הן באות אלי לשבת וזה מרגש אותי.
היום ישבנו על זה ארבע שעות והיה כיף ממש, מרגיע, הספקנו לדבר קצת וסיפרתי על יום שלישי (לפעמים אני תוהה אם אי פעם נגמור הכל) וזה יצא מהמם ברוך ה'
פשוט להגיד אלף פעמים תודה עליהן
הינה עוד סיבה למה אני מפחדת משנה הבאה. לא רוצה לעזוב אותן ולהישאר לבד. אני רוצה כל היום להיות לידן. להסתכל בעיניים ולדעת שאני הכי בטוחה. הן נותנות לי קרקע יציבה אפילו כשזה לפעמים רק בשתיקה. זה מעבר. זאת הבנה עמוקה. בוגרת. אוהבת. זה משהו יציב בתוך טלטלות
מקום לנחמה. ושיחות טלפון לא ממלאות כזה מקום וגם לא פעם בשבוע שנפגשים. אני באמת מנסה כמה שפחות לחשוב על זה.
אנט צריכה קצת לבכות ופעם הבאה להסביר.
לא לחכות שהנושא הזה יעלה, פשוט להעלות אותו
פשוט.
תודה ה'
אין גבול למה שאתה מביא לי ברחמים