שונאת למנוע הריון!אוטוטו כלה

בס"ד

-סליחה על החפירה-

נשואים חצי שנה ומונעים (בהיתר מרב) בגלל רקע של מתח נפשי שמעדיפה לא להיכנס לזה עכשיו. אני מאוד מאוד מאודדדד רוצה להיכנס להריון וזה מגיע למצבים שאני כבר סתם עושה בדיקות מתפללת לנס למרות שיודעת שאני לא בהריון, ואז רואה פס אחד ובוכה. 

הקשר עם בעלי מקסים ב"ה, טוב לנו מאוד ביחד ואני מרגישה שיש לנו שלום בית. הוא מבחינתו להפסיק מתי שאני מוכנה... 

ההתלבטות היא כזאת- אני רוצה שנה הבאה בע"ה להתחיל ללמוד באוניברסיטה. אם אפסיק עכשיו אז אלד בסביבות דצמבר שזה סמסטר א' ובטח לא אגש למבחנים ואז הלימודים יתאחרו עוד שנה.

חשוב לי להדגיש- העניין הוא לא הלימודים או פן כלכלי או עניין חיצוני אחר. זה עניין נפשי- אם אדחה את הלימודים בעוד שנה (אחרי שאני דוחה אותם כבר כמה שנים) זה ממש יפגע בי נפשית. אני הרבה זמן מנסה להתקבל ללימודים גבוהים ומשפרת הרבה פסיכומטרי ומנסה ועוד שנה ממש תשבור אותי. בנוסף, אני מכירה את עצמי ויודעת שאני לא אחת שאחרי שבועיים אחזור ללימודים כאילו כלום ואגש למבחנים עם ניו בורן.

המחשבה היא למנוע עוד שלושה חודשים ואז אני כבר אעבור את המבחנים של סמסטר א', אלד ואהיה בחופשת לידה עד שנת הלימודים הבאה (כלומר אקפיא את סמסטר ב') וכל הזמן אומרת לעצמי- מאיפה לך שישר תכנסי להריון? אי אפשר לתכנן לרמה כזאת. ואם חס ושלום יהיו בעיות ואת עוד מונעת... הרבה רגשות אשם.

ודרך אגב אני מטופלת אצל פסיכולוגית אז נא לא להמליץ על זה. רק אשמח לחוות דעת חיצונית. תודה.

רק קחי בחשבון שלא תמיד זה הולך כמו שמצפים.מוריה
ואף אחד לא מבטיח שתהרי תוך חודש או חודשיים.

בהצלחה בכל בחירה!
ובשורות טובות!
את לא יכולה לדעת מתי תכנסי להריון ומתי תלדי..אין ייאוש בעולם
אני גם עשיתי תכנונים בהתחלה, והיום אני כבר נשואה כמה שנים אחרי הפלות ובלי ילדים... בע"ה הכל ילך לך חלק ובטוב.
רק אומרת שאנחנו לא מתכננים כלום
קודםבשורות משמחות
תתחילי להפסיק לתכנן בראש מה יהיה, כי מי אמר שמה שתתכנני יצא לפועל כמו שאת חושבת.
מתי שתרצי להפסיק מניעה תפסיקי. מתי תיכנסי להריון לא תוכלי לדעת.. איך זה יסתדר עם לימודים גם לא תוכלי לדעת..
הרבה נשים מצליחות לשלב ילודה ולימודים, אז תזרמי עם מה שהקב'ה נותן לך בזמן הנכון.
הי יקרה. .Eu
קודם כל את צודקת שאי אפשר לתכנן לרמת דיוק אלא רק לכוונן...אל תרגישי רע אם זה שאת מונעת גם אם כאשר תרצי יקח זמן (ואני מאחלת לך שלא כמובן) עשית כרגע את מה שנכון לך וילדים כשהם באים בעיתם הנכונה אז אין אושר מזה (זו דעתי).
גם לגבי איך תרגישי עם הרך הנולד או איך ילך לך בלימודים לדעתי אין לך שום דרך לדעת...הייתי מציעה לך להתחיל לנסות מתי שתכננת ולהאמין שהכל לטובה גם אם הלימודים יפרסו לעוד שנה ויהיו 4 שנים במקום שלוש זה לא אסון אף אחד לא רודף אחרייך!
מאחלת לך הצלחה בכל אשר תבחרי
ובעיקר הרבה שקט נפשי...
אם יש לך שאלה ספציפית אני פה (התחלתי תואר שני עם בת שבעה חודשים וסיימתי אותו עם בת חודש וחצי שטכנית לא באמת סיימתי יש לי עוד משהו אחד לסיים אז כנראה אסיים אותו עם בת חצי שנה)
בדר''כ לא נכנסים להריון על הנסיון הראשוןחדשה ישנה
לרוב זה לוקח כמה חודשים. אי אפשר לדעת.


