זה להרגיש באופן תמידי אחרונה בשרשרת העדיפויות שלו.
וכמה שאסביר בין אם בדמעות ובין אם בעצבים וכלום לא זז.
חיבוק חזק.
את מה שאת מרגישה.
כשאני תקפתי אותו איך מתנהל מול משפחתו וכמה הוא לא גבר. זה לא עזר.
רק כשהתרחקתי ממשפחתו. ובא לשאול.
הסברתי מה אני מרגישה.
ונראה לי שזו הפעם הראשונה שבאמת הבין את המקום שלי.
כי רק אז הסברתי , עד אז רק תקפתי.
אצלי הדבר היחיד שעזר, זה שהפסקנו ללכת להורים שלו (שם אני מרגישה אויר)
הוא לא אדם רע, אבל מעדיף לרצות אותם ולא אותי.
ובהתחלה הוא לא היה ניגש לומר אולי ניסע בקטע של כבוד, אחרי חודשיים שלא באנו.
שאלו אותו כנראה למה אתם לא באים.
ואז בא אלי,
הסברתי לו שוב, שאני לא מסוגלת לבוא למקום שגורם לו לתת לי תחושה של אויר, תחושה שאני לא קיימת,
זה הגיע למצב שממש אחרי אחת הלידות שלי (בדיוק חזרתי מבית חולים) תכננו ערב משפחתי גדול ופשוט שמו עלי פס ,היתה להם האופציה לדחות, והוא אפילו לא ביקש למעני, ותכנן עוד ללכת ולהשאיר אותי לבד עם 3, לא מצליחה לשכוח.
או שאותנו תמיד זורקים באיזה חדר מעפן שאנחנו בכלל לא ישנים יחד כי אין מקום, אצל אחיו זה מעולם לא קרה.
זה נשמע שאני קנאית, או צרת עין, אבל לא.
הם פשוט רגילים שלא סופרים אותי. כי בעלי לא היה מסתכל לעברי שם, ולא משמיע את דעתי או את רצוני.
לעומת האח שממש נזהרים מאישתו, ולמה כי האח אומר אישתי אומרת כך וכך, או רוצה כך כך, בעלי ממש לא.
זו טיפה מן הים כמובן.
אמרתי לו פעם שהוא ילד כאפות.שעיר לעזאזל אם אין על מי ליפול.
היינו רבים המוןןןןןן.
עד שהפסקנו לבוא להורים שלו, ההורים שאלו, ותפסתי את ההזדמנות הזו.
ישבנו יחד בשיחה רצינית והסברתי בדיוק מה אני מרגישה , איך כמה ולמה.
אפשר לומר שזה עזר. היום הוא יותר ערני אלי.
יש עדיין את הפעמים שאני מרגישה , אבל למדתי איך לדבר איתו.
לא להתעצבן או לחכות שיבין מעצמו.
פשוט להגדיר בדיוק מה אני חשה.
ואם לא. אז יש את הנשק של ההורים שלו. עד כמה שזה מוזר לומר.
ביקשתי ממנו מספר פעמים שנלך לייעוץ, אמר לי אני מבטיח לך אשתנה, אין צורך.
והוא באמת עושה המון מאמצים.
לפעמים זה פשוט דפוס של התנהגות שרגיל אליה מילדות. ולשנות דבר כזה לוקח קצת זמן.
חיבוק.
ונתת לייאוש להיכנס לך לחדרי הלב
אלופה! שמחה שזה עזר לך
איך הוא מרגיש עם עצמו ביחס לזה??
יש אנשים שלא נולדים עם זה. אני למשל מקבלת כל פעם עוד זריקה של אומץ מבעלי ולומדת מיומנויות חדשות לחיים שחסרות לי
אני חושבת שבלי קשר כדאי לך לחזק אצלך נקודות טובות שאת רואה אצלו כי זה בטח לא כל מה שיש בו וזה יעזור לך לגלות אמפתיה כלפי הקושי שלו.
כמו עבודה או חברים. נתתי את משפחתו רק כדוגמא
מחשש לאאוטינג לא כתבתי יותר.
אני פשוט לומדת לאט לאט איך לדבר על זה.
לומדת מה משפיע עליו.
כי להתעצבן ולומר לו כל הזמן אתה ככה ואתה ככה, ראיתי לא תמיד משפיע עליו.
בעיקר כשזה נוגע למשפחה שלו - יש לו כבוד מטורף להורים ,לצערי כבוד שבא גם על חשבוני.
לא אשקר, אני עדיין הרבה כועסת ומתעצבנת (לפעמים כלפי חוץ ולפעמים בתוכי)
לא קל בכלל.
זה המון המון תסכול.
אפשר לעקוב ולבחון היכן המקומות או הרגעים ששם מקשיב, ולדבר.
אפשר אולי ללכת לייעוץ.
לפני זמן מה, ניגשתי אליו ואמרתי שמהיום אנחנו עושים טיפול זוגי בבית.
קניתי ספרון כזה של שלום בית.
ויצא לנו כבר כמה פעמים שיושבים ומדברים על דברים שמפריעים לנו.
זה מקסים! מקרב כל כך! זמן כל כך מיוחד להעלות דברים שמפריעים.
שאלה לי אלייך.
מה את מתכוונת שהוא לא גבר? מולך? או מול אנשים אחרים רק?
אולי תתני דוגמא לזה שלא עומד על דעתו מול אחרים ביחס אליך?
הספר הוא 2 חלקים נקרא בשם "עזרה ראשונה לנישואין מוצלחים" והחלק השני הוא "ממשיכים בדרך לנישואין מוצלחים"
ספר מושך כל כך בעיצוב שלו. (סתם הערת אגב)
זהו ספר -כעין מדריך לזוגות ,
יש בו הסברים לבעל הסברים לאישה.
מה אישה אומרת, למול מה הבעל אומר, מה אישה חושבת, ומה הבעל מבין.
יש בו משימות , תרגילים, דפי עבודה.
דוגמאות רבות לסיטואציות, תגובות הבעל/אישה למול מקרים מסויימים.
כללי ברזל שאותם לא חוצים.
ומה שאנחנו זה יושבים קוראים פרק (פרקים קצרים מאוד)
מעלים סיטואציות ממהלך היום/ השבוע.
מנסים להבין מה כל אחד רוצה.
לוקחים משם את המשימות ומבצעים באותו שבוע. משימות שמאוד מאוד מעצימות את הזוגיות ונותנות עוד כיווני מחשבה בסיטואציות.
קצת קשה להסביר.
אבל בשורה תחתונה, קוראים אותו יחד, ומדברים המון .
