מה הקשר שבג"צ מתערב בפסיקת הלכה?
ממתי הם מבינים משהו ביהדות?
אם יש שו"ע, פשוט שצריך לקיים..
לא הבתי...
אני לא מבינה את הזלזול הזה,בחיי
מילא לא הייתי הולכת, כולן רשמו שהן הולכות,אבל לא בשמחה
פתאום כל אלה שצוחקות עלינו מגלות שגם הן לא אוהבות את זה.
ואפילו הקלה לקחת על עצמך,את מתרחצת אחרי.
זכותך המלאה,כמובן. אני לא אתערב בתחושות שלך וברגשות שלך.אז בבקשה אל תזלזל ברגשות של אחרות
מה קטנוני במים מלוכלכים (ולפני חודש טבלתי במים חומים.!!!)
מה קטנוני בזה שאישה בודקת אותך? את נהנית מזה?
אני לא יודעת איך אפשר לא לאהוב משהו,ועדיין ללכת אליו בשמחה
השמחה היחידה שאני מרגישה זה,שהנה הסיוט של השבועיים האסורים נגמר
ואני הולכת להיפגש עם בעלי
משהו ח"פ כנראה
והיא אמרה שדווקא המים נקיים
העדפתי לא לשאול יותר
תאמיני לי ששמעתי סיפורים מצמררים הרבה יותר
כמו נמלים במים וכו
לאחד קשה ללא בשר,ולשני קשה במצווה מסוים
כל אחד ודרגתו
כי הנה אני צריכה לעשות את זה שוב
וכל השבוע חושבת על היום הזה, וידועת ששוב אצטרך להתגבר על עצמי וללכת לעשות את הדבר השנוא עליי.
אבל,בולעת רוק והולכת. ויש נשים שמזלזלות בקושי שלי ושל עוד נשים
וזה מרתיח
היא זו שמתלוננת על המים של המקווה?
ומי שקשה לה במקווה ,בוודאי שקשה לה גם אצל רופא,מה הקשר? א"א גם וגם?
ואני ממש לא מתלוננת על אף בלנית,תמיד התייחסו אלי מאוד יפה
רק לא אוהבת את זה שמישהי בודקת אותי.אבל שוב,עושים מה שצריך וזהו.
בלניות רק בדקו ציפורניים,והורידו שערות מהגב
לא נעים,אבל לא נורא
זה ממש כיף
נזמין אותה גם הביתה שתעשה את זה
ואל תשווי ריצפה שדורכים עליה, מאשר מים מלוכלכים שעוטפים את כולך. ואת עוד אמורה להרגיש טהורה אח"כ
לך זה קל ולי לא
זו זכותי המלאה
יש המון מצוות קשות,כל אחת ודרגתה
גם אני הולכת לטבול במסירות נפש,כי אני לא סובלת את כל ההתעסקות ועצם הטבילה. אני לא יכולה להכריח את עצמי לאהוב את זה. ותאמיני לי שניסיתי.
אין לך מושג איזה כוחות נפש אני אוספת בכל פעם שאני הולכת.
אני עושה את זה רק כי ה' ציווה וזהו.
אני מצטרעת,אבל לא רואה בזה שום יופי.
גם את נושא הבלנית אני לא אוהבת ,אבל מקבלת שזה חלק מההלכות. אף פעם לא אמרתי לבלנית לא לבדוק אותי.
והכי אני אוהבת שנותנים דוגמאות מפעם. מי אמר שהן עשו זאת בשמחה? נשים לא קורצו מחומר אחר בדורות קודמים,לא היתה להן ברירה. גם אם לי היתה רק ברירה של אגם קפוא או לטבול רק כשייגמר החורף,הייתי טובלת באגם קפוא.
ודרך אגב קראתי פה באחד הפורמוים על אישה שטבלה כשהיה שלג בירושלים וחטפה היפותרמיה. זה נתן לי הסתכלות אחרת על כל הנושא של המסירות נפש של פעם. אף אחד לא סיפר לנו אם נשים מתו פעם בגלל כל המסירות הזו.
