זה כל השעות שקרובות לסיפרה 4

ואצל אישה זה הדקות שסביב השעה 4

ועוזר בבית

בערך ב16:30-17:000

שותף מלא בבית ובילדים, ( בחלק ה"טכני" לפחות כמו מאשתי,  באחריות - משותפת לגמרי)

היום הילדים גדלו, אז העזרה להם היא בעולם נפשי ולימודי בעיקר

סדר ערב? - לומד/דברים אחרים

אשתי - מאמין שתסכים

ישר מתחיל עם מקלחות ארוחת ערב.

ב9 הולך לשיעור למשך שעה.

חוזר כלים שנשארו בכיור שוטף, תולה כביסה אם צריך ומסדר את הבית.

התחביב הגדול שלי זה ללמוד תורה ולאהוב את אשתי....

יכול להיות שזה יהיה קצת ארוך...

הסוד הוא, ההבנה ש"כל כשרון/ידע/יכולת מיוחדת שיש לאדם ואינו מתורגם לכסף אז הוא מבוזבז. 

למעשה לכל אחד יש כאלה בד"כ ללא כל מאמץ ולפעמים ע"י חוג קצר להוציא לפועל. אבל רוב האנשים מעדיפים ללכת ללימודים שלא תמיד מעניינים אותם ולא תמיד מתאימים ליכולות שלהם ולעבוד כשכירים אצל ההוא "שכן גילה את היכולות האמיתיות שלו"

דוגמא א. הייתי ילד מאוד שובב עם הרבה פלפל וחוצפה וגם הרבה קפיץ. (מסתמא היו אומרים עלי היום ADHD) הייתי קם ב5 בבוקר ומעיר את כל הבית וכו'. ההורים החכמים שלי שכרו לי מורה פרטי לספורט שאימן אותי מ 5:30 עד 7 בבוקר. במקרה, אותו מורה היה בעל חגורה שחורה בקראטה ובקשתי ממנו לאמן אותי בקראטה במקום לרוץ אתי שזה סתם משעמם.

כאן התחיל האהבה שלי לאומנויות הלחימה, זה היה בחו"ל. אחרי שעלינו לארץ (גם למדתי עוד שיטות) ואחרי שהתאקלמתי בביה"ס (כמה שאפשר לעשות את זה) בכיתה יא פתחתי חוג לקראטה בהפסקה הארוכה, רק ב5 שקלים לשיעור. התחלתי עם 3, כולן בנות. אחרי 5 שיעורים היו לי 50 חניכים ועשיתי את זה פעמיים בשבוע. (אפילו שהיו הורים שהתלוננו, העלימו עין בביה"ס כי ראו שזה עושה טוב לתלמידים) לימים החוג הזה התרחב, שכרתי אולם במתנ"ס ואני כולי בן 16. 

דוגמא ב. הייתי ברכיבה טיפולית מגיל 5, מאז ומתמיד היה לי קשר מיוחד עם הסוסים. אחרי שעלינו לארץ ההורים שלי עברו לאיזה מושב ושכרו חוות סוסים לרכיבה טיפולית. לא הולך לספר כמה הסוסים שינו לי את החיים ונתנו לי עבודה ותעסוקה בכל שלב בחיים. רק רוצה לספר איך הרווחתי מאות אלפי שקלים מכמה סוסי פוני זקנים בטיילת של טבריה, בפרק הירקון ובעוד כמה מקומות. פשוט עשיתי להם סיבובים על הסוס. בהתחלה בעצמי אח"כ ע"י נערים נחמדים שהעסקתי ב30 שקל לשעה (ממש ראיינתי אותם ונתתי להם הוראות). העסקתי גם נערות לבן הזמנים בשביל ילדות החרדיות. ואני כולי בן 17. 

אני לא מספר על כל החוגים שעשיתי ועבדתי באילוף סוסים במזרח הרחוק ובאמריקה במחירים של הייטק. אחרי צבא התווספו לי עוד כמה כשרונות כמו ירי מדוייק, ניווטים ועוד כמה שלא אוכל להזכיר, נהייתי מדריך ירי באמריקה ובעוד כמה מקומות (הספיק להם הריקורד הצבאי שלי כדי להתקבל לעבודה)

דוגמא ג. יש לי בן למדן, לומד 7-8 דפים ביום, ראיתי שיש לו הסברה נפלאה. הוא מתרגם את המושגים, ממחיש אותם. אמרתי חביבי אתה מבוזבז!  פתח חוג לגמרא! הלך למאיירת (שזאת אחותו) הכין טקסטים עם ציורים כדי ללמד את כל המילים הארמיות בסוגיא ואז הוא מלמד סוגיא קצרה בכל מפגש. לא רק מרוויח חמשת אלפים בשעתיים בשבוע וגם מרגיש סיפוק מדהים. 

דוגמא ד. טוב מספיק...יש דוגמא לכל ילד. זאת ששרה יפה ופתחה חוג לניגונים חסידיים, הבן שהתחתן לא מזמן כבר שנים מדריך קרב מגע לילדים בני 7-9,  גם פתח חוג הנדימן לנערים, זאת שיש לה כשרונות וורבליים כבר כותבת ספרי ילדים והיא רק בת 12 (אנחנו מקווים להדפיס בקרוב).