אתן לך דוגמא קטנה , עם השנים התייבשנו בקטע של מחוות קטנות,מילים חמות סתמיות ביום יום, ובדיוק בשבוע האחרון למדנו עד כמה זה חשוב להרים טלפון רק בשביל לומר מילה חמה, כמה מתגעגעים, כמה אוהבים וכ"ו
אין לך מושג כמה זה הקפיץ לנו את הזוגיות.
הוא מתקשר לומר כמה מחכה לחזור הביתה ולראות אותי או אני לו . אחרי ניתוק השיחה אני בהיי מטורף.
וכשנפגשים בצהרים אנחנו מתרגשים כאילו שנה ראשונה. יושבים על קפה באמצע היום .
כמובן שזו דוגמא ממש קטנה.
אוכל לצלם לך את הספר אם תרצי- עולה ממש זול. נדמה לי 20 שח כל ספר
ספר מיוחד מאוד!!
מיואשת******ספר יותר חווייתי כזה.
ספר ממש חוויתי , ציבעוני, מעניין, וממש מעצים את הזוגיות, קניתי אותו בחנות ספרים באזור שוק מחנה יהודה בירושלים, אבל נראה לי אפשר למצוא אותו בכל מקום... 
מעצים את הזוגיות,
לדעתי שניהם מתאימים לנשואים.
עלה לי כל אחד 20 שח.
ושוב אתכםאולי תשאלי יותר מפורט. שאלות יותר ספצפיות אדע לענות.
זה של יועץ נישואין ומגשר בשם הרב ישועה עטיה
אם את מתכוונת אם יש בו מדרשים או דברי חזל אז לא . אין שם דברי חזל או כל מיני כאלה.
זה ספר כללי כזה. לא מרגישה מדברי הכותב למי פונה.
הוא מדבר תכלס, נותן עיצות או כללים , משימות ותרגילים לחיים.
הן לגבר והן לאישה.
כמו שכתבתי זה ספר צבעוני מאוד וחוויתי, לא ספר מוסר או הלכה
יותר בכיון של ספר פסיכולוגי
הרבה חוכמה יש בספר הזה.
אני מרגישה שעייפתי, שיזמתי ופעלתי די. רוצה לראות שגם לו אכפתנשמע שיש עלייך עול לא קטן.
ואת הדומיננטית יותר, אמא שלי כזו. זה לא קל בכלל.
את מתארת ומרגישה שהוא לא גבר, השאלה היא איך כלפייך את מרגישה שהוא לא סופר אותך.
איך בעצם מתבטא כל הרעיון שאת "האחרונה" ברשימה?
כלומר שהוא יודע להתעקש ולעמוד על שלו- אבל מולך ולא מולם? זה מאד מאד מאד פוגע.
יתכן שבמצב הזה הייתי מרימה טלפון למשפחה ואומרת את דעתי ומטילה ווטו על מה שזה לא יהיה ולא מצפה ממנו לעשות את זה.
ואחר כך מתמודדת מולו בהבנה שאין מצב שהוא שם אותם מולי, וכמו שהוא יודע להתעקש מולך הוא יתעקש מולם
טיפוסים מרצים נוטים לרצות את מי שצועק חזק יותר, שזה מבאס. ואולי אם פעם אחת את "תצעקי חזק" במובן שתעקפי אותו ותטילי וטו ותבהירי שזה לא מקובל עליך ולא תסכימי, ואז הוא יבין שההתנהגות הזו מעבר לזה שפוגעת אנושות בך ובזוגיות, גם לא משתלמת לו. כי הוא לא יצא טוב, ובעתיד זה ימנע ממנו לחזור על זה.
אני יודעת שזה מאד דרסטי וזה תלוי בך כמה רחוק את רוצה ללכת , אבל זה כן אופציה אם הגיעו מים עד נפש
אם זה משהו שממש משפיע ורע לך איתו , אל תתביישי .
באמת מאופי שונה. את מצפה ל'גבריות' במובן של יותר לקחת את המושכות וכשהוא באמת לא כזה באופי שלו
אז מה שאני מציעה לך זה לראות איפה זה מוביל ליתרונות ואיפה לא היית מוותרת על זה
ואני חושבת שיותר מזה, איך שאנחנו תופסות גבריות הרבה פעמים עלול להרוס לנו ביחס שלנו לבעלים שלנו. אני מאמינה שהעבודה שלנו היא ללמוד לתת את המקום לצד השני להביע את עצמו ולהיות מי שהוא בלי לחשוש שזה יהרוס לו את המעמד בעינינו כי זה מחליש ומדכא. וגבר שמדכאים אותו הופך בסוף לסמרטוט באמת. את לא רוצה את זה.
אני חושבת שיש מקום בשבילך לעבוד על עצמך בהסתכלות שלך עליו.
אז נכון הוא לא ווכחן גדול ולא יודע לשאת ולתת ובסידורים בירוקורטיים הוא גם לא מסתדר.או לא מסתדר עם הדברים כמו ש*את* היית רוצה, אבל ככה הוא יודע להתמודד וזה לא מה שהופך גבר לגבר. אפילו אם זה מה שגברי בעינייך.
הרבה פעמים יש פער בין המצוי לרצוי והעבודה שלנו היא לגשר על הפערים ולנסות לצמצם אותם אבל לא על ידי שינוי של הזולת. זה תמיד קשה ומתסכל.
אז עצה שלי - או שתשחררי ואם את מחליטה לתת לו להתמודד עם בירוקורטיה דירה וכו לתת לו לעשות את זה בדרכו ותנסי להדריך אותו למקום שאת רוצה להגיע לאיו אבל תקחי בחשבון שיכול להיות שזה לא יקרה
או שתעשי את הדברים בעצמך ותחפשי בו דברים אחרים שיאירו את הגבריות שלו. אני בטוחה שיש.ולא אומרת שזו לא עבודה קשה, אבל זה כן תלוי בך ונמצא בידיים שלך
הריון ולידה2אני מחזירה אותה מהגנון ב4 ועד 7 אני כל יום מחדש מחפשת במה להעסיק אותה,
יש רעיונות למשחקים שמעודדים התפתחות?
קניתי לה לא מזמן כמו קוביה עם צורות בפנים שמוציאים וצריך להכניס כל צורה לחור שלה- ממש אוהבת!!!
גם תיבה מרובעת של חיות שלוחצים/מזיזים כפתורים והן קופצות מעסיק אותה ממש יפה
כמובן גם ספרים ובימבה ולצאת אבל אני מחפשת עוד רעיונות
לשטוף איתך כלים (אפשר גם לבד)
בובות ועגלה
כלי מטבח
בצק
כדור
מכוניות
פאזל פשוט (2-4 חלקים, לפי מה שהיא מצליחה)
פאזל עץ שמתאימים צורה לתוך שקע
לוטו
ממש רשימה מרשימה 😊
היא מאד אוהבת מים
בגיל הקטן הם לא נעלבים אם תשטפי אחריו שוב, מבחינתו זה משחק.