ועדיין, מעולם לא דחיתי מקווה. כי מה שצריך עושים
אשרייך שאת אוהבת את זה
וכמו שאמרתי בשרשור קודם
אני מקנאה בך על כך
זה לא יפה ולא יאה
בכל מיקרה אני לא רוצה לפגוע באף אחת,לכן,קבלי התנצלותי
אף פעם לא ביקשתי הקלות
כן ראיתי שיש נשים בשרשור הקודם שרשמו כך. אבל,אם קשה להן במשהו וההלכה מרשה להקל,למה לא?
והנה,גם לך קשה, את למדת לאהוב ומישהי אחרת לא
וכמו ש"מיואשת" רשמה שמה שהיא הכי אוהבת במקווה,זה לחזור ממנו.
ככה גם אני. אם לא,לא הייתי טובלת
ושוב,אמרתי שזה לא משהו ספציפי,אלא כל המכלול
לא יכולה להצביע על משהו מסוים שמפריע לי ביום הזה.
את לא יכולה לזלזל ברגשות של אחרות
באמת שאני שמחה בשבילך
מטיפה מוסר לחברתה על כך שהיא דתיה יותר מידיי
תימה גדולה
שמעולם לא היתה לי חוויה רעה מהבלניות. באמת כולן היו ממש צדיקות ועדינות
אבל חייבת.
כאב לי לי לקרוא חלק מהתגובות כאן, עד כדי דמעות.
אל תשכחנה שיש הרבה נשים שמבחינתן יום המקווה הוא יום קשה,
פשוט כי הן ממש מחכות לילדים.
מאמינה שאינה דומה אישה שיצא לה לטבול כמה פעמים ברצף, ואז היא בהיריון,
ואז היא מניקה, ושוב טובלת כמה פעמים, ושוב בהיריון.
תחשבו שיש נשים שטובלות ברצף חודשים ושנים, ובשבילן החוויה הזו היא חלק מהמכלול של ההמתנה המאד קשה הזו. והיום הזה הוא במובנים רבים מסמל את הקושי.
מאמינה שגם לאשה שלא מחכה הרבה זמן, או שיש לה כבר ילדים אבל רוצה שוב היריון- זה לא הכי כיף.
ובשביל נשים כאלה זו יכולה להיות מסירות נפש.
לי אישית, אם היה מקווה פרטי משלי בבית- זו הייתה המצווה הכי נעימה ומיוחדת שיש.
אבל לצאת מהבית, בכל מזג אוויר או מצב שהוא,
לפגוש אנשים שלא בא לך לפגוש, בדרך או במקווה עצמו,
לפעמים הבלניות עצמן הן נשים שלא נעים לך לפגוש, מכל מיני סיבות.
ויש מקוואות שממוקמים בחוסר מחשבה במיקום ממש לא מתאים.
ואולי סתם לא בא לך שכל אלה שאת רואה ידעו שכן, את עדיין לא בהיריון.
והבלנית תאחל לך: שלא תבואי אליי תשעה חודשים.
ואז בחודש הבא את רואה את המבט ה'מאוכזב' בעיניים שלה.
וגם בלי קשר, לחכות שיתפנה חדר, ולפעמים הוא מלוכלך, ויש מים קרים, ולחכות שיקראו לך, ויש מקוואות שיש בהם בלגן ורעש, ואת שומעת את הקריאות ואת ההערות של הבלנית, ואפילו להתפלל לפני ואחרי את לא ממש מצליחה.
וזה שאנשים בכלל צריכים להיות מעורבים במשהו שהוא כל כך אישי שלך ושל בעלך.
ולפעמים זה יוצא בערב שבת, ויש נשים שזה קורה להן הרבה, ואז אין לך בחירה כל כך לאיזה מקווה ללכת.