(אם יש בעיות, וגם אם אין, זה יכול גם לקחת כמה שנים.)
מאחלת לך הצלחה רבה!
דוקא אחותיאני זה א
גם התלבטה מתי להפסיק מניעה בגלל לימודים וגם לקחה בחשבון שלא תיכנס מיד להריון והיא נכנסה להריון מיד אז ככה שכן צריך לקחת את זה בחשבון אבל כן לדעת שלא בטוח שילך כמו שמתכננים ולא לתלות בזה את כל השיקולים. לגבי הלידה את גם לא יודעת איך יהיה לך ההריון עצמו ולכן אני חושבת שהייתי עושה את מיטב היכולת מבחינת תיכנון אבל לוקחת בחשבון שיכולים להיות שיבושים ודברים אחרים מהתיכנון המקורי. הרבה הצלחה ושילך לך בקלות
תגובותאוטוטו כלה

זה בדיוק העניין שאני לא באמת יודעת איך זה ילך ויכול להיות הרבה עוגמת נפש ח"ו... חושבות שאם אני ממש רוצה ומרגישה מוכנה אז כדאי להפסיק בלי להתחיל לתכנן? 

כן!! רצון לילדEu
הוא נפשי אינטואיטיבי
הוא * לא * רציונלי (איפה אני בחיים כמה כסף יש לי וכדומה..)

זו דעתי..
ומוסיפהEu
ותאמיני שדברים יסתדרו ושהכל לטובה
זה לא רציונליאוטוטו כלה

שוב- הקטע הוא לא איפה אני בחיים ומה השגתי מבחינת תואר וכסף. זה עניין נפשי שאני פוחדת שאקרוס נפשית עם ילד בזמן תקופת מבחנים. 

אני חושבת שכדאי שתתייעצי עם אנשים שמכירים אותך טוב.מוריה
אולי עם הרב שלכם?
צריך להתחבר למנציאות ולפי זה להחליטהמקורית

כאילו, בואי אהיה איתך כנה

זה לא קל להיות סטודנטית עם תינוק. ולא לכולן זה זורם חלק שיש להן מי שישמור על הילד בזמן הלימודים וכו

ולא כולם מתאוששות וישר חוזרות לשגרה

ולא כולן נקלטות מהר בכלל

 

את צריכה לקחת בחשבון את כל התרחישים שעלולים לקרות ומשם לחשוב האם בתרחיש הכי נורא עבורך תוכלי לתפקד

אם התשובה היא - נסתדר יהיה בסדר וכו לכי על זה

אבל אם המחשבה על כך שתדחי לימודים וכל זה גורמת לך להרגיש לא טוב ממש כמו שאת אומרת וזה לא עובר לך  חלק זה יכול להביא לכדי דכאון אחרי לידה חלילה ורגשות שליליים כלפי התינוק ובמקרה כזה הייתי ממשיכה

לפעמים בחיים צריך לעשות בחירות. תחשבי מה הכי טוב בשבילך ותבחרי, גם אם זה אומר לוותר על משו מבחינתך. לא שזה כזה דיכוטומי אבל מאחר ואת רואה כך את הדברים אז אני ממליצה לחשוב על זה כעל בחירה

