צורך של בנות ב"מגע" מתוך הנישואין, הפירוש שלו הוא צורך להרגיש את האהבה בצורה מוחשית. כך הדמיון מתרגם אצלן את זה.

אם כל הענין הוא ה"יצר", אע"פ שיש גם לזה מקום לגיטימי בתוך המציאות הכוללת של נישואין - לא כדאי שזה יהיה הענין העיקרי. זה עלו להיות דבר בוסרי. הבסיס רחב בהרבה.

ומכל מקום, אם ברור שיש ציפיה לחיבור נפשי ורגשי ואהבה וכו', כמו שכתבת, וזה לא רק "ברור" באופן תיאורטי, אלא רצון ממשי - אני לא חושב שאת צריכה יותר מידי לדקדק עם עצמך מה בא קודם.

בדיוק! 

זה הזמן לצאת , להיפגש ולהכיר את האדם שתקימי איתו את הבית בקדושה 

אז גם אם חשוב לך להגיע לזה, את יכולה לתת לקשר לבנות אצלך את התחושה הזאת.

יכול להעיד על עצמי שהרבה תחושות ששמעתי עליהן כמאפיינות רצון לקשר או התנהלות בקשר, ולא הכרתי אותן אצל עצמי, נבנו אצלי במהלך קשרים שלימדו אותי את התחושות האלה

היא גם מהמשמעות של המגע הזה.

מגע מיני שאינו בא מתוך אהבה הוא רעה גדולה מאוד שאף אחד לא רוצה לאחל לעצמו.

גם אם ההנאה הזמנית עדיין קיימת, התחושה שלאחריה היא רעה, כי זה משהו לא אמיתי. ריקנות.

בניגוד למגע בעל המשמעות, גם כשהמגע מפסיק - המשמעות עדיין נשארת וממשיכה להשפיע בעקבות המגע.

התרבות המערבית נוטה להפריד את היצר המיני מהרצון למשפחה. זאת הנקודה, זה לא דבר נפרד.

לכן אין לך מה להרגיש רע שהיצר שלך פועל חזק. ככה זה לכולנו. זה היצר הכי חזק באדם (או כמעט?).

אולי כדאי שתשאלי את עצמך - בדברים אחרים שאת פועלת בחיים, בסופו של דבר היצריות זה מה שמנהל אותך? מה גורם לך לקבל החלטות?

באופן כללי תשאלי את עצמך לגבי יצרים אחרים , האם יצר שלך הוא מניע אותך באופן מוגזם ואז בטח זה יהיה גם פה.

יותר נוטה להגיד שזה בסדר להפגש ככה. זה נשמע כמו מצב בריא סה"כ. כמובן שאת יודעת על מה את לוקחת אחריות.

לדעתי התחושות שלך נכונות וצריך יותר מזה כדי להתחתן .

חתונה זה לא פיקניק,האירוע אמור להיות  חד פעמי וכדי שיהיה חד פעמי בע"ה וטוב חייב שיהיו סיבות נוספות חזקות לרצות את כל הדבר הגדול, יש צורך בכוחות ורצונות גדולים כדי שיהיה מספיק דלק לעבודה יומיומית. אולי מה שיעזור זה לחשוב בצורה פרקטית מה זה אומר להחזיק בית,אחריות וזה

יש לי הרגשה שלבנים זה פחות מפריע ..

אבל תשאלי את עצמך אם היית רוצה להתחתן עם בחור ש(רק) זה מניע אותו ..

אבל אני לא מבינה גדולה ועובדה שהנני רווקה עדיין..

ממליצה לך להתייעץ עם נשואים.

בהצלחה

מרגישים את הטוב לב שלך במילים ואת הכוונה הטובה. שתזכה למצוא מישהי שתראה בך את הטוב ותעריך את זה.. 

מרגישים את הטוב לב שלך במילים ואת הכוונה הטובה. שתזכה למצוא מישהי שתראה בך את הטוב ותעריך את זה.. 

מסכת שבת דף לג עמוד א:

א"ר חנן בר רבא הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה אלא כל המנבל פיו אפי' חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה.