אשתי למדה כימיה והנדסת חומרים, עבדה כשכירה. בוא נגיד שהיא חכמה קצת וגם יודעת לדבר וגם יש לה הופעה מרשימה. התחילה להעביר הרצאות על עניינים מקצועיים עד שפתחה חברת יעוץ בע"מ (היא קבלה כאן הנחיה מקצועית מאוד אבל הרעיון הוא אותו רעיון). 

אומנם זה רק עניין אחד אבל זה הלב. חשוב גם ללמוד לחסוך ולהשקיע את הכסף אבל אלה לומדים עם הזמן והרבה פעמים מטעויות (אני מעדיף של אחרים) 

יש לך הרבה מה למכור, תעשה מזה גם כסף, מהרצאות וכו

לא הבנתי איפה @מופאסה ראה בו מתנשא

או שכבר אמרתי, זה עובד כי יש די כסף...

שיהיה לכם בהצלחה. ובריאות.
ולא כתבת במה אתה עוסק היום , אבל נו ניחא , אולי טייס מתאים לך 

תהנה

אשתי אחראית על הקטע הדביק, נו! 

תבואי אלינו ב8 בבוקר תראי איזה פסטורלי...חחח

בית משוגעים

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

קורס שהוא אוהב (אם הוא בקטע של רכבים. יש לגיתאי מסוויץ בראש הרבה קורסים טובים. אבל כנראה פחות יתאים לך )

אפשר  גם משהו זוגי. למשל נגרות לבית.

עם הילדים? צאו לחופשה משפחתית

בני כמה הילדים?

ובגיל שלהם.

ילדים קטנים דורשים המון תשומת לב.

אבל אם הוא בן 50. כנראה שהם כבר לא כל כך קטנים ולכן זה יותר נוח

הבעיה עם מתגברים זה שיש להם מלא קיטורים ותלונות. אם הילדים שלהם לא כאלה, זה יכול להיות חופשה נחמדה מאוד.

זה שונה.

לא מתאים לכל אחד.

אבל יכול להיות אחלה חוויה

עדיף מלון

חשבנו ללכת ליום פינוק במלון בלי לינה א. בוקר מסא'ז וכו וחסר לי הפתעה באמצע...

מה התחביבים שלו?

למסיבה? חגיגה רגילה לא מספיקה? ז"א בילוי כלשהו מתנה וכו? למה צריך להגזים? מה דעתכם? איך אתם חוגגים יומולדת עגול? תודה לעונים

הגרעינית. אבל בעלי חושב שצריך לציין את זה וזה חשוב. ואני צריכה כל שנה לפחד שאני לא עומדת בציפיות (גם ביומולדת רגיל זה סיפור אצלו)

מכל מיני כיוונים ממש חשוב להם לחגוג לי ואני לא בעניין...

נראה לי שכדאי לנהל שיחה כנה עם בעלך, להבהיר שאת אוהבת אותו ורוצה לשמח אותו, אבל להפיק אירוע זה לא את.

אולי מישהו אחר יכול?

(ילדים גדולים, אחים שלו וכד')

הבנת? יעני הפלייסטיישן של היום הוא דור 5. ובעלך הוא גם דור 5.

שכחי מכל הרעיונות שנתנו לך פה. לכי על שלי. תודי לי אחר כך.

אבל לא צריך.

מה לגבי גאדג'טים של גברים? הוא אוהב? דברים לטלפון

אפשר ללכת לסדנה כלשהי (נגרות, שוקולד וכו')

אפשר ללכת לאטרקציה שהוא אוהב אם יש כזאת (באולינג, החלקה על קרח, טיפוס קירות, אומגה, חדר בריחה, מצנח רחיפה)

אפשר ללכת למוזיאון אטרקטיבי

אפשר לעשות פיקניק בטבע ולהכין משימות נחמדות או משחק זוגי (אפשר גם לקנות)

אפשר גם לחגוג בבית או באזור קרוב ולהכין משחק מותאם אליו- חפש את המטמון, חדר בריחה, מי רוצה להיות מיליונר עם שאלות בקיאות עליו, קהוט עליו

אפשר להזמין בהפתעה חברים או משפחה לחגוג איתו

למתנה אפשר להכין אלבום מעוצב עם מכתבים מכל המשפחה או חברים מוכרים מהעבר עם זכרונות טובים ממנו, להוציא חולצה עם הכיתוב אבא הכי הכי או אבא חוגג 50- כלומר ללכת על מתנה אישית לו ולא דווקא משהו אהוב (אלא אם כן יש לך רעיון, בד"כ זה קשה לבנים)

אפשר גם לקנות משהו לתחביב שיש לו- שובר לחנות ספרים, כלי עבודה, משהו לעבודה שלו

אהבתי את הרעיון של החולצה והאלבום

חשבנו לנסוע ליום כיף של א. בוקר בישרוטל ליד ירושלים (ארוחת בוקר מסא'ג וארוחת צהרים אולי)

ואז בבית קהוט זה רעיון מעולה וערב עם הילדים כולל אלבום וחולצות ומתנה. נראה לכם מספיק?

