גם משפטית זה מה שנקרא "מורדת" שעלולה להפסיד זכויות במקרה של גירושין בעתיד  (כדאי להתייעץ עם איש מקצוע).

(וכן להיפך מצד הבעל)

מצד שני יחסים בלי קירבה אמיתית נפשית הם אופציה גרועה יותר.

אז יכולה להיות תקופה כלשהי של ריחוק פיסי כחלק מצורך בבירור אישי ורגשי, אבל זה לא דרך חיים קבועה!

צריך יעוץ אישי ולא בפורום על התקווה לשיקום הנישואין, ואם לא אז להמשיך ככה כשיטה קבועה זה לא דבר נכון.

אבל יש הגדרה לילד שנולד כתוצאה מלהכריח את האישה לשכב איתו

ועדיין יש הגדרה גם למה שכתבתי?

נראה לי שלזה התכוונה ב"בן שנואה"

"וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי (יחזקאל כ, לח) – אמר רבי לוי: אלו בני תשע מדות, בני אסנ"ת משגע"ח: בני אימה, בני אנוסה, בני שנואה, בני נידוי, בני תמורה, בני מריבה, בני שכרות, בני גרושת הלב, בני ערבוביא, בני חצופה".

וכ"כ הרמב"ם (דעות ה, ד): "ולא יהיו שניהם לא שכורים ולא עצלנים ולא עצבנים, ולא אחד מהן, ולא תהיה יְשֵנָה, ולא יאנוס אותה והיא אינה רוצה, אלא ברצון שניהם ובשמחתם".

ובלי קשר:איך אפשר לשכב עם מישהו כשאת שונאת אותו? מה זה גורם לך עם הזמן? אני מבינה למה התכוונת,כי א"א לאסור עליו ללכת לאחרת ומצד שני לא לשכב איתו.זה לא פייר כביכול.

לכן,לדעתי,הסיפור פה מאוד לא פשוט. גם לא שמענו צד שני.

היא צריכה להתייעץ עם עו"ד,מטפל זוגי/אישי,רב וכו'

עצוב לשמוע את המצב שלכם.

עדיין לא יודע מה להמליץ. 

מה שברור זה שכדאי לך או לכם להיעזר בייעוץ מקצועי. בין אם אתם בוחרים להישאר יחד ובין אם בוחרים להיפרד.

את מתארת איומים מכל הכיוונים. כרגע זה נשמע שיש לך לבחור את הרע במיעוטו:

האם להסכים שבעלך יתחזק מהצד מערכת יחסים נוספת. (שאולי גם היא עלולה להתפתח ולגרום לגירושין שלכם).

האם ליזום גירושין, למרות המחיר שהילדים עשויים לשלם. 

האם להשתתף ביחסים שאת לא נהנית מהם, אפילו סובלת עד גבול הבלתי אפשרי. 

הבעיה שלכם איננה רק "שאלה קשה ביחסי אישות", למרות שבהחלט הם מהווים מרכיב חשוב בכל זוגיות בריאה ורצינית. כמו אצל רוב / כל הזוגות הקושי לא מתחיל בחדר המיטות, אלא ששם באים לידי ביטוי שאר תחומי היחסים.

אצלכם הבעיה מורכבת בגלל הפגיעה הנפשית והרגשית שכבר חווית ועדיין חווה, הנכונות שלו לפרק את החבילה ולקחת את הילדים כבני ערובה ומגן אנושי. אולי גם בגלל הנכונות שלך להישאר בכל מחיר. 

יש באינטרנט טיפים וקורסים לבנות ביטחון עצמי, אבל ספק האם זה יעזור, לאור הקושי הנפשי והרגשי שאת חווה. את חיה באווירה הרסנית, אז קשה לצמוח שם, אולי לשרוד.

