צורך של בנות ב"מגע" מתוך הנישואין, הפירוש שלו הוא צורך להרגיש את האהבה בצורה מוחשית. כך הדמיון מתרגם אצלן את זה.

אם כל הענין הוא ה"יצר", אע"פ שיש גם לזה מקום לגיטימי בתוך המציאות הכוללת של נישואין - לא כדאי שזה יהיה הענין העיקרי. זה עלו להיות דבר בוסרי. הבסיס רחב בהרבה.

ומכל מקום, אם ברור שיש ציפיה לחיבור נפשי ורגשי ואהבה וכו', כמו שכתבת, וזה לא רק "ברור" באופן תיאורטי, אלא רצון ממשי - אני לא חושב שאת צריכה יותר מידי לדקדק עם עצמך מה בא קודם.

בדיוק! 

זה הזמן לצאת , להיפגש ולהכיר את האדם שתקימי איתו את הבית בקדושה 

אז גם אם חשוב לך להגיע לזה, את יכולה לתת לקשר לבנות אצלך את התחושה הזאת.

יכול להעיד על עצמי שהרבה תחושות ששמעתי עליהן כמאפיינות רצון לקשר או התנהלות בקשר, ולא הכרתי אותן אצל עצמי, נבנו אצלי במהלך קשרים שלימדו אותי את התחושות האלה

היא גם מהמשמעות של המגע הזה.

מגע מיני שאינו בא מתוך אהבה הוא רעה גדולה מאוד שאף אחד לא רוצה לאחל לעצמו.

גם אם ההנאה הזמנית עדיין קיימת, התחושה שלאחריה היא רעה, כי זה משהו לא אמיתי. ריקנות.

בניגוד למגע בעל המשמעות, גם כשהמגע מפסיק - המשמעות עדיין נשארת וממשיכה להשפיע בעקבות המגע.

התרבות המערבית נוטה להפריד את היצר המיני מהרצון למשפחה. זאת הנקודה, זה לא דבר נפרד.

לכן אין לך מה להרגיש רע שהיצר שלך פועל חזק. ככה זה לכולנו. זה היצר הכי חזק באדם (או כמעט?).

אולי כדאי שתשאלי את עצמך - בדברים אחרים שאת פועלת בחיים, בסופו של דבר היצריות זה מה שמנהל אותך? מה גורם לך לקבל החלטות?

באופן כללי תשאלי את עצמך לגבי יצרים אחרים , האם יצר שלך הוא מניע אותך באופן מוגזם ואז בטח זה יהיה גם פה.

יותר נוטה להגיד שזה בסדר להפגש ככה. זה נשמע כמו מצב בריא סה"כ. כמובן שאת יודעת על מה את לוקחת אחריות.

לדעתי התחושות שלך נכונות וצריך יותר מזה כדי להתחתן .

חתונה זה לא פיקניק,האירוע אמור להיות  חד פעמי וכדי שיהיה חד פעמי בע"ה וטוב חייב שיהיו סיבות נוספות חזקות לרצות את כל הדבר הגדול, יש צורך בכוחות ורצונות גדולים כדי שיהיה מספיק דלק לעבודה יומיומית. אולי מה שיעזור זה לחשוב בצורה פרקטית מה זה אומר להחזיק בית,אחריות וזה

יש לי הרגשה שלבנים זה פחות מפריע ..

אבל תשאלי את עצמך אם היית רוצה להתחתן עם בחור ש(רק) זה מניע אותו ..

אבל אני לא מבינה גדולה ועובדה שהנני רווקה עדיין..

ממליצה לך להתייעץ עם נשואים.

בהצלחה

מרגישים את הטוב לב שלך במילים ואת הכוונה הטובה. שתזכה למצוא מישהי שתראה בך את הטוב ותעריך את זה.. 

מרגישים את הטוב לב שלך במילים ואת הכוונה הטובה. שתזכה למצוא מישהי שתראה בך את הטוב ותעריך את זה.. 

מסכת שבת דף לג עמוד א:

א"ר חנן בר רבא הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה אלא כל המנבל פיו אפי' חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה.

