אנחנו משפחה גדולה, הבנות רווקות והבנים נשואים עם ילדים.
כשכולם בבית בשבת, יוצא שהשיחות עוסקות בעיקר על ארבעת האחיינים המתוקים שלנו.
שלא תטעו, אני אוהבת אותם מאוד כמובן.
אבל קצתי בשיחות על מתי היא עשתה קקי או כמה פעמים הוא התעורר בלילה!
נראה שזה הדבר היחיד שמעסיק את ההורים הצעירים האלה.
אני יודעת שזה לא באמת ככה, ושגם מי שהפכה לאמא עדיין נשארת היא עם תחומי עניין ועולמה לא מצטמצם למטרנה וצואה.
אבל עדיין זה מתסכל.
וסיבה אחת אחרונה למה זה כל כך קשה לי...
כי אנחנו רווקות!
אנחנו שלוש בנות (אחת מעל שלושים) שנאלצות לשבת עם הבחורות הצעירות והיפות האלה, שהתחתנו לפנינו וילדו להורים שלנו את הנכדים שאנחנו כל כך רוצות ללדת, ואנחנו שומעות על כל החוויות שלהן, בלי מילה על עצמנו.
לפי איך שזה נראה, לאחיות שלי זה לא מפריע. לפעמים הן בעצמן יוזמות את השיחות האלה.
כשאני רואה את אחותי הבכורה עם שיערה הגלוי מנהלת שיחה קולחת על היריון ולידה,
נשרף לי הלב.
ובמקרה הספיציפי הזה, הגיסות שלי הן אלו שהציתו את הגפרור.
חיבוק
נפלאה