למעשה את יכולה לנסות לשתף את בעלך בקושי שלך. בקשי ממנו להיפגש לדייט, להשקיע זמן ולשבת רגוע. היישרי מבט ואימרי לו בכנות, ברגישות ובנחישות, שבגדול את מסכימה לקיום יחסים חפוזים וקצרים. אבל אם הוא מעוניין לקבל גם רגש במיטה, אז עליו לבטא מחמאות ואהבה בשאר היום, או לפחות לצמצם את הביקורת עד ליחס של אחד לחמש מול המחמאות והפירגון. מה לעשות שאת מורכבת גם מרגש. כמו כולנו. אנחנו מכבדים את רצונו שיחסי האישות יכילו גם רגש ולא רק טכני. אבל מכבדים גם את רצונך לחוש אהובה ושווה. אימרי לי שבלי לשפוט אותו על היחס השלילי והפוגעני מולך, תוצאה פשוטה נגרמת התכווצות שלך והסתגרות.

הסבירי לו בכנות ובכבוד שמצידך את מסכימה לתת לו הכל, אבל יש תופעות שאינן בשליטתך. כמו אדם שיכניס מים במיכל הדלק, אז הרכב לא יבער כראוי ולא יבצע את התנועה המבוקשת. זו תוצאה טבעית, לא עונש. את מתאמצת לבוא לקראתו בכל מה שאת יכולה, אין לך שום ענין לייבש אותו, בטח לא על חשבון הילדים שיסבלו מגירושין, אבל הגוף שלך איננו מכונה קרה. הוא עדיין מגיב לרגש ולביקורת.   

הזכירי לבעלך שגירושין ותשלומי מזונות זה עסק יקר. גם כשנעשים בהסכמה ובוודאי כשנעשים במריבה. חבל לו. הרבה אבות גרושים מתאבדים בסופו של דבר.  

כנ"ל הסבירי לו לגבי הבקשה לקיים יחסים עם אשה נוספת, שהאופי שלך מונע ממך להסכים לזה. זה רגש בלתי רצוני. 

תשאלי רב או אנשי מקצוע, אבל כבר כתבו שגירושין הם גם אופציה. אם ניסית הכל ולא הצליח, אז תאמיני שהבורא יתברך ייתן כוח לילדים להתמודד. לא ברור שטוב להם יותר לראות אותך פגועה וסובלת.לא ממהרים להתגרש, אבל גם לא מתאבדים כדי למנוע גירושין. בנישואין מורכבים כמו שלכם, הייתי משקיע מאמץ סביר, אולי גם עילאי, אבל לא מעל ומעבר. אם שניכם סובלים, הוא מיחסים בלתי מספקים או בלתי קיימים, את מעלבון והשפלה, אז ייתכן שימליצו לכם ללכת איש לדרכו.      

סביר להניח שכאשר בעלך יחוש שאת שלמה עם רצונך לשנות את המצב לכבוד הדדי, או במסגרת של שלום בית והקטנת עלבון או במסגרת של הליך גירושין, הוא גם יתחיל לזוז קדימה. ייקח אחריות על חלק מהמצב וינסה לשפר את הרגשתך.

אם גם השלמה שלך עם אופציה של גירושין לא תזיז אותו בכלום, אז אולי הזוגיות שלכם כבר מתה. לאחר קבלת אישור מרב לגירושין, תבצעו הליך פורמלי של קבורה, למרות כל הכאב. אולי אל תמתינו שהמסגרת הזוגית תרקיב סופית ותפיץ ריח לא נעים שגם הילדים יסבלו ממנו.   

תשאלי, איך אפשר לדרוש ממנו להשתנות, להשקיע ולבנות, תוך כדי שמניחים אקדח טעון באיום של גירושין על רקתו? אולי התשובה היא שלפעמים המצב כל כך קשה, עד שנאלצים לזעזע ולנער בעזרת שוק חשמלי אדיר, גם בלי היגיון. פשוט לבדוק האם בכלל קיים דופק בזוגיות, או שאת מבצעת החייאה על גופה קרה. קשה לדרוש ממך להישאר בזוגיות לאורך שנים רבות, ועוד להתפשט ולפתוח לב ורגליים -סליחה על הביטוי- רק בגלל איומים שכל האופציות האחרות גרועות יותר. או כמו שכתבת בעצמך, זה פשוט לא עובד לך.

מה שנשאר לך לעשות מעבר לייעוץ מקצועי, זה כנראה בעיקר סגולה רוחנית: תשובה תפילה וצדקה. תפילה לבורא עולם, השותף השלישי בילדים שלכם. 