במילים אחרות:

כולם יודעים למה אנשים רוצים להתחתן, אבל אסור להגיד את הסיבה מכיוון שזה ניבול פה.

וכן ידועים דברי חז"ל שכאשר יצר המין הושמד ביחד עם היצר של עבודה זרה, לא נולדה ביצה בעולם, ולכן החזירו את היצר, כדי שתהיה המשכיות ליצורים החיים.

הקב"ה ברא אותנו עם צורך עז במגע, צורך שבלעדיו לא נוכל לקיים את העולם. כל עוד הצורך הזה מתמלא בקדושה, ואת עצמך אומרת שאת לא מעלה בדעתך לעשות זאת בדרך אחרת, אז הכל תקין אצלך.

בעז"ה כשתכירי את האדם הנכון לך, את תראי איך מצד אחד הרצון למגע רק מתבגר, אך מצד שני - גם הרצון פשוט להיות אתו, לשמוע אותו, לשמח אותו, לחיות אתו - כל אלה יתחזקו גם הם, ואת תראי שכל רגע בלעדיו קשה לך מאוד ולא רק בגלל החסרון במגע, כך שאת תרצי לחיות אתו ולהקים אתו בית מתוך אהבה גדולה, והצורך במגע יתפוס מקום פחות משמעותי (אף שהוא דווקא יתחזק, כי כאמור שאר הרצונות יתחזקו הרבה יותר).

אבל זו לא הכוונה במאמר חז"ל הנ"ל

"כלה למה נכנסת לחופה" - בזמנם המנהג היה שמיחדים את החתן והכלה, ושם בדרך כלל אם היו מוכנים היו בועלים בעילה ראשונה, כמבואר במסכת כתובת (מפה ושושבינין, דרדוגי דמשחא אירישיהו דרבנן בשעת מעשה [כתובות כ,ב כמדומני] וביהודה היו מיחדים את החתן את הכלה באירוסיהם "כדי שיהיה ליבו גס בה", ועוד ראיות, וכן היה המנהג בתרבויות הקדומות), ומשם היו יוצאים לחגיגות הנישואין.

כעת "כלה למה נכנסת לחופה" היינו כפשוטו, הכל יודעים שהיא נכנסת שם להיבעל, וכדרך בני האדם עלולים לנבל את הפה ולהזכיר את זה במפורש או בקריצה (בחינת "וואי וואי מההולך שם"), ולכך - "כל המנבל את פיו ואומרו אפילו נגזר עליו וכו"".

ובכל מקרה, זאת הייתה רק דוגמה לכך שהרצון למגע הוא טבעי ובריא, ולא ראיה לדברים.

פשוט סתם ציינתי שיש הטועים במאמר חז"ל הנ"ל מחמת שאין יודעים המציאות שהייתה, וחושבים שיש בו רק דרש ולא פשט.

באמת הרצון למגע הוא דבר נפלא. ואין אדם דומה לחברו בעניינים אלו. יש המחפשים מלכתחילה מגע ועולים למעלת הקשר הנפשי, ויש המחפשים מלכתחילה הקשר הנפשי ומתעלים למעלת המגע והאיחודץ

הרצון למגע הוא דבר נפלא. וכמה שזה מראה עלייך שאת בריאה, בנפשך ובגופך.

בכל מקרה אין כאן מה לשאול, הואיל ואין אדם דומה לחברו בעניינים אלו. בגברים ובנשים.

יש המחפשים מלכתחילה מגע ועולים למעלת הקשר הנפשי, ויש המחפשים מלכתחילה קשר נפשי ומתעלים למעלת המגע והאיחוד.

בהצלחה ביתו של מלך!

כשהרגש שלנו אוהבת, היא אוהבת, בכאן ועכשיו, ולרגש יש חיבור מיוחד ועמוק עם אהבה גופנית. אהבה של הגוף, משיכה של הגוף למישהו שהיא פוגשת, ואוהבת. אצל הרגש - אהבה זה מגע וחיבור עמוק, בגוף לגוף, ובכאן ועכשיו. 

