צורך של בנות ב"מגע" מתוך הנישואין, הפירוש שלו הוא צורך להרגיש את האהבה בצורה מוחשית. כך הדמיון מתרגם אצלן את זה.

אם כל הענין הוא ה"יצר", אע"פ שיש גם לזה מקום לגיטימי בתוך המציאות הכוללת של נישואין - לא כדאי שזה יהיה הענין העיקרי. זה עלו להיות דבר בוסרי. הבסיס רחב בהרבה.

ומכל מקום, אם ברור שיש ציפיה לחיבור נפשי ורגשי ואהבה וכו', כמו שכתבת, וזה לא רק "ברור" באופן תיאורטי, אלא רצון ממשי - אני לא חושב שאת צריכה יותר מידי לדקדק עם עצמך מה בא קודם.

בדיוק! 

זה הזמן לצאת , להיפגש ולהכיר את האדם שתקימי איתו את הבית בקדושה 

אז גם אם חשוב לך להגיע לזה, את יכולה לתת לקשר לבנות אצלך את התחושה הזאת.

יכול להעיד על עצמי שהרבה תחושות ששמעתי עליהן כמאפיינות רצון לקשר או התנהלות בקשר, ולא הכרתי אותן אצל עצמי, נבנו אצלי במהלך קשרים שלימדו אותי את התחושות האלה

היא גם מהמשמעות של המגע הזה.

מגע מיני שאינו בא מתוך אהבה הוא רעה גדולה מאוד שאף אחד לא רוצה לאחל לעצמו.

גם אם ההנאה הזמנית עדיין קיימת, התחושה שלאחריה היא רעה, כי זה משהו לא אמיתי. ריקנות.

בניגוד למגע בעל המשמעות, גם כשהמגע מפסיק - המשמעות עדיין נשארת וממשיכה להשפיע בעקבות המגע.

התרבות המערבית נוטה להפריד את היצר המיני מהרצון למשפחה. זאת הנקודה, זה לא דבר נפרד.

לכן אין לך מה להרגיש רע שהיצר שלך פועל חזק. ככה זה לכולנו. זה היצר הכי חזק באדם (או כמעט?).

אולי כדאי שתשאלי את עצמך - בדברים אחרים שאת פועלת בחיים, בסופו של דבר היצריות זה מה שמנהל אותך? מה גורם לך לקבל החלטות?

באופן כללי תשאלי את עצמך לגבי יצרים אחרים , האם יצר שלך הוא מניע אותך באופן מוגזם ואז בטח זה יהיה גם פה.

יותר נוטה להגיד שזה בסדר להפגש ככה. זה נשמע כמו מצב בריא סה"כ. כמובן שאת יודעת על מה את לוקחת אחריות.

לדעתי התחושות שלך נכונות וצריך יותר מזה כדי להתחתן .

חתונה זה לא פיקניק,האירוע אמור להיות  חד פעמי וכדי שיהיה חד פעמי בע"ה וטוב חייב שיהיו סיבות נוספות חזקות לרצות את כל הדבר הגדול, יש צורך בכוחות ורצונות גדולים כדי שיהיה מספיק דלק לעבודה יומיומית. אולי מה שיעזור זה לחשוב בצורה פרקטית מה זה אומר להחזיק בית,אחריות וזה

יש לי הרגשה שלבנים זה פחות מפריע ..

אבל תשאלי את עצמך אם היית רוצה להתחתן עם בחור ש(רק) זה מניע אותו ..

אבל אני לא מבינה גדולה ועובדה שהנני רווקה עדיין..

ממליצה לך להתייעץ עם נשואים.

בהצלחה

מרגישים את הטוב לב שלך במילים ואת הכוונה הטובה. שתזכה למצוא מישהי שתראה בך את הטוב ותעריך את זה.. 

מרגישים את הטוב לב שלך במילים ואת הכוונה הטובה. שתזכה למצוא מישהי שתראה בך את הטוב ותעריך את זה.. 

מסכת שבת דף לג עמוד א:

א"ר חנן בר רבא הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה אלא כל המנבל פיו אפי' חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה.