הוא עומד לידך, את מניחה קרוב אליו כמה כוסות פלסטיק וכמה כפיות, הוא מסבן ומניח חזרה בכיור...
בסוף כשאת שוטפת הכל, את יכולה לתת גם לו לשטוף את הכלים 'שלו' ולהניח לייבוש. אבל גם בלי זה, הוא ייהנה לשטוף איתך כי הם מאוד אוהבים את המשחק במים ובסבון.
אני שמה במקום שונה את מה שאני שטפתי ואת מה שהוא שטף. את שלו מחזירה לכיור אחרי שהוא עובר למשחק אחר.
בשטיפה לכל אחד מאיתנו יש ספוג. הוא שוטף ומסבן להנאתו, באיזה סדר שרוצה וכמה פעמים שרוצה. אני שוטפת באמת, קודם סכינים חדים וכלים שבירים ואז מה שנשאר מהכלים האחרים
אני שמה במקום שונה את מה שאני שטפתי ואת מה שהוא שטף. את שלו מחזירה לכיור אחרי שהוא עובר למשחק אחר.
בשטיפה לכל אחד מאיתנו יש ספוג. הוא שוטף ומסבן להנאתו, באיזה סדר שרוצה וכמה פעמים שרוצה. אני שוטפת באמת, קודם סכינים חדים וכלים שבירים ואז מה שנשאר מהכלים האחרים.
לקחת בחשבון שהילד, בגדיו וכל הסביבה ירטבו. סיר עם מים שמנסים לשטוף בהחלט עלול להשפך על הרצפה
תכניסי לשם כלים קטנים מפלסטיק או כפיות מתכת, שימיממעט מים עם מעט סבון ושישפשף בהנאה 😄
כמובן אח"כ שוטפים הכל שוב.
אפשר גם לתת כלים נקיים מראש ואז לשטוף רק מהסבון.
אנחנו נותנים לו משטח להניח את הכלים השטופים..
ואחכ עוברים עליהם.
כשהוא שוטף חלבי, אני בשרי וכו'..
שירי משחק ואצבעות (הקטנה שלי משוגעת על זה).
עגלה ובובה.
סתם לפזר כל מיני צעצועים ואז לאסוף.
להיכנס למטבח ולפתוח ארונות ולהוציא כלים כדי שלאמא תהיה יותר עבודה בערב.
לטפס על דברים בצורה מסוכנת ולהפיל לאמא את הלב.
לחטט לאחים הגדולים בדברים שלהם, לפלח משם אוצרות, ואז להסתכל בעיניים תמות כשהם כועסים.
להיכנס לשירותים ולא להבין למה לאחות הגדולה יותר יש התנגדות להיכנס לשם - הרי יש שם כל כך הרבה אוצרות! מים שאפשר לזרוק לתוכם דברים, מברשת אסלה מעניינת, אסלה שאפשר לפתוח ולסגור שוב ושוב...
🤭😅😵💫
אצלינו הקטן (7.5 חודשים) גילה את השירותים והמקלחת🤦♀️
מתואמתלק"י
הוא כמובן עדיין לא מצליח להתעסק במים שבאסלה.
לא יודעת מה מעניין דוקא שם מכל החדרים.
אבל כרגע ב"ה לא מצא שם יותר מידי מה לעשות.
רק מצחיק שכשהוא נכנס לשירותים ואחותו שם היא צועקת לי "אמא, בואי לקחת אותו, הוא נכנס איתי לשירותים, הוא לא מכבד את הפרטיות שלי😂😂"
יום אחד מצאתי כתמים כחולים על הרצפה
ממש עקבות מסלול שלם
עד שגילית שהגברת שלפה את הסבון אסלה הכחול והלכה איתו בכל הבית
מאז יש סבון אסלה שקוף😅
מגלים מפעם לפעם חלקי משחק רנדומליים בילקוטים שלהם... וכן, יש איש קטן וחמוד שקבוע דואג לפנק אותם 🤣
ובהתחלה חשדנו שאולי היא הכניסה אותו למזוודה של אחותה הגדולה, שנסעה לשבת🤭
ב"ה בסוף מצאנו אותו בבית, אבל מקרה כזה לא היה בלתי אפשרי
מגה בלוקס
משחקי דמיון כמו כלי מטבח ובובה ועגלה
ממש אוהב מגנטים, בונה דברים מרשימים
ועוד רשימה -
מגה בלוקס
פאזלים - תתחילי מקטנים, הוא עכשיו בונה פאזלים 24 חלקים לבד, אבל חשוף לזה מגיל קטן.
מאודדד אוהב לצייר
כלי אוכל ומטבח קטן
וואו הבת 4 שלי רואה בפאזלים 24 חלקים אתגר
הבן 1.7 אפילו פאזל עץ לא ממש מצליח...
לכן כנראה הם מפתחים מיומנות מוקדם..
וגם ב"ה יש להם כישרון לפאזלים
הגדול שלי בן שלוש ורבע מרכיב פאזלים 70 חלקים לבד
חייבת לסייג ולהגיד שכל פאזל חדש לוקח להם קצת זמן להכיר ולהרכיב. אני מדברת על פאזלים שהם מכירים היטב...
מאוד אוהבת מדבקות
וגם טושים (לצערי צבעים לא) אם יש לך כח אז גם גואש
ובר בצק
אני לאחרונה הבאתי לה 2-3 אנשים של פליימןביל והמגלשה מאודד שמחה
פתחתם לי את הראש לרעיונות נוספים!
תודה לכל אחת שהגיבה!!
בנקסט קניתי משהו קטן והמכס יקר ולא משתלם. אבל אם הייתי קונה יותר היה דמי משלוח. מסובך. איך עושים את זה נכון?
ואיפה קונים שמיכה קיצית מומלצת? (וגם חורפית?) ומשטח פעילות? אשמח להמלצה. בארץ או בקישור לאתר.
משלוח חינם זה בפחות מזה.
נס שלפחות מה שקניתי התאים לנו אחרת היתי מתבאסת ממש
אין סיכוי שיוותרו לי?
להגי שעריןר ניסיתי וזה היה כזה מסובך האתר הרשמי ודורש טפסים ויאללה התיאשתי
ואצלי עוד היתה סיבה כי כשהמזנתי הזמלא היה מפורסם ישרד המכס
הז כבר הופץ ופורסם לפחות שבוע-שבועיים
אני כבר קבלתי את החבילה לשי אפילו
לא יודעת כמה זה הגיוני אבל אצלי התחילו לפני שבוע 6
אבל היפראמזיס חריף אז לא יודעת אם זה מדד.