נשמע כמוEu
חרדות ואני לא אומרת את זה בקטע שיפוטי...פשוט לחשוב כל הזמן מה יהיה ומה יקרה רק יכול לחרפן....מקווה בשבילך שתמצאי את הדרך למצוא את השקט הנפשי שלך ושתאמיני שהכל לטובה ואת תתמודדי עם כל דבר בעת הצורך
אני חושבת שכדאי לעבוד על המקום הזהחדשה ישנה
של לשחרר שליטה.
(אומרת את זה גם לעצמי)
כולנו אוהבים להיות בשליטה, לדעת מה יהיה, מה נעשה, איפה נגור, מתי כבר יגיע ההריון המיוחל? האם יגיע בכלל? ועוד ועוד...
אנחנו צריכים לזכור שרבות מחשבות... ורק עצת ה'היא תקום.
השליטה בידיו ולא בידינו.
לשחרר
להרפות
ולזרום עם המציאות.
כמה שזה קשה ככה זה פשוט.
כשתגיעי לנהר תחצי אותו, בנתיים את לא בנהר

אף אחת לא תוכל לעזור לך באמת, כי בסופו של דבר את לא יודעת איך תגיבי להריון, ללידה, ללימודים, לדחייה של לימודים וכו'

הצלחות!!
דעתי שונהחולת שוקולד
את מדברת על כולה 3 חודשים,
ברור שעדיף לדחוק הצידה לזמן קצר את הרצון לילד מאשר לקרוס נפשית או להסתכן בזה
את רק בת 20. כל השנים הטובות לפנייך.קרן-הפוך
במצבך הייתי מונעת עד לסיום התואר.
זה לא על הפרק בכללאוטוטו כלה

אני מאוד מאוד מאוד רוצה להיכנס להריון. ההתלבטות היא נטו על השלושה חודשים האלה שגם הם אני עם דמעות בעיניים מלחשוב על זה... 

לא חושבת שיש טעם להתחיל ללמוד ולעצור כעבור סמסטר אחדקרן-הפוך
גם אם העצירה זמנית.


לימודים צריכים להיות בראש נקי.
לימודים הן המפתח למקצוע ופרנסה - אלא אם את הולכת ללמוד משהו קליל לצורך התואר בלבד, ולא כדי להתפרנס מהמקצוע בהמשך. אם התואר הוא רק כדי לעשות V ולהיות העיקר
עם תעודה בתיק, אז את יכולה לתמרן. להתחיל ללמוד, להפסיק עקב לידה והנקות, לחזור ללמוד, לעצור שוב בילד הבא...
לא מסכימה איתךאוטוטו כלה

מה לעשות, דתיים מתחתנים מוקדם ומתמרנים בין תואר- עבודה- ילדים- זוגיות. לא בא בחשבון בכלל למנוע הריון עכשיו ארבע שנים מבחינתנו והתחתנו מתוך ידיעה ברורה שאני הולכת ללדת תוך כדי לימודים. לא זאת השאלה. 

 

ובכלל, מנענו הריון עד כה רק משיקולים נפשיים ולא השיקולים הנ"ל. יש הרבה דתיות שמצליחות גם וגם ואני מאמינה שגם אני אוכל. 

השאלה שלי הייתה האם שווה לחכות עוד שלושה חודשים או לא. בכל אופן אפסיד חלק מהלימודים בעקבות חופשת לידה- האם זה קריטי סמסטר א' או סמסטר ב'.

 

כמה שפחות עצירות לימודים. קשה לחזור למסגרת ... אחרי הפסקהקרן-הפוך
עדיף לתכנן ללדת ולהתחיל ללמוד בסמסטר ב׳.

החישובים שלך לא נכונים. אף אחד לא יכול לדעת אם לידה תצאאין ייאוש בעולם
בסמסטר א או ב
בסתיו או באביב
זה לא עובד ככה
איך אני מקנאה בתמימות הזולמה לא123

לוחצים על כפתור והופ....הריון

 

מאחלת לפותחת שזה באמת יקרה כך כשתרצה

חבל על הארסיותאוטוטו כלה

אז מה אם יש תמימות? כן יש תמימות אני בת 20 נשואה טרייה... בדיוק בשביל זה פתחתי את השרשור בשביל שתאירו את עיניי. וכתבתי מראש שאני יודעת שהתכנון לא הולך ככה, זו סתם מחשבה לתכנון בערך. לא צריך לתקוף.

ממש לא ארסיותלמה לא123

אני באמת באמת מקנאה בנשים שבטוחות שכך זה עובד

פשוט יש כאלה שזה מתנפץ להן בפרצוף.

