שאלה קשה מאוד על יחסי אישותאשתאול
מצטערת ששוב הנושא הזה...
אני נשואה ממש לא טריה עם ילדים די גדולים. הנישואין שלנו במשבר מתמשך על רקע אלימות נפשית ורגשית שאותה אני חווה.
ניסיתי ליזום פרידה והוא לא מוכן, והצליח להוריד אותי מהרעיון בגלל הפגיעה בילדים. אני בטיפול נפשי לעצמי למרות שהוא בז ומזלזל בכך מאוד, לטיפול זוגי הוא לא מוכן ללכת, מבחינתו אני הבעיה היחידית.
בגלל העלבון והפגיעה המתמשכים ומצטברים ללא הכרה שלו באחריות למצב, נוצר מצב שאני לא מסוגלת לקיום יחסי אישות, הן נפשית והן פיזית. אם היה מדובר רק בפעולה קצרה וטכנית כדי לספקו זה היה עובד, אך הוא רוצה הרבה מעבר, ממש חיבור והנאה ורצון גם מצידי, ואני לא מסוגלת לזה כאמור, ועל כן עושה כל מאמץ להתחמק מכך.

יש לציין שהוא לא דתי ולא מחויב להלכה בשום אופן.
מאחר שהוא לא מוכן לוותר על היחסים, הוא ביקש שאתן לו לגיטימציה לרעות בשדות זרים בהסכמתי.
ואני כמובן לא מסכימה.
אבל כבר חוששת שהוא עושה זאת. בכל אופן, לא תהיה לו בעיה דתית או מוסרית לעשות זאת, כי מבחינתו אני מייבשת אותו בכוונה וללא הצדקה.
אני לא יודעת איך להמשיך מכאן. יודעת שאם החבילה תתפרק, הילדים יחטפו מכה רגשית מאוד חזקה בגללו, הוא יגיב בקיצוניות ויסית אותם קשות נגדי.
מצד שני, המצב מבחינת היחסים בלתי פתיר.

נשמה שליסוסה אדומה
את חיה לא רק בשביל הילדים אלא גם בשבילך. מחובתך לאהוב ולדאוג גם לך.
ואסור שתתנהלי בחיים שלך מתוך פחדים.

אל תהי איתו כל עוד את פגועה ממנו.
ויש מצבים שבהם אין ברירה, אלא להתגרש.
אדם שלא מוכן ללכת לטיפול ולעבוד על עצמו תוך כדי שהוא פוגע בך, זו דוגמה טובה למצבים מהסוג הזה.

הילדים יתמודדו.
הוא האחרון לשכנע אותך...
תדאגי לעצמך. אמא סובלת לא יכולה להיות טובה מספיק לילדים שלה...
תדאגי לעצמך וה' ידאג לשלוח לילדייך את הכוחות הנכונים.

שיהיו לך בחירות טובות ונכונות בע"ה.

וכמובן תמשיכי לטפל בעצמך ולהעזר בכל מי שאת יכולה.
ואל תיספרי אף מילה שלילית שמופנת לעברך.
זה שלו ולא שייך אליך בשום צורה.

לגבי היחסים, לא רלוונטי בעיניי כל עוד את פגועה. את צריכה לעשות את זה מתוך חיבור, את לא זונה. הוא צריך לעבוד על עצמו ולהיות ראוי לזה.
ומה איתך?? לא מגיע לך לקיים יחסים?!

אם את חושדת שהוא נמצא עם אחרות, וזה מפריע לך ואת לא מסוגלת להיות איתו = לפרק את החבילה עם כל הכאב.

לפעמים אין ברירה...
הקושי להיות יחד הוא לא בגללאשתאול
החשד בבגידה, זה הרבה הרבה הרבה לפני זה, אבל כמובן שזה לא מוסיף רצון להתחבר.
כן ברור ברורסוסה אדומה
בכל אופן על תוותרי לעצמך ועל עצמך.
חיים יש פעם אחת, תחיי אותם על הצד הטוב ביותר. מגיע לך טוב ❤
באסהדי שרוט
אבל יש קצה אור.

אם הילדים גדולים מספיק(מה זה גדולים? מתבגרים?) אז הם יצליחו להתמודד אם רק תשדרי להם חוסן נפשי. גם בשביל עצמך.

קראתי פעם מחקר שטוען כי ילדים להורים גרושים פרודוקטיביים יותר ומפתחים כישרונות. זה הצד השני של המטבע.

אם את מרגישה שגדשה הסאה על הנישואין האלה, עם כל הכאב, את צריכה לדאוג לעצמך ולתת לילדים להתמודד עם זה(כמובן עם העזרה שלך).

לגבי להסיט את הילדים, זה לא נרטה לי כזה פשוט להסיט ילדים גדולים פתאום סתם ככה. ואם את רואה שזה הכיוון שהוא הולך אליו, תלחמי עליהם. לא מלחמה שלך ושל בעלך מולם כן? מלחמה מכובדת ובוגרת. זה לגמרי אפשרי.


ליבי איתך.
לא כולם גדוליםאשתאול
חלק בהחלט יכולים להיפגע והם זקוקים לקשר איתו, אלא שהוא יכול לערער אותם מאוד.
אפשר גם להתגרש בלי שהקשר עם מי מההורים יפגעדי שרוט
אם הם זקוקים לו והוא אבא טוב אז לא בהכרח שאם תתגרשו זה יפגע בהם בצורה קיצונית כמו שאת חוששת.
יש פסיכולוגים מיוחדים לילדים כאלה, יש ארגוני תמיכה ועם יש רצון טוב וכבוד הדדי לשני הצדדים אז יש דהר כזה גם גירושין יפים.

ראיתי לא מזמן כתבה טלויזיונית על זוג עם 4 ילדים שהחליט להתגרש והם עשו "מסיבת גירושין" אמיתית. קולטת? אשכרה מסיבה עם אורחים ומשפחה והכל חחח זה קצת קיטשי כן? אבל הרעיון שאפשר גם להתגרש יפה.

ואם מי מהצדדים מתחיל עם ניכור הורי, אפשר לגדוע גם את זה.
הכי חשוב בעיני זה כבוד ורצון הדדי.
אמרת שיש אלימות מילוליתאמא וגם
אני בטוחה שהילדים גם חווים את זה כלפייך
ואולי גם כלפי עצמם.
כדאי לברר ולתעד את העניין.

נשמע שרע לך בנישואין וחוץ מהאיום לגבי הילדים אין שום דבר שמחזיק אותך שם
וחבל
את עוד צעירה
נשמע שאין בשביל מה ומי לחכות
את חושבת ש...*אשתו של בעלי*
ילדים שרואים יחסים כאלה ירודים ולא מכבדים בין ההורים שלהם,לא נפגעים??
תחשבי מה עדיף לך(ולהם) בכזה מצב...
יקרה,חדשה ישנה
ההחלטה בידיים שלך.
או שאת נשארת נשואה וזה כולל יחסים.
או שאת מתגרשת.
את לא יכולה להגיד אני נשארת נשואה אבל בלי יחסים, את עושה צחוק מבעלך ומחיי הנישואין שלכם.
היא כתבה שבעלה לא מוכןrivki
וכנראה הוא הפחיד אותה העניין הילדים
עושה צחוק מבעלי ומחיי הנישואים?אשתאול
לחייב אישה להיות במצב אינטימי עם אדם שמתנהג בצורה פוגענית וכלפיה וכלפי ילדיה זה תקין?
אני גם הסכמתי לתת לו את מה שצריך כדי להתפרק, אבל הוא רוצה יחסים של הרבה מעבר, ואני לא מסוגלת. נורא טעונה עליו.
לא רק לאישה יש מחויבות בנישואים, אם אין כבוד בסיסי ואהבה כלפיה זה לא עובד.
זה מובן שאת לא מסוגלתהסטורי
אבל המשמעות של זה, היא שצריך להתגרש.
הוא לא יסכים בחייםאשתאול
אז תפני לקו סיוע ותבדקי איתםהסטורי
איך את מתקדמת לכיוון גירושין.

(יש סיכוי שהאיום הברור יביא אותו להסכים ליעוץ)
את לא חייבת לה דין וחשבון יקירה!!!ה' אלוקינו
רק חיבוק מגיע לך אלופהה!!!
חברה שלי טובה עברה את אותו הסיפוראון17
והיא עכשיו גרושה ומאושרת..הוא הכניס לה סרטים בראש והיא אכלה אותם ..לילדים היה קצת קשה שינוי האווירה אבל מעבר לזה ..היא חיה טוב
זה תהליך לא פשוט אבל במקרה שלך נשמע ממש הכרחי
תגובה מגעילהההההה. שלא תתנסי בניסיונות!ה' אלוקינו
ובכל זאת - להישאר נשואים אבל בלי יחסים זה לא אופציהyr

גם משפטית זה מה שנקרא "מורדת" שעלולה להפסיד זכויות במקרה של גירושין בעתיד  (כדאי להתייעץ עם איש מקצוע).

(וכן להיפך מצד הבעל)

מצד שני יחסים בלי קירבה אמיתית נפשית הם אופציה גרועה יותר.

אז יכולה להיות תקופה כלשהי של ריחוק פיסי כחלק מצורך בבירור אישי ורגשי, אבל זה לא דרך חיים קבועה!

צריך יעוץ אישי ולא בפורום על התקווה לשיקום הנישואין, ואם לא אז להמשיך ככה כשיטה קבועה זה לא דבר נכון.

 

 

 

היא לא נחשבת מורדת בשום אופןלצמוח ולהצמיח
היא כתבה שמוכנה ליחסים.
אבל הוא רוצה יותר מזה.
כל דיין או שופט מבין שגבר שמתייחס לאשתו בזילזול, פוגע בה ולא מוכן ללכת לטיפול, לא יכול לצפות מאשתו ליחסים חמים ומענגים במיטה.
וגם אם לא היתה מקיימת יחסים בכלל, היא לא מורדת.סוסה אדומה
גם בהלכה יש מושג שנקרא "בן שנואה"מקופלת
אם הוא מזלזל בה ולא מכבד אותה, כי מצד ההלכה אני בטוחה שיש לגיטמציה לסירוב שלה, מה גם שזה לא סירוב חד משמעי, אלא סירוב לכל המסביב.
צודקת. גם בעיניי זה בלתי אפשרי לקיים יחסים בצורה כזאת. בכלל. לא רק המסביב..

חיבוק יקרה, מאחלת לך את כל הטוב. מגיע לך רותו❤
זאת לא ההגדרה של בן שנואה...יהודה224
נכוןלמה לא123

אבל יש הגדרה לילד שנולד כתוצאה מלהכריח את האישה לשכב איתו

אני לא נגעתי בזה אם זה טוב או לא (ברור שלא)יהודה224
...
ברור לי שזה מה שהתכוונתלמה לא123

ועדיין יש הגדרה גם למה שכתבתי?

נראה לי שלזה התכוונה ב"בן שנואה"

את מתכוונת להגיד שבמצב כזה אסור ?סודית
בלי להכנס לשאלה ההלכתית.
מצב שבו הפותחת שונאת אותו בגלל התעללות רגשית, וגם "אוסרת" עליו ל"רעות בשדות זרים", סביר שההתעללות תחמיר, לא?
ככה כתובלמה לא123

"וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי (יחזקאל כ, לח) – אמר רבי לוי: אלו בני תשע מדות, בני אסנ"ת משגע"ח: בני אימה, בני אנוסה, בני שנואה, בני נידוי, בני תמורה, בני מריבה, בני שכרות, בני גרושת הלב, בני ערבוביא, בני חצופה".

 

וכ"כ הרמב"ם (דעות ה, ד): "ולא יהיו שניהם לא שכורים ולא עצלנים ולא עצבנים, ולא אחד מהן, ולא תהיה יְשֵנָה, ולא יאנוס אותה והיא אינה רוצה, אלא ברצון שניהם ובשמחתם".

 

ובלי קשר:איך אפשר לשכב עם מישהו כשאת שונאת אותו? מה זה גורם לך עם הזמן? אני מבינה למה התכוונת,כי א"א לאסור עליו ללכת לאחרת ומצד שני לא לשכב איתו.זה לא פייר כביכול.

לכן,לדעתי,הסיפור פה מאוד לא פשוט. גם לא שמענו צד שני.

היא צריכה להתייעץ עם עו"ד,מטפל זוגי/אישי,רב וכו'

 

אי אפשר משנאה.סודית
שאלתי אותה אם יכולה ללכת אחורה בקשר ולהזכר בו כשהיה טוב, או למצוא נקודות להעריך אותו גם בשפל דרגתו, וכו'.
ענתה שלא.

להתגרש הם לא רוצים.

מה שכתבתי לא שייך ל'פייר'. אין 'פייר' למצב כזה. היא צריכה לשקול היטב איך להגן על עצמה נפשית, ולא בטוח שכדאי לה להכנס לבחירה החופשית שלו.
מסכימה איתך לגבי התייעצות עם עורך דין.
בכל מקרה ייעוץ מקצועי יעשה לך/ם רק טובדוד10

עצוב לשמוע את המצב שלכם.

עדיין לא יודע מה להמליץ. 

מה שברור זה שכדאי לך או לכם להיעזר בייעוץ מקצועי. בין אם אתם בוחרים להישאר יחד ובין אם בוחרים להיפרד.