במילים אחרות:

כולם יודעים למה אנשים רוצים להתחתן, אבל אסור להגיד את הסיבה מכיוון שזה ניבול פה.

וכן ידועים דברי חז"ל שכאשר יצר המין הושמד ביחד עם היצר של עבודה זרה, לא נולדה ביצה בעולם, ולכן החזירו את היצר, כדי שתהיה המשכיות ליצורים החיים.

הקב"ה ברא אותנו עם צורך עז במגע, צורך שבלעדיו לא נוכל לקיים את העולם. כל עוד הצורך הזה מתמלא בקדושה, ואת עצמך אומרת שאת לא מעלה בדעתך לעשות זאת בדרך אחרת, אז הכל תקין אצלך.

בעז"ה כשתכירי את האדם הנכון לך, את תראי איך מצד אחד הרצון למגע רק מתבגר, אך מצד שני - גם הרצון פשוט להיות אתו, לשמוע אותו, לשמח אותו, לחיות אתו - כל אלה יתחזקו גם הם, ואת תראי שכל רגע בלעדיו קשה לך מאוד ולא רק בגלל החסרון במגע, כך שאת תרצי לחיות אתו ולהקים אתו בית מתוך אהבה גדולה, והצורך במגע יתפוס מקום פחות משמעותי (אף שהוא דווקא יתחזק, כי כאמור שאר הרצונות יתחזקו הרבה יותר).

אבל זו לא הכוונה במאמר חז"ל הנ"ל

"כלה למה נכנסת לחופה" - בזמנם המנהג היה שמיחדים את החתן והכלה, ושם בדרך כלל אם היו מוכנים היו בועלים בעילה ראשונה, כמבואר במסכת כתובת (מפה ושושבינין, דרדוגי דמשחא אירישיהו דרבנן בשעת מעשה [כתובות כ,ב כמדומני] וביהודה היו מיחדים את החתן את הכלה באירוסיהם "כדי שיהיה ליבו גס בה", ועוד ראיות, וכן היה המנהג בתרבויות הקדומות), ומשם היו יוצאים לחגיגות הנישואין.

כעת "כלה למה נכנסת לחופה" היינו כפשוטו, הכל יודעים שהיא נכנסת שם להיבעל, וכדרך בני האדם עלולים לנבל את הפה ולהזכיר את זה במפורש או בקריצה (בחינת "וואי וואי מההולך שם"), ולכך - "כל המנבל את פיו ואומרו אפילו נגזר עליו וכו"".

ובכל מקרה, זאת הייתה רק דוגמה לכך שהרצון למגע הוא טבעי ובריא, ולא ראיה לדברים.

פשוט סתם ציינתי שיש הטועים במאמר חז"ל הנ"ל מחמת שאין יודעים המציאות שהייתה, וחושבים שיש בו רק דרש ולא פשט.

באמת הרצון למגע הוא דבר נפלא. ואין אדם דומה לחברו בעניינים אלו. יש המחפשים מלכתחילה מגע ועולים למעלת הקשר הנפשי, ויש המחפשים מלכתחילה הקשר הנפשי ומתעלים למעלת המגע והאיחודץ

הרצון למגע הוא דבר נפלא. וכמה שזה מראה עלייך שאת בריאה, בנפשך ובגופך.

בכל מקרה אין כאן מה לשאול, הואיל ואין אדם דומה לחברו בעניינים אלו. בגברים ובנשים.

יש המחפשים מלכתחילה מגע ועולים למעלת הקשר הנפשי, ויש המחפשים מלכתחילה קשר נפשי ומתעלים למעלת המגע והאיחוד.

בהצלחה ביתו של מלך!

כשהרגש שלנו אוהבת, היא אוהבת, בכאן ועכשיו, ולרגש יש חיבור מיוחד ועמוק עם אהבה גופנית. אהבה של הגוף, משיכה של הגוף למישהו שהיא פוגשת, ואוהבת. אצל הרגש - אהבה זה מגע וחיבור עמוק, בגוף לגוף, ובכאן ועכשיו. 