הרגש תמיד נמצאת בכאן ועכשיו, משיכה גופנית תמיד תהיה ברגע הזה, לאדם האהוב\ה שממול. 

כל תשוקה למגע שהוא לא כאן ועכשיו ממשיכה של גוף לגוף באהבה של הגוף כרגע, הוא מהמחשבה של הראש. הראש מספר לנו סיפור במיוחד במצבים של בדידות (פנימית) - שבסיפור הזה אנחנו עם אהבת חיינו, והמגע שם הוא שיא החלומות, הוא מראה לנו את זה, ומשמיע לנו את זה - זה עוזר לו להתמודד עם הבדידות, הוא מעדיף לדמיין ולספר לנו סיפור מדומיין כי בשבילו אין הבדל בין דמיון למציאות - והוא רוצה לברוח מהמציאות הבודדת (בשבילו) למציאות שבדמיונות שבה יש קשר ואהבה, כי בשבילו דמיון זו מציאות.

משיכה של גוף ומשיכה של מחשבות זה אנטיתזה. 

כשאת נמשכת עם הרגש - זה משהו שקורה עם הגוף, אהבה של הגוף שפשוט נמשך לגוף אחר בכאן ועכשיו, כרגע. מתוך רצון להיות אהבה. 

כשאת נמשכת בגלל הראש - זה מחשבות של מציאות מדומיינת בנסיון לצאת ממצב של בדידות (פנימית) - שגורמות להשתוקקות - כי בדמיון העתידי במחשבות של האהבה והקשר -  יש אושר - ולכן יש תשוקה. 

אני בעד תשוקה, ואני בעד תשוקה של ראש, אבל את הראש לא מעניין הקשר הגופני - מעניין אותו לצאת מהבדידות (הפנימית), והוא עושה את זה בדרך הכי קלה והישרדותית - הוא מדמיין. בשבילו זו מציאות. אבל יש כאן תופעת לוואי - הדמיון יוצר תשוקה לאושר שבדמיון - ולתשוקה הזו אין קשר ל"קשר גופני" של רגש. הראש לא מבין את המשיכה של הרגש, של הגוף, יש לו רק מחשבות. 

מאחורי התשוקה ל"קשר הגופני" (כלשונך) יש בדידות (פנימית),  תשוקה של הראש, בלי אהבה גופנית של הרגש. 

ואת רוצה להיות עם האהבה של הרגש, כי כל פעם שאת הולכת לדמיון את מתרחקת מהמציאות,  מהגוף, מהאהבה של הגוף במציאות של הכאן ועכשיו, כי זה בדמיון.   

רק הרגש יודעת להיות באהבה של גוף בכאן ועכשיו, המחשבות לא, הן תמיד בעתיד, בדמיון, לכן הן לא נגמרות.  הן תמיד יתרחקו עוד ועוד מהמציאות כדי להשיג אושר מבדידות (פנימית). והתרופה היא לא ללכת למסע אין סופי של מציאת אושר של ראש, אלא ללכת לאהבה אמיתית בחיבור לגוף ולמציאות ברגע הזה - של הרגש. 

אז אין לי תשובה לאם זה נכון או לא, בסדר או לא, אני גם לא מיימר לומר שאי פעם יוכל להיות לי תשובה לזה. אבל כן ניסיתי לתת לך כיוון מחשבה על השאלה האם זה אמיתי או אולי לא.  מקווה שהייתי מובן. @אנמונימי

כתבתי שתשוקה של "ראש" - היא תוצאה של בדידות פנימית ונסיון למצוא אושר בדמיון - מהדמיון נוצרת התשוקה שלא קשורה ל"קשר גופני" של הגוף, ושלעד לא תהיה ממומשת. (עד כמה שזכור לי לא דיברתי על חתונה בכלל)

בבדידות פנימית מי שמנהל אותך (בד"כ) זה החלק החושב שבך, המחשבות. 