קיצור, לא יודע מה להמליץ עוד, אבל ברור שכדאי לך/ם  להיעזר בייעוץ מקצועי.

בעזרת ה' יהיה טוב. 

טו בשבט הוא יום של מציחה. ראש השנה לאלנות. 

נשמע שעלינו על נקודה נוספת. חוסר אימון.

את לא סומכת עליו לגמרי שאינו בוגד ברמה כלשהי.

הוא לא סומך עלייך שאת מעונינת בטובתו וטובת הילדים

חבל להשתמש בהגדרת "למצוא מי הבעיה".

יש שני מבוגרים אחראים. כרגע לא טוב להם ביחד. אז בודקים האם יוכלו להגיע למצב נסבל או לא.

לכל אחד יש יתרונות וחסרונות. נכון שאחד מתעלם ממחויבותו לאלוקיו, לאשתו, אולי גם מאיים לפגוע בילדיו אבל דחיקתו לפינה של "אתה הבעיה" "אני בסדר", או מיצוב רעייתו בעמדת "אני הבעיה""אתה בסדר", לא תתרום הרבה לעניות דעתי.

תכל'ס שניהם סובלים ולפחות במידת מה שניהם אחראים. כמובן ייתכן שאחד אחראי יותר והשניה פחות, או להיפך. או שיום ככה ושובע אחרת, חודש ככה ושנה אחרת, אבל זה שולי. חוץ מזה הרעיון הוא להיות חכם ולא רק צודק. אז מה ייתן לגברת להשתמש במונח של מי הבעיה? עדיף סמנטיקה של שנינו אחראים יחד לאיכות חיינו. אולי כל אחד על חמישים אחוז. כך זה מונע סערה רגשית של "הוא אשם" או "אני אשמה". בזמן שהיא תיזכר בעוולות שלו תזכיר לעצמה שגם היא אחראית. בזמן שנזכרת שהיא טעתה תזכיר לעצמה שגם הוא אחראי. הרי אינך סבור שהרעיה בכלל לא אחראית לכלום והיא רק פסיבית להחלטות בעלה, נכון? הרי היא יצור שכלי ורגשי. יזמה פניה לטיפול, כתיבה לפורום וכדומה. יכלה גם להיות פסיבית יותר או אולי אקטיבית יותר.  סימן שיש לה שליטה מסוימת על הדינמיקה בבית. זה כמובן לא אומר שהיא ורק היא אחראית לכל הזוגיות, אלא כל אחד אחראי במידת מה.  

אמנם היא לא כתבה בני כמה הם בערך, אבל אם שניהם מסכימים להשקיע כדי לשפר יש תקווה .

גם אם רק אחד משקיע עדיין יש תקווה 

בהצלחה  

אני מבין למה הכותרת היא "בעיה קשה ביחסי אישות".

פשוט ככה: "גברת אשתאול" מסכימה להתפשר ולהתגמש בכל התחומים. סופגת עלבונות, מתעלמת מספק חילול שבת, ספק בגידה, נמנעת מגירושין, מסכימה לשכב כמשתתפת פסיבית במשגלים קצרים גם שאינם לרוחה.

"גברת אשתאול" מקריבה למען ילדיה ונישואיה, מוותרת ומוותרת עד המקום שבו היא מרגישה שלא יכולה יותר, שזה יחסי אישות ארוכים, כולל רגש, משחק מקדים וכדומה. שם נגמר לה הסבלנות. אז היא חושבת שמדובר על בעיה קשה ביחסי אישות. 

מצד שני גם "מר אשתאול" עשוי להרגיש שהוא מוותר ומקריב. מוותר על חירות ליסוע בשבת, מוותר על דברים נוספים לפי הרגשתו. עד המקום של הנאה מלאה שלו מיחסי אישות לטעמו, כולל העדפות מיניות אישיות, רגש וכדומה. שם הוא נבלם לחלוטין. אכן מתאפשר לו להתחבר גופנית לרעייתו, אך לא הרבה מעבר. אסור לו להחזיק פילגש מהצד, או לפחות אסור להצהיר על כך רשמית.  

