כמה קר בחוץ.
על ספסל.
די לכל הרעש
הרגל צורחת מכאבים
ואיך בתזמון גרוע
שוב
אני מרגישה ש.
על ספסל.
די לכל הרעש
הרגל צורחת מכאבים
ואיך בתזמון גרוע
שוב
אני מרגישה ש.
בהנהלת:
מכתב פתיחה
כואב לי בראשאנונימי (פותח)
אני צריכה להתנתק מכאן.
דחוף.
אני צריכה עכשיו שבת כדי להיות רחוקה מכל האנשים ולישון ולישון.
ברביעי אני הולכת אליהם, למרות שיש חזרות. אני חייבת את זה
אבל, זה אומר להשלים.
בסוף לא יתנו לי לרקוד בגלל הרגל והיא יותר חשובה
אני מתחילה להבין שאני נאצלת ומוותרת על ירושלים בשני הבא וזה מעציב אותי נורא. עד שזה הגיע כי.
אני רוצה לבכות חזק
אבל לא מתפרקים. לא.
דחוף.
אני צריכה עכשיו שבת כדי להיות רחוקה מכל האנשים ולישון ולישון.
ברביעי אני הולכת אליהם, למרות שיש חזרות. אני חייבת את זה
אבל, זה אומר להשלים.
בסוף לא יתנו לי לרקוד בגלל הרגל והיא יותר חשובה
אני מתחילה להבין שאני נאצלת ומוותרת על ירושלים בשני הבא וזה מעציב אותי נורא. עד שזה הגיע כי.
אני רוצה לבכות חזק
אבל לא מתפרקים. לא.
לא זה לא יאומן פשוט לאאנונימי (פותח)
למה היא לא עונה למה היא לא עונה
למה אני נלחצת שהיא לא עונה.למה בכלל שלחתי את ההודעה הזאת.
היה עדיף פנים מול פנים או להתקשר
רק רציתי לגרום לטוב |בוכה| אני מבטיחה
אז למה שוב זה התהפך ולמה לא יכולתי לעצור ולא לשלוח. הינה, שלחתי אז תעני
בבקשה ממך
אני לא רוצה יותר. אל תתנו לי להיות.
אני צריכה לנסוע רחוק רחוק רחוק רחוק לא להיות במגע עם אנשים
לבכות בלי סוף, סוף סוף כי לא מתפרקים!
את יודעת שלא מתפרקים, אחרת מאיפה יהיה לך כח להפסיק לבכות חזק כל-כך.
אני צריכה מיטה לנשום עמוק ולבלוע מיליוני דמעות
אני לא רוצה אף אחד יותר
למה אני נלחצת שהיא לא עונה.למה בכלל שלחתי את ההודעה הזאת.
היה עדיף פנים מול פנים או להתקשר
רק רציתי לגרום לטוב |בוכה| אני מבטיחה
אז למה שוב זה התהפך ולמה לא יכולתי לעצור ולא לשלוח. הינה, שלחתי אז תעני
בבקשה ממך
אני לא רוצה יותר. אל תתנו לי להיות.
אני צריכה לנסוע רחוק רחוק רחוק רחוק לא להיות במגע עם אנשים
לבכות בלי סוף, סוף סוף כי לא מתפרקים!
את יודעת שלא מתפרקים, אחרת מאיפה יהיה לך כח להפסיק לבכות חזק כל-כך.
אני צריכה מיטה לנשום עמוק ולבלוע מיליוני דמעות
אני לא רוצה אף אחד יותר
כעסתי עליה נוראאנונימי (פותח)
נורא
ברמה לא הגיונית. כי די, זאת לא פעם ראשונה ונמאס קצת. אז מעכשיו אני מנמיכה ציפיות ויודעת שממנה לא תבוא הישועה
בלשון המעטה
אני רוצה קצת חיבוק ולחזור לצהריים למה שהיה ולתת לזה להישאר עוד קצת לפני שממשיכים הלאה
אני יושבת על הספה עם סחרחורות הזויות. בחיים לא היה לי ככה אני לא מצליחה להרים את הראש. מפחדת לעצום עיניים כדי לא להתעלף תוך כדי שינה
איזה הזיה. אני מרגישה זוועה
כל העולם מתהפך ואני לא מפוקסת, רועדת קצת. בבקשה שיעבור ויפסיק
"תשמעי איזה קול שני יפה" זה מה שאכפת לך? כאבתי.
ברמה לא הגיונית. כי די, זאת לא פעם ראשונה ונמאס קצת. אז מעכשיו אני מנמיכה ציפיות ויודעת שממנה לא תבוא הישועה
בלשון המעטה
אני רוצה קצת חיבוק ולחזור לצהריים למה שהיה ולתת לזה להישאר עוד קצת לפני שממשיכים הלאה
אני יושבת על הספה עם סחרחורות הזויות. בחיים לא היה לי ככה אני לא מצליחה להרים את הראש. מפחדת לעצום עיניים כדי לא להתעלף תוך כדי שינה
איזה הזיה. אני מרגישה זוועה
כל העולם מתהפך ואני לא מפוקסת, רועדת קצת. בבקשה שיעבור ויפסיק
"תשמעי איזה קול שני יפה" זה מה שאכפת לך? כאבתי.