פעם רופאים לא האמינו לי פשוט ואמרו שלפני שבוע 7 זה לא קשור להריון או שאני מדמיינת...
היום כבר מכירים ולא מזלזלים.
בכל מקרה תדעי ששום שלב לא מוזר. הבחילות יכולות להגיע בכל שלב. זה הגיוני ואמיתי וכדאי לך לבקש טיפול שיעזור לך.
בהצלחה!! זה קשוח בחילות ❤️
בלי היפראמזיס- 5 עד 18
תודה לה' בלי קשר על מלא מלא ניסים בהריון.
אל דאגה, סובלת מאוד בהריון מדברים אחרים;)
התחילו בשבוע 8,
וערב לפני הלידה עוד לקחתי בונגסטה. 😅
(לקחתי גם זופרן. אבל הוא נגמר לי כמה ימים לפני הלידה ולא קניתי חדש)
נראה לי מתחיל לי באזור שבוע 7 ומפסיק באזור 12
כמובן שזה לא על השעון. גפ בדכ זה מתחיל בהדרגה וגם מפסיק בהדרגה..
מול כולם
בצורה הכי לא נעימה שיש
היא אחרי שבוע מתקשרת להתנצל
אבל וואלה לא מתאים לי!!!!! זה חדש
ואנחנו נשואים הרבה שנים וזה חדש היא מתנהגת ככה
לאחרים היא לא עושה את זה
ולאחרונה היא כל הזמן מנסה לחנך את הילדים שלנו שבקושי רואים אותה!!!!
פעם בחודשיים שלושה..,מה הקטע?
אמרתי לה לא נורא אחרי המקרה הזה אבל בלב אני רותחת
מתחרטת שלא אמרתי לה בצורה אסרטיבית שזה לא בסדר
מה שהיה זה שהיא ירדה עלינו מול כולם למה אנחנו לא מטפלים בבת הבכורה שלנו
שהיא מתנהגת מזעזע וזקוקה לטיפול דחוף-אלו היו מילותיה
ועוד חשפה פרט הכי אישי שבעולםםם מול הגיסים והגיסות
והם ישבו ושתקו...
עניתי לה בצורה שאנחנו ההורים ואנחנו מטפלים בדברים האלו והכל נעשה בייעוץ
והיא בכלל לא מודעת לכמה אנחנו עושים
תכלס מתחרטת שלא העמדתי אותה במקום כי זו חוצפה
בהלם ממה שאנשים מרשים לעצמם להתערב...
קודם כל הגבת ממש יפה ברגע האמת! אני נראה לי הייתי משתתקת מההלם.
לגבי מה לעשות- כיוון שהיא כבר התקשרה והתנצלה אז לא יודעת אם יש עוד משהו לעשות כרגע, אבל אולי לפני הפעם הבאה שאתם באים (ואלופה אם תסכימי בכלל😉❤️) שבעלך יבקש בעדינות לא להתערב בענייני הילדים.
ובנוסף להבא את האמת הייתי נמנעת מלשתף אותה בדברים שאני לא רוצה שאחרים ידעו, אם אח"כ זה יוצא ועוד מול כולם...
ובבקשה תני לעצמך לכאוב את הפגיעה, תוציאי את זה לחברה או מישהו קרוב אחר שיהיה לך קצת עיבוד לזה, חוויה לא נעימה בכלל!❤️🩹❤️
עברו שנים
העלתה את זה מהאוב
אם חלילה שוב יקרה,
תזכרי את הנעלבים ואינם עולבים ..
ותתפללי בשקט מיד על מה שחשוב לך .
יכול להיות שהיא מדקנת...
ולעת זקנה לפעמים הטקט גן כן מזדקן...
ברמה שסבא שלי אמר על התינוק של בת דודה שלי שהוא מכוער🤷♀️😱
הלםםםם
לפעמים זקנים סתם מרגישים בנוח להיות חסרי טקט אבל לפעמים חוסר הטקט (יכול לבוא בצורת דיבור פוגע או דברים אחרים לא מנומסים כמו גרפסים בציבור וכאלה) זה סימן ראשון לנסיגה קוגנטיבית והידרדרות. אם יש אצלכם במשפחה הסטוריה של אלצהיימר, והאמת שגם אם לא, כדאי בלי להפחיד אותו כמובן, לדבר עם סבא שילך לרופא וינסה להבין אם ואיך אפשר לשמור על הכושר המוחי.
ולך - לא קל לראות את הנסיגה הזאת, במיוחד לא אצל מישהו קרוב ואהוב. חיבוק 🧡
כדי שלהבא לא יקרה.
אולי היא מאלה שחושבות שאם היא התנצלה אז זה נמחק, ובפעם הבאה שוב הלשון תשתחרר...
משהו בסגנון- שלום רבקה. חשוב לי להתייחס למה שקרה לפני שבועיים. אמנם התנצלת מאז אבל זה עדיין כואב לי ואני מבקשת שלא להתייחס לתפקוד שלנו כהורים.
את האמת שזו הלבנת פנים, וטוב מאוד שלא הלבנת את פניה חזרה. אבל זה ממש ממש פוגע. חיבוק גדול
הערות על חינוך ילדים מכניסה מאוזן אחת, מוציאה מהשניה.
מה שאת חווית זה יותר חמור מהערות על חינוך ילדים.
אין לי הגדרה טובה לזה אבל וואלה לא סתם יש חיסיון רפואי ולא סתם רק אנשי מקצוע רשאים לתת אבחנות.
חיבוק גדול!!
לא יודעת מה הייתי עושה מולה, אבל קודם כל מולך להבין את עוצמת הפגיעה לא בגלל שהתערבו לך בחינוך שזה הרבה סבים וסבתות קצת נופלים בזה, אלא בגלל שהפרו ברגל גסה את הזכות שלך לפרטיות רפואית ואת הזכות שלך לא להיות מתוייגת. (לא שזה רע ללכת לטיפול, לא מצאתי הגדרה יותר טובה לעובדה שזכותו של כל אדם שלא כל מישהו ישלח אותו לטיפול..)
כי אני ממש לא.
אפשר לומר שאפילו הורדתי מעצמי את ברכת המזון
שלא נדבר על תפילה
ולאט לאט גם כשאני ביום חופשי ולבד, כבר מתעצלת לברך ולהתפלל.
נהייה לי הרגל כזה שכל הזמן תירצתי- טוב לא אברך, כי עוד שניה הילד צריך אותי ואז גם ככה לא אהייה מרוכזת.