לכן שני ההורים "במשפחת אשתאול" הם מרגישים שסלע המחלוקת ביניהם הוא יחסי האישות, בזמן שנקודת אי ההתאמה מתחילה כבר בפגיעה מילולית / ריחוק מהדת וכדומה.      

שהאמא מתעללת בילדים,ולבקש משמורת עליהם

היו דברים מעולם

מכירה סיפור על גבר מתעלל שאשתו פשוט יצאה מדעתה בגללו

וכיום הוא מגדל את הילדים,כי היא לא יציבה נפשית

היא רואה אותם רק דרך "מרכז קשר"

לכן כדאי מאוד להתייעץ עם עו"ד טוב לפני כל צעד שלך

בהצלחה

להקליט/להסריט אותו/להקליט שיחות טלפון, לשאול עו"ד מה יתפוס

שיהיה לך תיעוד ממעשיו

כל זה במיקרה והכיוון הוא גירושין

זה איסור מהתורה להיות עם כל מי שאינה אשתו.

זה איסור מהמוסר האנושי של כל עם ועם.

זה לא רק "בין אדם לחברו" מצד נאמנות לאישתו - אל זה איסור העומד בפני עצמו.

ולכן ברור שאין מקום ל"בקשת הרשות" המוזרה ובוודאי שאין מקום אכן להרשות.

וזה שחסר לו קשר עם אשתו - ליבי ליבי... אבל בשביל זה צריך לבנות קשר אמיתי ולא סתם קשרי מין נטולי רגש. יש לו מה ללמוד..

חדר"ג זה על נישואין עם אישה שניה, שמהתורה זה לגיטימי ומחדר"ג לא, והתקבל במרוצת הדורות כדין דרבנן שהוא בגדול מחייב את כל קהילות ישראל (מבלי להיכנס לפרטי הדיון ההלכתי בזה).

אבל להיות בקשר אינטימי עם אישה שאינה נשואה לו, ברור שזה איסור תורה.

וגם במוסר של כל או לפחות רוב העמים זה נחשב כאיסור, (לפחות כאשר מדובר בנשוי) בלי תלות בהסכמתה.

זה נשמע שלבעלך יש חוסר מודעות רגשית ברמה שהיא מעל הנורמה.

את מתארת אבא שמתעלם מחצי מילדיו. זה דבר שהוא מאוד-מאוד לא סביר. לא ציינת אם זה בגלל עומס בעבודה או כל דבר חיצוני אחר,

אבל זה נשמע שהוא פשוט אטום אליהם

ולא מבין כמה זה כואב ופוגע - ההתעלמות הזאת.

אחר כך את מסבירה שגם כלפייך המצב דומה.

הוא אטום כלפי הכאב שלך,

עד כדי כך שהוא דורש ממך להינות בזמן שאתם "ברוגז".

דבר שכמובן לא סביר לצפות לו.

הוא כאילו לא קורא אותך.

לא ברמה העמוקה

וגם לא ברמה הפשוטה.

הוא פשוט חי במנותק ממה שהוא גורם לסביבתו (לך, לילדים).

הוא לא מבין כמה כאב הוא גורם,

ובגלל שהוא לא מבין,

הוא גם מסוגל לבקש משהו כל כך מנותק מהמצב שלכם כרגע.

אנשים "רגילים"

מסוגלים להזדהות עם הכאב של הזולת,

ומסוגלים לראות אותו בצורה נפרדת מהם.

פה, 

את מתארת מצב של אדם,

שמנותק מחלק מילדיו,

ואת החלק השני הוא יסית נגדך (במקרה של גירושים).

זו עוד מראה לכך שהוא לא רואה את הילדים באמת.

הוא כנראה לא מסוגל לראות אותם כך.

ולכן או שהם לא מעניינים אותו, או שהוא משתמש בהם ככלי להכאיב לך.

ממש ממש כואב.

זה נשמע שקשה לך להתמודד איתו,

עוד הרבה מעבר ליחסים.

ביום-יום הרגיל. בתקשורת הסתמית.

הוא בן אדם שכנראה חי בהגנות מאוד נוקשות וחזקות. 

נשמע שאי אפשר לחדור אותו.