סליחה אם נפגעת

הבנ"א מתכנן והקב"ה צוחק

בהצלחה, ומאחלת לך הריון במהירות,בקלות וידיים מלאות בסופו

 

אבלהריון ולידה2
לא בהכרח שצריך לעצור אחרי סמסטר אחד. אם מגיעים בגישה כזו, אז באמת חבל להתחיל.

אני יכולה להעיד על עצמי-
אני לומדת תואר הנדסי, כרגע בשנה ג'.
זה נחשב תואר קשה ואינטנסיבי מאוד.

נולד לנו ילד לקראת תקופת מבחנים בשנה הראשונה. זה לא היה קל, וזה עדיין מאתגר מאוד. אבל אני כן חושבת שזה אפשרי. בעזרת הרבה כוח רצון והתגייסות של שני בני הזוג. אז נכון שהתואר כנראה ייקח לי קצת יותר משאר הסטודנטים וממוצע הציונים שלי לא הכי גבוה בכיתה אבל אני עושה את זה בקצב שלי וכרגע נראה שאני בכיוון הנכון.

@אוטוטו כלה לגבי השאלה שלך האם זה קריטי שלושת החודשים האלו. אף אחד לא יודע מה יהיה, ואיך תחווי את ההריון, הלידה ומתי הם יהיו בדיוק. אני כן חושבת שיש עניין להסתגל בכל פעם לדבר אחד. בסמסטר הראשון הרבה פעמים לומדים איך ללמוד, מכירים את המערכת ומבינים איך עובד העולם האקדמי. ולכן יכול להיות שכדאי להגיע לשלב הזה בראש נקי בלי להתעסק בהריון ולידה ולחכות עוד כמה חודשים כדי להתחיל את הלימודים ברגל ימין.

כל זה כמובן מתוך הבנה שבסוף אנחנו לא קובעים, אנחנו מנסים והקב"ה מחליט בסופו של דבר, אנחנו רק עושים את ההתגלות שלנו.

אם יש לך עוד התלבטויות לגבי לימודים ואימהות מוזמנת לכתוב לי, אגיב לך בחזרה מהניק שלי.
כנראה גם חשוב ותלוי איפה את לומדת את התואר.קרן-הפוך
מכירה קצת לימודי הנדסה - בעלי מהנדס (למד באוניברסיטת תל אביב, התחתנו בקיץ בין שנה שנה ושלישית שלו) ויש מהנדסים בעבודה.

יש הנדסה בטכניון ובאוניברסיטת תל אביב, ויש באריאל ובמכללות, גם באוניברסיטת בר-אילן.

הדרישות האקדמאיות והאפשרות לשלב לידות ולימודי הנדסה, ובכלל לימודים לתואר תובעני, שונים בין המסגרות האקדמאיות השונות.
תואר הנדסיהריון ולידה2
הוא אינטנסיבי, ולא משנה איפה לומדים אותו. יכול להיות שבטכניון הוא אינטנסיבי יותר. אבל זה לא אומר שבמקומות אחרים הוא לא מאתגר ודורש השקעה.

התואר שלי דורש ממני לשבת כל היום וללמוד, ואם אני לא עושה את זה זה בגלל שכרגע יש דברים אחרים חשובים יותר, ולא בגלל שנגמר לי מה ללמוד.

בכל אופן, לא באתי להתחרות איפה יותר קשה ומאתגר. (במיוחד שתואר הנדסי הוא מקרה קצה רוב הנשים, בטח הדתיות, ובטח הנשואות לא בוחרות ללמוד אותו.)

רק באתי לנסות לעודד ולהגיד שאם שני הדברים מאוד מאוד חשובים, אפשר להצליח בהם. זה דורש המון, וזה אינטנסיבי מאוד, אבל לאט לאט, עושים את זה וחשוב בכל פעם לתכנן רק צעד אחד קדימה, לפי הנתונים שיש לנו כרגע וככה עוברים עוד שלב קטן ועוד אחד, עד שמגיעים ליעד.
כמובן שכל אחת וכל זוג יעשה את השיקולים שלו.קרן-הפוך
ויחיה באורח החיים המתאים לו.