אבל זה כבר הרגל קבוע גם כשאני לבד.
איך חוזרים לברך?
כמובן יש לי אמונה, וחזות דתית והכל, בעלי מתפלל 3 תפילות, יש לו שיעורי תורה קבועים...אבל באמת שאין לי סבלנות לתפילות וברכת המזון, הדלקת נרות שבת בקושי רק מברכת בחיפזון (מברכת לרוב את ברכת המזון המקוצרת). פעם כל תפילה אצלי הייתה תפילה, וסגולות, וברכות, היום? כלום.
וגם ממש מפריע לי שאני לא דוגמה לילדים, הם גם לא מקפידים, וברור לי שזה בגללי. הם לא רואים אותי, וכיוון שאני לא מקפידה, גם לא רואה זכות להעיר להם.
איך אני מחזירה את הרגל ברכת המזון ותפילה אחת ביום לעצמי? ולילדים?
לפעמים באמת מקצרת ולא אומרת מהרחמן.
לא יכולה לומר שהברכה נעשית בכוונה של ממש
תפילות לצערי זה רק ברכות השחר ותהלים. (ברכות השחר זה לפני שהילדים קמים) פעם הייתי מתפללת תפילה אחת בשבת (בד"כ מנחה) אבל לאחרונה לצערי אין לי כוח אפילו לזה, כי זה דורש לעמוד, ובאמת הריכוז בתפילת עמידה חשוב יותר...
וגם לי נקיפות מצפון שאני מזכירה לילדים להתפלל או שולחת אותם לתפילה ובעצמי לא...
בכל אופן, בקשר לברכת המזון - זה חינוך טוב לילדים שרואים שאסור להפסיק באמצע הברכה גם אם לילד יש משהו דחוף. (גם בתפילה זה ככה, כמובן...)
אני משתדלת גם ללמוד פרשת שבוע, וזה משהו שאפשר להפסיק בו באמצע אם ילד צריך אותי, ומצד שני אני לרוב לומדת בקול, אז הילדים רואים ושומעים. אז אולי אפשר משהו כזה...
ברכת המזון אני מקפידה לברך מיד כשאני מסיימת לאכול, ברגע שזה נדחה קל לשכוח... משתדלת לברך מתוך ברכון ואז גם הילדים רואים שאני מברכת, וגם זה עוזר יותר לכוונה (לא תמיד מצליח🫣).
תפילה לצערי ביום יום בד"כ לא מגיעה, משתדלת בשבת שחרית/ מנחה לפחות, גם קורה שמתפספס לצערי. אבל הי כרגע אני במשימה אחרת בדיוק😉👶🏻 לא סתם נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן.
כדי להרגיל את עצמך בחזרה.
אם זה משהו שהיית רגילה אליו אז תוכלי לחזור להרגל הזה מאוד מהר.
תרגילי את עצמך לברך בקול, הילדים יקלטו שזו ברכה ולאט לאט יתרגלו לא להפריע. בעיניי זה ממש דרך פשוטה להחדיר אמונה בילדים ששם שמיים שגור בפה.
תקראי על המעלה של הברכה וכמה זה חשוב. תדמייני כמה התפילה והברכה שלך חשובה. דווקא, בתור אמא למשפחה, עסוקה ומוטרדת, שבתוך סדר היום העמוס את עוצרת ומתפללת.
אם היית בתוך זה בעבר, תוכלי לחזור לזה בקלות בסיעתא דשמיא.
תפילות, תתחילי ממנחה, היום ארוך ויש זמן. לא צריך לייחד יחודיים, זה ממש עצה של היצר הרע שאומר לך שעדיף לא להתפלל בכלל כי את לא מרוכזת . בניגוד לגברים שיש להם את המניינים שלהם אנחנו יכולות להתפלל כמעט מתי שרוצות אז זה יכול להתמסמס כי מרגיש שתמיד אפשר אח''כ. אז תקבעי לך שעה שבה את עומדת להתפלל והיא תהיה קבועה.
אני יודעת על עצמי שיש תקופות שיותר חסום לי להתפלל, ויש תקופות שיותר קל, אבל מה שקובע והגדרתי לעצמי אני עושה ומאוד משתדלת לא לפספס. ברגע שעולים על הגל זה הרבה יותר פשוט.
מעריכה אותך מאוד על הרצון הזה, שתראי ברכה !
לצערי גם לא כל כך מתפללת וזה כואב לי מאוד
מקפידה, זה ממש דאורייתא... אבל לא מלחיצה את עצמי להתרכז. התרכזתי- מה טוב, אבל בסוף החובה היא לברך עם או בלי כוונה.
תפילות- לצערי אני חלשה. משתדלת תפילה אחת ביום אבל בתכל'ס לא כל יום מתפללת, לפעמים כן ולפעמים לא.
אבל גם כשאני מתפללת אני לא במקום של "אם לא התכוונתי זה לא שווה " כל אחרת אני לא אתפלל לעולם... משתדלת כפי יכולתי, בנחת.
כן מנסה שהיו עוגנים לתפילה. למשל, אם אני מצליחה להקדים קצת לעבודה אז נכנסת לבית הכנסת של מקום העבודה ומתפללת שם כמה דקות
נראה לי כדאי לחשוב איך בכל זאת אפשר.
הילדים לא יוכלו 2-3 דק' בלעדייך?
יותר עצלות.
על הרעיון של ברכת המזון, כדי להתחבר יותר, וככה העצלות מתגמדת...
בהצלחה יקרה!!!
זה לא פשוט להתחיל מה שלא רגילים.
לפני הרבה שנים קיבלתי החלטה שאין דבר כזה מבחינתי יום בלי ברכות השחר ועמידה.
אז כן, יש פעם ב.. איזה יום שפספסתי עמידה. אבל משתדלת ממש כי זה חשוב לי.
במבט שלי- עבודת ה' היא בראש סדרי העדיפויות והכל נובע משם. העצה שהכי עוזרת לי היא כל הזמן להוסיף עוד קבלה, להיות כל הזמן בתנועה קדימה.
לפני כשנתיים לקחתי על עצמי שברכת המזון תהייה מתוך הכתוב. באופן מעניין זה דווקא גרם לי לזכור יותר לברך.. (וברור שעדיין קורה לפעמים שאני שוכחת.. אבל משתדלת במיוחד שברכת המזון זה דאורייתא)
ובסוף, מרגישה ממש שזה לא בזכותי, אלא חסד ה' שאני מצליחה עם 8 ילדים ועבודה להגיע לזה...
