שתיהן היו צעירות ובריאות (תחילת שנות העשרים)
עם מחזורים סדירים.
לי לקח מהר יותר, 3 חודשים.
אני יודעת שלזוג צעיר עד שנה- שנה וחצי ממש אין מה להילחץ.
והלחץ הוא לפעמים חלק ממה שמעכב...
אמא שלי ואחותי הגדולה נכנסו להריון שבועיים אחרי החתונה,
והיה לי ברור שגם לי זה יקרה. מקסימום חודשיים שלושה אחר כך.
עד שקראתי על התהליך שעוברים הזרע והביצית עד שנקלט ההריון, והבנתי עד כמה זה לא מובן מאליו...
בסוף נכנסתי להריון חצי שנה אחרי החתונה.
אני מראש יצאתי מנקודת הנחה שיקח כמה חודשים וזה הגיע מוקדם משציפיתי (למרות שכן ציפיתי ודווקא בחודש שהייתי בטוחה שזה לא יקרה)
וזה ממש לא אומר שיש בעייה, אני מבינה את הציפייה חודש אחרי חודש אבל צריך ללמוד להרפות ולתת לה' לעשות את שלו
זה יבוא בזמן הנכון, אולי דווקא כשלא תצפי לזה
דבר שני האם בדקת ביוץ עם מקלונים?
לי זה עזר לזהות מתי הביוץ וממילא להעלות את הסיכוי לתפוס בזמן
לדעתי נגלה בסופו של דבר שיש לו בעיות תקשורת.
בעיות תקשורת זה בעצם אוטיזם?
ילד מתוק וחכם בן 6
לא תמיד מצליח לשחק יפה עם האחים שלו, מציק להם הרבה, לא כל כך מסתדר חברתית בגן.
אחד הקשיים העיקריים איתו כרגע זה שהוא שובר דברים. התחיל לפני פחות מחודש.
אין לי מושג אם זה אופייני לילדים עם בעיות תקשורת, אם זה מצביע על עוד בעיה.
הוא לא תמיד שובר אבל הוא שובר לפחות משהו אחד ביום, לפעמים יותר.
זה לא נראה בטעות. ועד עכשיו היה ילד מאוד אחראי ששומר על דברים.
המפגש הבא של האבחון יהיה רק עוד 3 שבועות
ובינתיים אנחנו אובדי עצות איך להתייחס אליו.
לכעוס שהוא שובר לא יעזור, להתעלם גם לא עוזר כי הוא ממשיך.
כל פעם שהוא שובר משהו אני אומרת לו שממש חבל כי עכשיו לא יהיה להם את המשחק הזה יותר ושעכשיו יילך ויזרוק את זה לפח.
כאמור, זה לא מרשים אותו והוא שובר שוב ושוב.
וגם ההצקות לאחים שלו בלתי נסבלות.
יש לי ילד אחד שהוא הכי שק חבטות שלו, הילד שצמוד אליו מתחתיו.
הוא ממש מתלונן לפעמים "הוא תמיד מרביץ לי ועושה לי כואב"
אבל הוא גם מתהפך בשנייה והופך למלאך.
אתן דוגמא מהשבוע, הוא הסתובב בבית וכל אח שהוא נתקל בו קיבל ממנו מכה, בעיטה, משיכה בחולצה כדי שיפןל.
כשראיתי שלא עוזר שכולם חטפו והוא ממשיך לסיבוב שני כשעוד לא הספקתי להרגיע את כולם מהסיבוב הראשון אז אמרתי לו שיעמוד לידי (הוא ממש מקשיב), הוא נעמד לידי ואז הרגעתי את אחים שלו ותוך כדי אחד מהם ביקש פלסטלינה. אז המתוק השובב שעומד לידי מיד אמר לו "בוא אני אביא לך, יש לי במגירה"
ותוך רגע מצאתי את עצמי בסיטואציה אחרת לחלוטין, הבן שלי יושב וכולם סביבו במעגל והוא מחלק פלסטלינה. הוא שואל כל אחד כמה הוא רוצה, נותן להם לבחור.
כאילו לפני רגע לא היה כלום.
ויש מצבים שלא יזעור כלןם והוא בתוך התקף של השתוללות והצקות שהדבר היחיד שעוזר זה לתפוס אותו, אני מחבקת אותו ואז הוא מרביץ לי, מנסה לנשוך, לירוק, ללקק, לצבוט.
ואז אין לי ברירה אלא לתפוס קצת יותר חזק כדי שלא יצליח להרביץ גם לי. ואז הוא בוכה קצת ומתאפס.
וכל כך כואב לי שזאת הדרך היחידה להרגיע את הילד שלי.
אני גם אומרת לו לפני "בוא תנסה להרגע לפני שאני אצטרך להחזיק אותך יותר חזק כי זה לא נעים לא לך ולא לי" אבל נראה שבאמת הוא לא מצליח לעצור.
אני לא יודעת למה אני כותבת כאן, אולי יהיה לכן רעיון איך לעזור לו להפסיק לשבור דברים (אין לי דברים שמיועדים לשבירה ולדעתי גם לא יעזור כי יסיים איתם ויעבור למשהו אחר)
וגם איך להתמודד עם ההצקות שלו, ממש כואב לי על האחים שלו שככה סובלים. וגם עליו, הוא כזה ילד מתוק וטוב, לא יודעת איך השתנה לי ככה.
אני לפעמים מסבירה להם שיש לו קושי ושאנחנו מחפשים דרכים לעזור לו ושיתפללו לה' שנמצא מהר את הדרך.
כל המרפסת הייתה לרשותו באותה תקופה והגדרנו רת זה כאיזור שמותר לשבור בו הכל
לפעמים הייתי יושבת ושוברת איתו יחד.
אחיות שלו היו מביאות עיתונים וכולם יושבים בשטיח קורעים עיתונים לרצועות.
הצעצועים של השקל, היו בשקיות כמה משחקים זה היה מוגדר חד"פ, משתמשים, שוברים זורקים..
אצלנו חלק מהדברים היה מפרק עד לחלק הכי קטן שהצליח.
מניחה שכל מקרה הוא שונה, מציעה כמה אפשריות בנוסף למה שאמרת,
אולי משהו יתפוס לגביו.
מעסיק אותי הרבה..
איך אתם מסתדרות בקיץ עם להתלבש
שכל הרגל תהיה מכוסה (חצאית ארוכה/טיץ ארוך/גרביים)
וגם שהפתח של הצוואר יהיה סגור (ששתי העצמות הבולטות יהיו מכוסות)
בלי להוסיף השלמות (שמוסיפות הרבה חום וזיעה..)
גם אצל המעצבות הדתיות אין בגדים כאלה😕
ואם מישהי מכירה פסק הלכה אחר אשמח לשמוע!
בחנויות חרדיות מלא בגדים שלא צריך תוספות בכלל...
ומבדים נוחים
שזה שני דברים שאפשר למצוא בד"כ
ואז לוקחת לתופרת שתסגור בצוואר...
או קונה בשיין, יש שם שמלות ממש צנועות
וגרבי ניילון דקות, זה הכי פחות חם (למרות שפחות מ60-70 דנייר נקרע בשניות)
אשרייך צדיקה!!