 

את מתארת איומים מכל הכיוונים. כרגע זה נשמע שיש לך לבחור את הרע במיעוטו:

האם להסכים שבעלך יתחזק מהצד מערכת יחסים נוספת. (שאולי גם היא עלולה להתפתח ולגרום לגירושין שלכם).

האם ליזום גירושין, למרות המחיר שהילדים עשויים לשלם. 

האם להשתתף ביחסים שאת לא נהנית מהם, אפילו סובלת עד גבול הבלתי אפשרי. 

 

הבעיה שלכם איננה רק "שאלה קשה ביחסי אישות", למרות שבהחלט הם מהווים מרכיב חשוב בכל זוגיות בריאה ורצינית. כמו אצל רוב / כל הזוגות הקושי לא מתחיל בחדר המיטות, אלא ששם באים לידי ביטוי שאר תחומי היחסים.

אצלכם הבעיה מורכבת בגלל הפגיעה הנפשית והרגשית שכבר חווית ועדיין חווה, הנכונות שלו לפרק את החבילה ולקחת את הילדים כבני ערובה ומגן אנושי. אולי גם בגלל הנכונות שלך להישאר בכל מחיר. 

 

יש באינטרנט טיפים וקורסים לבנות ביטחון עצמי, אבל ספק האם זה יעזור, לאור הקושי הנפשי והרגשי שאת חווה. את חיה באווירה הרסנית, אז קשה לצמוח שם, אולי לשרוד.

 

למעשה את יכולה לנסות לשתף את בעלך בקושי שלך. בקשי ממנו להיפגש לדייט, להשקיע זמן ולשבת רגוע. היישרי מבט ואימרי לו בכנות, ברגישות ובנחישות, שבגדול את מסכימה לקיום יחסים חפוזים וקצרים. אבל אם הוא מעוניין לקבל גם רגש במיטה, אז עליו לבטא מחמאות ואהבה בשאר היום, או לפחות לצמצם את הביקורת עד ליחס של אחד לחמש מול המחמאות והפירגון. מה לעשות שאת מורכבת גם מרגש. כמו כולנו. אנחנו מכבדים את רצונו שיחסי האישות יכילו גם רגש ולא רק טכני. אבל מכבדים גם את רצונך לחוש אהובה ושווה. אימרי לי שבלי לשפוט אותו על היחס השלילי והפוגעני מולך, תוצאה פשוטה נגרמת התכווצות שלך והסתגרות.

 

הסבירי לו בכנות ובכבוד שמצידך את מסכימה לתת לו הכל, אבל יש תופעות שאינן בשליטתך. כמו אדם שיכניס מים במיכל הדלק, אז הרכב לא יבער כראוי ולא יבצע את התנועה המבוקשת. זו תוצאה טבעית, לא עונש. את מתאמצת לבוא לקראתו בכל מה שאת יכולה, אין לך שום ענין לייבש אותו, בטח לא על חשבון הילדים שיסבלו מגירושין, אבל הגוף שלך איננו מכונה קרה. הוא עדיין מגיב לרגש ולביקורת.   

 

הזכירי לבעלך שגירושין ותשלומי מזונות זה עסק יקר. גם כשנעשים בהסכמה ובוודאי כשנעשים במריבה. חבל לו. הרבה אבות גרושים מתאבדים בסופו של דבר.  


כנ"ל הסבירי לו לגבי הבקשה לקיים יחסים עם אשה נוספת, שהאופי שלך מונע ממך להסכים לזה. זה רגש בלתי רצוני. 

 

תשאלי רב או אנשי מקצוע, אבל כבר כתבו שגירושין הם גם אופציה. אם ניסית הכל ולא הצליח, אז תאמיני שהבורא יתברך ייתן כוח לילדים להתמודד. לא ברור שטוב להם יותר לראות אותך פגועה וסובלת.לא ממהרים להתגרש, אבל גם לא מתאבדים כדי למנוע גירושין. בנישואין מורכבים כמו שלכם, הייתי משקיע מאמץ סביר, אולי גם עילאי, אבל לא מעל ומעבר. אם שניכם סובלים, הוא מיחסים בלתי מספקים או בלתי קיימים, את מעלבון והשפלה, אז ייתכן שימליצו לכם ללכת איש לדרכו.      

 

סביר להניח שכאשר בעלך יחוש שאת שלמה עם רצונך לשנות את המצב לכבוד הדדי, או במסגרת של שלום בית והקטנת עלבון או במסגרת של הליך גירושין, הוא גם יתחיל לזוז קדימה. ייקח אחריות על חלק מהמצב וינסה לשפר את הרגשתך.

אם גם השלמה שלך עם אופציה של גירושין לא תזיז אותו בכלום, אז אולי הזוגיות שלכם כבר מתה. לאחר קבלת אישור מרב לגירושין, תבצעו הליך פורמלי של קבורה, למרות כל הכאב. אולי אל תמתינו שהמסגרת הזוגית תרקיב סופית ותפיץ ריח לא נעים שגם הילדים יסבלו ממנו.   

 

תשאלי, איך אפשר לדרוש ממנו להשתנות, להשקיע ולבנות, תוך כדי שמניחים אקדח טעון באיום של גירושין על רקתו? אולי התשובה היא שלפעמים המצב כל כך קשה, עד שנאלצים לזעזע ולנער בעזרת שוק חשמלי אדיר, גם בלי היגיון. פשוט לבדוק האם בכלל קיים דופק בזוגיות, או שאת מבצעת החייאה על גופה קרה. קשה לדרוש ממך להישאר בזוגיות לאורך שנים רבות, ועוד להתפשט ולפתוח לב ורגליים -סליחה על הביטוי- רק בגלל איומים שכל האופציות האחרות גרועות יותר. או כמו שכתבת בעצמך, זה פשוט לא עובד לך.

   

מה שנשאר לך לעשות מעבר לייעוץ מקצועי, זה כנראה בעיקר סגולה רוחנית: תשובה תפילה וצדקה. תפילה לבורא עולם, השותף השלישי בילדים שלכם. 

 

  

קיצור, לא יודע מה להמליץ עוד, אבל ברור שכדאי לך/ם  להיעזר בייעוץ מקצועי.

 

בעזרת ה' יהיה טוב. 

טו בשבט הוא יום של מציחה. ראש השנה לאלנות. 

שיחות של שיתוף וכנות לא עבדו ולא יעבדואשתאול
הוא לא מאמין לכוונותי הטובות ותוקף אותי חזרה בצורה מאוד פוגעת. מעדיפה לא לדבר איתו בכלל, זה פשוט לינץ' מילולי.
אז יש פה גם ענין של אימון חלקידוד10

נשמע שעלינו על נקודה נוספת. חוסר אימון.

את לא סומכת עליו לגמרי שאינו בוגד ברמה כלשהי.

הוא לא סומך עלייך שאת מעונינת בטובתו וטובת הילדים

רק רוצה להגיד לךרקלפרוק
שאת מהממת וחזקה!
מצב כזה אינו טובת הילדים!!!הסטורי
נישואין של סבל, בית שהוא שדה קרב - אינו טוב לא להורים ולא לילדים. גירושין יהיו משבר שאפשר לקום ממנו, בית שהוא שדה קרב, זו טראוומה מתמשכת.

טוב שאת בטיפול - תבקשי הדרכה איך לפעול ותעמידי את בעלך מול שתי אפשרויות:
האפשרות העדיפה - הוא מצטרף לטיפול זוגי משמעותי, ובעז"ה תייצבו את הבית, לטובתכם ולטובת הילדים. אם הוא לא מוכן לעבודה משמעותית על כל המערכת הזוגית - לעבור לאפשרות השניה - גירושין.

זה עדיף לך ועדיף לילדים מבית שהוא שדה קרב!
סליחה מראש......תיתי2
תבדקי מחלות מין, חיסון פפילומה.
תוודאי שאת מוגנת. את לא יודעת לאן הוא הולך ועם מי.

מה שאת מתארת מורכב, דרוש יעוץ מקצועי ורב מערכתי - מבחינת אלימות במשפחה, מבחינת הילדים, מבחינה משפטית ומבחינה הלכתית.
יש גם פתרונות מבחינת המדינה להורים מסיתים בתהליכי גירושין. זה לא תהליך פשוט אבל צריך לשקול מה עדיף.

אבל כן רוצה לומר לך
שהאחריות לנישואין ולאישות היא משותפת.
וכל צד צריך למלא מינימום של תנאים כדי שיתאפשרו חיי אישות.
זה לא נכון לצפות רק ממך.
זה פוגעני כלפייך ויהיה לזה נזק עמוק לטווח ארוך.
לגיטימי שאישה זקוקה ליחס ראוי כהכנה, והיא לא מסוגלת בלעדי זה. אי אפשר לכפות.
ולכן גם גירושין במקרה ואין אישות- זו אחריות משותפת. הוא יוצא החוצה ובורח מהאחריות. אך זו לא אשמתך! ואת לא חייבת לו דבר "רק כדי שלא יחפש בחוץ".
כך או כך, בסופו של דבר, לך יש בחירה בחייך. מקווה שמיצית את כל ההתיעצויות המקצועיות, ואם לא - אז יש לך עוד דרך לברר לפני החלטה.
ברגע שאת פוחדתאנונימייס
ממנו וילדייך נפגעים ממנו, צריך לעצור את האלימות קודם כל זה לא תקין! ובמצב רגיש של "איום" הגירושין באוויר האלימות יכולה להחריף!!
אם ניתן לשקם את הנישואין ע"י טיפול וייעוץ מה טוב, אם לא הייתי מציעה להתייעץ אם בת מלך, או מרכז סיוע לנשים מוכות אם יוכלו לעזור לך. בהצלחה מחזיקה לך אצבעות!!
נשמה יקרה!לצמוח ולהצמיח
קודם כל חיבוק!
אל תוותרי על עצמך!!
את לא רובוט!!
ברור שלא תהיי מסוגלת לחיות חיי אישות ולהתחבר אם אין באמת חיבור וזו רק זנות מבחינתו!
לא מבינה את מי שמאשים אותך.
מגיע לך לקבל יחס טוב ואוהב.
זה לא "או שתתני לו מה שהוא רוצה" או שתתגרשו.
וזה לא קשור לזה שהוא דתי או לא. הוא כרת איתך ברית נאמנות!!

הוא מוכן שאת תשלימי את החוסרים שלך, שאת לא מקבלת ממנו ,מהצד, שתרעי בשדות זרים לקבל הערכה, כבוד, אהבה, ויחסים אינטימיים מתוך אהבה??!
ברור שלא!!
למה הוא מצפה שזה לא יהיה הדדי?!
הוא רוצה יחס שיתן יחס.

גם אם הוא לא מוכן ללכת לטיפול תתחילי את ללכת ליעוץ זוגיות בלעדיו.
הטיפול שאת הולכת זה בקשר לזוגיות? או טיפול לנפש?
כי חשוב שתטפלי גם בביטחון העצמי שלך. נשמע שאת לא מעריכה את עצמך מספיק.
ובהחלט מגיע לך חיים טובים ובלי איומים.
יקרה! נכנסתי לפורום בשבילך...העריגה והחפץ
נכנסתי לפורומים אחרי כמה שנים בעקבות זה שראיתי את מה שכתבת. עד כדי כך ששכחתי את שם המשתמש שהיה לי ועשיתי חדש.

תראי, לכל אחד יכולים להיות קשיים, כאלה ואחרים, קשים וקלים. כל קושי יכול להיות מטופל - השאלה אם יש רצון ושאיפה לתיקון. הרצון לעבוד ולתקן זה הבסיס.

במקרה שאת מתארת, הבעיה היא שאת חווה אלימות נפשית ורגשית ובעלך לא מכיר באלימות הזו. הוא לא מזהה את עצמו כחלק מהבעיה, מבחינתו הוא במצב האידיאלי ואת הבעיה.

אבל הוא טועה. כי את, מוכנה לעבודה, מוכנה לנסות ולתקן ולאחות את השברים. הוא אפילו לא מוכן להקשיב לצרכים האלה שלך ולהיות במקום שהוא מבין שיש לו חלק בדבר, שבשביל טנגו צריך שניים, שבשביל קשר "מהנה, כיפי וזורם" צריך חיבור נפשי שנובע מיחס הדדי ולא רק קיום טכני חסר כל משמעות.

הילדים חשובים ויקרים! אי אפשר לזלזל בהם ובמקום שלהם ובצורך לדאוג להם שיגדלו בצורה בריאה וטובה. אבל מה שאת מתארת זה לא צורה בריאה וטובה. זוג הורים שלא חיים בטוב זה עם זה, שהאמא חווה אלימות נפשית ורגשית - זה לא בריא ולא טוב. הילדים חווים את הקושי דרכך, הם קולטים אותך, אי אפשר להסתיר מהם את מה שמתרחש בבית.

נכון, הם לא ידעו לומר מה בדיוק קורה בין אבא לאמא, אבל הם ידעו להרגיש שיש מתח, ויש קושי ויש יחס מזלזל ולאמא קשה והיא עצובה ולא טוב לה ואבא אלים או קשוח ולא מקשיב ומשהו כאן לא בסדר.