יום שלם של כיף, מה יותר מזה?

תשאירי משהו לימי ההולדת הבאים..

כל הרעיונות שהבאתי נועדו לתת לך השראה לעשות משהו או שניים, לא שתעשי הכל..

זה תלוי בסטנדרטים שלכם.

לא לכל זוג זה היה חורה.

כנראה שגם הוא לא חושב שחצה גבול, כי הוא לא היה מספר לך אם כן.

אם זה מאוד מפריע לך, כדאי שתגדירו גבולות גזרה כי זה לגמרי לא גבול שמובן מאליו.

די בסיסי לשתף דבר כזה.

אתה

רוצה

?

היתה כאן דוגמה לכך 

החלטתי למחוק כי אולי מישהו מכיר את מי שכתבתי עליו.

אז לא משנה

זה עובד בכל סוגי מערכות היחסים,

ככל שההורה / מנהל / בן־זוג מציג תגובה קשה יותר לשיתוף בעיות/כשלים/כיו"ב

ככה קטן החשק לשתף

מחשבה של חתול זמני: כרווק, למה שארצה להתחתן אם ירתחו עליי מעצבים על סיטואציות אקראיות שהשליטה שלי עליהן נמוכה? הלך חשיבה של חתולים זמניים, אבל אני חושב שיש בזה משהו.

ומה מודיעים למפקד מראש.

מכיר את זה מהמילואים שלי.

להסביר למפקד שאתה לא מוכן לישון עם חיילת באותו הרכב

אבל זה צריך להיות מראש וברור.

כמו שאם יתנו לך אוכל לא כשר לא תאכל. ככה גם כאן.

בדרך כלל יש התחשבות בגבול האפשרי

וכן. לפעמים זה גם לא אפשרי. נדיר אבל קיים

אלא בגלל שיש חוסר באנשי רפואה בכירה (פראמדיקים ורופאים) והוכח (זה גם הגיון בסיסי) שאם יש מענה מיידי של רפואה בכירה במקרה של פציעה. זה משפר משמעותית את סיכויי ההישרדות.

איפה זה אג'נדה? שיריון/סיירות וכו'

ששם זה בדרך כלל ברור שגבר יעשה עבודה טובה יותר, כי ה' חנן את הגברים בכוח פיזי גדול יותר. ונדרש שם בעיקר כוח פיזי (כן. גם צריך מעבר. אבל בלי כוח פיזי זה פשוט לא ילך) 

את כועסת עליו? על הצבא?

אילו חלופות טובות יש לך להציע? אם הוא לא בחר בהן, אולי תשתפי אותו?

בכל־מקרה, התשובה שלי היא: כפי שהיית רוצה שיגיבו לך לוּ היית מוצאת את עצמך באותה סיטואציה.

אישית לא יכול להזדהות עם העצבים אבל OK,

עם כל התסכול שבדבר הבחירה הטובה לדעתי היא לפעול באופן פרגמטי שיועיל למערכת היחסים ולא יזיק.

לאו דווקא הבלגה והדחקה, אבל נניח לדון בזה באופן בוגר. כעס לא מוביל לשום מקום.

במהלך שירות צבאי ישנם קווים אזרחיים שזזים , בכמה תחומים,  ומכמה סיבות

למעשה זוהי אינה בדווקא עבירה, במובן של שוע יורה דעה,  למרות שאכן זהו מצב לא נעים, וזה מצב שעלול לקרות וקורה ויקרה,

לא פחות חמור,  מה ההווי היומיומי / הפרדה בתעסוקה, עם החיילות, דיבורים התנהלות התנהגות וכו . בשעות תעסוקה ובשעות הפוגה ובחדר אוכל

לגבייך שאת פגועה

א נכון. מהמשקפיים שלך זה ממש פגיעה

ב באם אתם זוג צעיר,  כנראה מגביר את ההרגשה שלך

ג תשוחחו . תראו מה נכון לכם, וכו

בהצלחה רבה, ניסיתי להאיר נקודות 

עם אווירה של חברה מעורבת, היה מטריד אותי הרבה יותר מנקודת קצה של הכרח שנגרמה.

השאלה כמובן אם זה נקודת קצה שנגרמה או שזה מעיד על כל מה שקורה שם.

קודם כל באמת מצטרף למי שאמר תעריכי שהוא סיפר. זה שהוא מספר לך הכל זה מראה שהוא שומר לך אמונים.

באמת זה אתגר מטורף. תהיי בטוחה שכל חייל שנמצא במסלולים מעורבים עובר אותו.

מציעה לך להתייעץ עם דמות תורנית אמיתית ויראת שמים [אולי אפילו ללכת ביחד איתו].

אבל אל תחכי רגע עם התחושות האלו.

בהצלחה רבה

היא עו"ס מתמחה בפריון, מומלצת של פועה, מקבלת בירושלים.

יש גם את יעל סיון פסיכולוגית היא מת"א, לא יודעת אם היא מקבלת בזום, מצוינת ממש, לא דתיה אם זה חשוב