הרגש תמיד נמצאת בכאן ועכשיו, משיכה גופנית תמיד תהיה ברגע הזה, לאדם האהוב\ה שממול. 

כל תשוקה למגע שהוא לא כאן ועכשיו ממשיכה של גוף לגוף באהבה של הגוף כרגע, הוא מהמחשבה של הראש. הראש מספר לנו סיפור במיוחד במצבים של בדידות (פנימית) - שבסיפור הזה אנחנו עם אהבת חיינו, והמגע שם הוא שיא החלומות, הוא מראה לנו את זה, ומשמיע לנו את זה - זה עוזר לו להתמודד עם הבדידות, הוא מעדיף לדמיין ולספר לנו סיפור מדומיין כי בשבילו אין הבדל בין דמיון למציאות - והוא רוצה לברוח מהמציאות הבודדת (בשבילו) למציאות שבדמיונות שבה יש קשר ואהבה, כי בשבילו דמיון זו מציאות.

משיכה של גוף ומשיכה של מחשבות זה אנטיתזה. 

כשאת נמשכת עם הרגש - זה משהו שקורה עם הגוף, אהבה של הגוף שפשוט נמשך לגוף אחר בכאן ועכשיו, כרגע. מתוך רצון להיות אהבה. 

כשאת נמשכת בגלל הראש - זה מחשבות של מציאות מדומיינת בנסיון לצאת ממצב של בדידות (פנימית) - שגורמות להשתוקקות - כי בדמיון העתידי במחשבות של האהבה והקשר -  יש אושר - ולכן יש תשוקה. 

אני בעד תשוקה, ואני בעד תשוקה של ראש, אבל את הראש לא מעניין הקשר הגופני - מעניין אותו לצאת מהבדידות (הפנימית), והוא עושה את זה בדרך הכי קלה והישרדותית - הוא מדמיין. בשבילו זו מציאות. אבל יש כאן תופעת לוואי - הדמיון יוצר תשוקה לאושר שבדמיון - ולתשוקה הזו אין קשר ל"קשר גופני" של רגש. הראש לא מבין את המשיכה של הרגש, של הגוף, יש לו רק מחשבות. 

מאחורי התשוקה ל"קשר הגופני" (כלשונך) יש בדידות (פנימית),  תשוקה של הראש, בלי אהבה גופנית של הרגש. 

ואת רוצה להיות עם האהבה של הרגש, כי כל פעם שאת הולכת לדמיון את מתרחקת מהמציאות,  מהגוף, מהאהבה של הגוף במציאות של הכאן ועכשיו, כי זה בדמיון.   

רק הרגש יודעת להיות באהבה של גוף בכאן ועכשיו, המחשבות לא, הן תמיד בעתיד, בדמיון, לכן הן לא נגמרות.  הן תמיד יתרחקו עוד ועוד מהמציאות כדי להשיג אושר מבדידות (פנימית). והתרופה היא לא ללכת למסע אין סופי של מציאת אושר של ראש, אלא ללכת לאהבה אמיתית בחיבור לגוף ולמציאות ברגע הזה - של הרגש. 

אז אין לי תשובה לאם זה נכון או לא, בסדר או לא, אני גם לא מיימר לומר שאי פעם יוכל להיות לי תשובה לזה. אבל כן ניסיתי לתת לך כיוון מחשבה על השאלה האם זה אמיתי או אולי לא.  מקווה שהייתי מובן. @אנמונימי

כתבתי שתשוקה של "ראש" - היא תוצאה של בדידות פנימית ונסיון למצוא אושר בדמיון - מהדמיון נוצרת התשוקה שלא קשורה ל"קשר גופני" של הגוף, ושלעד לא תהיה ממומשת. (עד כמה שזכור לי לא דיברתי על חתונה בכלל)

בבדידות פנימית מי שמנהל אותך (בד"כ) זה החלק החושב שבך, המחשבות. 