לכן, טובת הילדים (!) היא שהמציאות תשתפר. לדעתי, וזו עצתי הפרקטית, את צריכה, וזה לא קל לומר ובטח שלא קל ליישם - לשים את כל האופציות על השולחן. ליזום שיחה שבה את אומרת לו את כל מה שאת מרגישה בפנים ופותחת את הכל. ייתכן והוא גבה לב, קשה לו להבין שהוא הבעיה ולצערי עוד יותר קשה לו לשמוע את זה ממך, כאשר הוא מרגיש שאת הבעיה.

לכן, לדעתי, הנקודה המשמעותית זה להגיד לו "עזוב, אל תסמוך עליי, אל תקבל את הביקורת שלי. ***אני, ככה, לא יכולה להמשיך*** יש שתי אפשרויות - האחת, ללכת לטיפול לאיש מקצוע שאנחנו סומכים עליו, שנבחר ביחד ונחליט שאנחנו באים לקבל ולשמוע ולהיות מסוגלים לעבודה משותפת. האפשרות השנייה זה לסיים כאן."

מציע להוסיף - "אתה רוצה את טובת הילדים? טובת הילדים זה שאבא לא ילך לרעות בשדות זרים, שאמא לא תרגיש שהיא חווה אלימות נפשית ורגשית ושההורים ילכו לטיפול כשהם צריכים, אתה חושב שזה מיותר ואני הבעיה? בסדר, אז אני הבעיה ואתה הבעל של הבעיה, עכשיו קח על זה אחריותובוא לעזור לי לפתור הבעיה. אם אתה רוצה לתקן - יש אפשרות, אם לא - אין טעם להמשיך. הבחירה אצלך".

ולמען הסר ספק, את אהובה, ממש לא הבעיה!!! את מנסה לתקן, לשפר - מוכנה להתמודד מול הקושי והאתגרים ביחד ולחוד. ובעלך, ממה הוא מפחד? ממה הוא חושש? אם הוא חושב שאת הבעיה, למה הוא לא מוכן ללכת איתך לטיפול משותף? מה מדאיג אותו כל כך? הרי מטפל מוסמך בווגאי מהר מאוד יגלה שאת הבעיה... לא כך? זהו, שלא. בעלך יודע, אני משער, שיש איזה בעיה בהתנהלות שלו. הוא תופס את זה שאת הבעיה בעצם זה שאת נפגעת מכך. אבל הוא לא מוכן לעמוד ולהתמודד רגשיית מול זה. זה קשה לו. הוא בבעיה. הוא ה-בעיה.

הסיווג הזה, של מי "הבעיה" הוא לא שולי. הנקודה המשמעותית היא לפתח כלפיו רחמים, מתוך מקום של הבנה שיש לו מידה או מידות גרועות. שהוא לא יכול לעמוד מול עצמו, לפתוח את הלב ולטפל. הוא מעדיף להכחיש ולהתכחש עד כדי כך שמעז להציע לרעות בשדות זרים.

מתוך הרחמים עליו, את נדרשת לגבורה. בנוסף למידותייך הטובות, את חייבת, לצערי אני אומר זאת כך, לאזור אומץ, ובענווה גדולה (אבל שאינה נכונה בפועל) לומר לו - בוא, תגדיר אותי כבעיה, אבל עכשיו גם בוא תקח אחריות ותעזור לי לטפל. אני בטוח, משוכנע!! שברגע שתגיעו למטפל טוב - הוא יפרק לו את הצורה. הוא ימצא את הדרך לומר לו כמה הוא טיפש ואנכי.

שימי את האוםציה על השולחן, תשאירי את הבחירה בידו. את ההשתדלות שלך את עושה באופן מתמיד ומדהים, בצורה יוצאת דופן ומעוררת השתאות. זה שהחזקת ככה עד עכשיו - מדהים ולא יאומן!! איזו אהבה יש בך לילדייך!! כמה רצון טוב וענווה יש בך!! פלא עצום.

מתוך כל זה, תמשיכי, אולי תכתבי לו את זה במכתב ושימי לו על השולחן באיזה ערב שהוא בבית ואת לא... שיהיה לו זמן לחשוב על זה. תהיי מוכנה לכך שהוא יסרב בהתחלה ואת תצטרכי לעמוד על שלך בצורה איתנה וחזקה. אין ברירה יקרה, זו בחירה על חייך, על חיי הילדים שלך. אפשר גם שתשתפי חברה טובה לפני השיחה איתו שתצטרכי לדווח לה על "ההצלחה" של השיחה. חברה שתצפה שתגידי לה - החלטנו כך וכך, הוא יחשוב על זה, אנחנו הולכים לטיפול ביחד (בעז"ה).

אל תתייאשי! עופו על החיים שלך! איתו, בעבודה קשה ואינטנסיבית ובהצלחה מרובה או בלעדיו, בעבודה קשה ואינטנסיבית ובהצלחה מרובה לא פחות. ה' איתך, ומתוך המשבר הזה, האתגר הוא לצאת יותר גדולים וחזקים מאיך שנכנסתם אליו. לפתח זוגיות גדולה יותר מאשר מה שהיה, טובה יותר. או חיים אחרים גדולים וטובים יותר.

אנחנו פה נשתדל להיות שליחים נאמנים, לחזק ולעזור, עד כמה שניתן.
האחריות היא משותפת. אין רק אחראי יחידדוד10

חבל להשתמש בהגדרת "למצוא מי הבעיה".

יש שני מבוגרים אחראים. כרגע לא טוב להם ביחד. אז בודקים האם יוכלו להגיע למצב נסבל או לא.

לכל אחד יש יתרונות וחסרונות. נכון שאחד מתעלם ממחויבותו לאלוקיו, לאשתו, אולי גם מאיים לפגוע בילדיו אבל דחיקתו לפינה של "אתה הבעיה" "אני בסדר", או מיצוב רעייתו בעמדת "אני הבעיה""אתה בסדר", לא תתרום הרבה לעניות דעתי.

 

תכל'ס שניהם סובלים ולפחות במידת מה שניהם אחראים. כמובן ייתכן שאחד אחראי יותר והשניה פחות, או להיפך. או שיום ככה ושובע אחרת, חודש ככה ושנה אחרת, אבל זה שולי. חוץ מזה הרעיון הוא להיות חכם ולא רק צודק. אז מה ייתן לגברת להשתמש במונח של מי הבעיה? עדיף סמנטיקה של שנינו אחראים יחד לאיכות חיינו. אולי כל אחד על חמישים אחוז. כך זה מונע סערה רגשית של "הוא אשם" או "אני אשמה". בזמן שהיא תיזכר בעוולות שלו תזכיר לעצמה שגם היא אחראית. בזמן שנזכרת שהיא טעתה תזכיר לעצמה שגם הוא אחראי. הרי אינך סבור שהרעיה בכלל לא אחראית לכלום והיא רק פסיבית להחלטות בעלה, נכון? הרי היא יצור שכלי ורגשי. יזמה פניה לטיפול, כתיבה לפורום וכדומה. יכלה גם להיות פסיבית יותר או אולי אקטיבית יותר.  סימן שיש לה שליטה מסוימת על הדינמיקה בבית. זה כמובן לא אומר שהיא ורק היא אחראית לכל הזוגיות, אלא כל אחד אחראי במידת מה.  

 

אמנם היא לא כתבה בני כמה הם בערך, אבל אם שניהם מסכימים להשקיע כדי לשפר יש תקווה .

גם אם רק אחד משקיע עדיין יש תקווה 

בהצלחה  

השאלה בכלל לא על יחסי אישותנב"י
אני באופן אישי כמעט תמיד נגד גירושין, יש מקרי קצה מאוד נדירים שהבנתי את הגירושין אבל באופן כללי עד שלא מוצו האפשרויות חובה אישית על כל אחד מכם להמשיך לנסות לשפר ולבנות את הביחד שלכם.
במקרה שלך יש סרבן ייעוץ שזה הקושי האמיתי. אני ממש מצטערת לשמוע על הפתרונות שהוא הציע לך לבעיות שעלו וההצעות האלו בפני עצמן פוגעות מאוד.

יש כאן סתירה, במצד אחד הוא אומר שהוא לא מעוניין להיות יחד כשאת פאסיבית ומחכה שזה יסתיים, גברים רבים היו מוכנים ושמחים במנת חלקם וזאת נקודת זכות שלו שהוא לא מוכן לכך, יש בזה השפלה עבורך והוא לא משתף איתה פעולה. אבל מהצד השני הפיתרון שללכת למישהי אחרת בהסכמתך הוא כל כך קיצוני לצד השני, משפיל, פוגע ומזלזל שאני לא מבינה את הסתירה הזאת.
גם זה שהצעת גירושין והוא סירב ורמז באיום על הילדים, אני רואה כאן כוחניות גדולה שלו עלייך שאת מאפשרת אותה ואולי כבר לא רואה מציאות אחרת.

אתם חייבים אבל חייבים גורם חיצוני שיתערב, זה הדבר היחיד שיכול להציל את המצב. תנצלי את המצב הזה שאת החלשה והוא החזק ובחוכמה תביאי אותו לטיפול זוגי. את צריכה למצוא מטפל תותח וחייב להיות גבר, תתארי לו בשיחת טלפון את המצב ותראי שהוא מבין ויודע מה לעשות, אח"כ תשתפי את בעלך שאת רוצה לעשות טיפול "רק בשבילך" כי את כל כך לא בסדר ואת יכולה לתת את הדוגמה שהבאת כאן עם היצאנית ולהפוך אותה, להגיד איך אתה לא מסכים להיות יחש אם אני לא שותפה מלאה ואני יש לי מחסון ואני לא יודעת מה לא בסדר ואני שמעתי שיש מישהו שהוא יועץ מעולה אבל הוא גבר ואני חייבת שאתה תהיה איתי, דווקא מתוך המקום הזה שהוא החזק ואת "מודה" שאת לא בסדר, הוא בא לעזור לך להסביר את הבעיה שלך וכך תצוף הבעיה שלו. חשוב מאוד שהמטפל יהיה שותף לרעיון ושיהיה מישהו מקצועי מאוד שידע לרתום אותו לשיתוף פעולה עם הטיפול הזוגי. ברגע שתהיו בתוך הטיפול את תראי שיש מישהו שמחזק אותך כשצריך ומהצד השני מחזק את ההתנהגויות החיובות שלו.

בהצלחה רבה רבה יקרה, חכמת נשים בנתה ביתה ואת יכולה בחוכמה וב"כיבוי" זמני של הרגשות לתת הזדמנות אמיתי לנישואין האלו להיות כמו שצריך וכמו שמגיע לכם❤
דברי איתי באישי על המלצה למטפל גבר תותחyr


ברור למה הכותרת היא "בעיה קשה ביחסי אישות"דוד10

אני מבין למה הכותרת היא "בעיה קשה ביחסי אישות".

פשוט ככה: "גברת אשתאול" מסכימה להתפשר ולהתגמש בכל התחומים. סופגת עלבונות, מתעלמת מספק חילול שבת, ספק בגידה, נמנעת מגירושין, מסכימה לשכב כמשתתפת פסיבית במשגלים קצרים גם שאינם לרוחה.

 

"גברת אשתאול" מקריבה למען ילדיה ונישואיה, מוותרת ומוותרת עד המקום שבו היא מרגישה שלא יכולה יותר, שזה יחסי אישות ארוכים, כולל רגש, משחק מקדים וכדומה. שם נגמר לה הסבלנות. אז היא חושבת שמדובר על בעיה קשה ביחסי אישות. 

 

מצד שני גם "מר אשתאול" עשוי להרגיש שהוא מוותר ומקריב. מוותר על חירות ליסוע בשבת, מוותר על דברים נוספים לפי הרגשתו. עד המקום של הנאה מלאה שלו מיחסי אישות לטעמו, כולל העדפות מיניות אישיות, רגש וכדומה. שם הוא נבלם לחלוטין. אכן מתאפשר לו להתחבר גופנית לרעייתו, אך לא הרבה מעבר. אסור לו להחזיק פילגש מהצד, או לפחות אסור להצהיר על כך רשמית.  

 

לכן שני ההורים "במשפחת אשתאול" הם מרגישים שסלע המחלוקת ביניהם הוא יחסי האישות, בזמן שנקודת אי ההתאמה מתחילה כבר בפגיעה מילולית / ריחוק מהדת וכדומה.      

מחילה שאני אומרתנב"י
אבל התגובות האחרות שלך בשרשור הזה היו יותר נכונות וראויות, כאן מלבד לגלוג ועוקצנות לא נראה דבר, תגובה לא נעימה שוודאי לא עוזרת לקדם אף אחד במשהו.
אז לסבול בשקט?ים...
ברור שהוא לא רוצה להתגרש הוא יצטרך לשלם מזונות.
אבל האם הוא בעל טוב? אם יש על מה לעבוד בקשר שלכם?
אל תוותרי על עצמך
לכל מי שהציע טיפול זוגיאשתאול
ניסינו.
היו כמה חודשים טובים של נתק טוטאלי בינינו בו כמובן היה נתק גופני, הוא לחץ עלי "לסיים את החרם" ודרשתי לדבר מול גורם שלישי הטיפול היה גרוע, בעלי לא הכיר כלל וכלל באלימות ובפגיעה, המטפל לא קלט נכון את המצב וראה אותו כסימטרי כי בעלי מאוד משכנע ודומיננטי, והוא כנראה שכנע אותו שאני לא הוגנת באותה מידה.
בעלי אמר שהטיפול הזה גורם לו רק להעריך אותי פחות.
אז הפסקנו, ועכשיו הוא לא מוכן בשום אופן לנסות אצל מישהו אחר.
אני לא מאמינה שיש סיכוי כלשהו לשינוי.