כשהחלק החושב שבך חושב שהוא במצוקה (בדידות, "כישלון" מכל סוג, חשיפה, מחלה וכ'ו) הוא ינסה כמה שיותר לשנות את המציאות לעולם טוב יותר. 

העניין הוא שהוא משנה את המציאות בדרך שלו,

והוא לא צריך לשנות משהו במציאות - מספיק לו לדמיין אותה - בשבילו דמיון ומציאות זה אותו דבר.

ובגלל שיש בדידות פנימית - רק הוא מנהל, בלי הרגש, ובלי המציאות של החיים.

אם היה איזון ושותפות בין הראש והרגש - אז הוא לא היה מתנתק מהרגש והמציאות (הניתוק הוא אינטסטינקט של הישרדות והגנה שנוצרו בשלב מסוים בילדות).

הבריחה מהמציאות, מהגוף, מהתשוקה של הגוף, למחשבות, היא תוצר של בדידות פנימית בין החלק הרגשי שחי ואוהב את הגוף, במציאות בלבד, לבין החלק השכלי שמסוגל לדמיין ולהזות מציאות תוך כדי התרחקות מהמציאות עצמה, מהרגש, ומהגוף, ומהאהבה האמיתית שלו. 

היכולת שלנו להתעורר, לנהל, ולהיות המציאות באמת, זו שברגש ולא המחשבות, היא אחת מהסיבות שבגללן הגבתי ל@אנמונימי. נטו כי היא שאלה אם זה אמיתי או לא.  

היא לא משתוקקת כחוויה של משיכה ואהבה לגוף שנמצא לידה, (היא לא בקשר)

ולכן היא משתוקקת ל"מגע הפיזי", ול"קשר הגופני" שהיא מדמיינת אותו.

אם אתה לא תשוקה של הגוף והרגש במציאות העכשיוית - אז אתה מחשבות.  

אין אופציה אחרת. 

לא דברתי על חתונה -  

תשחרר שניה את המחשבות על חתונה ומה נכון ואיך נכון להתחתן,

התגובה שלי לא מנסה לתת הדרכה לחתונה ואיך נכון להתחתן,

היא רחוקה מהמושג הזה ומהדיבור על זה - (לאורך כל התגובות כאן לא דיברתי אפילו לא ברמז על חתונה, ק"ו לא על איך נכון ואיך לא)

היא מנסה לדון בנושא של התשוקה לחיבור גופני שעליה דיברה הפותחת - כשהתגובה שלי מנסה לשקף את מה שקורה במערכת היחסים הפנימית, לא להדריך. התגובה שלי מנסה לתת לה חומר למחשבה על השאלה האחרונה שלה "האם זה אמיתי?" 

וזה לא פוגש אותנו רק ביחס למגע ותשוקה, 

זה פוגש אותנו גם ביחס לזה שאנחנו מסתובבים כאן, בפורום. (לפי החלק החושב שבנו אם אנחנו כאן זה תקשורת וחברה - וזה מקום טוב להפיג בדידות, כי הוא לא מפריד בין וירטואלי לפרונטלי, לפי החלק הרגשי שבנו אנחנו בבדידות, מבחינת הרגש היא תצא להכיר אנשים במציאות)

גם סרטים זו דרך בשביל החלק החושב להפיג בדידות כי אין הבדל בין האנשים במסך למציאות - מבחינתו האנשים שם הם מציאות, והם אחלה חברה - ולרגש זה עדיין בדידות.

זה פוגש אותנו בהרבה דברים שבהם החלק החושב שבנו מנהל אותנו - ומוצא פיתרון כשהוא בודד עם עצמו - בלי לחשוב או להחשיב או להבחין בחלק הרגשי שבנו (לא בכוונה), ולחלק הרגשי שבנו זה רחוק מפתרון - ולפעמים - הרסני. 

כל עוד שאת דוחפת את הצורה הנכונה בד בבד.

מניע וסיבה הן 2 דברים.

אבל חובה להזהר.

ועדיף לחכות  שידעך וישקוט ואז לצאת.

(את לא מצווה על חתונה.)

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!