אני מסתכלת בהיבט הרחב - אם את הולכת ללמוד מקצוע נחשב ותובעני, כמו הנדסה, מקצוע הייטק שיפתח דלתות ופוטנציאל השתכרות נאה לצידו, את לא יכולה להיות צולעת ונשרכת מאחור, להזדחל ולמתוח את התואר 6 שנים במקום 4, עם ציונים לא טובים שלא יאפשרו תואר שני בבוא הזמן.

השנתיים הראשונות באקדמיה במקצועות הנחשבים - תובעניים.
שנה שלישית ואילך פחות לחוצות מהשנה הראשונה.

פותחת השרשור רוצה כבר את שנה א׳ לעשות בשילוב לידה.
אני לא רוצההריון ולידה2
לפתוח כאן דיון על זה, רק כתבתי את הדברים מנק' המבט שלי. אני גם ילדתי בשנה הראשונה ולא השלישית. לא התכוונתי עכשיו לעשות תואר של 4 שנים ב6, ולא חייבים להיות עם ממוצע 90 כדי להמשיך לתואר שני, אפשר גם פחות.

גם יש הבדל בין תואר הנדסי, שבן הממוצע חשוב ,לבין תארים אחרים- שהממוצע לא תמיד משנה.

בכל אופן, אני באמת באמת לא רוצה לפתח את הדיון הזה, כי זה מקרה מאוד ספציפי ואני מרגישה שאני צריכה להסביר ולהצדיק את עצמי וממש לא התכוונתי לזה.

רק רציתי להגיד, שאני מבינה את ההתלבטות בין רצון למשפחה ובין רצון להתפתחות עצמית ולימודים. אני רואה חשיבות בשני הדברים, ואני חושבת שאם מגיעים עם מוטיבציה ומשקיעים, זה יכול להיות אפשרי. אני לא אומרת שהכל מושלם, ויש הרבה קשיים והתלבטויות, ויש גם מחירים. אבל המחירים יכולים להצטמצם אם מבינים למה נכנסים, ואם רואים חשיבות במטרה העליונה, ואם מפרקים את המשימות למשימות קטנות ואפשריות. יש המון דרכים להתמודד ויש הרבה דרכים להצליח, אני רק רציתי להגיד שזה אפשרי להצליח.
(אני אנונימית אחרת)הריון ולידהאחרונה
גם אני לומדת תואר הנדסי.
ילדתי בשנה השנייה וצפויה בע"ה ללדת שוב בשנה הרביעית.

מסכימה ב100% עם מה שאמרה האנונימית שמעליי.

אני חושבת שחבל לחשוב מראש שתצטרכי להפסיק את הלימודים לגמרי בגלל לידה.
עם הזמן לומדים לעשות כמה דברים במקביל, זה אמנם קשה ודורש, אבל זה אפשרי, וחבל להחליט מראש שאת לא מסוגלת.
לא מסכימה איתךפיג'מה
בתור אחת שהתארסה, התחתנה, וילדה שני ילדים במהלך התואר, ולא, לא עצרתי ולא גררתי את התואר..
מה למדת ואיפה?. זה מאוד מאוד משנה.קרן-הפוך
הוראה במקום מאד מאד תובעניפיג'מה
בסדר.. זה תלוי בהמון גורמיםאין ייאוש בעולם
כוחות נפשיים
רצון
כסף
שותפות של הבעל
עזרה מההורים וכו
הייתי מסכמת זאת כך: כמו שיש תארים שאפשר לשלב בהם עבודהקרן-הפוך
ומסתדרים בלי נוכחות מלאה בהרצאות ובתרגולים, כך אפשר לשלב גם עם לידות והנקות.