בתפילה - יש אומרים שאשה שטרודה בענייני הבית יכולה לומר רק ברכות השחר ובתוכם ברכות התורה , ובזה יוצאת ידי חובת תפילה.
בברכת המזון גם אפשר לקצר, אני לא זוכרת בדיוק איך נכון לקצר . זוכרת שיש נוסח בלאדי ממש קצר .
בהצלחה !
ואני בסדר גמור עם זה. בשלב הזה בחיי זה לא הגיוני. לא סתם נשים פטורות מזה.
בשבת שיש לי קצת יותר נחת אז משתדלת יותר,אבל הרבה פעמים הסעודות שלי נקטעות בללכת להניק או להחליף טיטול...
(אני עם 2 מתחת שנתיים איתי בבית)
מזדהה עם החוסר סבלנות.
אני כן מברכת וכן משתדלת להתפלל שתי תפילות ביום (משתדלת. לא אגיד שתמיד מצליחה)
אבל ממש מרגישה שזה בלי סבלנות. אני מברכת וחושבת על זה שאני רוצה כבר לשטוף את הכלים שאכלתי בהם, מתפללת וחושבת על מה צריכה לעשות אחרי התפילה.
זה קשוח כאמהות, אין לי מה להגיד חוץ מלחבק.
ואולי אוסיף, שאני כרגע ממשיכה להתפלל למרות חןסר הכוונה והסבלנות בדיוק כדי שזה ימשיך להיות הרגל ובעז"ה שיום אחד גפ תחזור הסבלנות.
אז מעודדת אותך להתרגל לזה חזרה גם אם זה לא יהיה בשיא הכוונה כרגע
נראה לי שהוא גם עודפים
אחותי קונה שם קבוע לילדים שלה בגולף ובפוקס. .
ויש שם גם יש חסד אז אפשר גם לעשות קניות סופר על הדרך ואז מקסימום לא נסעת לחינם😜
יש שם גם דלתא עודפים.
רק קחי בחשבון שהרבה פעמים בגולף עודפים נגיד יש להם איזה 100 עותקים מאותה חולצה, ככה שהחנות ענקית אבל המבחר לא בהכרח משקף את הגודל.
ובנוסף, יכול להיות שיהיה שם עכשיו רק סחורה של חורף שלא נמכרה ככה שלא בהכרח יהיה הרבה בגדים קצרים אם בכלל. ואם יהיה קצר, יהיה רשום על זה שזה קולקציה חדשה ולא עודפים
כי אם את עוברת שם זה נחמד יש להם לפעמים מציאות
אבל בחיי לפעמים כל הגולף אותה חולצה שרוול ארוך, כנל פוקס
ולדעתי דלתא עודפים לא באמת שווים
אני נגיד מעדיפה של את המגה ספורט כי נעלי ספורט ובגדי ספורט זול משמעותית בעודפים
חולצות לילדים הייתי מעדיפה לחפש אונליין את ההנחות של קסטרו/ פוקס/ גולף
נקנה בחנויות שיש לי בעיר וזהו
1.בזמן האחרון הוא אומר מילים ממש לא יפות,
הוא התעצבן על בעלי ואמר לו ת-ח-_ וח-ר-_
מקווה שהבנתם (מילים של שירותים)
וגם אמר לי אני אהרוג אותך.
ממש כעסתי עליו באותו זמן ואמרתי לו שאני לא מסכימה
שידבר כך. אבל אני מרגישה שצריך לעשות עוד משהו שהוא יבין שזה חמור.
יש לכן רעיון?
2. הוא כבר הרבה לילות קם בלילה בגלל שהוא מפחד,
כשהיו עכשיו אזעקות אז זה עוד יותר הגביר לו את הפחדים
וזה ממש מעייף כל לילה אני או בעלי קמים אליו,
הרבה פעמים בעלי ישן בחדר שלהם כי גם כשיושבים לידו הוא מתעורר. (אתמול ישבתי לידו שעה! ובסוף בעלי היה צריך לבוא לישון לידו כי התעייפתי כבר)
מה עושים?
כשהוא רואה שהמילים מפעילות אותך הוא ימשיך להשתמש בהם. גם אם תכעסי עליו או תענישי אותו..
אפשר להגיב במשפט קבוע בנחת, לדוגמה- בבית שלנו אנחנו שומרים על הפה נקי וממדברים במילים נעימות.
גם כשכועסים אנחנו שומרים על הפה..
אנחנו באדישות מוחלטת שולחים לשירותים
לא בכעס, בציון עובדה- זה מילים שאנחנו מרשים להגיד רק בשירותים. לך לשירותים תגיד את זה כמה שבא לך תחזור אלינו.
זה משהו שלמדתי מאמא שלי וזה עובד נהדר. לכל ילד יש את השלב שהוא הולך לשירותים וצורח משם פיפי-קקי-פיפי-קקי וכו וגם מילים מעבר לזה. נותנים לו לצעוק כמה שבא לו וזהו
מתייחסת לזה ממש בצורה זהה לזה שילד אומר לי "יש לי פיפי" אחלה אז תלך מהר לשירותים ותעשה שם, ככה גם אם הילד אומר את המילים האלה בתור קללה- אה אוקי אתה צריך להגיד מילים של שירותים- אין בעיה, לך לשירותים תגיד ותחזור אלינו אחרי.
יצא לי גם לקחת אקטיבית ילד לשירותים כשהוא אומר מילים כאלה.. קצת כמו שלוקחים אקטיבית ילד בגמילה שצועק "יש לי פיפי!!!" מהר מהר לשירותים- אותו דבר ומשתדלת לשדר שזו אותה התייחסות. זה מילים שצריכות לצאת כמו הפסולת של הגוף שצריך לצאת
זה שצריך אשכרה ללכת לשירותים כדי להגיד מוריד מזה את העוקץ מהר מאוד וזה פשוט מפסיק מתישהו..
כמו מנטרה.
ילד שלי בן 5 אמר עליי שאני מטומטמת ושהוא קורע אותי בשניות !
הייתי בהלם ממש. חוצפן.
למעשה עדיין לא הגבתי על זה כי הייתי גוססת במיטה.
היום אני מתכננת להגיב, ולא בא לי רק דיבורים כי כבר דיברנו איתו מלא פעמים, הוא ילד מותק ממש, אבל יש לו יציאות שממש חוצות את הקווים, אם יש לכן רעיון איך להגיב.
לגבי מילים לא יפות, אני מגיבה הכי מהר שאני יכולה
לא בכעס, אלא עוצרת הכל - מגיעה למקום, אומרת שאין מילים כאלה בבית שלנו ו"קונסת" את מי שברח לו, כדי שהפה שלו יזהר יותר.
כרגע זאת דקה שיורדת מהתור היומי במסך. זה יכול להיות - לשים 3 דברים במקום.