יש דברים כיום שלדעתי מאוד פוגעים בילדים, מחלקם הוא מתעלם לגמרי. לחלקם הוא נחמד בצורה קיצונית. בשבתות הוא רוב הזמן נעול בחדר וכנראה מחלל שבת, לא שזה ענייני אבל זה בטח לא נעים.
וגם לא זמין אם הילדים צריכים אותו, פרט לנוכחות קצרצרה בסעודות השבת.
תקצר היריעה מלפרט כמה מסובך ולא פשוט המצב, אבל כבר לפני הרבה זמן הבנתי שאין עם מי לדבר.
יקרה, נשמע באמת לא פשוטלצמוח ולהצמיח
אולי באמת אין מנוס מגירושין.
ואל תפחדי מזה. אם זה מה שנכון, אז זה גם לטובת הילדים בסופו של דבר.
אבל אם את מוכנה בכל זאת לנסות לשאר יחד ולעבוד על הזוגיות, תדעי שאפשר לחולל שינויים גם אם אחד הצדדים הולך ליעוץ זוגי לבד.
לפעמים שינוי עמדה והתנהלות נכונה, מובילים שינוי גם אצל השני.
במיוחד אם הצד השני לא מעוניין להתגרש.


זה היה ככה כל השנים? או שחל שינוי כלשהו?
התחתנתם מראש כשהוא לא שומר מצוות ואת דתיה?
כמה דברים שאני לא מבינה מדברייךנב"י
אמרת שהיו כמה חודשים טובים של נתק טוטאלי בינכם, איך אלו חודשים טובים? מה באינטרקציה איתו קשה כל כך שהתעלמות מוחלטת הופכת לטובה?
שנית, אמרת שאין עם מי לדבר אבל הנה הלכתם לטיפול זוגי, אז אולי יש עם מי לדבר רק צריך לבחור את השפה?
ודבר אחרון, כמה קשה לשמוע שמטפל לא הצליח כי אז האמון והמוטיבציה ללכת למטפל אחר אם בכלל פשוט מתרסקת וזה חבל מאוד.
נשמע שיש כאן הרבה מעבר וקשה מאוד לתת עצה בין השורות כך, לדעתי לכי את לטיפול אצל מישההי שתעזור לך להתבטא טוב יותר מולו ועם הזמן כשתתחזקי תוכלי לבקש ממנו להצטרף לטיפול או שניים אחרי שהוא יראה אצלך קצת יותר שינוי.

לגבי החילול שבת, נשמע שיש כל כך הרבה במה לטפל שקשה לי אפילו למצוא התייחסות מתאימה..
הנתקאשתאול
החודשים לא עברו בטוב, פשוט עדיף אפס תקשורת על מטוטלת רגשית בלתי פוסקת. בעבר הוא היה מעניש אותי בשתיקות ממושכות והחלטתי מתישהו להפסיק לייחל לפיוס ולזרום עם הברוגז שלו, אבל פשוט לא היה לזה סוף.

אגב אני מטופלת וכמובן שהוא לא מעוניין להצטרף, וטוען שרק מטורפים הולכים לטיפול ושהמטפלים רודפי בצע ושרלטנים.
טוב קצת יותר ברורנב"י
למה את אומרת שהשתיקות הארוכות הן דווקא כדי להעניש אותך? אולי הוא חושש לדבר כי הוא פולט אמירות לא לעניין בשעת מריבה? אולי הגאווה מפריעה לנסות לגשר על הפערים? אולי הוא מתרחק עד שיעבור הכעס? ענישה על ידי שתיקה היא סוג של בריחה מהמציאות ודווקא מישהו שמאוד משכנע ודומיננטי אמור לא להפסיק לדבר במקום שיש ויכוח.

האמירה על המטפלים היא מצחיקה וקצת פרימיטיבית אבל בהתחשב בניסיון הלא טוב שהיה לכם על מטפל אני מבינה, הרי יועץ זוגי הוא בדיוק כמו יועץ רפואי או יועץ כלכלי או יועץ מדיני, זה אדם שרכש ידע והבנה במקצוע שלו וחשיבה טובה בפתרון בעיות.


טוב שאת מטופלת, לסחוב כאלו רגשות תוך כדי אמהות זה בלתי נסבל ויכול לעשות נזקים של ממש לנפש.
נסי לחשוב בלי רגש, רק שכל בהתחלה בתור מישהי שמכירה אותו הכי טוב, איך את רותמת אותו למאמץ לשינויים במקומות שלא טוב לך?
את אומרת שיש לו גם קשיים בקשר עם הילדים כמו התעלמות וכו'.. איך הוא מסביר את זה? למה איתם הוא לא משקיע בקשר?

אני חושבת בגדול שכל אחד רוצה להיות אוהב ואהוב, במיוחד בתוך משפחתו הקרובה. משהו מונע ממנו להיות שם בשבילכם.
גם אם היה המצב סימטריהעריגה והחפץ
זה עדיין לא אפשרי להמשיך באופן הזה. יש מצבים שהם לא נכונים בפני עצמם. הם לא טובים. זה המצבלפי מה שאת מתארת.

אני מציע לכן שתגידי לו ש*את ככה לא מוכנה להמשיך* שזה פשוט בלתי אפשרי... אם איכפת לו מהילדים - אז זה חלק מהאחריות שלו לשפר את המצב.

אם את רוצה, אשלח לך בשמחה מספר של מטפל מאוד תותח ורציני..
ולמען הסר ספק - אני לא אומר שהמצב סימטריהעריגה והחפץ
התשובה יותר פשוטה ממה שאת חושבתסודית
במצב שאת מתארת, הוא פוגע בך במתכוון, ידוע לו (משיחות איתך) בדיוק מה הבעיה, והוא פועל להחריף אותה.
הפער הדתי מסביר את ההסתכלות השונה על החיים. את רוצה רוחניות וקדושה והוא רוצה לטרוף את החיים מכל כיוון.

האם יש אפשרות שתצליחי להרשות לעצמך להינות בלי לאהוב?. אני יודעת שזה נשמע נורא. אבל מחפשים פיתרון למצב בלתי פתיר.
מדגישה:
הרגשות שלך כלפיו לא ישתנו.
אבל תלוי במידת האש שבך, האם את מסוגלת מדי פעם להנות למרות שזה קורה בנוכחותו/ באמצעותו. (כשאת מחליטה על המועד).

בעיני זה לא פחות קדוש מהדרגה הכי רוחנית שאפשר להגיע אליה יחד, כשהמטרה שסימנת כל כך גדולה וחשובה והקושי להשיג אותה כל כך גדול.

להערכתי את תופתעי.
ברגע האמת יתברר לך שהוא לא מסוגל.
גברים אינם מכונות אוטומטיות, גם הם מושפעים ממתח ומבעיות בלתי פתורות.

יכול להיות שהוא ילך לרעות בשדות זרים אחרי כן, אבל את עשית מעל ומעבר ליכולת האנושית וחובת ההשתדלות שלך הסתיימה.

תשאירי לבורא לעולם לשחרר אותך ואת הילדים מהסבל הזה. תבטחי בו.
🌺🌸🌺
לא הבנתי אותךאשתאול
את מציעה להתחבר פיזית בלי רגש ולנסות להנות ואומרת שהוא זה שלא יצליח? ובסייפא בכלל המלצת להתגרש? אז לא הבנתי כלום.

אני יכולה לפעמים אחרי הרבה זמן להגיע לעינוג אבל ממש לא נהנית מזה נפשית, וגם מרגישה שצריכה להיות קפואה ולהתנתק מעצמי כדי בכלל לסבול את המגע.
אני גם מאוד רגישה והוא לא מתחשב בזה.
מבחינתי יום הטבילה הוא באסה של החיים.
הוא גם נוגע בי כשאסור למרות שביקשתי המון פעמים שלא יעשה זאת.
המוזר הוא, שהוא באמת רוצה שיהיה לנו חיבור שאהנה ממנו, ומצד שני לא מוכן לקבל שום הכוונה מצידי, לא להתחשב בצרכי וכמובן לא משנה את ההתנהגות הפוגעת והמזלזלת ביומיום.
אני לא רוצה לצער אותך, כותבת רק ממקום טובסודית
כמו שאני הבנתי את הסיפור,
הוא רוצה להתגרש- ולגלגל עליך את האשמה.
הוא יודע כמה את נרתעת ולכן חושב שאת תסכימי מפורשות או בעקיפין שהוא ירעה בשדה זר, אחר כך יטען כלפיך שאת לא נתת לו, ובעצמך שלחת אותו לשדה הזה וכו' וכו'..
לכן,
אני מציעה שתבעטי את הכדור חזרה למגרש שלו.
את מעוניינת להנות, בתאריך זה וזה את טובלת, תעשי הכנה נפשית לקראת, תתכונני לשחרור פיזי בלבד. לא סליחה לא מחילה לא ללכת נגד הרגש האמיתי שלך.
סתם סקס רק במקום שיהיה חפוז לספק אותו ושיעוף
אדרבא, שיתאמץ.

אפשרות אחת, הסבירה העיני:
הוא לא יצליח לרמות את הגוף שלו.
הגוף שלו רוצה משהו אחר, ולא ישתף פעולה עם השקרים שהוא מספר לך.
ואז לצערי הסיפור הולך לכיוןן גירושים. לא מחר בבוקר, אולי יקח כמה שנים, אבל זה הכיוון. בינתיים הרווחת את הזמן שאת מקיימת עליו את הבית שלכם.

אפשרות שניה, פחות סבירה בעיני:
לערב אחד תניחו את כל הכעסים והעלבונות והשנאה והפחד בצד, ותראו אם בכלל אפשר להגיע לחיבור של הנאה.
אם כן, הרווחת זמן.

לך אין מה להפסיד מלהנגיד כן.
הוא, או שימצא את עצמו במבוכה, או שהקרבה הגופנית תצליח לייצרנאצלו תנועה נפשית יותר חיובית כלפיך.

***כל זה בתנאי שאין אלימות פיזית***

🌺🌸🌺
כמה דברים שאולי יעזרו לך להתקרב לרעיוןסודית
1. הוא לא דתי, אז כנראה כל השבוע הוא עובד, ובשבת גם אין לו רגיעה נפשית - כי במקום לבלות בחיק הטבע עם המשפחה/ חברים בג'יפ, הוא נעלם לחדר ומבזבז את הנשמה שלו במכשיר "החכם".
היה עלול לעשות את דווקא מול העיניים שלך, אבל מתאפק (כנראה).
2. הילדים במסגרות דתיות. סביר שזו לא משאלת ליבו.
3. למרות כל גסות הרוח היא נלך לטיפול, אומנם המטפל לא נטה לטובתך. (הסברת למה).
4. המעט שעוד נשאר לו מהחיים הדפוקים שהוא ארגן לעצמו, זה חיי אישות. הוא היה יכול לבגוד ואולי זה מה שרוצה, אבל נכון לעכשיו לא ברור אם הוא שם.
5. תלכי להתחלה, למה התחתנת איתו? הייתה תכונה שמצאה חן בעיניך. התכונה הזו עדיין קיימת?
6. אם תצליחי לדמיין קרבה טובה משלב מוקדם יותר, יכול לעזור
7. הרווח הכי גדול הוא להבין איפה את עומדת. האם הסיפור הוא שאלת אישות, או לא. אם הסיפור הוא שאלת האישות. תעלי את הבעיה בטיפול הנפשי. אם לא, קבלי תמיכה כדי שלא יזעזע בבת אחת את הבית.
8. אי אפשר להסית ילדים גדולים יחסית. וגם לא קטנים יחסית. סביר להניח שהוא יעז להתגרש רק אם ימצא מישהי, ואז יהיה עסוק בה ולא בהסתה.
9. השכר על המאמץ העצום לשמור על שלום הבית יהיה בהתאם לקושי.

🌺🌸🌺
תשובותאשתאול
השאלה למה התחתנתי איתו אינה רלוונטי. היינו מאוד צעירים, שנינו אומרים שזו היתה טעות. התפתחנו לכיוונים שונים ממש, ומבחינה דתית המעט שהיה התרופף ונעלם.

הוא מסורתי ומעוניין בחינוך דתי.
מה שקשה בשבת הוא בעיקר חוסר הנוכחות והזמינות שלו, גם אם הילדים הקטנים קוראים לו הוא מתעלם. ומהשאר הוא בלאו הכי מתעלם רוב הזמן.
אבל אני חייבת לציין שכשהוא נמצא אני לא ממש מרוצה. אולי זה הרע במיעוטו. בכל אופן אין חיי משפחה תקינים בלשון המעטה.

אני לא מסכימה שאי אפשר להסית ילדים, זה קורה כבר כעת בדרגה כלשהי

בעיית האישות היא רק חלק קטן מהתמונה, כמובן. אבל זה הדבר שהוא מתרעם עליו ועם כל השאר הוא מסתדר.