למען שלוות נפשך (עוד לפני הילדים, לפי הבית)

תתחילי להציב גבול וקווים אדומים.

תתחילי לחשוב האם את רואה סיכוי,

האם את רואה פתרון

האם אפשרי לכם לחיות יחד.

יש היום הרבה מה לעשות במקרה של ניכור הורי (כשאחד ההורים מסית נגד השני)

וחבל שתפסידי את חייך בגלל הפחד מזה.

את צריכה ליווי צמוד ותמיכה חזקה.

גם אם את בדרך לשינוי ביחד אתו,

וגם אם את בדרך לשינוי בצורה עצמאית.

כי לחיות בסבל הזה- לא חבל לך? לא חראם עלייך?

חיי האישות הם רק קצה הקרחון פה,

ויש פה שאלה הרבה יותר עמוקה,

של כמה כדאי להקריב עבור המסגרת המשפחתית,

ומה עושים עם אדם שיכול להסית את הילדים.

הרבה תמיכה יקרה,

שולחת לך כוחות!!

אני פה בפרטי אם תרצי. 

(בעצמי אני נשואה לאדם שהתחתן בשנית [עם ילדים] אחרי שפחד מאוד מהדברים האלה,

והיום הוא טוען רבני מצליח שמכיר מקרים כאלה מקרוב)

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

האמת חוסר לא נתפס

שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!

איזה אובדן😢

זכית בבן זוג נדיר

לא יודע איך ממלאים כזה חסרון, אבל ה יתברך גדול מכולנו...

שבת שלום

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

וואלה, לא ידעתי.

ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.

של סוגי השנים (מעוברות ולא, שנ"ד ושנ"ה ימים) כחזל תקנו לוח קבוע וקידשו את השנים מכאן והלאה(בימי רבי הלל? לא זוכר) אז יצרו בכוונה כדי שראש השנה לא יצא באד"ו?

צר לי לומר שלא הבנתי את השאלה.

ואם התכוונת להצביע על כך שיש פרשנויות בנושא בין חכמי ישראל - זה דבר מפורסם בין העוסקים בסוגיא זו.

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌

ולכן רצוי לקחת עו"ד שישמור 100% על האינטרסים שלכם ללא שום ניגוד אינטרסים

קחו אחד אחד.

עדיף אחד מומלץ.

המחיר בדרך כלל אחיד.

0.5% ממחיר הדירה

וגם אם לא, אפשר להגיע גם ל-0.3% + מע"מ.

בכל מקרה, מצטרף להמלצות החכמים - לא לוותר על עורך דין שייצג אותך בלבד.

בכל מקרה.

לא שווה לקחת עורך דין משותף כדי לחסוך כמה אלפי שקלים (אם בכלל)

זה פוטנציאל לנפילות גדולות יותר 

מי יפתור את הסכסוכים?

עורך דין אחר על חשבונך? (ועל חשבון המוכר?)

ברוב עסקאות הבתים יש סכסוכים ברמה כזאת או אחרת.

ככלל. עו"ד יהיה יותר נאמן לצד הראשון ששכר את שירותיו.

גם אם לא יצהיר זאת.

זה גם חסך לנו את ההתעסקות בלמצוא עורך דין.

בדיעבד היינו כנראה עושים אחרת כי העו"ד הזה ספציפית שהמוכרים הביאו לנו גם לא היה מאוד מוצלח.

אבל החלטנו באמת שלא כדאי לקחת את הסיכון בשביל הפרש כזה.

תודה לכל המגיבים!

ב"ה המכירה הסתיימה בלי הבעיות שהקונה ניסתה לעשות. מסקנה: בגלל שמדובר בכאלה סכומים גדולים אז בהחלט שווה להוציא עוד קצת כסף על עורך דין מטעמכם שיהיה נאמן לחלוטין לאינטרסים שלכם.

עוד לצד x ולא בשיתוף

בדק בית. לראות שאין בדירה פערים,.לפעמים מאוד סמויים.

מדובר בדירה חדשה יחסית שעדיין יש אחריות של הקבלן, ואנחנו גם מכירים קצת את המוכרים, עדיין חשוב לעשות?

פער בעצם המיקום וכו

לפני בעיות ישירות במבנה