אני מעדיפה סרפן וחולצת בסיס מבד נעים, מרגיש לי הכי מאוורר ככה. ומעדיפה סרפן ארוך, כדי שאוכל לגרוב גרביים קצרים יחסית (אני משתדלת שהרגל תהיה מכוסה תמיד).
וכשחוזרת מבחוץ בדרך כלל מחליפה בגדים
(בקשר לפסקי הלכה שאומרים אחרת - נראה לי שנכון לדבוק באותו רב/סגנון פסיקה בכל ההלכות, ולא לשנות פסיקה כשזה מגיע לנושא הצניעות...)
יש בגדים שאפשר להוסיף להם סיכה שנראית כמו כפתור, וזה סוגר. ראיתי חברה שקנתה בכמה גרושים בשיין, נראה ממש מתאים ומסתדר עם הבגד, היא אמרה שאפילו לא מורידה את הסיכה בכביסה, פשוט נשאר שם תפוס בבגד.
זה לא כזה בעיה ( בהנחה שאת מתחברת לסגנון) כי יש חצאיות מבד ממש מאוורר ואז לא צריך גרביים ( אם את לא מקפידה שכף הרגל תהיה מכוסה)
פתח צוואר קצת יותר קשה למצוא אבל כן יש.
ואולי דווקא יותר בחנויות כלליות כאלה מאשר אצל מעצבות
לא צריך מאמץ בכלל
החולצה מגיעה לאן שצריך
גם החצאית
שום השלמה
החום הזה. ממש..
אני תמיד שמה גרביונים שלמים
לגבי חולצות - אני שמה חולצות קלילות מכותנה שהן רחבות . יש כאלה שלא צריך איתן
תסתכלי באתרים כמו c style ודומיהם
אני באופן אישי קונה הרבה בשיין
ואני כן שמה משו מתחת האמת הרבה פעמים אבל בגלל שאני אוהבת חולצות בסגנון מסוים שהוא יותר רחב ויותר פתוח, אז גופיית בסיס מתחת זורם לי באופן אישי
עם השלמות
שונאת את עצמי
מקללת את עצמי שיצאתי בגלל החוצה
ובכל פעם אומרת שזו הפעם האחרונה שאני מתלבשת ככה
לא קרה
לובשת בדרך כלל חולצה, חולצת בסיס וגופיה.
חצאית ארוכה וגרביים.
זה לא מאוד מפריע לי, וזה מה שאני רגילה.
אני גרה באזור חם, אבל בלי לחות.
ואני יחסית לא מזיעה הרבה.
בהנקה זה נח, כי אני מרימה את החולצה ומורידה את הגופה, ואז הכל מסביב נשאר מכוסה.
ובגלל שאני רזה, ולפעמים החצאית קצת גדולה עלי, אני צריכה משהו להכניס לתוך החצאית.
חצאית ארוכה זה די אורירי במיוחד אם זה לא סאטן
חולצה אני קונה פשוטות תכותנה הדקות עם שרוול ארוך זה ממש יפה (לא צמוד קצת אוברסייז כזה) או טטרה
אם צריך טיםה יותר כיסוי מרפק אני שמה שרוולון
סגירת פתח צוואר עם סיכת ביטחון מהצד הפנימי ככה שלא רואים
וזהו
וכמו שאת אומרת גם בחנויות של דתיות לא הכל צנוע
ואצל חרדים אני לא מוצאת זה לא הסגנון שלי.
כשאני שמה חצאית ארוכה או מידי אני לא שמה גרביים.
רוב החולצות אני קונה בסי סטייל פתח צוואר סגור אבל שרוולים זה בעיה, הם כל כך רחבים את מרימה יד רואים לך הכל.
וחצאיות בדרך כלל אני לובשת רחב.
אני גם קניתי חולצות אוברסייז מסי סטייל והם קצרים בשבילי (אני הולכת עם שרוולים שמכסים את המרפק) אז הזמנתי מאליאקפרס שרוולים שנראים כמו גרביים לידיים. עולה כ10 שח בערך..
לקחתי תחרה בכמה צבעים של החולצות שיש לי וזה מגניב ממש .... אפילו יותר יפה מללכת בלי.
אם תרצו קישור אעלה בשמחה...
אחת כמוניאחרונהאני אוהבת לסגור עם חצי גופיה. לי לא כל כך מפריע (אבל אני לא גרה באזור הלחות... כשאני עוברת באזור המרכז גם אני סובלת).
ראיתי לאחרונה סטייליסטית דתייה שהמליצה על דבק דו צדדי מיוחד שאפשר להדביק איתו חולצות מכופתרות, אם אין כפתור עליון (או חולצות עם פתח וי קטן כזה רק כמחשוף).
לא ניסיתי ואין לי קישור, אבל היא כתבה שזה עולה 5 ש''ח בשיין.
בגדול- חם. אין מה לעשות.
ללבוש כמה שפחות בגדים ניילוניים...
חצאית- הרבה יותר נעים חצאית ארוכה מאשר חצאית וגרביים...אז מנסה למצוא כאלה, לא מבד חם כמובן...
אם אין לי אז גרבי ברך הניילון האלה...אין ברירה.
טייץ לא מסוגלת בקיץ אין מצב.
לגבי חולצה- אני שמה גופיה סגורה מתחת לחולצה... אין לי חולצה עם מפתח סגור ככ.. וסהכ זה נעים כי זה סופג את הזיעה..
לובשים את זה מתחת לבגד ואת לא צריכה ללבוש שכבות.
אני קניתי מאליאקפרס וממש מרוצה.. אם תרצי קישור אעלה לך בשמחה...
פתחתי משתמש למרות שכנראה תזהו אותי כדי שלא ישמר לי בכרטיס.
יום שני בצהריים צירים חזקים מאוד, ודיי תכופים.
אני מחליטה לא ללכת לבית חולים כדי שלא יתנו לי זירוז ושאהיה יותר קרובה ללידה.
סובלת מאוד אבל מתעקשת על זה.
עד הבוקר אני עם צירים ואז מפסיקים.
כל הבוקר אני עם צירים פעם ברבע שעה בערך.
מפזרת את הילדים לגנים כאובה ועייפה וחוזרת לבית
נכנסת הביתה ומגלה שאני לא יכולה לעמוד, יש לי לחץ חזק באגן כל כמה דקות
מתקשרת לספר לבעלי שיתכונן אולי הוא יצטרך תכף לצאת מהעבודה אליי.
אני מנסה להכין א.צהריים ורואה שממש אין סיכוי אז מתייאשת והולכת לנוח, שמה את הקטן שלי איתי במיטה שישחק לידי ואני שוכבת.
מרגישה הפרשה גדולה שיוצאת אז קמה לשירותים ומגלה שכנראה הפקק הרירי יצא, פעם ראשונה שזה קורה לי. אף פעם לא ראיתי אותו יוצא.
קצת נלחצתי אבל ידעתי שזה לא אומר כלום ושזה לא מלמד שאני יולדת היום.
עוברת עוד שעה ואני מגלה שאני לא יכולה לקום מהמיטה.
מתקשרת לבעלי להתייעץ איתו,
מספרת לו על המצב והוא אומר לי שהוא בא, אמרתי לו שלא יודעת אם כדאי כי אין לי צירים אז זה לא לידה.