הוא לעולם לא ייזום גירושים.
ואם אני אזום הוא יהיה כמו שור זועם, הדבר האחרון שיעניין אותו זה אם הילדים יזכו ליציבות נפשית. העיקר לחנך אותם שאני מפלצת, ולפגוע בי ככל האפשר כי יגיע לי.
מבחינתו זה כמעט פלילי לפרק משפחה.
וואוו אני ממש ממש מזדהה כתבתי פה פוסט דומהאון17
רק על ההודעה הזאת כל השאר פחות רלוונטי ..ואני לא יודעת מה לומר לך יקירתי ..את חייבת להראות לילדים את השלמות והמרגוע שלך הם יודעים למי בסוף ללכת...
תיעזרי באיש מקצוע בתחום חייבת ללכת למישהו שיעזור לך לגבש החלטה בריאה ..
וההמלצה שלי היא לנסות לדבר על ליבו פעם אחרונה ובה את אומרת שאת רוצה את השינוי שלו ויש לך דרך לעזור לו...
כמובן בהדרכת איש המקצועאון17
אז מה הפיתרון מבחינתו?נב"י
אם הוא מתרעם רק על העניין של האישות אז יש אפשרות לפתוח את העניין בשיחה, את נשמעת מאוד רגישה והוא מחוספס אז כבר זה גורם לקצר בתקשורת אבל אם את מקשיבה לסאב טקסט האם באמת אי אפשר לדרבן אותו להיות יותר נעים?
נגיד להגיד לו כמה אני אשמח וברור לי שגם הילדים ישמחו קצת לשבת איתך ולהנות איתך מהשבת, לאפשר לכל אחש מהם קצת זמן איכות איתם ולפרגן לו שעכשיו הם עוד קטנים יחסית אז יש מקום לבניית הקשר אבל לכשיגדלו אם יתרגלו שמתעלמים מהם אז גם הם יתעלמו.
לגבי המצב הרוחני, זה קשה מאוד כי זה גם אישי שלו וחבל שהוא מתרחק מהתורה כי הרבה פעמים היא בעצמה סוג של טיפול פסיכולוגי וזוגי.
אם הוא לא יפרק את המשפחה ואת לא מסוגלתסודית
לחיות איתו חיי אישות,
ושניכם רוצים מהסיבות שלכם להשאר יחד,
אז מה השאלה?
את שואלת האם ההתחמקות שלך מטילה עליך אחריות הלכתית לרעות בשדות זרים?
אם הוא מתעלל נפשית ואת מתגוננת מההתעללות על ידי התרחקות, ההלכה לטובתך, עד כמה שידוע לי.
תשאלי רב.

משום מה, לא מסתדר לי עם ההסתה.
נראה לי אי אפשר להסית נגד הורה שגר עם הילד, מטפל בו, ומקדיש לו תשומת לב.
את כותבת שהוא בגדול מתעלם מהילדים, ההסתה לא תתפוס.
בכל אופן, אם ככה, יש לך זמן לטפל בעצמך נפשית.
אפשר לשכנע שופטלמה לא123

שהאמא מתעללת בילדים,ולבקש משמורת עליהם

היו דברים מעולם

מכירה סיפור על גבר מתעלל שאשתו פשוט יצאה מדעתה בגללו

וכיום הוא מגדל את הילדים,כי היא לא יציבה נפשית

היא רואה אותם רק דרך "מרכז קשר"

 

לכן כדאי מאוד להתייעץ עם עו"ד טוב לפני כל צעד שלך

בהצלחה

ממליצה לך להתחיללמה לא123

להקליט/להסריט אותו/להקליט שיחות טלפון, לשאול עו"ד מה יתפוס

שיהיה לך תיעוד ממעשיו

כל זה במיקרה והכיוון הוא גירושין

אני לא מבין משהויונתן1
זה ברור שאת לא אוהבת אותו וזה גם נראה שאף אחד מכם לא מוכן להוריד את הראש לשלום...
למה לו לתת לו לבגוד?
את לא רוצה להיות איתו ולא עושה כלום כדי לפרק..ואת אומרת שאין סיכוי לתקן אז זה סוג של נישואים עם אינטרס נישואים רק על הנייר....
זה בעצם לא לבלוע ולא להקיא..
למה היא צריכה לאשר לו?סודית
מה הרעיון מאחורי הדרישה שזה יהיה בהסכמתה?
נראה לי כמו מלחמת התשה רגשיתסודית
(תבדקי מדי פעם את חשבון הבנק).
כי הוא ביקש ממנה..זה מה שהיא אמרה..יונתן1
לה לא חסר ולו כן.
אסור שהוא יכפה את עצמו אבל מצד שני חסר לו..
אז אם היא לו מוכנה לתת לו אז הוא מחפש בחוץ.
הם נשואים רק על הנייר..זה לא נישואים
אגב זה מאוד דומה למה שקורה אצלי אז אני מייצג את הבעל..
ואני שואל באמת..שאוהבים מישהו יש קנאה...את לא אוהבת אותו אז מה הבעיה??
בתור המייצג של הבעלסודית
למה ההסכמה שלה דרושה?
כדי שהיא לא תתבע גט?
כי הוא רוצה את אשתו..מתגעגע אליהיונתן1
והוא לא יודע כבר מה לעשות..וניסה הכל ולא הצליח להתקרב אליה כי היא לא רוצה..
בנתיים היא מייבשת אותו והוא יכול לתבוע גט כי היא אישה מורדת..
בסוף הוא יבגוד..זה ברור..
ואי אפשר לתבוע גט בגלל המזונות? המשמורת? הכל ביחד?סודית
אפשר אבל אז היא לא תקבל כתובה.יונתן1
אם הוא לא רוצה אז לא יהיה גירושים כי הכוח אצלו.
היא תקבל מזונות והכל אבל גט היא לא תקבל...והמצב שלה יהיה כמו עכשיו..נשואה על הנייר.
ומבחינתו הבנתי שאין סיכוי להתגרש..
כרגע יש לה 2 אפשרויות..
להתגבר (אותי זה דוחה הכפיה שלו) או לתת לו לבגוד.
שיש את 2 האפשרויות האלו עדיף לבגוד מלהיות אנס או לחוות סוג של אונס.
כמה זמן יחזיקו מעמד נישואים על נייר בהנחה שבוגד?סודית
אסור לבגוד בכל אופןyr

זה איסור מהתורה להיות עם כל מי שאינה אשתו.

זה איסור מהמוסר האנושי של כל עם ועם.

זה לא רק "בין אדם לחברו" מצד נאמנות לאישתו - אל זה איסור העומד בפני עצמו.

ולכן ברור שאין מקום ל"בקשת הרשות" המוזרה ובוודאי שאין מקום אכן להרשות.

וזה שחסר לו קשר עם אשתו - ליבי ליבי... אבל בשביל זה צריך לבנות קשר אמיתי ולא סתם קשרי מין נטולי רגש. יש לו מה ללמוד..

זה חרם דרבנו גרשוםסודית
ממש לאyrאחרונה

חדר"ג זה על נישואין עם אישה שניה, שמהתורה זה לגיטימי ומחדר"ג לא, והתקבל במרוצת הדורות כדין דרבנן שהוא בגדול מחייב את כל קהילות ישראל (מבלי להיכנס לפרטי הדיון ההלכתי בזה).

אבל להיות בקשר אינטימי עם אישה שאינה נשואה לו, ברור שזה איסור תורה.

וגם במוסר של כל או לפחות רוב העמים זה נחשב כאיסור, (לפחות כאשר מדובר בנשוי) בלי תלות בהסכמתה.

את מתארת מצב מאוד מורכבשוקולד פרה.

 

זה נשמע שלבעלך יש חוסר מודעות רגשית ברמה שהיא מעל הנורמה.

 

את מתארת אבא שמתעלם מחצי מילדיו. זה דבר שהוא מאוד-מאוד לא סביר. לא ציינת אם זה בגלל עומס בעבודה או כל דבר חיצוני אחר,

אבל זה נשמע שהוא פשוט אטום אליהם

ולא מבין כמה זה כואב ופוגע - ההתעלמות הזאת.

 

אחר כך את מסבירה שגם כלפייך המצב דומה.

 

הוא אטום כלפי הכאב שלך,

עד כדי כך שהוא דורש ממך להינות בזמן שאתם "ברוגז".

דבר שכמובן לא סביר לצפות לו.

הוא כאילו לא קורא אותך.

לא ברמה העמוקה

וגם לא ברמה הפשוטה.

 

הוא פשוט חי במנותק ממה שהוא גורם לסביבתו (לך, לילדים).

הוא לא מבין כמה כאב הוא גורם,

ובגלל שהוא לא מבין,

הוא גם מסוגל לבקש משהו כל כך מנותק מהמצב שלכם כרגע.

 

אנשים "רגילים"

מסוגלים להזדהות עם הכאב של הזולת,

ומסוגלים לראות אותו בצורה נפרדת מהם.

 

פה, 

את מתארת מצב של אדם,

שמנותק מחלק מילדיו,

ואת החלק השני הוא יסית נגדך (במקרה של גירושים).

 

זו עוד מראה לכך שהוא לא רואה את הילדים באמת.

הוא כנראה לא מסוגל לראות אותם כך.

ולכן או שהם לא מעניינים אותו, או שהוא משתמש בהם ככלי להכאיב לך.

 

ממש ממש כואב.

 

זה נשמע שקשה לך להתמודד איתו,

עוד הרבה מעבר ליחסים.

ביום-יום הרגיל. בתקשורת הסתמית.

הוא בן אדם שכנראה חי בהגנות מאוד נוקשות וחזקות. 

נשמע שאי אפשר לחדור אותו.

 

למען שלוות נפשך (עוד לפני הילדים, לפי הבית)

תתחילי להציב גבול וקווים אדומים.

תתחילי לחשוב האם את רואה סיכוי,

האם את רואה פתרון

האם אפשרי לכם לחיות יחד.

 

יש היום הרבה מה לעשות במקרה של ניכור הורי (כשאחד ההורים מסית נגד השני)

וחבל שתפסידי את חייך בגלל הפחד מזה.

 

את צריכה ליווי צמוד ותמיכה חזקה.

גם אם את בדרך לשינוי ביחד אתו,

וגם אם את בדרך לשינוי בצורה עצמאית.

 

כי לחיות בסבל הזה- לא חבל לך? לא חראם עלייך?

 

חיי האישות הם רק קצה הקרחון פה,

ויש פה שאלה הרבה יותר עמוקה,

של כמה כדאי להקריב עבור המסגרת המשפחתית,

ומה עושים עם אדם שיכול להסית את הילדים.

 

הרבה תמיכה יקרה,

שולחת לך כוחות!!

 

אני פה בפרטי אם תרצי. 

(בעצמי אני נשואה לאדם שהתחתן בשנית [עם ילדים] אחרי שפחד מאוד מהדברים האלה,

והיום הוא טוען רבני מצליח שמכיר מקרים כאלה מקרוב)

 

נפילות ברשת אחרי החתונהמחפש את עצמי!

אני היחיד?

לא, אבל מה זה רלוונטי?פשוט אני..

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

אתה ממש לא היחיד. זה אמור לעזור לך?לאחדשה

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

כן. אתה היחיד בעולם שעשה את זה.חתול זמני

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

נראה לי שמה שעומד מאחורי השאלה שלך, אינו אם באמתהסטורי

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.


אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.


הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

למה אתם כאלה לא מבינים..מחפש את עצמי!

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

לא אומר את זה כדי להתגאותהסטורי
אבל לי לא היו הסוג הזה של הנפילות, ככה שלא שייך לכתוב מנסיון (אל תדאג, כל אחד ו'התיק' שהוא סוחב, יש לי מספיק מורכבויות אחרות...). בכלל, כנראה שכשהייתי בגילך - האינטרט היה הרבה פחות משמעותי, בוודאי בסביבה בה אני הייתי.

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.


איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה לא בעייתי ולא חולהשוקו.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

 

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

 

בשליפההעני ממעש

נפוץ


יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון


כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

שמות של מטפליםקינסא

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

מומלץ בחום דר יניב אפרתישוקו.אחרונה

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

אני משתגעת ממנו!אנוני.מית

נסעתי היום לסידורים. בעלי היה על הילדים. כנראה קם בבוקר והמקרר התקלקל.  ניתק אותו מהחשמל שיפשיר, שלח את הילדים למסגרות ונסע לעבודה.

 

 

אני חוזרת הביתה. פותחת את המקרר ומגלה שהתרופות פוריות נשארו שם. הוא לא טיפל בהן ולא הוציא אותן משם. הן התקלקלו. זה אלפי שקלים וכאב לב פסיכי.

התקשרתי אליו לדבר איתו. הוא ניתק עליי את השיחה וכתב לי אחר כך "לא לצעוק עליי" בווטסאפ. התקשרתי שוב. הוא התעלם.

אני משתגעת. כל כך הרבה כסף וכל כך מעט התייחסות.

 

מה לעשות איתו?

הוא בטוח לא עשה זאת בכוונהפשוט אני..
ואם את צעקת עליו כאילו הוא ילד קטן, אז מן הסתם השיחה לא מועילה אלא רק גורמת לו לרצות להתרחק ולהתגונן.