העניין הוא להיות עקביים ומהירים.
לי זה מאד מאד חשוב אז אני ממש על זה וזה עובד.
ואני בצד של הילד - עוזרת לו לשמור על הפה שלא יברחו מילים לא יפות
בשביל ילד בגיל הזה כבר עבר נצח מאז שאמר את המילים האלה, הוא כבר הלאה...
וזו לא חוצפה, המילים האלה. אלה דברים ששמע איפשהו והוא חוזר עליהם. הוא עדיין קטן מכדי לייחס לו כוונות של חוצפה...
(כמובן, קל מאוד לכתוב את זה והרבה יותר קשה להפנים את זה ללב... גם לי הבוקר בת הארבע, שקמה בעייפות גדולה מדי, אמרה לי שאני סתומה, ואף שידעתי היטב שזו פשוט מילה שהיא שמעה והבינה שהיא מעליבה ולכן חוזרת עליה בזמני עייפות כאלה - נעלבתי בכל זאת, ולקחו לי כמה רגעים לפני שיכולתי לחזור לארגן אותה...)
אפשר להגיד אפילו:
פעם קראו לי מטומטמת וזה היה לי לא נעים כפתיח לשיחה.
העניין הוא לא מתי זה נעשה, אלא עצם המעשה ואנו רוצים ללמוד לעתיד איך לנהוג בחברה.
לכן גם אפשר לספר סיפור על שני אחים או שני חתולים שרבו וקראו אחד לשני בשמות גנאי ואיך זה הרגיש ואיך היה אפשר לנהל את הסיטואציה אחרת.
מהבחינה הזו לזמן ולדמויות בסיפור פחות יש משמעות, אלא למעשה עצמו ולמסר שאנחנו רוצים ללמד ממנו.
הוא יודע שזה מילים אסורות ואפשר גם בזמן רוגע להתייחס למילים ולדבר על זה אבל בזמן אמת הייתי מנסה רק לתת מקום לרגש הכועס / נעלב / עצוב/ מתוסכל וכו.
לא להתרגש זה לא אומר שיגדל להיות איש שמדבר ככה
כשאומרים מילים לא יפות אנחנו מסתכלים עליהם בפנים רציניות אבל אדישות לחלוטין ואומרים להפ שבבית שלנו לא מדברים ככה. אם הם אומרים שיש ילדים בגן שכן אז אומרים להם שבכל בית יש כללים אחרים, אבל בבית שלנו זה הכלל כי אלה מילים לא יפות.
לגבי איומים, גם לי יש ילד שאומר אני יותר חזק ממך וכאלה. אמנם דברים פחות קיצוניים. אני אומרת לו זה בכלל לא משנה מי יותר חזק, אני אמא שלך ואתה גם צריך לדבר בצורה מכובדת וגם אנחנו במשפחה מתנהגים בצורה מכבדת אחד לשני. לא משנה מי יותר חזק. הקטע לדבר איתם באדישות על הדברים האלה, כשזה מפעיל אותנו אז קשה להם לקלוט את המסר כי הם עסוקים בדינמיקה ויחסי הכוחות ביננו ובפחד שלנו ממה שהם אמרו. כשמדברים איתם באדישות הם קולטים שזה בכלל לא אישיו התוכן וזה לא מפחיד אבל שהצורה צריכה להשתנות כי לא מדברים כך ולא מתנהגים כך.
לגבי הפחדים הגיוני לצערנו, אפשר לפנות לפסיכולוגית של הגן או לקבל עזרה ממרכז חוסן בשירות הפסיכולוגי של העיריה.
נשמע שבאופן כללי זה משהו שיושב עליו ואולי ההתנהגויות שתיארת לפני זה נובעות מרצון להרגיש חוזק ושליטה באיזשהו מקום בחיים שלו.
תעשה לכם פלאים.
במקום להקצין תגובה כדי לשדר לו כמה זה חמור
תשאלי את זה עצמך למה הוא עושה את זה?
כל ילד יודע שזה מילים של "שירותים" ושלא ראוי להשתמש בהם.
האם להגיד לו שזה אסור יקדם פתרון? פחות. וגם אם הוא יקבל מרות שזה אסור כי אמא אמרה, זה עדיין לא פותר את הבעיה מהשורש.
מה שהכי מדליק נורה אדומה, זה שהוא מהצד שלו גם מחריף צעדים.
את בעצמך בתת מודע מבינה שכשהוא אומר אני אהרוג אותך, זה נובע מאותו מקום שהוא אמר את המילים האחרות.
כשילד מחריף צעדים, זה אומר שמשהו בתגובה לא פתר לו את הבעיה שהוא מתמודד איתה.
במקרה כזה כשגם ההורה מחריף צעדים, נוצר ריחוק ופער בין ההורה לילד, הילד מתחיל להיות יותר מופנם, וההורה אמנם נתפס כסמכותי אבל לא כהורה נגיש. כשיגדל ויהיה במצוקה, ההורה זה לא בדיוק הדמות שהוא ירצה לפנות אליה.
במקום כל זה, כדאי לנסות להבין יותר לעומק מה מציק לו ולטפל בגורם ולא בסימפטום.
יכול להיות שילד בגן מדבר אליו ככה ואין לו כלים להתמודד
יכול להיות שהילדים בינם לבין עצמם מדברים ככה והוא לומד שכדי להיות בחברה צריך להשתמש במילים גסות.
יכול להיות שזו דרך שלו לבטא מצוקה
יכול להיות שהוא מנסה להתקרב אליכם וכדי להפעיל אתכם הוא משתמש באסטרטגיה שלא תוכלו להישאר אדישים כלפיה.
יכול להיות פה הרבה אולי, מה שבטוח שלתת לו עונש או לעשות משהו שירגיש שזה חמור בדרך מרחיקה, לא תפתור אף תרחיש שהעליתי פה כדוגמה. וגם לא תפתור תרחישים אחרים.
אפשר ורצוי להפריד בין חינוך ילדים, לבין תגובה ותקשורת בבית. במיוחד כשזה משהו שחוזר על עצמו.
כשילד עושה משהו שלא לרוחך, תצייני לך את זה בראש. לא צריך "לחנך" אותו לזה באופן מיידי.
למשל את רואה שהוא זרק עטיפה על הרצפה, והוא עייף ומוצף ועצבני, לא יקרה כלום אם את תרימי את העטיפה ותצייני לעצמך שזו נקודה לעבוד עליה בזמן שהוא קשוב.
בזמן שהוא אומר את המילים האלו, תנסי לקלוט רמזים מהסביבה מה יכול לגרום לו להגיד אותם.
