היא "בעיה קשה ביחסי אישות".

פשוט ככה: "גברת אשתאול" מסכימה להתפשר ולהתגמש בכל התחומים. סופגת עלבונות, מתעלמת מספק חילול שבת, ספק בגידה, נמנעת מגירושין, מסכימה לשכב כמשתתפת פסיבית במשגלים קצרים גם שאינם לרוחה.

"גברת אשתאול" מקריבה למען ילדיה ונישואיה, מוותרת ומוותרת עד המקום שבו היא מרגישה שלא יכולה יותר, שזה יחסי אישות ארוכים, כולל רגש, משחק מקדים וכדומה. שם נגמר לה הסבלנות. אז היא חושבת שמדובר על בעיה קשה ביחסי אישות. 

מצד שני גם "מר אשתאול" עשוי להרגיש שהוא מוותר ומקריב. מוותר על חירות ליסוע בשבת, מוותר על דברים נוספים לפי הרגשתו. עד המקום של הנאה מלאה שלו מיחסי אישות לטעמו, כולל העדפות מיניות אישיות, רגש וכדומה. שם הוא נבלם לחלוטין. אכן מתאפשר לו להתחבר גופנית לרעייתו, אך לא הרבה מעבר. אסור לו להחזיק פילגש מהצד, או לפחות אסור להצהיר על כך רשמית.  

לכן שני ההורים "במשפחת אשתאול" הם מרגישים שסלע המחלוקת ביניהם הוא יחסי האישות, בזמן שנקודת אי ההתאמה מתחילה כבר בפגיעה מילולית / ריחוק מהדת וכדומה.      

שהאמא מתעללת בילדים,ולבקש משמורת עליהם

היו דברים מעולם

מכירה סיפור על גבר מתעלל שאשתו פשוט יצאה מדעתה בגללו

וכיום הוא מגדל את הילדים,כי היא לא יציבה נפשית

היא רואה אותם רק דרך "מרכז קשר"

לכן כדאי מאוד להתייעץ עם עו"ד טוב לפני כל צעד שלך

בהצלחה

להקליט/להסריט אותו/להקליט שיחות טלפון, לשאול עו"ד מה יתפוס

שיהיה לך תיעוד ממעשיו

כל זה במיקרה והכיוון הוא גירושין

זה איסור מהתורה להיות עם כל מי שאינה אשתו.

זה איסור מהמוסר האנושי של כל עם ועם.

זה לא רק "בין אדם לחברו" מצד נאמנות לאישתו - אל זה איסור העומד בפני עצמו.

ולכן ברור שאין מקום ל"בקשת הרשות" המוזרה ובוודאי שאין מקום אכן להרשות.

וזה שחסר לו קשר עם אשתו - ליבי ליבי... אבל בשביל זה צריך לבנות קשר אמיתי ולא סתם קשרי מין נטולי רגש. יש לו מה ללמוד..

חדר"ג זה על נישואין עם אישה שניה, שמהתורה זה לגיטימי ומחדר"ג לא, והתקבל במרוצת הדורות כדין דרבנן שהוא בגדול מחייב את כל קהילות ישראל (מבלי להיכנס לפרטי הדיון ההלכתי בזה).

אבל להיות בקשר אינטימי עם אישה שאינה נשואה לו, ברור שזה איסור תורה.

וגם במוסר של כל או לפחות רוב העמים זה נחשב כאיסור, (לפחות כאשר מדובר בנשוי) בלי תלות בהסכמתה.

זה נשמע שלבעלך יש חוסר מודעות רגשית ברמה שהיא מעל הנורמה.

את מתארת אבא שמתעלם מחצי מילדיו. זה דבר שהוא מאוד-מאוד לא סביר. לא ציינת אם זה בגלל עומס בעבודה או כל דבר חיצוני אחר,

אבל זה נשמע שהוא פשוט אטום אליהם

ולא מבין כמה זה כואב ופוגע - ההתעלמות הזאת.

אחר כך את מסבירה שגם כלפייך המצב דומה.

הוא אטום כלפי הכאב שלך,

עד כדי כך שהוא דורש ממך להינות בזמן שאתם "ברוגז".

דבר שכמובן לא סביר לצפות לו.

הוא כאילו לא קורא אותך.

לא ברמה העמוקה

וגם לא ברמה הפשוטה.

הוא פשוט חי במנותק ממה שהוא גורם לסביבתו (לך, לילדים).

הוא לא מבין כמה כאב הוא גורם,

ובגלל שהוא לא מבין,

הוא גם מסוגל לבקש משהו כל כך מנותק מהמצב שלכם כרגע.

אנשים "רגילים"

מסוגלים להזדהות עם הכאב של הזולת,

ומסוגלים לראות אותו בצורה נפרדת מהם.

פה, 

את מתארת מצב של אדם,

שמנותק מחלק מילדיו,

ואת החלק השני הוא יסית נגדך (במקרה של גירושים).

זו עוד מראה לכך שהוא לא רואה את הילדים באמת.

הוא כנראה לא מסוגל לראות אותם כך.

ולכן או שהם לא מעניינים אותו, או שהוא משתמש בהם ככלי להכאיב לך.

ממש ממש כואב.

זה נשמע שקשה לך להתמודד איתו,

עוד הרבה מעבר ליחסים.

ביום-יום הרגיל. בתקשורת הסתמית.

הוא בן אדם שכנראה חי בהגנות מאוד נוקשות וחזקות. 

נשמע שאי אפשר לחדור אותו.

למען שלוות נפשך (עוד לפני הילדים, לפי הבית)

תתחילי להציב גבול וקווים אדומים.

תתחילי לחשוב האם את רואה סיכוי,

האם את רואה פתרון

האם אפשרי לכם לחיות יחד.

יש היום הרבה מה לעשות במקרה של ניכור הורי (כשאחד ההורים מסית נגד השני)

וחבל שתפסידי את חייך בגלל הפחד מזה.

את צריכה ליווי צמוד ותמיכה חזקה.

גם אם את בדרך לשינוי ביחד אתו,

וגם אם את בדרך לשינוי בצורה עצמאית.

כי לחיות בסבל הזה- לא חבל לך? לא חראם עלייך?

חיי האישות הם רק קצה הקרחון פה,

ויש פה שאלה הרבה יותר עמוקה,

של כמה כדאי להקריב עבור המסגרת המשפחתית,

ומה עושים עם אדם שיכול להסית את הילדים.

הרבה תמיכה יקרה,

שולחת לך כוחות!!

אני פה בפרטי אם תרצי. 

(בעצמי אני נשואה לאדם שהתחתן בשנית [עם ילדים] אחרי שפחד מאוד מהדברים האלה,

והיום הוא טוען רבני מצליח שמכיר מקרים כאלה מקרוב)

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!