במילים אחרות:

כולם יודעים למה אנשים רוצים להתחתן, אבל אסור להגיד את הסיבה מכיוון שזה ניבול פה.

וכן ידועים דברי חז"ל שכאשר יצר המין הושמד ביחד עם היצר של עבודה זרה, לא נולדה ביצה בעולם, ולכן החזירו את היצר, כדי שתהיה המשכיות ליצורים החיים.

הקב"ה ברא אותנו עם צורך עז במגע, צורך שבלעדיו לא נוכל לקיים את העולם. כל עוד הצורך הזה מתמלא בקדושה, ואת עצמך אומרת שאת לא מעלה בדעתך לעשות זאת בדרך אחרת, אז הכל תקין אצלך.

בעז"ה כשתכירי את האדם הנכון לך, את תראי איך מצד אחד הרצון למגע רק מתבגר, אך מצד שני - גם הרצון פשוט להיות אתו, לשמוע אותו, לשמח אותו, לחיות אתו - כל אלה יתחזקו גם הם, ואת תראי שכל רגע בלעדיו קשה לך מאוד ולא רק בגלל החסרון במגע, כך שאת תרצי לחיות אתו ולהקים אתו בית מתוך אהבה גדולה, והצורך במגע יתפוס מקום פחות משמעותי (אף שהוא דווקא יתחזק, כי כאמור שאר הרצונות יתחזקו הרבה יותר).

אבל זו לא הכוונה במאמר חז"ל הנ"ל

"כלה למה נכנסת לחופה" - בזמנם המנהג היה שמיחדים את החתן והכלה, ושם בדרך כלל אם היו מוכנים היו בועלים בעילה ראשונה, כמבואר במסכת כתובת (מפה ושושבינין, דרדוגי דמשחא אירישיהו דרבנן בשעת מעשה [כתובות כ,ב כמדומני] וביהודה היו מיחדים את החתן את הכלה באירוסיהם "כדי שיהיה ליבו גס בה", ועוד ראיות, וכן היה המנהג בתרבויות הקדומות), ומשם היו יוצאים לחגיגות הנישואין.

כעת "כלה למה נכנסת לחופה" היינו כפשוטו, הכל יודעים שהיא נכנסת שם להיבעל, וכדרך בני האדם עלולים לנבל את הפה ולהזכיר את זה במפורש או בקריצה (בחינת "וואי וואי מההולך שם"), ולכך - "כל המנבל את פיו ואומרו אפילו נגזר עליו וכו"".

ובכל מקרה, זאת הייתה רק דוגמה לכך שהרצון למגע הוא טבעי ובריא, ולא ראיה לדברים.

פשוט סתם ציינתי שיש הטועים במאמר חז"ל הנ"ל מחמת שאין יודעים המציאות שהייתה, וחושבים שיש בו רק דרש ולא פשט.

באמת הרצון למגע הוא דבר נפלא. ואין אדם דומה לחברו בעניינים אלו. יש המחפשים מלכתחילה מגע ועולים למעלת הקשר הנפשי, ויש המחפשים מלכתחילה הקשר הנפשי ומתעלים למעלת המגע והאיחודץ

הרצון למגע הוא דבר נפלא. וכמה שזה מראה עלייך שאת בריאה, בנפשך ובגופך.

בכל מקרה אין כאן מה לשאול, הואיל ואין אדם דומה לחברו בעניינים אלו. בגברים ובנשים.

יש המחפשים מלכתחילה מגע ועולים למעלת הקשר הנפשי, ויש המחפשים מלכתחילה קשר נפשי ומתעלים למעלת המגע והאיחוד.

בהצלחה ביתו של מלך!

כשהרגש שלנו אוהבת, היא אוהבת, בכאן ועכשיו, ולרגש יש חיבור מיוחד ועמוק עם אהבה גופנית. אהבה של הגוף, משיכה של הגוף למישהו שהיא פוגשת, ואוהבת. אצל הרגש - אהבה זה מגע וחיבור עמוק, בגוף לגוף, ובכאן ועכשיו. 