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

הצעקותoo

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול


הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר


מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

יפה מאוד!נחלת
אני מבין את המקום שלךחתול זמני

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

 

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

 

אבל

 

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

 

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

 

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

נפלא חתול זמני. אם אתה נאה דורש ונאה מקיים,נחלת

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

נעחתול זמני

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

 

הן מצוינות ומאלפותנחלת

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

 

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

 

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

 

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

כיוונת לדעתי האובייקטיביתחתול זמני

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

תודה.אנוני.מית

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

באסהנתקה

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

איזה נסיון!שוקולד לבן

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה


העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.


אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..


(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

יישר כויח גדול, שוקולד לבן!נחלת
קודם כל הוא לא גרם לכל זהמשה

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

 

השאר. נכון.

 

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

הגיוני שאתה צודקשוקולד לבן

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

להבנתי את המציאות (ואולי אני טועה)משה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

 

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

כמו שהגבתי סביר להניח שאתה צודקשוקולד לבן

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

 

תודה 

מצופה מגבר לא להתפרק ככה בטלפון .העני ממעש
לא נעים לי, אבל גם אני עשיתי כזה דבר,נחלת

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

חביבתי. עוד משהו. הוא פיזר את הילדים!נחלת

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

 

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

וגם שם לב שהמקרר התקלקל וגם ניתק את החשמלנחלת

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

 

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

חיבוק גדוללאחדשה

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

תודה אנוני.מית

עזרת לסדר את הראש.

וואו איזה מפח נפש נגמרו לי השמות

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

 

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

 

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

 

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

וואי וואי....שלג דאשתקד

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...


והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

כואב ממשהסטורי
תודה לכולם (ולכולן)אנוני.מית

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

מדהים!שלג דאשתקדאחרונה
מלא הצלחה בהכל!!
מישו מחפש איפה לגור?מחפש את עצמי!

יש פה עוד זוגות צעירים, וגם לא, שעוד לא מצאו מקום לגור בו שהם מתחברים אליו, והם עדיין מחפשים?

אם אפשר לשתף גם מה הסיבה שעוד לא מצאתם?

ומה אתם מחפשים.

[מי שרוצה כמובן]

 

כןניק חדש2אחרונה

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.


כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

עזרה בתקשורתצופה אנונימי

שלום לכולם

נשואים טריים ב"ה

אני בצבא, חוזר בעיקר סופ"שים

היא בלימודים מאוד אינטנסיביים (עכשיו תקופת מבחנים אז בכלל)

התקשורת שלנו מתבססת בעיקר על שיחות טלפון (ממש מקפידים פעם ביום בד"כ בערב)

והודעות בווצאפ

העניין הוא שאני יחסית מאוד זמין בהודעות והיא בכלל לא

כלומר אני בד"כ מגיב כמה דקות אחרי שהיא שולחת

ואצלה זה גם יכול לקחת כמה שעות

מה שזה גורם הרבה פעמים זו למין הרגשה של לבד פה בזוגיות

לא ספציפית כי היא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלנו וכשאנחנו לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש רחוק

דיברנו על זה ושני דברים באמת עלו מהשיחה:

א. אולי באמת זו איזו מין תלותיות לא טובה בקשר

ב. אני מאוד מאוד אוהב אותה ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה ולדבר איתה אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר (אני נניח יושב לעשות משהו שאני פחות אוהב ופתאום רואה הודעה ממנה, ברור שאני ישר אפתח ואענה)

רעיונות שלכם מה לעשות?

אם זו תלותיות איך באמת אפשר לפתור את זה?

אם זה עניין של פשוט מאוד אוהב לדבר איתה עדיין איך אפשר להתמודד גם כשאני עושה דברים שפחות אני אוהב?

יש לציין שמבחינתה הודעות זה ממש לא כמו שיחה וזה משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון

ומבחינתי זה פחות האלמנט של ההודעות

אלא זו ההרגשה שאני חושב עליה מלאא במהלך היום ואצלי זה מתבטא בהודעות ולעומת זאת כשאני רואה שהיא שולחת לי הודעות בשלוש נקודות זה גורם להרגיש שהיא חושבת עליי בשלוש נקודות במהלך היום

מה דעתכם?

תודה למשיבים

שניכם צודקיםהעני ממעש

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

ממש כואב להרגיש ככהשבורת,לב

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

ההודעות שלהצופה אנונימי

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

מורכב, אבל זו המציאותהסטורי
המצב התקין הוא שזוג נפגש כל ערב, וודאי זוג צעיר. לבנות התחלה של חיים על בסיס שיחות והודעות - זה מאוד לא פשוט.

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

מרגיש לימשה

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

 

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

עוד אובססיותצופה אנונימי

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

אז אתה בהיפר פוקוס.משה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

 

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

 

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

 

 

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

חושבת שזה נורא טבעינחלת

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

 

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

 

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

 

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

 

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

 

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

בדקתי על היפר פוקוסצופה אנונימי

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

זה בסדר שמשהו לא מדוייק לךמשהאחרונה

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

קודם כל זה נפלא שאתם מדברים על הדבריםנגמרו לי השמות

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

 

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

 

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

 

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

 

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

 

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

 

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

וואו הרבה נקודות מעניינותצופה אנונימי
תודה רבה!
זה ממש מתוק..לאחדשה

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!
 

שאלה שמטרידה אותי ביותרצדיק יסוד עלום

(איני נשוי)

מדי פעם אני קורא קצת שרשורים בפורום הזה ומקבל רשמים שבתוך הזוגיות ובתוך מרחבים אינטימיים יש רגשות קשים, מועקות, שתיקות, הסתרות, חשדות זה כלפי זה. המון פוסטים כאן בפורום מתארים סיטואציות מאוד קשות ומלחיצות ורעות בין בני זוג.


האם בעיני גולשי הפורום המקרים המתוארים כאן הם מיעוט? האם רוב הזוגות הנורמליים מתמודדים מדי פעם גם עם קשיים מסוג זה? או שאולי אלה סיפורי קצה והרוב המוחלט חי חיי זוגיות נעימים בהרבה, נאמנים בהרבה ורגועים בהרבה? האם בעיניכם קונפליקטים מהסוג שתיארתי הם "נוראיים", או שהם דווקא לא כל כך נוראיים בתוך הקשר ונבלעים בסך הכולל של החוויה החיובית של זוגיות


תודה!

באופן כלליפשוט אני..

אף אחד לא נכנס לפורום כדי לכתוב ''איזה יום נפלא היה לי היום, אשתי האהובה נתנה לי חיבוק נעים, אני בישלתי עבורה את האוכל האהוב עליה, והלכנו לישון כשאנחנו מחזיקים ידיים''.
 

האמת היא שהסיטואציה *הזאת* מאוד מאוד שכיחה, אבל מי יכתוב עליה בפורום?


 

מי שכותב כאן זה מי שצריך עזרה, ייעוץ, לפרוק... אז ממילא אתה לא מקבל כאן מדגם מייצג של זוגיות אלא מדגם של אנשים שצריכים עזרה.

 

הטעות הזאת נקראת ''הטיית דגימה'', אתה יכול לגגל על זה.
 

 

ענית ולא עניתצדיק יסוד עלום

אני רוצה להתחתן וחושב שזוגיות היא דבר טוב, וברור לי שעיקר הזוגיות הוא הקשר וההדדיות.


שאלתי לגבי שכיחות הדברים הרעים והמצוקות, שעולים פה המון ובווליום גבוה.

1) האמנם הם כל כך שכיחים [= שכל זוג עובר דברים כאלה / = בתדירות כזו או אחרת]

2) האמנם הם כל כך רעים [להיות בריב או באי הבנה או בהסתרה מבן / בת הזוג]

הייתי מפרידהרוני 1234
יש מועקות, כעסים, שתיקות, ריבים - שכיח מאד ואפילו חלק בלתי נפרד מכל מערכת יחסים. לא כ"כ נורא לדעתי אם יודעים איך לריב בצורה "מכובדת"  ובתוך גבולות הגזרה.

חשדות והסתרות זה שונה בעיני ומראה על בעיה עמוקה בקשר. מאמינה שזה הרבה יותר נדיר.

אז לשאלותיךאריק מהדרום
1. תלוי באופי של הזוג, יש אנשים עם נטיות לריב ולבגוד ויש אנשים בלי, צריך לעמוד היטב על האופי של הפרטנרית שלך לפני החתונה.

2. כן, הם רעים, הם יכולים להרוס לך את החיים שלך, של משפחתך וגם של הפרטנרית עצמה, מצד שני נישואים מוצלחים יביאו אותך לחיים של אושר, יש אחוז גבוה של גירושין אני לא זוכר נתונים נדמה לי כשליש, שזה לא המון בכלל ביחס למדינה מערבית אבל צריך לקחת את הנתון הזה ברצינות כדי להיות רציני בבחירה הכי חשובה בחייך.


(אגב זוכר לפני כמה חודשים פרצתי ללנ"ו והתפוצצת עלי בעניין זה? לא נורא, דיברנו באישי מאז)


הצד המרגיע בכל הסיפור הזה הוא שבין כך ובין כך בדרך כלל יש מה לעבוד והאינטרס לגרום אושר אחד לשני ולא לאמלל אחד את השני היא משותפת כך שאם לא נפלת על פרטנרית מטומטמת/ מרשעת אז אפשר יהיה לפתור בעיות ביחד, יש אינספור סוגים של מטפלים ומחיר הטיפול שלהם (לרוב) זול מאוד ביחס לתמורה.


ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה.


בהצלחה.

בתור מי שבסטטוס שלךadvfb

זה שיש דברים קשים במערכות יחסים זה לא מעיד את זה שמערכת יחסים זה לא דבר טוב.

אדרבה, להיפך, בגלל שזה מרחב כל חשוב אז כל דבר שקורה בו הוא משמעותי שהוא יכול ממש לפגוע ויכול ממש להעלות.

והחיים הם קשים, זה לא אומרים שהם לא טובים, החיים קשים וטובים ;)

כמה יפה!נחלת

אומרים שרק נישואין הוא הקרקע הנכונה ו האמיתית לתיקון המידות...שלנו.

 

שני אנשים שונים: הוא איש היא אשה. מנטליות שונה, הרגלים שונים.....

 

הרי גם עם חברים לחדר יכולים להיות "תקלים". אלא שבמסגרת של נישואין

זה יכול להיות הרבה יותר נוגע וחריף; לטוב  ולמוטב.

 

אם לא טועה, נדמה לי שהאור החיים הקדוש אומר שהטוב ביותר

שאדם ישא את בת עירו: מנטליות דומה, הרגלים דו מים, זכרונות

דומים - פחות הרגלים שונים.....

 

שמעתי פעם: כל אחד הוא חצי. אבל החצי הזה צריך  להיות...שלם.

וזו עבודה בפני עצמה; חושבת שככל האדם יותר שלם עם עצמו

בשלום עם עצמו, חי את עצמו באמת - הוא יותר רגוע ואז יש פחות

קונפליקטים פנימיים שעלולים להקשות על ראייה אובייקטיבית.

 

יש שיעורים רבים ביוטיוב על יחסי זוגיות: הרב אבנר קוואס למשל,

ומי שמבין אנגלית: הרב מניס פרידמן. ועוד.

אבל לא שאלתי על הדברים הטובים, ברור לי שהם קיימיםצדיק יסוד עלום
ושהם העיקר.

שאלתי על שכיחות ודרמטיות הדברים הרעים...

אתה מסתכל על זה בצורה חיצוניתadvfb

ולכן אתה יכול להפריד בין רע לטוב

אבל אם מסתכלים על נישואין כמכלול זה הכל מעורבב ביחד וגם הדברים הקשים יכולים להתרש אח"כ לטובה.

מריבה ומשילימים ומגיעים לרמה יותר גבוה אח"כ, הכל תהליך אחד.

 

אתה יודע הלך החשיבה שלנו הפוך בקטע הזה.חתול זמני
מרוב אימה אני כבר לא חושב רק חושש וחושדצדיק יסוד עלום
ריב ואי הבנהרקאני

שונה מאוד מאוד מהסתרות וחשדות

 

ריבים ואי הבנה זה שכיח 

זה חלק מהעבודה בזוגיות

ואם יש תקשורת טובה אז הכל בסדר

 

הסתרות וחשדות זה פחות שכיח

אני אישית לא חווויתי דברים כאלה ב"ה 

לא יודעת מה קורה אצל אחרים

אבל כשיש תקשורת טובה אז גם כשקשה הכל בסדר זה לא מועקות בלתי נסבלות והסתרות ודברים כאלה

נכון. נכון מאוד.נחלת

זה הדבר הכי חשוב ששכחתי  לציין:

 

תקשורת פתוחה. לא לברוח מדיון, משיחה משמעותית.

שיעופו צלחות אבל שתהיה התייחסות וכובד ראש לכל

ויכוח....

 

שמעתי בשיעור שחייבת להיות  מריבה כדי להגיע לשלום בית אמיתי.....

 

לא לצפות לנישואין נוסח הוליבוד. זה תעתוע ושקר ודמיון....

אף אחד כמובן לא יודע מה קורה עמוק בתוך הזוגיות שלזמירות

אחרים, של חברים, שכנים - אבל בהחלט נורמלי שיש לכל זוג אירועים של ויכוחים קשים, מועקות ומריבות.  