יש תארים שזה יותר מסתדר ויש תארים שזה פחות מסתדר.
מסכימהפיג'מה
ולכן אין פה אמירות חותכות..
בנוסף, אני חושבת מאד שזה תלוי גישה, תלוי זוגיות, תלוי אדם...
כמה את מצליחה ללמוד לבד? כמה תלויה בהסבר של המורה/המרצה? את גרה קרוב למקום הלימודים? תעברי לגור קרוב אליו? יש לך תמיכה כלכלית כלשהי, או שצטרכי במקביל גם לעבוד?
חד משמעית זה לא קל, אבל זה לגמרי אפשרי...
הי, לא כותבת פה המון אבל היה לי חשוב לענות לך מהמקום שליבוקר אור
אני סטודנטית בשנה ג וילדתי השנה באמצע סמסטר א.
קל זה לא. אבל אפשרי בהחלט אם יש את התנאים המתאימים לעזרה
כנראה שלא תהיי מצטיינת או משהו אבל זה עניין של סדרי עדיפויות
אם השאלה היא בין סמסטר א לסמסטר ב לדעתי לא קריטי
המון עושות את זה אבל! לדעתי כן חשוב לב לא להתקבע על דברים מראש ולשים לב לכוחות שלך.
אם את רואה שזה יוצר מידי מלחיץ אותך לנסות להתגמש עם דברים, כן לרווח קצת את הלימודים, אולי לדחות כמה קורסים.. לא ללכת ראש בקיר כי אי אפשר לדעת איך זה יהיה
אם את רוצה בהמשך המלצות איך לעשות את זה אפשר בשמחה
ומעבר לזה מצטרפת להמלצה של מוריה להתייעץ עם מישהו שמבין אותך כי אנחנו לא רואות את התמונה המלאה..
בהצלחה!
אם באמת אנחנו היינו מנהלים את העולם היה מקום לכלמחושלת
החישובים שהעלית.
אבל שום דבר ממה שאמרת לא יקרה בוודאות. תני לה'לנהל את העולם ותתפללי שתצליחי לראות שמה שטוב לך בדיוק זה מה שיקרה.
אם את ממש בוכה וככ רוצה כבר ילד תפסיקי למנוע כבר עכשיו. מה יהיה אח"כ אם בכלל תכנסי ישר ואם בכלל יווצר מצב שבגלל זה תצטרכי לדחות את התואר בעוד שנה- אלו חישובים מיותרים לדעתי.
"השלך על ה' יהבך"
אם את דואגת אז הקב"ה אומר היא כבר דואגת לעצמה, לא צריך לדאוג לה.
תני לו לנהל את העולם ולדאוג לך ומה שטוב יקרה!
זה לא ההיפך? דווקא בגלל שלא יודעים מה יקרה ולא סומכים על הנסקרן-הפוך
כל אדם צריך לתכנן את מעשיו לפי המציאות שלו, באופן ריאלי, לקחת החלטות וסיכונים, ולעשות הכל בצורה טבעית כמו כל בן אנוש, בתוך גבולות השכל וההגיון האנושי ?

הרי גם בענייני רפואה אנו פועלים לפי הטבע האנושי הנורמלי, ממלאים אחר ההנחיות לחסן את התינוקות בטיפת חלב לפי טבלת חיסונים, הולכים לרופא כאשר חולים ולוקחים תרופות - ולא מחכים שה׳ יעשה לנו מה שטוב לנו.
תגובה חשובה מנסיוןטוהר ב
הי יקרה.
רק רציתי לשתף מנסיוני- אני לומדת במקצוע אנסטנסיבי מאוד, יכולה לשתף אותך שהתחלנו עם 38 בנות בכיתה וכיום אנחנו 28 בנות בלבד. אבל איך זה קרה? *רק* בגלל שבנות התחתנו... התקופה הלחוצה של החתונה גרמה לבנות לא להגיע ללימודים ולהיכשל במבחנים, מה שלא קרה בכלל(!) כשבנות התחילו ללדת... ב"ה ילדו הרבה ואף אחד לא נכשלה.
למה?
תבררי עם האונברסיטה שלכם.. אבל אצלינו יש חופשת לידה חודש וחצי ואם ילדת בדיוק בתקופת מבחנים אז הכל בסדר ופשוט תיגשי חודש אחר כך במועד ב.. אם לא עברת מביאים לך מועד ג. לכן אין סיבה להיכשל בגלל זה ולרדת שנה!!
מאוד חשוב שתבדקי איך זה אצלכם כי נראה לי לפי החוק זה ככה שחייב לתת חופשת לידה מימנאלית של חודש וחצי לפחות...
את לגמרי יכולה להיות רגועה.