שטבלו שוב ושוב,חודש אחרי חודש ושנה אחרי שנה
בהחלט הוסיף על הקושי הקיים
בשורות טובות
ה' אלוקינוהטבילות הראשונות שלי (כמו של הרבה מחברותיי) היו מזעזעות. כן כן ממש במילה הזו אני משתמשת. אין לי כוח לתאר אפילו את הבלניות שנתקלתי בהן והיחס.
מזל שכל הפרפרים של ההתחלה מכפרים על זה.
עברתי כמה מקומות מגורים (ואיתם סגנונות של מקוואות) ויש מקומות שממש התחברתי, ויש כאלה שפחות - ופשוט עשיתי כי צריך (והתלוננתי על הדרך).
יכולה לומר שהמקווה הנוכחי שלי - הבלנית מותק, מבוגרת כזו, היא מתלוננת ומשתפת אותי בסיפוריה במקווה.. על ההיא, והאלה שהשאירו בלאגן, והיא כזו מתוקה. אבלללל - כן אני מרגישה שהייתי רוצה לשתוק, שאני באה, שאני הולכת, להתרכז בעצמי.
לפחות בערב הזה לא להיות נחמדה ולהתעניין כל הזמן... אבל אולי זו סתם אני.
מאוד מוסיף לזה שהמקווה בסמוך(דלת היציאה השניה) של ישיבה.
וכל פעם מחדש צריך להעיר להם, לפעמים לא...תלוי במצב רוח שלי, שממש לא נעים לי שהם מהלכים בכניסתי או ביציאתי מהמקווה (זו ממש דרך ושביל מסוים לו...צריך להיות ממש חסר טאקט ללכת שם).
כל פעם מחדש בסוף החיבוק לבעלי "אוףףף איך התעצבנתי, מעצבנים..." למה???
הצביעות הזאת,
שאני אמור לבקש סליחה ומחילה מרבש''ע,
כשאני יודע שיש דברים שלעולם לא אוכל להצטער עליהם...
הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.
זה מה שאמרתי.
ובכל זאת אתה לפחות מנסה.
עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.
החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.
גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.
אתה גם אמור להצטער
אבל בחרת אחרת
אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה
ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור
ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?
אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).
אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.
מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.
תפנים שיש מלך לעולם.
הרב יעקב חזן ז"ל:
אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה
אין פה תשובה.
בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.
והחליט לאסור דברים מסויימים.
זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.
אלא אתה מלך העולם."
מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה
ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.
גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.
להביע דעות הפוכות.
עדיף על כלום
אני לעולם לא אצטער על חטאים.
איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??
עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'
הפוך בדיוק. צריך להתבייש.
וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.
ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.
אמר ר' עילאי הזקן:
ילבש שחורים ויתעטף שחורים.
לילך למקום שאין מכירים אותו.
ואל יחלל שם שמים.
📚 עין יעקב — 3/9/2026
ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:
ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.
אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.
לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.
ברוך השם קניתי מקפיא אז לפחות יש מקום עכשיו.
אנחנו לא יכולים לאכול הרבה סויה או דברים מעובדים מדי (בעיות עיכול) אז אי אפשר שניצלים קפואים וכו'.
בעלי לא ממש אוהב עוף (גדל צמחוני), הוא מוכן לאכול אבל הרבה פעמים מגעיל אותו שיש עצמות וכו'.
ניסיתי להכין פרגיות מראש, להקפיא ולחמם, לדעתי יצא מעולה, בעלי לא אהב...
בשר טחון - אפשר להכין ולהקפיא, אבל זה קצת יקר וגם כמה מגוון אפשר, נמאס שהכל אותו הדבר.
וצריך חלבון...
אין לי כח להכין חדש בכל פעם, אני רוצה משהו שיהיה קל להכין הרבה מראש או פשוט להוציא מהמקפיא ולאכול
אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.
מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.
אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.
אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.
לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).
אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?
המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.
אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.