הוא מתעקש שאם אני לא יכולה לעמוד אז שאלך להיבדק (ותודה לו על העקשנות הזאת).
מתייעצת גם איתכן כאן בפורום ואתן מדרבנות אותי להיבדק.
הוא מגיע, אני הולכת עם אמא שלי לבית רפואה והוא נשאר עם הקטן בבית.
מגיעים, האחות מקבלת אותי ושואלת למה באתי.
אמרתי לה שאין לי צירים ויצא לי הפקק הרירי וקשה לי לעמוד.
האחות התגובה: "בלידה חמישית את כבר אמורה לדעת שלא באים רק בגלל הפקק הרירי אם אין צירים. טוב תעלי למיטה נעשה מוניטור" (ורק בגלל המשפט הזה אני מספרת את הסיפור לידה שלי, אף פעם לא כתבתי סיפור לידה)
אני בלב שלי מרגישה לא נעים שככה ננזפתי ושאולי באמת סתם באתי.
עושים מוניטור, האחות: "יש לך צירים כל 10 דקות, אלה לא צירים של לידה. לכי תחכי לרופא שיקרא לך"
יצאתי לחדר המתנה מחכה לרופא ואז קוראים לי לעשות אולטראסאונד לבדוק מנח לפני הרופא.
הטכנאית: את יודעת באיזה מנח הוא?
אני: בטח, מנח ראש
הטכנאית: מנח רוחב
אני: זה אומר שבטוח לידה בניתוח??
הטכנאית אומרת שכנראה שכן.
אני יוצאת ממנה מזועזעת ובהחלטה שאני פה לא כדי ללדת אלא כדי להפוך אותו. אני לא יולדת בניתוח.
מתקשרת לספר לבעלי.
מגלה שלפני בתור יש בערך 15 נשים.
אחרי עוד חצי שעה של המתנה לרופא אני אומרת לאמא שלי שזה ממש מיותר שהיא תחכה איתי, אני לא יולדת עכשיו ויש פה תור ארוך, שתלך הביתה ואקרא לה אחרי שאדבר עם הרופא.
היא בהתחלה לא רוצה ללכת אבל כשהזמן עובר ולא קוריאם לי היא משתכנעת והולכת.
כל זמן ההמתנה אני יושבת ומחכה, רוב הזמן אני בסדר חוץ מכל 5 דקות שיש כאב חזק באגן ל2 שניות שגורם לי לעצור את הנשימה ןאז עובר ואני בסדר.
אחרי נצח הרופא קורא לי, אני קמה אליו וכמעט נכנסת לחדר ואז רצה אחות ואומרת לו "אולי תקבל קודם את היולדת ההיא? היא בוכה פה ונראה שממש סובלת"
הרופא אומר לה שהוא כבר קרא לי ובאתי אז יקבל אותי ואני האחרונה שלו אז אם יוכל אחר כך יתעכב ויקבל גם אותה. (עוד נס בשרשרת הניסים)
אני מתיישבת מולו ואומרת לו: אני לא באתי ללדת, עכשיו גיליתי שהעובר במנח רוחב אז באתי להפוך אותו.
הוא מסתכל עליי ואומר: את נראית בלידה, תעלי מהר למיטה. קודם נבדוק פתיחה ואחכ נדבר
אני עולה למיטה, הוא בודק פתיחה ואומר: מה אני מרגיש פה, אני לא יודע מה אני מרגיש פה.
מוציא את היד ומכניס שוב: מה זה? מה אני מרגיש כאן?
אוי זה היד! תעצרי, אני לא צוחק איתך. אל תנשמי, אל תזוזי, אל תלחצי.
הוא רץ לדלת וצועק "צוות לחדר שלי מהר, היא בלידה"
פתאום החדר מתמלא במלא אנשי צוות, הרופא מודיע להם שצריך להוציא אותי עם המיטה.
הם אומרים לו שזה מסובך. הוא הולך לדלת ובדרך מעיף את כל מה שמפריע, הכיסא, השולחן שלו ומודיע להם "היא יוצאת עם המיטה הזאת עד החדר ניתוח"
תוך כדי שגוררים את המיטה אחד מתחיל להפשיט אותי, אחר להוריד לי כיסוי ראש, עוד אחת את התכשיטים ואחד עם טפסים מקריא לי מה רשום תוך כדי ריצה במסדרון.
מגיעים לכניסה לחדר ניתוח, הוא סגור.
מדליקים אורות מכינים אותו לניתוח, אומרים לרופא שאין רופא שיכנס לניתוח והוא מיד אומר שהוא יכנס.
ואז מישהו נזכר לשאול אותי "הודעת לבעלך?"
אני אומרת להם שלא ומתקשרת אליו ומבקשת שיעדכן את אמא שלי.
אני חותמת קשקוש כל שהוא על הדף כי מכריחים אותי ואז שואלת אותם אם אני בטוח יוצאת חיה מהניתוח.
הרופא החמוד רואה שאני בוכה ומתנצל שהכל ככה מהר ובלחץ "פשוט אני חייב להשיג אותו לפני שהוא ממשיך לצאת" ולא עונה על השאלה שלי.
מכניסים איתי לחדר ניתוח ומיד מתחילה להרגיש ששמים לי כל מיני חומרים על הבטן (אולי חיטוי, לא יודעת) .
אני נלחצת ואומרת להם שלא יחתכו אותי כי לא נרדמתי.
אחרי שנייה כנראה נרדמתי 😅
התעוררתי אחרי לא יודעת כמה זמן כדי לגלות שתודה לה' הצליחו להציל אותי ואת התינוק.
לכאבים שלא הכרתי מעולם.
אני עוד מתאוששת מהניתוח, מהפחד הזה למות.
אמא שלי כמובן הייתה עם יסורי מצפון שלא הייתה שם אבל אמרתי לה שזאת אשמתי, אני שלחתי אותה. ובתכלס, לא חושבת שהיה מועיל לי אם מישהו היה שם כי גם ככה הכל היה מהיר ובלחץ.
אהה והקטע הכי מדהים.
יום חמישי שלפני הלידה הסתובבתי בבית והרגשתי תחושות מוזרות באגן.
ניסיתי לתאר לבעלי מה אני מרגישה אז אמרתי לו ש"זה מרגיש כאילו התינוק דוחף את היד שלו".
לא היה לי מושג שיש דבר כזה, לא שמעתי מעולם על תינוק שהוציא את היד.
ואת כל הסיפור הזה כתבתי גם בשביל לנסות להשתחרר עוד קצת מהסיפור הזה כי עדיין זה צרוב בי.
וגם כדי להגיד לכל אחת כאן- תקשיבי לעצמך. שכולם מסביב יגידו מה שהם רוצים, כולל הרופאים והאחיות.
אם את מרגישה שמשהו לא תקין, שמשהו לא רגיל, שאת צריכה להיבדק- תלכי!
עדיף ללכת 100 פעמים סתם ולא לפספס את הפעם אחת שהייתה נצרכת.
ותודה לה' על כל הניסים שבדרך.