אגב זה גם לגמרי מה שקרה לי- התחתנתי ובגלל זה ירדתי שנה.. ואז ילדתי 2 ילדים במהלך התואר וב"ה אני כבר שנה רביעית..

קיצר לא חושבת שזה צריך להיות שיקול.
אני עכשיו מתלבטת אם להיכנס להריון כי אז אהיה בהריון בסוף התואר ומי ירצה לקבל אותי ככה לעבודה.. ראית מהזה.. תמיד יש דילמות בחיים.
בהצלחה לשתינו
הספקת הרבה במהלך התואר אין ייאוש בעולם
אלופהאוטוטו כלה

באמת מדהים אותי הנשים שמספיקות גם וגם וגם... כנראה שבקרוב גם אהיה כזאת בע"ה אף על פי שזה נראה רחוק ממני. מניחה שכל אימא היא סופרוומן באיזה מקום

סליחה מראש וצופה עגבניות. אי אפשר לתכנן את החייםוואוו
לפרטי פרטים. אם את מאוד רוצה ילד, תפסיקי למנוע.את כותבת שאת מאוד רוצה, עד כדי בכי.. אח"כ כבר תסתדרי עם לימודים. אין סוף לדבר. אח"כ תרצי להתחיל לעבוד וילד לא יסתדר שם. אני חושבת שקודם מציבים בראש סדר העדיפויות מה שחשוב, וכל השאר מסתדר מסביב.
אני הייתי מחכה, אם את שואלת אותי.תיתי2
ללדת בתחילת לימודים זה אתגר ענק
קל וחומר כשאת מכירה את עצמך שצריכה זמן לעיכול נפשי.
תני לעצמך לפחות סמסטר אחד לעבור, והייתי ממליצה שנה ראשונה.
תתרגלי ללימודים ואז תשלבי את זה עם הורות לתינוק...

3 חודשים זה זמן, במיוחד כשמצפים להריון, אבל לא נצח.

(ובניגוד למי שמטיפה לך שאי אפשר לתכנן, יש לא מעט בנות שכן נכנסות בניסיון ראשון או שני, ככה שהתזמון הוא משמעותי.)
זה לא עניין של "להטיף"אין ייאוש בעולם
זה עניין שגם מייעצים מנסיון אישי.
גם את כנראה, כותבת מנסיון האישי שכנראה נקלטת ב"ה בקלות.
סליחה, לא התכוונתיתיתי2
כתבתי "מי שמטיפה"
כי ברגע הראשון גם לי התחשק לכתוב לה "תקשיבי, זה לא תמיד קורה ברגע הראשון"
אבל יש הבדל בין לומר את זה בעדינות (כמוך) לבין לבאס/להטיף/לגחך...

כן, היא יכולה להקלט בקלות. אי אפשר להתעלם מהאפשרות.
נכון, צודקת שגם האפשרות השניה לחלוטין קיימת.אין ייאוש בעולם
הכל בסדראוטוטו כלה

מבינה גם את מי שאומרת לי לתכנן וגם את מי שאומרת לא לתכנן ולסמוך על ה'... יש דעות לכאן ולכאן ולכן בדיוק פתחתי את השרשור כי אני בהתלבטות הזאת. מה האיזון ביניהם זה אינדיבידואלי... נחמד לשמוע דעות לכאן ולכאן. אני עוד חושבת.

 

ושוב- העניין של אי אפשר לדעת מתי אקלט, כתבתי את זה עוד בפתיחת השרשור שזה ברור לי וזו רק מחשבה פנטזיונרית.

דעתי...תמיכה להנקה
החזרתי אותי בדיוק שנה אחרונה... עמדתי בדיוק בהתלבטות הזו... הדבר שאצלי הכריע בסוף זה שאף אחד לא מבטיח לי שאקלט מהר וחששתי שלב וחלילה יהיו קשיים ואתבאס שמנעתי..
אז הפסקתי למנוע ונקלטתי די מהר ככה שיצא. שילדתי פחות משבוע לפני תחילת סמסטר א של לימודי רפואה.
משתפת קצת מניסיוני... זה אפשרי, עם הרבה תמיכה וכוח רצון מצליחים לשלב את הכל. היה לי קשה בעיקר זה שהתחלתי באיחור ושאני בפיגור מכולם אבל עד סוף הסמסטר הצלחתי לסגור את הפער..
לדעתי לא כדאי לך להתחיל מראש בהחלטה שתפסיקי אלא לנסות לשלב ומקסימום לפרוש על יותר שנים.
יכול להיות שהייתי פחות נלחצת אם הביתי מתחילה את השנה בזמן ואחכ יולדת אז יכול להיות ששווה לחכות עוד קצת... אבל בעיקר מה שרציתי שתדעי שלמרות הקושי זה יכול להיות אפשרי בהצלחה בהחלטות..
וואואוטוטו כלה