אני אוהבת מידיאנונימי (פותח)אחרונה
אסתריקוש משתעלת בלי סוף ואני רוצה לקום לחבק אותה ולנגב את הדמעות שיורדות לה מתוך שינה. מסכנונת שלי
אני מאוהבת בשרה. הגעתי והיא קצת בכתה, וקראתי לה והיא הלכה אלי וחיבקה חזק עם הדמעות והמוצץ וחיבקתי וליטפתי את הראש והלחי ודיברתי מילים טובות באוזן שלה והצמדתי אותה אלי שתרגיש עד כמה אני אוהבת אותה ושהיא בטוחה.
אני שמחה שהגעתי לפה אפילו שהמשיכו חזרות באולפנא, לא ראיתי ילדים נצח. נצח לא חיבקתי תינוק או פעוטה ונצח לא ראיתי אוסף מדבקות של ילדה ולא שמעתי סיפורים מבית הספר ונצח לא הרדמתי ילדים שובבים מתוקים מדבש ולא טפחתי על השכם של ילד שסיים מסכת בתת או ניצח במשחק כדורסל במגרש בצהריים.
זה כל-כך חסר לי. אני קצת בוכה וצוחקת ובעיקר מתרגשת ומרגישה טוב יותר. הייתי צריכה את השקט המופלא הזה של נשימות ילדים במיטות. של בית.
טוב שחזרתי. שהרדמתי עכשיו חמישה ילדים מופלאים וסיפרתי סיפורים בלהט והם הקשיבו מרותקים בפה פעור ואחרי זה לא רצו לישון וביקשו עוד חמש דקות ושרתי להם המלאך הגואל וישבתי לידם עד שהם נרדמו.
אני לא יכולה לחיות בלי זה
אני לא אשרוד את זה שנה הבאה אם אני לא אהיה ליד על אותם ילדים ומשפחות מופלאות.
אני מאוהבת בשרה. הגעתי והיא קצת בכתה, וקראתי לה והיא הלכה אלי וחיבקה חזק עם הדמעות והמוצץ וחיבקתי וליטפתי את הראש והלחי ודיברתי מילים טובות באוזן שלה והצמדתי אותה אלי שתרגיש עד כמה אני אוהבת אותה ושהיא בטוחה.
אני שמחה שהגעתי לפה אפילו שהמשיכו חזרות באולפנא, לא ראיתי ילדים נצח. נצח לא חיבקתי תינוק או פעוטה ונצח לא ראיתי אוסף מדבקות של ילדה ולא שמעתי סיפורים מבית הספר ונצח לא הרדמתי ילדים שובבים מתוקים מדבש ולא טפחתי על השכם של ילד שסיים מסכת בתת או ניצח במשחק כדורסל במגרש בצהריים.
זה כל-כך חסר לי. אני קצת בוכה וצוחקת ובעיקר מתרגשת ומרגישה טוב יותר. הייתי צריכה את השקט המופלא הזה של נשימות ילדים במיטות. של בית.
טוב שחזרתי. שהרדמתי עכשיו חמישה ילדים מופלאים וסיפרתי סיפורים בלהט והם הקשיבו מרותקים בפה פעור ואחרי זה לא רצו לישון וביקשו עוד חמש דקות ושרתי להם המלאך הגואל וישבתי לידם עד שהם נרדמו.
אני לא יכולה לחיות בלי זה
אני לא אשרוד את זה שנה הבאה אם אני לא אהיה ליד על אותם ילדים ומשפחות מופלאות.
ועוד פורום.מקפיצים נטושים
שמשמש לפריקות
שימש לפריקות
וכיום
מחכה לאכלוס,
קורא/ת יקר/ה -
בכבוד!
אני מעדיפה לכתוב בעט כשאני פורקת רגשותעשב לימון
אבל תודה על ההצעה בכל אופן!
משום מה הרבה מעדיפים פורומים גלוייםמקפיצים נטושים
מודה שלא הבנתי את ההעדפה.
אולי רצון שמישהו ישמעעשב לימון
בקשת עזרה בצורה עקיפה
😁טויוטהאחרונה
יש לי חלום:
[]אנונימי (פותח)
תמונות מפעם גורמות לי לדייק מה הרגשתי
מה איבדתי
מה היה לי
מה כאב לי, מה העלה בי אושר
אושר כזה שגורם לזנק מהמיטה, לעלות על הקו של שש ארבעים, להדליק את כל האורות, למשוך את החבל של הווילונות מעלה מעלה, לחכות בפתח
ילדים טרוטי עיניים יורדים מהסעות ארוכות
משפשפים עפעפיים בידיים זעירות, בחיוך נמתח בעדינות עד אין קץ על שפתיים רכות
לחבר זונדה, חמצן, משקפיים
לחבק לחבק לחבק.
מה היה לי
ומה אין
מה קיבלתי ומה הפסדתי
וכמה גשם בחלון של תחילת סיוון. כמה.