על בעלי שדירבן אותי ללכת
על הרופא שלא ויתר על התור שלי לטובת מישהי שנראתה ונשמעה יותר סובלת
ו.ודה ענקית לכן על הדרבון והעידוד באותו יום להיבדק ובכלל שליוויתן אותי בלי שידעתן בדיוק את הפרטים אבל נתתן הרבה כח עד שנכנסתי לניתוח
ועל זה שהתינוק ואני בריאים ושלמים וחיים.
סליחה על האורך, לא תיכננתי לכתוב כל כך הרבה.
כולי צמרמורות
אני רוצה לתת לך את גביע העולם
איזה גיבורה שאת
כשקראתי על האחות שקיבלה אותך רציתי לבעוט במשהו
אוף איזה עצבים
ואז טלטלות
וטוויסטים
חתיכת סיפור יש לך
בה שיצאתם מזה בשלום
🩷
הןדו לה' שהיה לך כזה שליח טוב.
החלמה מהירה וטובה
הרבה הרבה נחת!!
ליבי עלייך שהיית שם לבד רק, נשמע לא פשוט…
וברוך ה' ששם שליח טוב בדרך שלקח אותך ברצינות
החלמה מהירה, גופנית ונפשית💖💖
גרמת לי לבכות (הורמונלית וזה).
תקשיבי חוויה ממש מלחיצה.
הכי חשוב ששניכם בסדר ב''ה.
אבל ממש ממליצה לך לעשות איזה עיבוד רגשי לאירוע הזה.
כל הכבוד לך שהלכת.
האחות היתה מתנשאת להחריד ומזל שלרופא היו חושים טובים. מה זה אין רופא לניתוח? הזוי משהו.
חיבוק גדול לך!! התאוששות מהירה ונחת מהמתוק!
אמאלה איזה סיפוררר
ותודה להשם שהיו שם שליחים טובים
מזל טוב והחלמה קלה
ממש שרשרת של ניסים! מרגש ממש
תודה ששיתפת אותנו
אני עם פה פעור
מטורףף
מלא מזל טוב
התאוששות קלה בגוף ונפש!
קראתי כמה פעמים בנשימה עצורה.
איזה ניסים! חסדי ד'
מקווה שהתאוששת ואת מרגישה יותר טוב גם את וגם הקטני.
עברת את זה כמו גיבורה. ברוך ה' שאתם בסדר.
אני חושבת שזה חשוב מאוד לשתף גם סיפור כזה כדי שנזכור שאנחנו בידי ה' ...
הרבה מזל טוב! בריאות ונחת
נס נס נס נס נס נס
מרגש ןמצמרררר
חיבוק ענקקקקקק
בע"ה שיהיה לכולכם מלא בריאות
מזל טוב!!!!!
הרבה כוחות ובעז"ה שתתאוששי בקלות.
איזה סיעתא דשמייא בכל רגע ורגע הייתה לך שם
וב"ה שאתם בריאים
שמחה שהיתה לי הזכות לדרבן אותך......
תבשרי לנו רק בשורות טובות
ותגדלו אותו ואת שאר ילדכם בנחת, בבריאות ובשמחה
ריגשת ממש!
המון מזל טוב ורק נחת!!
כמה ניסים, הכל מלמעלה
קראתי מההתחלה במתח רב, בד"כ אין לי סבלנות לסיפורי לידה.
אבל פה לא יכלתי להפסיק.
לא מבינה איך התינוק התהפת לרוחב, אם היה ראש?
כי זה שלב שהם כבר לא מתהפכים לא?
וטוב שהלכת להיבדק בבית חולים, ולא בקופת חולים.
ממש ניסי ניסים.
אבל יש עוברים אקרובטיים במיוחד (כנראה כי יש ריבוי מי שפיר), שמתהפכים עד הרגע האחרון...
(לי הייתה מתוקה גמישה כזו, שעשתה הרבה סלטות בסוף ההיריון. הלידה הסתיימה בקיסרי בגלל זה... בכל אופן, זה היה נס, כי בגלל כל ההתהפכויות נוצר לה קשר בחבל הטבור, ולידה רגילה מסוכנת במצב כזה)
הסיפור שלה הרבה יותר קשה ממה שהיה לי, כולל כל הלידות...
פותחת יקרה, שולחת לך חיבוק והערכה גדולה!
מזל טוב והתאוששות קלה🧡
חיבוק גדול אלופה!
ואת אלופה ומדהימה ששרדת את כל הלחץ הזה לבדך.. וואו. מלכה
התאוששות קלה ומהירה עד כמה שאפשר♥️
ואני בטוחה שזה עדיין צרוב בך. זו נשמעת חוויה מטלטלת.
ב"ה שאת והתינוק בריאים!
ואולי בהמשך תרצי לעשות עיבוד לידה, בכל מקרה אני בטוחה שהכתיבה עשתה לך טוב♡
הרבה נחת מהקטנטן!
להיבדק!
לא יודעת איך זה עם סימפי, וכנראה מי שיש לה יודעת לא ללכת על כל כאב שמקשה על הליכה, אבל כמובן שגם כדי לאבחן את זה צריך להיבדק.
כאב שגורם להגיד 'אני לא יכולה ללכת' הוא נורה אדומה מהבהבת לאפשרות שזו לידה פעילה גם אם לא מרגישים צירים.
כל הכבוד לבעלך, ולרופא ששמר על התור שלך ועליך ותודה לה' שאתם בריאים ושלמים 🤍
איזה גיבורה את!!! אמא לביאה💓
חיבוק ענק והתאוששות קלה
הגדולה שלי בת עשר, מסיימת כיתה ד. ושמתי לב שהבגדים שלה מתחילים להיות מסריחים בבית שחי.
מתלבטת אם להסביר לה שהיא צריכה להתחיל לשים דאודורנט, או לחכות עם זה...
לא זוכרת שאני בגיל הזה התחלתי לשים. ודווקא הייתי מאוד מפותחת בגיל צעיר..
זה מאורע משמח
חלק מההתבגרות
אפשר לחגוג את המאורע
כמו שחוגגים נפילת שיניים בגיל 6 (תכלס זה די מפחיד)
ללכת לבחור
לתת עטוף יפה עם כרטיס ברכה
העיקר לא להסריח, זאת בקשה אישית ממני🙏
אני לא חושבת שזה עניין של גיל
אם מזיעים כדאי להשתמש בדאודורנט
למה היא צריכה לסבול אם היא קטנה?
רק כשכיבסתי לה את הבגדים שמתי לב.
לא יודעת, גם לא כ"כ בריא, לכן באינסטינקט מעדיפה לדחות...
לפעמים זה יכול להיות חד פעמי בגלל עייפות, תזונה ספציפית, או אפילו מחלה
אם נראה לך שביום יום היא בסדר, אז גם אני הייתי דוחה
אבל כן מתחילה שיח שיבוא יום וכו'
שצריך לחכות עד שאת תריחי
מספיק שהיא מריחה
אולי תשאלי אותה ותציעי לה שאם זה מפריע לה שתשתמש
כשהייתי ילדה הסרחתי הרבה זמן עד שקנו לי
והתפדחתי לבקש בעצמי
יש לי אחות שלא הייתה מבינה מה אני רוצה ממנה כשהייתי שולחת אותה לשים דאודורנט....(והיא בהחלט הייתה צריכה..)