שבוע לפני סמסטר א ברפואה זה כבד... כל הכבוד לך שהצלחת!!! ממש מחזק.

תודה..תמיכה להנקה
הצלחתי בעיקר הודות למלא תמיכה שהייתה לי..
ועוד משהו קטןתמיכה להנקה
ועוד משהו קטן.. העבודה הקשה עם עצמי הביתה לא להיות פרפקציוניסטית.. לעשות את המקסימום שאני יכולה אבל גם לזכור שאני לא אהיה הסטודנטית עם הציונים הכי גבוהים, ואני לא אזכה להיות עם הבת שלי 24/7.. אבל אני זוכה לעשות משהו גדול..
3 חודשים זה לא נוראהריונית ותיקה
אל תרגישי אשמה, זה בכלל בכלל לא הרבה זמן מניעה וזה לא ישנה כלום .
מה שכן , הכניסה להריון יכולה לארוך זמן מסוים ואז יכול להיות שאפילו תספיקי לסיים את סמסטר ב'!
תיהי שלמה עם עצמך וחיובית , בהצלחה!!!
^^^כדאי להיצמד לתכנית המקורית שלך..ירושלמית טרייה
הרי הייתה לך סיבה שבגללה קיבלתם אישור למנוע.
אם תפסיקי מניעה תתעסקי בזה כל הזמן ותהיי בלחץ של להכנס להריון. ואם תכנסי להריון תהיי עסוקה בהריון ומי אמר שתרגישי טוב מספיק ללימודים.

שלושה חודשים זה לגמרי כלום. הלוואי ותצליחו להחליט שזאת חופשה קצרה וליהנות מהזמן הזה.
זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*אחרונה

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכוראחרונה

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידהאחרונה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמוןאחרונה

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

אבל בא' צריך לתרגל הרבהמתיכון ועד מעון

גם קריאה, גם כתיבה

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואית

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אצלינו הלו"ז הוא כזה-שימושית

מגיעים ב16 הביתה, עד 16:30 מתאפסים

אני מביאה ירקות ומים

ואז משחקים

ב18:30 גומרים עם ארוחת ערב ואז יושבת על ש.ב. אבל אצלינו זה יוח"א ולא צהרון, אם היה צהרון היו עושים ש.ב. שם

אולי כדאי לך לדבר עם המורה של הצהרון שתעשה ש.ב. בכיתה?

ב20:00 נמצאים במיטה אחרי מקלחת

לעבוד על אנגלית את יכולה לעשות כחלק מהשעת צפיה (סרטונים ומשחקי מחשב של לימוד אנגלית)

ספורט אני עושה פעם בשבוע בערב ועוד 3 פעמים בשבוע בבוקר לפני העבודה. (לא אימון מלא, 15-20 דק' בבית)

חברים זה פעמיים בשבוע

אם הם בצהרוןמתיכון ועד מעוןאחרונה

אז לא עושים שם שיעורי בית?

בעיני לו"ז הגיוני מכיל מנוחה שחוזרים, נניח לראות קצת טלוויזיה נשמע הגיוני, או איך שחוזרים לשתות ביחד שתיה חמה עם פרי או נשנוש ולהקשיב לסיפורים אז שיעורים

(אצלנו לרוב בא' זה לא המון זמן)

ואם מספיקים חבר וכו'... עד 18 גג, ואז אנחנו לומדים קצת (לימודי קודש) למשך כמה דקות, מקלחות, ארוחות ערב והולכים לישון סביב 8, אחרי שנמרחים ומקשקשים עוד קצת