הרגש תמיד נמצאת בכאן ועכשיו, משיכה גופנית תמיד תהיה ברגע הזה, לאדם האהוב\ה שממול. 

כל תשוקה למגע שהוא לא כאן ועכשיו ממשיכה של גוף לגוף באהבה של הגוף כרגע, הוא מהמחשבה של הראש. הראש מספר לנו סיפור במיוחד במצבים של בדידות (פנימית) - שבסיפור הזה אנחנו עם אהבת חיינו, והמגע שם הוא שיא החלומות, הוא מראה לנו את זה, ומשמיע לנו את זה - זה עוזר לו להתמודד עם הבדידות, הוא מעדיף לדמיין ולספר לנו סיפור מדומיין כי בשבילו אין הבדל בין דמיון למציאות - והוא רוצה לברוח מהמציאות הבודדת (בשבילו) למציאות שבדמיונות שבה יש קשר ואהבה, כי בשבילו דמיון זו מציאות.

משיכה של גוף ומשיכה של מחשבות זה אנטיתזה. 

כשאת נמשכת עם הרגש - זה משהו שקורה עם הגוף, אהבה של הגוף שפשוט נמשך לגוף אחר בכאן ועכשיו, כרגע. מתוך רצון להיות אהבה. 

כשאת נמשכת בגלל הראש - זה מחשבות של מציאות מדומיינת בנסיון לצאת ממצב של בדידות (פנימית) - שגורמות להשתוקקות - כי בדמיון העתידי במחשבות של האהבה והקשר -  יש אושר - ולכן יש תשוקה. 

אני בעד תשוקה, ואני בעד תשוקה של ראש, אבל את הראש לא מעניין הקשר הגופני - מעניין אותו לצאת מהבדידות (הפנימית), והוא עושה את זה בדרך הכי קלה והישרדותית - הוא מדמיין. בשבילו זו מציאות. אבל יש כאן תופעת לוואי - הדמיון יוצר תשוקה לאושר שבדמיון - ולתשוקה הזו אין קשר ל"קשר גופני" של רגש. הראש לא מבין את המשיכה של הרגש, של הגוף, יש לו רק מחשבות. 

מאחורי התשוקה ל"קשר הגופני" (כלשונך) יש בדידות (פנימית),  תשוקה של הראש, בלי אהבה גופנית של הרגש. 

ואת רוצה להיות עם האהבה של הרגש, כי כל פעם שאת הולכת לדמיון את מתרחקת מהמציאות,  מהגוף, מהאהבה של הגוף במציאות של הכאן ועכשיו, כי זה בדמיון.   

רק הרגש יודעת להיות באהבה של גוף בכאן ועכשיו, המחשבות לא, הן תמיד בעתיד, בדמיון, לכן הן לא נגמרות.  הן תמיד יתרחקו עוד ועוד מהמציאות כדי להשיג אושר מבדידות (פנימית). והתרופה היא לא ללכת למסע אין סופי של מציאת אושר של ראש, אלא ללכת לאהבה אמיתית בחיבור לגוף ולמציאות ברגע הזה - של הרגש. 

אז אין לי תשובה לאם זה נכון או לא, בסדר או לא, אני גם לא מיימר לומר שאי פעם יוכל להיות לי תשובה לזה. אבל כן ניסיתי לתת לך כיוון מחשבה על השאלה האם זה אמיתי או אולי לא.  מקווה שהייתי מובן. @אנמונימי

כתבתי שתשוקה של "ראש" - היא תוצאה של בדידות פנימית ונסיון למצוא אושר בדמיון - מהדמיון נוצרת התשוקה שלא קשורה ל"קשר גופני" של הגוף, ושלעד לא תהיה ממומשת. (עד כמה שזכור לי לא דיברתי על חתונה בכלל)

בבדידות פנימית מי שמנהל אותך (בד"כ) זה החלק החושב שבך, המחשבות. 