אם כבר מריחים בבגדים, ואנחנו בתחילת הקיץ,
זה יגיע מהר לריח שהסביבה מריחה.
לפעמים לוקח זמן להטמיע הרגלים וכדאי שתתחיל להתרגל.
אולי זה לא בהול לקנות מחר, את יכולה לבדוק מה האופציות ומה מדבר אלייך.
אני לביתי קניתי את הדאודורנט של אלוורה שזה יותר עדין וב"ה מונע לה ריח (שנגיד לגדולות הוא לא מונע.)
למיכל סבון טבעי יש דאודורנט לילדים אולי תבדקי אותו
יש גם את ערוגות ובטח בחנויות טבע יש מבחר
טבעיים. וראיתי שגם ל dove יש עכשיו דאודורנטים של 0% אלומיניום או משהו כזה( שזה גם בתכל'ס לא עובד כל כך טוב 🫣)
נראה לי שעדיף שזה יבוא ממך.
אני קניתי לבת שלי שבכיתה ג', יותר בשביל ההרגל ובגגלל שהיא מגלה עניין בטיפוח עצמי ואני רוצה לעודד את זה. אין עדיין צורך אמיתי. אבל אני רוצה למקם את עצמי ככה שאני אהיה זו שאכיר לה את הדברים ושהיא תרגיש בנוח להתייעץ איתי, וגם תתרגל לרעיון שכשגדלים יש לזיעה ריח פחות נעים ושמים דאודורנט.
אגב היא כבר סיפרה לי שאחרי שיעורי ספורט הכיתה מסריחה ושבאמת כדאי שישימו דאודורנט. אבל למרות זאת לא נראה לי שהיא מקפידה כרגע לשים כל יום 😅 כאמור כרגע אין לה עדיין ריח.
בגיל 9 כבר התחילו להסריח, קניתי להם כמה סוגים שיוכלו תשים איזה ריח וסוג שיותר נעים להם.
כן מזכירה להם כל בוקר דאודורנט. כמו צחצוח שיניים וסנדלים גם דאודורנט..
שלא יסריחו. זה לא נעים להם ולא לסביבה
בטח לילדים..
ממליצה לנסות לקנות משו יחסית טבעי או בלי אלומיניום
או להכין מסןדה לשתיה
וביי. חייב את הרגילים.
ניסיתי גם בעצמי לעבור לבריא, אותו כנ''ל, לא באמת עובד. באסה.
תדברי איתה בנחת על זה וכו... תצאו לקנות יחד.
היא תגלה את זה לבד במוקדם או במאוחר, דרך עצמה או דרך הסביבה...
עדיף שאת הראשונה לומר לה בעדינות, וכמובן דאודורנט.
אציין, שלבת שלי בגל הזה קניתי דאודורנט של אלוורה, של החברה הזו, פחות חומרים, יותר עדין. וזה מונע לה מצויין
התבגרות בגוף
החזה ממש גדל לה, הכי גבוהה בכיתה, ריח זעה חזק כמובן (יש לה דאודורנט טבעי וגוזיות)
בגלל שכאב לה איפה שצומח... נלחצתי ולקחתי לרופא, שהפנה לאנדוקרינולוג.
מישהי התנסתה בזה?
האנדו הסביר שהיא מתפתחת מוקדם מהרגיל... מבחינתי היא ילדה. והוא אומר שהיא יכולה לקבל גם מחזור בקרוב וזה ממש מלחיץ אותי.
שלח לבדיקות דם,צילום כף יד ועוד כמה מחכה לתור חוזר אצלו.
היא יכולה לקבל מחזור בגיל כזה?
זה נורא נכון?
מצד שני אמר שיש זריקות של הנורמונים לעצור את ההתפתחות, זה לא מסוכן?
שככה מלחיץ אותך, מה נסגר.
אצל בנות גיל ההתבגרות מוגדר בגיל 8, ככה שהיא כבר בטווח ולכן בגיל הזה לא עוצרים את ההתפתחות בגדול.
גם הסיבה שמעכבים התפתחות מינית זה כדי לאפשר ליחד להמשיך לגדול (לכן צילום כף יד) כי אחרי קבלת מחזור כבר פחות גובהים.
אם היא מתפתחת באופן פרופורציונאלי זה תקין לגמרי.
לפעמים הגיל הוא רק מספר 🤭
וכן זה גם טבעי שיש כאב באיזור הפטמות בשלב של הנצת שדיים.
לגבי קבלת מחזור בד"כ מקבלים כשנה- שנתיים אחרי תחילת ההנצה.
אז השאלה מתי היא התחילה. גן משנה בת כמה היא בדיוק.
נניח היא כבר 9.5 ותקבל עוד שנה,
10.5 זה ממש גיל הגיוני כבר. אם כי יכול להיות שהיא לא תקבל לפני גיל 11.
את בטוחה שאת מצטטת את האנדו במדויק? למה הכוונה מוקדם מהרגיל? מוקדם מהטווח התקין? זה פשוט לא נכון. אז מה בדיוק הוא התכוון שזה מוקדם אבל בתוך הטווח? אוקי נכון, אבל זה לא אומר שזה לא טוב, לכל טווח יש קצוות לא כולם צריכים להיות בול על הממוצע.
אולי נתת לו נתונים על תחילת ההתפתחות שמתייחס לגילאים מוקדמים יותר? משהו לא מובן.
בכל אופן נשמע שמשפט המפתח שמבחינתך היא ילדה.
אולי אם תקבלי שהיא מתחילה להיות נערה בגיל 9, הכל יסתדר מבחינת החששות.
אבל הבת שלי בת 8.5 מסיימת ג', הכיתה שלה לגמרי באותו שלב.
יש לה חברות עם גוזיות. גם זוכרת מהגדולה שלי.
יש שמתחילות בג' יש שמתחילות בד'. זה לא נדיר בכלל.
ולכן עכשיו היא הכי גבוהה, והיא תפסיק לגבוהה כשכולן עוד יגבהו סביבה.
היא חגגה 9 לא מזמן, והתחיל ממש לצמוח לה לפני יותר מחצי שנה.
היא גבולית למחזור
זה ממש קטן לא?
מוקדם מהרגיל- שכל סימני הבגרות מינית כבר התחיל לה בגיל שהן עוד ילדות, וזה לא אמור להתחיל (אצל הרוב בכל אופן)
אני רואה את חברותיה בגילה, אין להן...
ולה ממש צמח.
לא נראה לי הגיוני ומתאים לה שיהיה לה מחזור.
מצד שני, מה זה ההורמונים האלו?חוששת מהם.
נכון שזה לא הרוב, אבל אז מה
העיקר שהיא תתפתח כמו שצריך זה מה שחשוב, לא מתי הרוב.
תראי, אם הוא המליץ בדיקות ומעקב אפשר לעשות, אבל בלי לחץ.
רוב הסיכויים שהכל בסדר.
לא נשמע שהיא התחילה לפני הזמן.
קיבלתי ווסת בגיל 9.5 כשהייתי בכיתה ד'.
זה ממש לא היה נורא, אמא שלי הסבירה לי לפני כשראתה עלי סימני התפתחות. מהרגע הראשון הסתדרתי עם זה מצוין (ולא הגביל אותי בשום פעילות בתור ילדה).