זה קורה ונפוץ בשנה הראשונה לנישואים - כאשר כל צד מביא את ההרגלים והחינוך והאופי, את היחס לכסף ולחיסכון ולהוצאות כספיות, וזה מתנגש עם השקפה וראייה והתייחסות אחרת לגמרי של הצד השני.

על התנהלות כלכלית יכולים להיות בתחילת הדרך הרבה מריבות קשות, עד שלומדים להכיל ולהסתגל ולהתפשר.

 

טריגר אחר למשברים בתחילת הנישואים - הולדת הילד הראשון. העייפות הקיצונית של האישה בשבועות הראשונים אחרי הלידה, תופעות של דיכאון אחרי לידה, צורך לסגל חלוקת אחריות חדשה בין בין הזוג בהתנהלות היומיומית, התנגשות בין צרכי הבית וקריירה ועבודה.

יפה.נחלת
שרשור שעולה כאן מידי פעםהסטורי
כבר שאלו זאת כמה פעמים. בגדול היום הפורום הרבה פחות פעיל, אבל גם כשהיה הרבה יותר פעיל, חלק גדול מהשרשורים היו על מורכבויות ולא - זה ממש לא משקף את חיי הנישואין.

חלק מהותי בזוגיות, באינטימיות - זה שהקשר, הקירבה היא סוד רק של בני הזוג. ממילא, בד"כ אנשים לא ישתפו מציאויות נעימות וטובות, שבהתנהלות נכונה היא ההתנהלות רוב הזמן. אגב, בעיני גם מאוד עצוב כשמשתפים יותר מידי אפילו בדברים שאינם עניינים צנועים כלעצמם - אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.


ממילא, רוב ההתיעצויות כאן יהיו כשכלים הקיצים. ממילא, גם כשמישהו מתייעץ, בד"כ לא יענו לו "אנחנו עושים כך וכך", אלא בצורה הרבה יותר כללית, מה שמביא לתחושה מוטעית - שכל ה'סיפורים' הם מורכבים.

חייבת להגיד שכנשואהאונמר

פחות שנים מהיום היו תקופות שקצב שירשורי חוסר האמון פה בין בני זוג הכניסו בי חרדות והזיות על בעלי האהוב.

כמו שאתה מתאר שזה מפחיד אותך, אז לי כשאני בזוגיות.

התבדתי והבנתי ב"ה שאכן המקרים האלה הם שכיחים והם צפים פה יותר מהרגיל בחיים מהסיבות שפירטו מעלי.

 

בנוסף,

לא אומרת שלא היו לי כל מיני התמודדויות מול בעלי או לו מולי, אבל זה אחר לגמרי בחיים מאיך שזה נראה פה,

ואם השאלה שלך היא האם זה פחות מפחיד או נורא אז לדעתי האישית כן.

 

ודבר נוסף, תסמוך על הקב"ה. שיודע מה טוב לך ועוקב אחרי כל פיפס שאתה או כל אחד אחר שכתב פה עובר בחיים.

 

מתוקה! שיהיה לך רק טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טובנחלת
תשובה נהדרת ונפלאה! תודה רבה!צדיק יסוד עלום
ברור שהקיצון נכתב פהנעמי28

מכל מה שכתבת, ההסתרות, חשדות, חוסר האמון הם הכי בעייתיים, את זה ממש לא כל זוג חווה.

או שמישהו מהצדדים מגיע עם פצעי ילדות של אמון, או שהצד השני עשה מעשים שפגעו באמון.


שאר הדברים כל זוג חווה, עליות ומורדות, מועקות, ריחוק, זה כן יותר נפוץ, אבל אם בוגרים מספיק כדי לטפל בזה באמת באמת שגדולים להיות זוג טוב יותר.


כתבת שני סוגיםרקלתשוהנ

רגשות קשים, מועקה, ריבים, קונפליקטים - 

קיימים ומוכרחים להיות קיימים במערכת זוגית אמיתית. אני מניחה שלאורך כל החיים, אבל עם הזמן לגמרי לומדים להתנהל עם זה, ומקביל יש גם רגשות טובים ומשמחים כמו אהבה, הערכה, אמון, שמחה, צחוק, התפתחות.
במקרים רגילים, הקושי הוא ממש המפתח להתפתחות, ההתנגשות מלמדת אותנו לחיות בהרמוניה אמיתית, בהתחשבות, בשותפות תוך כדי הפרדה. כמובן שיש מקרים שהם כבר לא נורמטיביים, אם המערכת הזוגית הופכת להיות סיוט של מריבות והתנגשויות.

 

חשדות, חוסר אמון, הסתרות - 

לא אמור להיות בזוגיות כי זוגיות חייבת להיות מבוססת על אמון.

מניחה שבכל זאת זה קיים גם אצל זוגות נורמטיביים בזוגיות טובה, אבל במינון מאד מאד קטן, והזוג שמים לב לכך שיש משהו לא תקין ומטפלים בדרך כלשהי.

יפה. תודה.נחלת
דרך האמצעלאחדשה

יש מקרי קיצון הזויים מוגזמים.

זה לא אומר שכל זוגיות כזו חלילה, ולא אומר שכל זוג ייתקל המשברים כ"כ עמוקים במהלך חייו.

עם זאת כדאי להגיע לנישואין עם הבנה של מורכבויות, מוכנות לאתגרים, קבלה של קשיים מאוד לא נעימים שמרגישים כל אחד עם עצמו ועם בחיר/ת ליבו מול צמתים שדורשים מהם לשאול שאלות כואבות, לגעת העצבים חשופים ולהתמודד מול מציאות לא פשוטה.

זה לא חייב להיות דרמטי, טרגי נוראי,

זו כן עבודה, יש מורכבות. כשמתחתנים תמיד מגלים דברים חדשים על בני הזוג שלנו על עצמו ועל הדינמיקה שלנו.

זוגיות בנישואין הם עבודה עצמית גדולה.

יש לה הרבה פולסים,

יש הרבה דברים נעימים, נפלאים ונהדרים, ובע"ה הם הרוב המכריע.

בנוסף למה שנאמרהעני ממעש

אתה תבנה בית אחד ותשקיע בו

מה משנה לך מה קורה אצל שכניך

השאלה שלו באה ממקום אמיתי, מרצון טבעי להבין מהזמירות
 קורה בחיי הנישואים בין זוגות רגילים ונורמליים

לא ממקום של סקרנות, אלא מרצון להכיר גם את הדברים, שמדברים עליהם בפורומים, שמציגים אירועים פחות נעימים בחיי הנישואים.  לומר "מה זה משנה מה קורה אצל שכניך" מתעלם ממציאות החיים. 

השאלה שלי באה ממקום חטטני, מרצון מאולץ לחקור מהצדיק יסוד עלום
סתם.

הנימה שלך היתה מעצבנת יקירי, אני אופטימי לגבי הבית שיהיה לי בעתיד אבל בהחלט קיבלתי רשמים רבים מקרוב ומרחוק לכך שיש התמודדויות לא פשוטות מאוד ושכיחות מאוד בזוגיות, ותהיתי האם אני הוזה או מטפח הדהוד סלקטיבי של המגרעות לשם העצמת החרדה, או שאני דווקא התרשמתי נכון בנוגע לנושאים הלא פשוטים ועדיין הם מתכללים בצורה טובה בתוך הקשר.


קיבלתי תשובות טובות, ואני נעזר בזה בתור רושם כללי.

נאמנות בעיני זה א,בחיוך2019
רגשות קשים בטח שעולים במערכת אינטימית כי זה המקום לעבד אותם. וגם מריבות, זה כדי לאזן ולפתור דברים
גם אני איני נשוי אבל תראה:חתול זמני

עובדות:

 

– בישראל אנו עומדים על 40% גירושין בערך (פחות מזה במגזר הדתי אך גם לא מבוטל בכלל)

– מתוך אלה שאינם מתגרשים אני מניח שיש המון שפשוט סוחבים את זה מכל־מיני סיבות

– רוב הגירושים נגרמים בגלל: בגידות, בעיות כסף, אלכוהוליזם/שימוש בסמים, התעללות (רגשית או פיזית)

 

מחשבותיי:

 

– רוב הזוגות שראיתי או גרושים או גרועים

– אבל גם רוב האנשים שראיתי הם מטומטמים למדי (בלי להעליב)

– כמעט לכל האנשים החכמים (לא בידע כללי אלא חכמת החיים) שראיתי זוגיות מצוינת 

 

דעותיי האובייקטיביות:

 

– תאר לעצמך חניון תת־קרקעי גדול וסבוך עם הרבה קומות ועמודים. עכשיו תאר לעצמך שתי מכוניות שצריכות לצאת משם. בתוך שתי המכוניות האלה תאר לעצמך נהג ונהגת. עכשיו אומרים לך שהנהג והנהגת האלה מעולם לא למדו נהיגה, אין לזה מושג מה זה רכב, בנוסף לזה העיניים שלהם קשורות במטפחת עבה, ויש להם אובססיה גלויה להתנגש בדברים. אה, ויש גם מכוניות אחרות שנוסעות בחופשיות, וכל־מיני חלקים נעים ושערים נפתחים ונסגרים אוטומטית. זאת לדעתי נקודת המוצא של זוג נשוי בימינו, סבבה לאורך המטר הראשון, איזה כיף אני נוסע באוטו! .......

 

– עכשיו במקום זה, תאר לעצמך שכל־אחד מהם למד קצת נהיגה. תיאוריה לפחות. ותאר לעצמך שאמנם העיניים שלהם עדיין קשורות, אבל יש להם חבר שעוזר להם קצת ואומר להם קדימה קדימה אחורה אחורה סטופ. או, תאר לעצמך שהעיניים שלהם לא קשורות, אבל הראייה שלהם בערך -8 ואין להם משקפיים. אז הם רואים קצת אבל הרוב מטושטש מאוד. עכשיו תאר לעצמך שהם מרכיבים משקפיים, רואים גם אחד את המכונית של השני, ומשתדלים לא להתנגש.

 

=> אם יודעים מה עושים, יוצאים מנקודת מוצא של אמונה למידה שיפור סבלנות מתייעצים הרבה עם רב קרוב כו' כו' כו' אין שום סיבה שזה יהיה כל־כך גרוע.

 

=> אם עושים מה רוצים ומחזיקים בהשקפות גרועות (מגיע לי / אני מצפה / תאוות / חוסר אחריות / חוסר אמונה) אין מה להתפלא. השתייכות למגזר מסוים אינה אינדיקציה לכך שמחזיקים בכל הקלפים.

 

=> כן יכולות להיות התנגשויות שריטות שאלות ובעיות אבל יש הבדל בין מי שנע בעדינות ואחריות לבין מי שחושב שהוא מכייף במסלול מכוניות מתנגשות (למרבה הצער רוב האנושות. אבל: רבים בני שוממה מבני בעולה דלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו. רוב העולם צועד על עיוור ונתקל בפחים ופחתות מי שתורה בידו נר בידו).

 

=> לפעמים יש מקרי קיצון beyond our control כמו מחלות קשות כיו"ב זה באמת אין מה לעשות אבל באותה מידה יכול היה לקרות אם היית לבד בבית. אם הקב"ה רוצה שתסבול אל תדאג אתה תסבול.

מאיפה הנתון של 40%? חשבתי שפחותברגוע
לא זוכר מהיכן הנתון ייתכן שקצת פחות אבל גם אם 25%חתול זמני

זה אותו עיקרון

יכול להיות גם שפשוט פחות מקובל תרבותית להתגרש לאו דווקא שהנישואין יותר מאושרים

או כאמור, הסיבות המרכזיות לגירושין פחות נפוצות בקרב הציבור הדתי/חרדי וזה מאזן

מזה מעודד.....נחלת
העידוד הוא בזה שאין ללמוד מן השוטיםחתול זמני

ורובו המוחלט של העולם לא כולל יראי ה' נחשבים לשוטים

אתה מכיר מישהו שהוא עצמו תמיד נחמד וכיף לו?מרגול

מישהו שאף פעם אין לו תקופות קשות/מאתגרות?


אני לא מכירה. כי החיים, באופן טבעי, מזמנים קשיים שונים והתמודדויות שונות.

בנישואים, שבע"ה מחזיקים עד 120, זה מאוד אינטנסיבי. אתה חי עם אישה ובעצם בוחר לחיות את חייך איתה.

אז כפי שבכללי בחיים יש קשיים, כך גם בזוגיות. השאלה היא האם כמכלול היחסים טובים או שכמכלול הם רצופים מריבות והסתרות.


אמרו לפניי ביושר, יש הבדל גדול בין ויכוחים ותקופות של ריחוק, ובין הסתרות וחוסר אמון.

תקופות מאתגרות ומבאסות מניחה שלכל זוג יש.

חוסר אמון והסתרות זה כבר שונה לגמרי. וזה לא קיים אצל כל הזוגות, אבל כמובן לא יודעת להגיד לך סטטיסטיקה. מניחה שיותר נפוץ אמון ופתיחות, אבל לא עשיתי מחקר אמפירי בנושא

כתבו לך יפהגפן36

באמת הפורום לא משקף את שכיחות המקרים בזוגיות נורמלית.


יש קשרים זוגיים שיש בהם יותר קושי ויש שפחות.

לכן חשוב מאוד לשים לב מראש במי אתה בוחר, ואיך אתה בונה בעצמך יכולת לעבוד על מידותיך.