כשהחלק החושב שבך חושב שהוא במצוקה (בדידות, "כישלון" מכל סוג, חשיפה, מחלה וכ'ו) הוא ינסה כמה שיותר לשנות את המציאות לעולם טוב יותר. 

העניין הוא שהוא משנה את המציאות בדרך שלו,

והוא לא צריך לשנות משהו במציאות - מספיק לו לדמיין אותה - בשבילו דמיון ומציאות זה אותו דבר.

ובגלל שיש בדידות פנימית - רק הוא מנהל, בלי הרגש, ובלי המציאות של החיים.

אם היה איזון ושותפות בין הראש והרגש - אז הוא לא היה מתנתק מהרגש והמציאות (הניתוק הוא אינטסטינקט של הישרדות והגנה שנוצרו בשלב מסוים בילדות).

הבריחה מהמציאות, מהגוף, מהתשוקה של הגוף, למחשבות, היא תוצר של בדידות פנימית בין החלק הרגשי שחי ואוהב את הגוף, במציאות בלבד, לבין החלק השכלי שמסוגל לדמיין ולהזות מציאות תוך כדי התרחקות מהמציאות עצמה, מהרגש, ומהגוף, ומהאהבה האמיתית שלו. 

היכולת שלנו להתעורר, לנהל, ולהיות המציאות באמת, זו שברגש ולא המחשבות, היא אחת מהסיבות שבגללן הגבתי ל@אנמונימי. נטו כי היא שאלה אם זה אמיתי או לא.  

היא לא משתוקקת כחוויה של משיכה ואהבה לגוף שנמצא לידה, (היא לא בקשר)

ולכן היא משתוקקת ל"מגע הפיזי", ול"קשר הגופני" שהיא מדמיינת אותו.

אם אתה לא תשוקה של הגוף והרגש במציאות העכשיוית - אז אתה מחשבות.  

אין אופציה אחרת. 

לא דברתי על חתונה -  

תשחרר שניה את המחשבות על חתונה ומה נכון ואיך נכון להתחתן,

התגובה שלי לא מנסה לתת הדרכה לחתונה ואיך נכון להתחתן,

היא רחוקה מהמושג הזה ומהדיבור על זה - (לאורך כל התגובות כאן לא דיברתי אפילו לא ברמז על חתונה, ק"ו לא על איך נכון ואיך לא)

היא מנסה לדון בנושא של התשוקה לחיבור גופני שעליה דיברה הפותחת - כשהתגובה שלי מנסה לשקף את מה שקורה במערכת היחסים הפנימית, לא להדריך. התגובה שלי מנסה לתת לה חומר למחשבה על השאלה האחרונה שלה "האם זה אמיתי?" 

וזה לא פוגש אותנו רק ביחס למגע ותשוקה, 

זה פוגש אותנו גם ביחס לזה שאנחנו מסתובבים כאן, בפורום. (לפי החלק החושב שבנו אם אנחנו כאן זה תקשורת וחברה - וזה מקום טוב להפיג בדידות, כי הוא לא מפריד בין וירטואלי לפרונטלי, לפי החלק הרגשי שבנו אנחנו בבדידות, מבחינת הרגש היא תצא להכיר אנשים במציאות)

גם סרטים זו דרך בשביל החלק החושב להפיג בדידות כי אין הבדל בין האנשים במסך למציאות - מבחינתו האנשים שם הם מציאות, והם אחלה חברה - ולרגש זה עדיין בדידות.

זה פוגש אותנו בהרבה דברים שבהם החלק החושב שבנו מנהל אותנו - ומוצא פיתרון כשהוא בודד עם עצמו - בלי לחשוב או להחשיב או להבחין בחלק הרגשי שבנו (לא בכוונה), ולחלק הרגשי שבנו זה רחוק מפתרון - ולפעמים - הרסני. 

כל עוד שאת דוחפת את הצורה הנכונה בד בבד.

מניע וסיבה הן 2 דברים.

אבל חובה להזהר.

ועדיף לחכות  שידעך וישקוט ואז לצאת.

(את לא מצווה על חתונה.)

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).