בכל מקרה חיבוק גדול וגם אם היא תקבל בגיל כזה לגמרי אפשרי להסתדר עם זה❤️
ולא היית בהלם?
בטיולים וכו עם חברות...מה עשית כשהיית במחזור?
עם הבת שלי לא דיברתי על מחזור, כן על סימני ההתפתחות האחרים.
ושאלה אם את מוכנה לשתף...
את היית בהתחלה גם הכי גבוהה בכיתה בין בנות גילך?
והיום? את מהנמוכות?
כך הרופא הסביר לי... שנתיים אחרי מחזור מפסיקים לגבוה, ואז קורה שהבנות ההכי גבוהות הן הכי נמוכות בסוף, וכולן עוקפות אותן.
מעניין אותי
לחוות דימום בלי שום הכנה מראש יכול להיות מאוד מלחיץ.
בין אם זה תקין רפואית ובין אם לא, זה המצב שלה כרגע, והתפקיד שלך כאמא (במקביל לבירור הרפואי) הוא ללמד אותה לשמוח בגוף שלה כמו שהוא, ולקבל את השינויים שעוברים עליו בטוב.
שימי לב שגם בלי קשר לגיל הצעיר, זה תהליך שיכול לאתגר רגשית גם אותה וגם אותך. התבגרות של בת יכולה להפגיש אותנו עם מקומות בנפש שאנחנו מעדיפות לא לפגוש. היא מצריכה אותנו להבהיר נושאים שאולי יותר נוח לנו להשאיר עמומים. לפעמים זה מביך, לפעמים זה מאיים.
לפני שאת מדברת איתה, קחי לעצמך זמן ללמוד את הנושא ולהתרגל אליו. תרשי לעצמך לדאוג, להתלהב, להיבהל - הכל לגיטימי, כל עוד את מוצאת בסוף את הדרך לתת לה את הכלים שהיא זקוקה להם.
גם שתשמח בגוף שלה.. כי עד עכשיו שידרתי לה שזה מוקדם מידי, ולכן נעשה בדיקות דם ונלך לרופא..
אולי באמת צריכה לשדר לה שזה טוב ונכון לגוף.
למרות, שלא יודעת כמה זה נכון וטוב לילדה בגילה לקבל מחזור, זה נכון וטוב לא לגילה.
היא ילדה מאוד היסטרית, לא רואה את עצמי איך אני מספרת לה שיצא לה דם מהגוף אחת לחודש, בפרט שתרוץ ותספר לחברות. והחברות יספרו לאימהות, האימהות יחשבו שאמא של..... (כלומר אני) משוגעת שמספרת לביתה כולה בכיתה ג' על מחזור.
זה לא נושא לגיל הזה, לא?
ספר שכתוב ומאויר בצורה מתוקה על תהליכי בגיל ההתבגרות ומסעה של הביצית והמחזוריות. אין התייחסות ליחסי אישות.
כתוב בתמצתיות אבל נותן פתח לדבר על הדברים בצורה נעימה והדרגתית.
נעם א-ללקראת לידה חמישית, כשהראשונה התחילה בזירוז והסתיימה בניתוח חירום, אח"כ 3 לידות רגילות וטבעיות בחסדי השם.. אבל תמיד יש את החשש מניתוח חוזר, ולכן מנסה לדחות כל התערבות, ומתפללת חזק שהלידה תתחיל מעצמה ולא אצטרך זירוז..
את כל הלידות ילדתי בתאריך/ אחרי, כך שבכלל לא היתה לי באופציה לידה לפני 40..
39+4- לפנות בוקר מתחילה להרגיש צרירונים..לא חושבת שזה "זה", כי כאמור אני "מהאלה שיולדות בזמן או מאוחר יותר", לכן מנסה לחזור לישון, לא כ"כ בהצלחה. אבל גם זה- דבר שקרה לי לא מעט במהלך ההריון- נדודי שינה והתעוררות מוקדמות..
בד"כ בעלי קם לתפילה מוקדם, משם ישר לעבודה, ואני מעירה את הילדים ומארגנת אותם לפיזורים.. באותו בוקר אני נרדמת רגע אחרי שהוא מתעורר, אז מבקשת ממנו שהיום יארגן את הילדים בעצמו, יתפלל מאוחר יותר ויאחר לעבודה, כי "לא הצלחתי לישון מ4 ואני גמורה".. אפילו לא הזכרתי את ההתכווצויות שהרגשתי, כי באמת שלא חשבתי שמדובר בצירים.. חשבתי אולי איזו פעילות מעיים חריגה, אבל מבחינתי יש עוד כמה ימים לפחות...
אני נרדמת ואין לי מושג מה קורה בבית (בדיעבד בעלי באמת אירגן את הילדים, פיזר אותם והתפלל במניין מאוחר יותר- למזלי לא נסע לעבודה, שיחסית מרוחקת מהבית...)
בשעה 8 וחצי בערך אני קמה עם כאבים שכבר מחלחלים לי לתודעה שאולי זה באמת קורה..? מתחילים צירים..? עכשיו?!
אני מתקשרת מהר לבעלי, חוששת שהוא בעבודה (שכחתי מהאירוע של הבוקר..), למזלי הוא בדיוק סיים תפילה ועוד היה בתוך הישוב לפני יציאה לעבודה.
אמרתי לו שיש מצב שהלידה מתחילה, אמר שהוא מגיע הביתה ומתקשר לבוס להודיע שהוא לא מגיע היום..
בינתים אני נכנסת למקלחת..מים חמים עושים לי טוב, ואני נרגעת.. מתחילה להבין שזה באמת הדבר האמיתי, אז מושכת כמה שיש מים חמים (לא הדלקתי בוילר, והדוד לא היה חם מהשמש כי היה אחרי הלילה..), יוצאת, מתחברת לטנס.. בעלי מנסה להביא לי אוכל ואני לא בלופ בכלל.. אומרת לו שיאכל בעצמו, כי כנראה יום ארוך לפנינו..
מתזמנים צירים, כל 10-12 דקות... הטנס עוזר, וגם לחיצות של בעלי (תרגיל אמית).. ב"ה מרגישה ששולטת במצב ומנהלת את הכאב..
ממש מרגיע אותי שהילדים במסגרות, שהעולם בחוץ בשיגרה רגילה, ואני פנויה למצבי בלי לתת דין וחשבון לאף אחד. אה! זה היה היום החופשי שלי בעבודה! שכחתי לציין... ככה שלא הייתי צריכה לעדכן כלום את אף אחד...
ככה מעבירים איזה שעה וחצי.. אני על כדור פיזיו, נשימות, טנס, לחיצות.. אין אווירת "צחוקים" וכיף כמו שנשים מתארות לפעמים בשלב הזה, אני די מרוכזת בעצמי, מתרכזת בתהליך הגופני, מדמיינת את העובר מתברג ויורד.. הרבה עם עיניים עצומות ונשימות.. לא כ"כ מתקשרת עם בעלי, מלבד איפה ללחוץ וכזה.. גם לא שמים שירים. לא יודעת, מרגישה צורך בשקט מכונס כזה..