האם הוא ביקש לפני כן משהו ולא הירשת לו? (שזה בסדר, רק שזה שופך אור שהוא כרגע מתמודד עם דחיית סיפוקים)
אולי חזרתם הביתה וחם לו?
האם הוא משועמם?
האם הוא מבטא מצוקות בעוד דרכים והמילים האלו זו עוד דרך?
איפה הוא ואיפה את עומדים/ יושבים כשזה קורה?
האם זה קורה גם בגן? גם ברחוב או רק בבית?
בנוסף לכל זה, אפשר להגיד:
אני מבינה שאתה נסער/ עייף/ עצבני/ שילדים הציקו לך
ועכשיו הלב שלך עמוס וקשה לך להירגע.
מה יעזור לך להירגע?
אתה רוצה שנעשה משהו ביחד?
אתה רוצה להתקלח אולי?
אם הוא ממשיך להגיד מילים כאלו, לומר בפשטות, זה לא נעים לי לשמוע מילים כאלו. אם תרצה שאעזור לך להתמודד אני פה בשבילך. לא צריך להחריף כלום. ילד בבסיס שלו רוצה שיהיה נעים איתו.
רק שהוא לא יודע איך לעבור מהמצב שהוא נמצא בו למצב של רוגע ונעימות ושיתוף פעולה.
לגבי 2, פתרון טכני אפשרי הוא לסדר לו מזרון בחדר שלכם לידכם. יהיה לכם את תחילת הלילה בפרטיות, ובמהלך הלילה כשהוא מתעורר, במקום שאתם תקומו ותהרסו את רצף השינה שלכם, הוא יוכל להיכנס ולישון לידכם.
אם הוא בוכה, אפשר להניח עליו יד. או לתת לו חיבוק ארוך. שיצליח להרגיע את הפחד. ככל שתרחיקו אותו מכם הוא יצטרך יותר, ככל שתמלאו את הצורך בקרבה, הוא ירגיש חזרה מוגן ובטוח וישחרר מעצמו.
יש ילדים בני 10 שעדיין מתקשים להתמודד עם הפחד בלילות, המצב הביטחוני זה לא מפלצת בארון שאפשר לפתור עם לוכד חלומות או פנס.
הם באמת צריכים את החוסן שלנו קרוב קרוב.
ומספיק אזעקה אחת כדי לעורר את המצוקה שחוו בתקופות קודמות.
יכול להיות שלשבת לידו לא פותר לו את המצוקה, יכול להיות שהוא צריך יותר קרבה כמו מגע ולכן גם לשבת לידו שעה לא עוזר.
תנסי לחבק אותו ארוכות לפני השינה, לעשות מסאג והרפיה לפני השינה. אולי זה יקל עליו וההרדמה לא תהיה כ"כ ארוכה.
תשאלי אותו מה יכול להקל עליו. לפעמים בגיל 6 כבר מספיק מודעים למה מרגיע. לא תמיד, אבל שווה לנסות.
כנראה שעוברת עליו תקופה קשה, וזה מתבטא הן בפחדי הלילה והן בדיבורים הלא יפים.
הדרך הנכונה והקשה היא לשדר לו הכלה והבנה ואהבה, להראות לו שאתם דואגים לו ורוצים בטובתו, רוצים שהוא יהיה רגוע ושליו ושפשוט יהיה לו טוב... אבל כאמור, זו הדרך הקשה והארוכה.
אפשר בינתיים להיעזר בטיפים נקודתיים -
בשביל הלילה: לומר איתו קריאת שמע מלאה בטון איטי ורגוע, לשיר לו מספר שירים שאתם קובעים מראש, לקנות לו בובת חיבוק ש"תגן" עליו, להשאיר מנורת לילה אם אין...
בשביל המילים הלא יפות: לומר בטון תקיף אבל רגוע שאצלנו בבית לא מדברים ככה. אם הוא ממש מרגיש צורך לדבר ככה - אז שיצא החוצה (לא ממש לצאת החוצה, כמובן, אלא למרפסת אם יש לכם או להושיב על אדן החלון). ואפשר גם להגיב לו בצורה שתבטא את האהבה שלכם: "ואני דווקא אוהבת אותך ובכלל לא רוצה להרוג אותך" וכו'.
בהצלחה...
מילים גסות זה מאד לא נעים לשמוע, אבל אם תנקי מהן את ההדיסוננס החינוכי - תוכלי לראות שזו דרך לפרוק תסכול.
יש הרבה תסכול בחיים של הילד שלך בתקופה האחרונה. משהו לא עובד לו, משהו לא מסתדר לו. יש גם בהלה, ויש מרדף -נסיון לשמור על קרבה איתכם כדי לחזור ולהרגיש בטוח.
תסכול, בהלה ומרדף הם רגשות שהולכים יד ביחד.
אלה רגשות ראשוניים, אי אפשר לכבות אותם -הם צריכים להתבטא, ולקבל מענה.
אז קודם כל לפקוח את העיניים ולחפש - מה לא עובד לילד שלי?
אולי משהו בבית הספר?
אולי עם החברים?
אולי מול אחד ההורים קורה משהו?
לבהלה - לתת בטחון, לתת קרבה בשפע. לתת מגע מווסת, לשחק - משחקי דמיון, משחקי בהלה (מחבואים, תופסת וכו').
לייתר את המרדף. לרדוף בעצמכם אחרי הילד ולהציע לו קרבה. הציעו כאן מזרן בחדר שלכם. גם במהלך היום תציעי לו כמה שיותר להיות יחד.
לתסכול - אם את מבינה שהתסכול מתבטא באגרסיביות, את יכולה למשוך לתוך משחק אגרסיבי.
(מלחמת כריות, התגוששות וכד')
שבוע 14
עם בונגסטה
רק לאחרונה מצליחה לאכול
אבל הבעיה זה המה
אני נגעלת מחלבונים
בשר מן החי או הצומח
רוצה רקקק פחמימות ריקות עם כמה שיותר שמן
פסטה פיצה טוסט
מה יהיה?!?! לאן אני אגיע בקצב הזה? אוף
צפתית וכד'?
או לקחת פיתה כוסמין ועליה להכין פיצה (רוטב, זיתים, גבנצ)? לפחות משהו אחד מזין.
או פשטידה עם קוטג', ביצים, תירס וכו'.. טעים ממש!
העובר בעיקרון לא נפגע , אבל הוא לוקח לך את כל המחסנים ובסוף את תשארי בלי כלום! ולהיות בלי ברזל אחרי לידה זה נורא ואיום. אז תנסי כן לראות מה את יכולה לדחוף בכל זאת
כי בסוף זה יכול לדפוק אותך.