פרגית במחבת
חזה עוף במחבת
שניצל
קציצות בקר
קציצות הודו
לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון
נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)
המבורגר מבשר טחון
קבב מבשר טחון
צלי בשר
זה בגזרת הבשרי
אפשר גם דגים
דג מטוגן
דג ברוטב
דג בתנור
סלמון
קציצות דג
טונה
קציצות טונה
ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות
מגדרה
חומוס ביתי
קוסקוס עם חומוס
מרק אפונה
מרק שעועית
גם במוצרי חלב יש חלבון.
זה מה שעלה לי לראש כרגע.
מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים
ככה שיש מבחר
רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)
השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר
מאד קל לבשל ומאד טעים.
פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.
לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.
כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:
נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.
דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני
תודה
הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)
להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.
(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')
חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק
בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.
פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.
מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות
אפשר גם פשטידות שזה אחלה.
הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)
פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)
דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.
קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.
חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)
אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.
לא ממש קשור לפורום..
בעברי (המפוקפק) עבדתי ביסודי והייתי חברת הסתדרות. ממש נהניתי מההטבות, ההורים שלי חברי הסתדרות וככה זה היה וזהו. השנה חוזרת לחינוך, והפעם בחטיבה עומדת בפני אפשרות בחירה.
מה אומרים, הסתדרות או ארגון? ולמה זה ולמה זה?
תודה תודה
ברכת השם על ראשיכם
פשוט.
כן יש סיכון של שיווק. אבל זה נכון בכל מקצוע.
יש למישהו?
הי שלום לכולם!
נשואה שנתיים לבעל מתוק, התחתנו בגיל מאוחר..
העניין שהוא שבעלי מאוד מקובע בנוגע לסדר יום שלו,
ההתמודדות באה לידי ביטוי בשבתות שאנחנו אצל ההורים שלי.
הוא רגיל לאכול מייד כשחוזרים מבית הכנסת, בשעה 10:30 סעודת שבת. כשאנחנו בביתנו ככה אנחנו נוהגים.
אצל ההורים שלי הכל יותר בנחת, התפילה נגמרת מאוחר יותר, אחר כך יושבים קצת בסלון ומדברים וכל האחיות נפגשות, והאחיינים, בקיצור, שמח. יוצא שיושבים לאכול לא לפני 11 וחצי או 12.
בעלי בזמן הזה נהיה כועס ועצבני, ואני במתח בלתי נסבל כל הזמן הזה כי אני יודעת שרגע השבירה מתקרב...
הוא עם פרצוף כועס, לא מדבר עם אף אחד, יושב עם פרצוף בתוך הספר שהוא לומד (פרשת שבוע או משהו).
אני מתביישת בטירוף בהתנהגות שלו מהמשפחה שלי, ובסטרס מטורף ממה שעומד לקרות (לא קורה יותר ממה שתיארתי אבל בשבילי זה בלתי נסבל).
לאחר מכן אני לא מדברת איתו כל השבת מרוב כעס על זה שהוא פעם בחודש וחצי לא מסוגל להיות קצת בביטול ולתת לי להנות עם משפחתי שאני כלכל אוהבת וגרה רחוק מהם (אנחנו גרים במושב שלו...)
מה מציעים לי לעשות? לדבר על זה זה קשה כי אני כלכל טעונה בנושא שאני אומרת מילים ממש קשות...
והוא גם תמיד מתנצל ומתייסר אבל נופל שוב.
לא קשור לפורום **
מחפש אומים לג'אנטים
משהו נדיר
מתקשה למצוא במוסכים ובפנצ'ריות
אם מישהו מכיר אשמח לשמוע
וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס
אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.
מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.
חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.
אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד
אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב
האם כדאי לי לקנות מכשיר כזה? המטרה היא לנקות את הפינות של הבית שכרגע מאוד מלוכלכות ואת הרובה בין המרצפות (יחסית עשו לי רובה מאוד עבה). מה דעתכם? מכירות/ים? יכולים להמליץ? תודה
גם לנקיון באופן כללי.
לשמוע פרטים נוספים. תודה!
ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.
אחלה מכשיר. מרוצה.
אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות
ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה
ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.
האם שווה את המחיר