בשעה 10 וחצי הצירים מצטופפים, ומחליטים לצאת לבי"ח.. הנסיעה לא ארוכה, וגם ב"ה זו לא שעת פקקים לכיוון של הבי"ח.. מגיעים תוך חצי שעה, בדרך עדיין עם הטנס ועושה תרגילי אמית עם מגבת קטנה שהבאנו מהבית..
התיק כבר חיכה ברכב, רק הכנסנו דברים אחרונים כמו מברשת שיניים, כפכפים וכזה..
מגיעים לחדרי לידה, רגוע, בוקר של אמצע שבוע, ממש אווירה כיפית.. כאילו חיכו לנו.. נכנסים למיון- מחברים למוניטור, עושים לי בדיקת פתיחה, והופ- אני כבר ב6-7!! איזה כיף! מנתקים מהמוניטור וישר לחדר לידה.. הייתי במיון יולדות משהו כמו 7 דקות.. קצת טפסים, פתיחת וריד, תחילת מוניטור, בדיקה וישר עברנו.. העדפתי ללכת בכוחות עצמי, לא על כסא גלגלים ולא על מיטה.. ב"ה מרגישה ממש בשליטה ובשמחה, למרות הצירים הארוכים! כל פעם שעוצרת בדרך בציר- בעלי לוחץ לי על הגב התחתון וזה ממש מקל עליי. את הטנס העפתי ממני באיזשהו שלב...
בגלל הניתוח בעברי, אני חייבת ניטור רציף.. המוניטור האלחוטי תפוס את יולדת אחרת, אז אני לא יכולה להיכנס למקלחת. קצת מתבאסת, אבל לא נורא, אני "עובדת" טוב גם בחדר לידה עצמו עם הנשימות והתרגיל של אמית. שוב, מרוכזת בעצמי.. הרבה בעיניים עצומות, נשימות ונשיפות.. מיילדת מהממת שממש מבינה את הסיטואציה, לא לחוצה בכלל (שוב, בגלל הניתוח יש פרוטוקולים כאלה של מעקב יותר צפוף), היא אפילו נותנת לי להשחרר מהמוניטור קצת ולהיכנס למקלחת למים חמים... הרופא נכנס לחדר בלחץ לראות מה קרה למוניטור של חדר 11, חח הרי זו יולדת עם ניתוח בעברה שחייבת ניטור רציף.. והיא ממש אמרה לו בנחת: שיחררתי אותה קצת למים חמים, זה בסדר, עליי. קיצר, היתה מלכה.
אני יוצאת מהמקלחת, כבר בערך 12 בצהרים.. עדיין בשליטה ממש.. כואב כמובן, אבל נראה לי שהכנה מנטלית שעשיתי לקראת הלידה הזאת ממש עזרה לי (תודה לאורית לייזרסון! ממליצה בחוםםם!), ואני שמחה בהתקדמות הצירים..
המיילדת שואלת אם אני רוצה בדיקת פתיחה, ואני בדיוק באיזה ציר של אמאלה..בעלי לוחץ לי חזק על הגב, ואז אני אומרת לה- יאוו, יש לי לחץ, נראה לי זה קורה..
אני עולה על המיטה, היא בודקת אותי, ואכן, הראש למטה.. יאווו, מרגש!! איזה חלום..
לא היו לי כוחות ללדת בכריעה או להישען על ראש המיטה, אז כן הייתי בחצי שכיבה.. היא העלתה לי את המשענת כך שאהיה בחצי ישיבה..
היא שופכת עליי איזה שמן, או מים חמים, אפילו לא יודעת מה בדיוק, אבל היה חמים ומרגיע.. אני כמובן עם עיניים עצומות בעוצמת החוויה..
שלוש-ארבע-ו.... לחיצה קטנה, הראש יוצא!!! את הגוף היא מחליקה החוצה ישר אחרי זה, לא הייתי צריכה ללחוץ עוד פעם!! היא מביאה לי אותו ישר..אני בוכה.. בעלי בצד מזיל דמעות גם... נס נס נס.. תינוק קטנטן ומתוק, בוכה בכי עדין ומרגש.. אני בוכה איתו מהודיה להשם..
אחרי איזה 10 דקות, היא שואלת אותי אם אני מוכנה להוציא את השילייה, אני כן צריכה ללחוץ קצת.. לוחצת פעם אחת והיא יוצאת, ב"ה שלמה...
היא בודקת אותי- אין קרעים, אין שריטות, כלום! וואוו, חסדי השםםם!! אני לא מעכלת את האירוע, זה קרה די מהר מבחינתי, ואף אחד בעולם לא יודע או מדמיין שזה קרה עדיין. אולי חוץ מהבוס של בעלי 
המיילדת לוקחת את התינוקי, שוקלת אותו, עוטפת אותו (אמרנו לא לשטוף), ומחזירה לי להמשך הנקה.. הוא כמובן נרדם המתוק, אבל זה מטורף להרגיש אותו ככה צמוד אליי..
צריך לקחת אותו לבדיקות וכאלה, אז בעלי יוצא איתו, ובזמן הזה אני נכנסת להישטף (עוד בחדר לידה!!)..
הם חוזרים די מהר, אני כבר עם חלוק של מחלקה, ניקו את המיטה מהלידה עצמה.. אני נשכבת חזרה במיטה הנקייה, לוקחת אותו עליי, וככה מסיעים אותי למחלקה... בעלי יוצא רגע לרכב לשים כמה דברים ולהביא משם את התיק..
מגיעה למחלקה, רגוע, חלום של ממש.. מרגישה טוב ב"ה, התינוק ישן, השעה 13:30, ואנחנו נהנים רגע מהרוגע של שנינו, לפני שנודיע לכולם על ההפתעה...
בערך ב2 מביאים לי ארוחת צהרים, אני מגלה שאני גוועת, חח ובעלי יוצא לעשות את הטלפונים..
מתקשרים גם לגננות של הילדים ומספרים להם.. מחר יחלקו את ההפתעות בגן הם מתרגשים כ"כ!!
אני כבר אחרי מקלחת, שזה כיף, והתינוקי ישן.. אז אני גם רוצה לישון קצת, ובכל מקרה בעלי צריך לצאת לאסוף את הילדים.. יש קצת פקקים, וצריך להספיק את כולם עד 4..
אני לא אוהבת ביקורים כ"כ, מעדיפה להיות בבונדינג עם התינוק ובשקט, אז מדברת עם ההורים בוידאו, והם לא מגיעים.. למחרת בצהרים בעלי מביא את הילדים וזה דווקא כיף ומשמח ממש! הגדולה מחזיקה את הקטנצ'יק ויש אווירה מרוגשת כזאת...
ב"ה משתחררים בטוב, חוזרים הביתה להכנות לברית..
ואם מישהי זוכרת את ההתלבטות שלנו לגבי השם דוד ע"ש סבא- אז ב"ה קראנו לו: דוד עם שם שני "רגוע", וזה שימח מאד את ההורים ואת כל המשפחה, וגם אנחנו שמחים בשם הזה..
באמת ב"ה אלף פעמים תודה להשם, כלום לא מובן מאליו..
תודה למי שקראה, הכתיבה עשתה לי סוג של עיבוד לידה..
בשמחות אצל כולן!!