אני חושבת שהדבר שיותר משקף הוא מבט למציאות סביבך.

אתה מכיר זוגות, נכון?

לפעמים קשה, לפעמים קל, לחלק קשה בתדירות גבוהה יותר, ולחלק פחות.


יכולה לומר ממקום אישי- אני כמעט ולא כותבת כאן בפורום. את כמות הפעמים שהיה לנו קשה אחד עם השניה בשנות נישואינו אפשר לספור על יד אחת.


כשקשה אז קשה, אין ספק.

אבל זה זניח ממש לעומת כמות הכח והעוצמה שזה נותן, גם מול התמודדויות מורכבות מול המציאות. והיכולת ליצור יחד ולהתקדם יחד ולהשתפר כל הזמן היא ממש מתנה.


לצורך העניין- גם עם אחים יש לפעמים ריבים ועצבים, ועדיין הם עוגן מאוד משמעותי בחיים.


ככה זה יחסים קרובים בין אנשים. 

הכי חשובנגמרו לי השמותאחרונה

שנזכור ונזכיר לעצמינו כל הזמן שזוגיות היא לימוד. כמו כל דבר.

באמת באמת שאף אחד מאיתנו בני האדם לא נולד יודע זוגיות.

תורה היא ולימוד היא צריכה.

וככל שיותר נעמיק בלימוד הזה, זה ישפיע עלינו ויקדם אותנו גם במצבי חיכוך וקונפליקט.

וזה באמת כ"כ חשוב לזכור זאת ולחזק את עצמינו שזה לא שמשהו בנו או בשני/ה "דפוק" ו"למה כולם מצליחים ואנחנו לא", אלא שאנחנו פשוט צריכים ללמוד ולהתקדם.

 

ריבים או ויכוחים / חילוקי דעות / קונפליקטים / רגשות קשים / מועקות / מנגנוני הגנה שפועלים וכן הלאה הם נחלתם של כל הזוגות באשר הם.

הרי כולנו בני אדם, ובכל מערכת יחסים שהיא, אפילו אדם עם עצמו, לא יתכן לעבור חיים שלמים ללא חיכוך.

קרה לך לפחות פעם אחת בחייך שאתה עם עצמך לא היית בשלווה ושלום?

עם הוריך?

עם אחיך?

עם חברך?

ודאי.

אין שום מערכת סטרילית לחלטין כיוון שאנו כאן בעולם להשתלמות, לגדול, לצמוח.

ובמערכת הנישואין הקב"ה יצר באמת פלא עצום שדרך כולה בכלל ודרך חילוקי הדעות והקונפליקטים בפרט נוכל להתקדם בתנועה שתוביל אותנו גם לעומק וגם למעלה וקדימה, 

עוד לגדול בעצמינו, באדם שאנחנו, וגם בזוג שאנחנו

ועוד לצמוח ולהתפתח.

ובאמת השמים הם הגבול.

אז לא רק שלא צריך להיבהל ולפחד מהריבים, אלא להבין ששורשם עם פוטנציאל עצום לגדילה אישית וזוגית,

וללמוד איך "לריב נכון", 

ללמוד את השורש של הדברים. מה מניע אותנו, מה מטרגט אותנו, מה מכאיב ופוצע אותנו, איך אנחנו פועלים, למה זה הכאיב לנו, איך עוד אנחנו מחווטים, איך פועלים מנגנוני ההגנה שלנו, מהם הצרכים שלנו, מהם הקשיים שלנו, איפה זה פוגש את השני/ה, וכל השאלות הללו כנ"ל גם לצד השני ובעיקר בנקודת המפגש בין שנינו.

אז בעיקר ללמוד את עצמינו לעומק

וללמוד את בן הזוג שלנו לעומק

וללמוד את הזוגיות שלנו לעומק

ואת ניהול הקונפליקטים לעומק

ללמוד מה זה בכלל קשר ואיך עושים קשר טוב ואיך שומרים על קשר ואיך מעמיקים בקשר.

ובתוך הדבר הזה, ממש כמו ספירלה, ניתן לעלות ולהעמיק עוד ועוד.

גם להינות ולשמוח בכל הטוב הגדול שבביחד ב"ה, וגם לצמוח מהאתגרים.

ואותם אתגרים יכולים להיות מגוונים, כתבו לך נפלא כאן, שלרוב מה שאתה פוגש בפורום הם מקרי קצה ולא בהכרח מייצגים.

ונכון גם שיש חלוקה בין אתגרים שכיחים לבין אתגרים פחות שכיחים כדוגמת חוסר אמון והסתרות,

אבל שוב חשוב לזכור שכך או כך יש לנו מה לעשות עם זה, זה המון בידיים שלנו ובלימוד שלנו של הזוגיות.

אפשר להגיע לקירבה גדולה גם לאחר ריחוק גדול, אפשר להגיע לריפוי ב"ה, לתיקון ולצמיחה גם במקרים קשים.

וכמובן שבכל האתגרים השכיחים ניתן לגדול מהם, להתקדם, להעצים את מה שיש לנו.

 

אז מה בתכל'ס?

לדייק בחיפוש בן//בת הזוג בעיקר את הלב הטוב, המידות הטובות, האישיות והאדם שנמצא מולנו. שיהיה אדם טוב.

בנוסף, לצאת יחד שנינו מנקודת מוצא שזוגיות היא לימוד ואנחנו כאן כדי ללמוד אותה ולא לקחת אותה לעולם כמובן מאליו או כמשהו ש"או שיש לנו או שאין לנו", כי כמו כל דבר בטבע זה לא עובד ככה בלי השקעת אנרגיה אקטיבית במשהו שרוצים שיצא ממנו פירות.

וכמובן להשקיע ספציפית בלימוד ניהול נכון של קונפליקטים / ריבים / חילוקי דעות וגם בתקשורת מקרבת.

ואז כרגע יש איש ואישה שהלב שלהם במקום הנכון, אוהבים ומכבדים אחד את השנייה, לא לוקחים כמובן מאליו גם לא לאחר שנים רבות, לומדים זוגיות, עם רצון ומוכנות ללמוד ולהשקיע אקטיבית, לומדים גם על חיכוכים וחילוקי דעות ונמצאים כל הזמן בתנועה מתמדת של צמיחה והתפתחות.

להציע לחבר?נתקה

זה פיד בחורה שלי פה גולש לא ממזמן (מזל טוב )

 

רציתי לשאול.. 

אני רוצה לשדך לחבר מישהי..

עכשיו הוא בחור באמת חביב וטוב אבל.. המשפחה שלו גם סה"כ בסדר אבל.. אבא שלו קצט בעייתי

ז"א הוא ממש גס רוח ברמה אחרת.. אשמח לפרט אבל לא עכשיו.. אני ממש חושש שתיווצר בעייה..

 

1) בכל מקרה האם לדעתכם הורה כזה או אחר או התנהלות תרבותית מסויימת של משפחה זה מעקב בלהציע?

2) האם הבחור יצטרך לעבור למקום אחר תרם הנישואים בשביל להוכיח שהוא מתנתק מהתלות בהורים (במידה וזה קיצוני?)

3) במידה וכבר עכשיו מאוד קשה לו עם המשפחה האם 1 ו 2?

 

הוא לא פסול חיתון בגלל אבא שלואריק מהדרום

אם הוא עצמו עם מידות טובות מה הבעיה?

אם האבא סובל מתסמונת טורט עם  קופרולליה זה אולי צריך לשקול להזהיר כי יש גם מרכיב של נטיה תורשתית, לא בטוח שצריך להזהיר בשלב ההצעה.

החבר בסדר? זה מה שחשובהסטורי
הוא לא אבא שלו.

סביר שעל רוב החברים (אם הם לא מהשכונה הקרובה) אינך יודע איך אבא שלהם מתנהג.

לא מסכים עם הנאמר בתגובות. יש להתייחס בכובד ראש להעני ממעש
סקרנתנתקה

מה זה אומר 

לפערים יוצאי דופן במשפחה איתה מתחתניםהעני ממעש
מסכים שצריך להתייחס בכובד ראשהסטורי
לא מסכים עם הכיוונים של הפותח
לדעתי אבא זו בעיה רציניתשלג דאשתקד

מצד שני מותר לבחור הזה להתחתן.

אישית לא הייתי מציע בחור כזה אם הוא צעיר ובקשר רציף עם בית הוריו. מצד שני אם אתה יכול לחשוב איך לתווך דברים שיהיה ברור, אולי כן אםשר להציע ושהבחורה תבחן בעצמה את הדברים.

סביר להניח שהיא תגלה את אופי האבא מתישהו (תמיד יש שכנים וחברים או מגיעים לביקור וכדו)

בחורה שלךחתול זמני

1) אבא של אברהם היה תרח... ואבא של רחל ולאה היה לבן... אם יש בחורה רגישה שזה יכול להפריע לה אולי כדאי להציף את זה. או לבדוק מ־1 עד 10 כמה הבן יכול להתמודד עם זה מבחינת להתרחק מהאווירה הזאת או להיות קונטרה/מגן משמעותי מספיק כדי להגן על אשתו.

 

2) לא אבל זה יכול לשמש כאינדיקציה הוא צריך בעצמו לדעת מה הוא רוצה ומה הוא יכול או לא יכול לעשות.

יכולים להיות הורים קשים אבל יכולים להיות גם ילדים חזקים שפשוט פחות בקשר או יודעים להציב גבולות ברורים מאוד (או כאלה שלא מזיז להם).

 

3) שילמד להתמודד איתם או להתרחק מהם לא חושב שזה רעיון טוב להכניס בחורה לתוך קושי.

אם הבחור מודע שזה בעייתירקאני

אז אני לא רואה בעיה לשדך לו

אם הוא עמוק בתוך הקשר בלי מודעות אז זו קצת בעיה

אולי כדאי לדבר איתו על זה שישתף את הבחורה בנושא הזה

 

לא מבינה מה הקשר לאבא שלו. העיקר הבחור. שהוא לאנחלת

יהיה גס רוח ובוטה....כל אחד מאיתנו מכיר לפני ולפנים את ההורים של הצד השני?! תמהני.

תודה לכםנתקהאחרונה

תודה על התגובות המחכימות

אמת

מסכים שהוא זה לא משפחתו

ומצד שני מסכים שכל אחד מקבל מה את ההתמודדויות שלו 

ועם זה הוא צריך לעבוד ולפעמים מגלים שלא כמו שחשבנו

 

פשוט מעניין אותימה לדעתכם הגבול בתרבות גסה

והאם למשל יש בחורות שלא להציע כלל או משו כזה שזה לא ממש יתאים להם

והאם זה אומר עליהם טוב או רע? שהם לא מוכנות למצוא את הטוב ברע?

 

טוב זה ממש כללי אז אחרי זה נראה לי שאפשר לסגור את הפיד

תודה לכם

אלימות בזוגיותנחלת

זה מתחיל לפעמים כל כך דק, עדין והולך והולך ומחריף, אם אנו מניחים רגל

במלכודת הדבש הזו.

 

ספר קשה. מאוד. לדעתי, חובה:

"הכל עניין של פיקסלים". תמר.

הערת שוליים - גם תמר, מתארת בקצרה את תקופת השידוכים  והאירושין עם אותו אדם, שלבסוף נישאה לו. אתר "בין הזמנים".

 

גם באתר הידברות יש ראיון של מורן קורס בנושא.

 

בחוברת "המקום" יש כתבה גדולה על כך.

 

 

 

את מקבלת כסף על ההפצה המקיפה הזו?נקדימון
אני לא יודע אם יש פורום שלא הספמת עם זה.
נניח שכןשלג דאשתקד
מה אכפת לך? אולי היא מפיצה חומר טוב ומעניין?!
בכלל לא נראה לי קשור לכסף. אלא חכמת חייםקעלעברימבאר

@נחלת  אני צודק?

(אני בדרך כלל לא קורא פה. זה פשוט קפץ לי בראשי)קעלעברימבאראחרונה
קראתי חלקמישהי נשואה

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.


לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?


זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?


הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.


לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?


דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר


** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.


רק מה שהיה אפשר באינטרנט.


אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון


---------------------


תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה


לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.


ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.


כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!


זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)


וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין


מסכים איתך חלקיתשלג דאשתקד

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).


אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

כתבת יפה ונכון!מישהי נשואה

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה


שאלת המאורסים החופרת😅אוי טאטע!

רעיונות למקומות באזור המרכז המורחב שיש בהם קהילה דתית תורנית עם זוגות טריים גם, ושהשכירות שם לא מאוד יקרה עד כמה שאפשר במרכז?

בלוד יש כמה קהילות שיכולות להתאיםפשוט אני..
אתה יכול לפרט טיפה?אוי טאטע!

השמות של הקהילות?

באיזה שכונות בערך?

לודז'חתול זמני

הידועה בשם הפחות פופולרי לוד

מזל טובהסטורי
איפה שיש ערבים, זה מועיל לשכר הדירהמשה
למשל,לוד.
קולולוש - נחלת יצחק?נתקהאחרונה

אם תשאלי אותי

נחלת יצחק

רמה גבוהה אומר מראש

אבל גן עדן בשנה הראשונה

לדעתי

אולי יעניין אותך