עד שהגעתי בחובות הלבבות לשער עבודת האלוהים פרק ו' ושער הבטחון, שינה לי את התפיסה לגמרי.

ולכן אני לא יכול לבנות את תפיסת העולם שלי ב"העתק הדבק" על מה שקראתי בספרים

הוא מושפע.

וכל אחד פשוט בוחר ממה להיות מושפע. הסדר הוא שהאדם קודם כל מקבל- דרך מה שהוא רואה, שומע ומבין, אח"כ הוא מעבד את זה ומוציא את הדברים העצמיים שלו. (אגב, אמנם את הדברים האלה למדתי במהר"ל בדרך החיים, אבל אם זה לא היה נשמע לי הגיוני או טוב לדרך שלי- כמובן לא הייתי מצטט את זה וחושב ככה..)

כשאני לומד אני לא לוקח כל דבר שאני לומד למעשה. כמובן כל התורה היא אמת אבל לא כל דבר הוא נכון עבורי- יש לנו נשמות שונות. אבל אני מושפע. לא מתבייש לומר. רק שאני בוחר ממה, זה לגמרי בידיים שלי.

ואני לא פחות שלם בגלל זה, ההגדרה של האדם זה שהוא חסר, ומקבל ומוציא את עצמו מהכח אל הפועל.

לעניות דעתי אדם שטוען שהוא לא מושפע מכלום כנראה משקר לעצמו..

אגב, גם את הסגנון הזה של 'דברים לא משפיעים עליו' זה סגנון שהוא הושפע ממנו.

תקרא שוב מה כתבתי

כתבתי שאני לא יכול לבנות את תפיסת העולם שלי על העתק הדבק מספרים.

לא כתבתי שאני לא מושפע מהם.

ולכן אין לי בעיה עם מישהו שיסביר למה תפיסת עולם מסוימת הגיונית, אבל כשמישהו אומר דברים שבעיני מוגזמים, ומשתמש בתירוץ "כך קראתי בספר", זאת התגובה שלי

הוא לא כתב שהוא עשה העתק הדבק. הוא אומר שאחרי שהוא קרא זה שינה לו את תפיסת עולמו.

אף אחד לא אמר שהוא זרק את השכל והחליט להסתמך על חובות הלבבות וזהו

לא אמרתי שזה לא כתוב שם. אמרתי שזה טיעון שמאד לא מתיישב על הלב.

ואני חושב שהטיעונים שלו הם סבירים

1 נפגעת ואתה רוצה שאתנצל? אני מתנצל ומצטער שנפגעת, לא היתה לי כוונה לפגוע בך

2 אתה רוצה הבהרה? אז לא, לא ניסיתי לרמוז שהמוח שלך עשוי מנייר

3 מה כן ניסיתי לומר? שזה לא נכון לעשות העתק הדבק מתפיסת עולם שהיא מאד זרה לצורת החשיבה שלנו, מאות שנים מאוחר יותר.

אם נורא כיף לך עם תפיסת העולם הזאת - לך על זה, לדעתי זאת תפיסה שמאד קשה להחזיק בה באמת. אדם שבאמת סובל לא ישתכנע מזה, ולכן התנגדתי ואמרתי שזאת תפיסה לא נכונה. בהקשר הרחב יותר יש בה הרבה אמת, ביישום מעשי מיידי וישיר היא לא נכונה.

לגופם של דברים-

בדיוק השבת למדתי בר' צדוק הכהן מלובלין זיע"א בצדקת הצדיק (פסקה נ') :

"על כל מיני ישועות של הש"י לאדם יש בעתה ואחישנה, זכו אחישנה, לא זכו בעתה.

ובעתה היינו כשכבר חסר לו הדבר והוא צמא ומשתוקק ונצרך לה, [וכן הוא בעתה לענין ביאת משיח, כאשר יהיו הכל צמאים לישועתו ולא יהי' שום עצה אחרת לישועת ישראל, ומובן למשכיל כמה מרז"ל בזה].

ואחישנה היינו טרם יקראו, שמקדים רפואה למכה. וזה שרמז רבא לר' עילש (ב"ב קלג: ) במה שקרא עליו בעתה אחישנה.

ר"ל שלא זכה לאחישנה אבל עכ"פ בעתה, לזה זוכה כל נפש מישראל אף הלא זכה. שבעתה מזמין לו הש"י הישועה. ואם יראה שאין מזמין - זה לאות שעדיין אין צריך לה ויוכל להיות בלתה".

זאת אומרת שבכל מקרה אם האדם עדיין לא קיבל את הישועה- לדברי ר' צדוק- הוא יכול להסתדר בלעדיה כרגע. כשהוא לגמרי יהיה זקוק ה' יעשה לו את הטובה שהוא צריך לה.

ובכל אופן, זו דרכו של ר' צדוק. לא כל אחד יסכים עם זה וזה בסדר גמור..

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