המון מזל טוב והתאוששות מהירה
והרבה נחת מכולם
איזה יופי
ממש חסדי השם
תודה ששיתפת והמון מזל טוב 🩷🩷🩷🩷🩷
איזה כיף שהיתה לך כזאת חוויה טובה ועם שליחים טובים. נשמע שהיית ממש בשליטה.
מזל טוב!!
התאוששות קלה ונעימה
איזה מדהים שהצלחת להיות ככה מחוברת פנימה וואו
בת חמישה חודשים
כולם פה היו קטנים ובטיפת חלב אמרו שלא עולים מספיק
אבל זה כל פעם קשה לי מחדש
אני רק מניקה..
בהתחלה בה עלתה סבבה. ואז התלוננו בגיל חודשיים וחצי כזה שהיא לא עולה מספיק, והעקומה לא עולה..
בחודש האחרון היה השיא עלתה 130 גרם בחודש ו4 ימים
נולדה 2.930 עכשיו שוקלת 4.880
היא כל הזמן איתי בלילה גם יונקת בשכיבה...
מתפתחת מהמם ב"ה מתגלגלת וזוחלת קצת קדימה
ב"ה מאד תקשורתית
הלכתי לרופאה. היתה כזאץ בוקית. יאללה תוספות ונראה אם היא עולה לשלול דברים אחרים , לא הקשיבה לכלום ...
ממש לא רוצה לתת מטרנה ושונאת לשאוב גם לא מאמינה בשאוב כי מה הקטע היא יונקתתת
מדוכאת בקיצור
אם לא, אז אולי כדאי להתחיל.
יכול להיות שההנקה כבר לא מספיקה לה והיא צריכה גם מוצקים.
הבן שלי ממש פצפון. (הוא נולד פג, אבל לא מצליח להדביק את הפער).
הוא היה במעקב של כמה דיאטניות, ואף אחת מהן לא אמרה לי להפסיק להניק או להוסיף תמ"ל.
בעיקר כשהוא התחיל מוצקים, הנחו אותי לתת לו כמה שיותר שומנים בריאים ולדאוג לארוחות מסודרות.
כשהיא יונקת, זה מחזיק אותה לכמה שעות, או שכל קצת זמן היא יונקת שוב?
אולי אפשר שאת תאכלי דברים שמעשירים את החלב.
תינוקות לא חייבים להיות שמנים ולא חייבים לגדול לפי העקומה של טיפת חלב.
היא אוכלת, מתפתחת, מתקשרת, שמחה, לא מקיאה וכו
אז מה הבעיה?
אני ממד לא מתחברת להלחצות האלה ולניסיון להלים את הפער של העקומה של טיפת חלב.
בין תינוק שנמצא באחוזון נמוך, עולה לפי העקומה שלו.
לבין תינוק שיורד אחרונים בצורה משמעותית.
לא צריך להילחץ, ואם היא מתפתחת כמו שצריך זה מצוין.
אבל כן כדאי לעקוב לוודא שלא מפספסים משהו.
או שלא הבנתי את זה.
התינוקת יורדת בעקומות.
זאת לא ירידה במשקל עצמו, אלא באחוזון.
גילינו לשון קשורה שהפריעה בעליה במשקל. גם עלה תקין בהתחלה ובגיל 3 חודשים התחילה האטה עד שבגיל 5 חודשים לא עלה בכלל במשך שבועיים.
כדאי כן להתייעץ עם יועצת הנקה מומחית או בעל מקצוע שאת סומכת עליו
אמרה שלא רואה לשון קשורה... דברת טלפונית עם יועצת הנקה היא אמרה אולי בהתחלה היה שפע חלב וזה הספיק ועכשיו אמור להתאזן וכנראה לא ינקה טוב אז הכמות לא מספיקה לה
גם @מתואמת כתבה בעבר על ילדה שגילו לה מאוחר על לשון קשורה.
אגב, יש עוד דברים שיכולים להשפיע כמו לסת אחורית. לכן המלצתי לפנות ליועצת הנקה מומחית.
היא יונקת בתדירות גבוהה?
העירו לי אז ניסיי לתגבר הנקות ולתת יותר זמן על השד ועכשיו זה.. לא יודעת אולי ההיפך בגלל שאני לא מרווחת כמו שצריך אז היא לא אוכלת טוב ?כאילו חלב אחורי וכו שהוא יותר שומני...
אם היא יונקת הרבה הנקות קטנות, יכול להיות שהיא מנשנשת ולא אוכלת ארוחות מלאות.
הרופאים בבית החולים ורופא הילדים לא ראו את זה. (אני לא בטוחה שרופא הילדים בכלל בדק את זה)
יועצת הנקה מומחית ראתה את זה, ואח"כ גם רופא כירורג שמומחה בנושא הזה.
כך או כך כדאי ללכת ליועצת הנקה טובה מאוד כדי שתיתן טיפים נכונים (לא נראה לי שבטיפת חלב מספיק מומחים לזה...)
@0544 - יש לי המלצה לשתי יועצות, אחת בירושלים ואחת בכוכב השחר, אם מתאים לך.
אשמח לשמוע איפה, לא אונליין
משהו איכותי
סיכמתי עם חברה טובה שבע''ה תיילד אותי (שיגיע הזמן.. זה עוד רחוק)
אני מתכננת ללדת בבית חולים שהיא עובדת
וביקשתי ממנה לבוא איתי פשוט ולהיות המיילדת
מתלבטת אם לשלם, ואם כן כמה וכו'
מדובר במישהי סופר דופר עסוקה
אבל אני ממש אוהבת אותה וקרובה אליה
כאילו ברור שכן, אבל אני לא אשלם לה כמו לידה פרטית...
וגם לא בטוחה שתסכים לקבל כסף
אם היא במשמרת והיא/את מבקשת שיבוץ אצלך - הייתי מסתפקת במתנה נחמדה.
אם היא נשארת לפני/אחרי משמרת אקסטרה בשבילך, או מגיעה במיוחד - כן הייתי משלמת בטווח של 500-2000₪.
באמת חשבתי להביא משהו סביב 1500
היא גם מיילדת פרטית שזה המקצוע שלה?
אני לא בתחום בכלל, אבל באופן אישי אם חברה הייתה לי מציעה לי סכום כזה זה היה מביך אותי מאוד.
(ובאופן אישי אין סיכוי שהייתי מוציאה על מיילדת סכום כזה)
בעיקרון גם אני לא בעד להוציא סכומים כאלו...
אבל מצד שני לבקש ממנה לבוא במיוחד זה ממש מאמץ
מיילדת פרטית עולה בדכ 5 אלף
בבתי חולים שמאפשרים את זה..
בבית זה יותר
לדעתי חשוב לסכם את הדברים האלו מולה מראש כדי למנוע אי נעימויות אחר כך.
אני עונה כעובדת בשרות הציבורי ואסור לנו לקבל מתנות ממטופלים, ז"א מתנה קטנה כן,אבל סכום כזה אסור
אני לא בטוחה שישלמו לה על העבודה,
ואז מהבחינה שכתבת אני לא חושבת שיש בעיה שהיא תקבל ממנה תשלום.
אבל אם היא לא במשמרת והיא לא מיילדת פרטית אז אולי זה בעייתי מבחינה ביטוחית..
אין לי מושג איך זה בד"כ, סתם מעלה נקודה