כשהחלק החושב שבך חושב שהוא במצוקה (בדידות, "כישלון" מכל סוג, חשיפה, מחלה וכ'ו) הוא ינסה כמה שיותר לשנות את המציאות לעולם טוב יותר. 

העניין הוא שהוא משנה את המציאות בדרך שלו,

והוא לא צריך לשנות משהו במציאות - מספיק לו לדמיין אותה - בשבילו דמיון ומציאות זה אותו דבר.

ובגלל שיש בדידות פנימית - רק הוא מנהל, בלי הרגש, ובלי המציאות של החיים.

אם היה איזון ושותפות בין הראש והרגש - אז הוא לא היה מתנתק מהרגש והמציאות (הניתוק הוא אינטסטינקט של הישרדות והגנה שנוצרו בשלב מסוים בילדות).

הבריחה מהמציאות, מהגוף, מהתשוקה של הגוף, למחשבות, היא תוצר של בדידות פנימית בין החלק הרגשי שחי ואוהב את הגוף, במציאות בלבד, לבין החלק השכלי שמסוגל לדמיין ולהזות מציאות תוך כדי התרחקות מהמציאות עצמה, מהרגש, ומהגוף, ומהאהבה האמיתית שלו. 

היכולת שלנו להתעורר, לנהל, ולהיות המציאות באמת, זו שברגש ולא המחשבות, היא אחת מהסיבות שבגללן הגבתי ל@אנמונימי. נטו כי היא שאלה אם זה אמיתי או לא.  

היא לא משתוקקת כחוויה של משיכה ואהבה לגוף שנמצא לידה, (היא לא בקשר)

ולכן היא משתוקקת ל"מגע הפיזי", ול"קשר הגופני" שהיא מדמיינת אותו.

אם אתה לא תשוקה של הגוף והרגש במציאות העכשיוית - אז אתה מחשבות.  

אין אופציה אחרת. 

לא דברתי על חתונה -  

תשחרר שניה את המחשבות על חתונה ומה נכון ואיך נכון להתחתן,

התגובה שלי לא מנסה לתת הדרכה לחתונה ואיך נכון להתחתן,

היא רחוקה מהמושג הזה ומהדיבור על זה - (לאורך כל התגובות כאן לא דיברתי אפילו לא ברמז על חתונה, ק"ו לא על איך נכון ואיך לא)

היא מנסה לדון בנושא של התשוקה לחיבור גופני שעליה דיברה הפותחת - כשהתגובה שלי מנסה לשקף את מה שקורה במערכת היחסים הפנימית, לא להדריך. התגובה שלי מנסה לתת לה חומר למחשבה על השאלה האחרונה שלה "האם זה אמיתי?" 

וזה לא פוגש אותנו רק ביחס למגע ותשוקה, 

זה פוגש אותנו גם ביחס לזה שאנחנו מסתובבים כאן, בפורום. (לפי החלק החושב שבנו אם אנחנו כאן זה תקשורת וחברה - וזה מקום טוב להפיג בדידות, כי הוא לא מפריד בין וירטואלי לפרונטלי, לפי החלק הרגשי שבנו אנחנו בבדידות, מבחינת הרגש היא תצא להכיר אנשים במציאות)

גם סרטים זו דרך בשביל החלק החושב להפיג בדידות כי אין הבדל בין האנשים במסך למציאות - מבחינתו האנשים שם הם מציאות, והם אחלה חברה - ולרגש זה עדיין בדידות.

זה פוגש אותנו בהרבה דברים שבהם החלק החושב שבנו מנהל אותנו - ומוצא פיתרון כשהוא בודד עם עצמו - בלי לחשוב או להחשיב או להבחין בחלק הרגשי שבנו (לא בכוונה), ולחלק הרגשי שבנו זה רחוק מפתרון - ולפעמים - הרסני. 

כל עוד שאת דוחפת את הצורה הנכונה בד בבד.

מניע וסיבה הן 2 דברים.

אבל חובה להזהר.

ועדיף לחכות  שידעך וישקוט ואז לצאת.

(את לא מצווה על חתונה.)

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים