(גילוי נאות ידוע - הכותב גר בשכירות וטוב לו)

לפעמים המצב הנפשי הוא שיש אור באופק ובשבילו מוכנים לספוג את כל האין.

לפעמים המצב הנפשי הוא שאין אור באופק, ואז רק נלחמים בכאן ועכשיו.

והבעל שלך כנראה לא מתלהב מהמלחמה הזו.

יש לך 2 אפשרויות

או לרתום אותו לאתגר הזה

או להרחיק אותו כדי להתמודד עם הכאן ועכשיו, זה יכול להיות שתעבדי פחות שעות וזה יכול להיות גם עזרה בתשלום, או רכישת מכשיר יקר שיעשה חלק מהעבודה (מדיח כלים, מכונה+מייבש משולב, רובוט מטאטא רצפה או כל רעיון אחר).

זה גומר את המוח. זה מתיש.

בגדול אפשר לנצל את הזמן ברכבת שיהיה חוויה נחמדה, אבל זה לא נכון כשזה קורה כל יום. 

איך הוא מתנהג בימי שישי?

מה הצורך במקום הנוכחי שאתם עובדים בו?

למה את עובדת כ"כ קשה גם כן? 

--

לא חייבים לדאוג להכל. אפשר ללכת לישון גם אם הבית הפוך או הכלים לא שטופים. לחילופין - קנו מדיח.

ובאותו יום "יקרע את עצמו" בעבודה. בימים אחרים - יוכל לצאת מוקדם יותר או אפילו לוותר על יום של נסיעות.

שניכם מותשים.

שניכם עייפים כ"כ.

שניכם גמורים.

לא פלא שהעייפות והתשישות הזו גורמת לכם גם למתחים זוגיים.

קודם כל צריך לנשום!

נשימה עמוקה עמוקה.

בואי נבין רגע איפה אתם נמצאים:

אתם נשואים.

לא "כבר" 3 שנים, אלא "רק" 3 שנים. זה עדיין זמן לא רב.

ז"א, שלפני 3 שנים - את היית רווקה, ללא אחריות, ללא ילדים, ללא משכנתא חונקת על הראש, ללא כל החובות והריצות והג'ינגולים.

ז"א, שלפני 3 שנים - בעלך היה רווק, ללא אחריות, ללא ילדים, ללא משכנתא חונקת על הראש, ללא כל החובות והריצות והג'ינגולים.

ואז נישאתם - שינוי גדול. גם אם מבורך - עדיין שינוי גדול שצריך לעכל.

וכדי לעכל דברים צריך זמן. ואורך רוח. ומרווח נשימה.

וזמן מועט לאחר מכן - כבר נכנסת להריון ב"ה - שוב - עוד שינוי. גדול.

פתאום מרווקים לזוג - הפכתם גם מזוג להורים.

זה שינוי גדול, עצום!

פתאום לדאוג ליצור חסר אונים 24/7,

פתאום לעבור הריון שמשנה את כל הגוף והנפש שלך,

ומשנה לבעלך את הגוף והנפש של אשתו, וזה כמובן משפיע גם עליו.

ואז לידה...

ואו. 

ואז גידול הילד.

עוד יותר וואו!

והכל בזמן יחסית קצר ומרוכז של כל השינויים הללו יחד!

בתוך כל זה,

תוסיפי עבודה של שניכם,

חיפוש עבודה,

נסיעות מתישות,

עניינים רפואיים שהזכרת,

עניינים משפחתיים של ההורים שלך-ההורים שלו שקצת הזכרת בקטנה כאן,

אתם עדיין גם בן בת, אח ואחות, וגם בעל ואישה, אבא ואמא, המון תפקידים נוספו לכם!

אז יקרה,

מה שהשתנה כאן זו המציאות!

לא אתם - המציאות!

היא נהייתה *אובייקטיבית* יותר קשה, יותר עמוסה, יותר תובענית, יותר דורשת.

פלא שתרגישו קריסה כך?

גם אם בעלך היה מישהו אחר - סביר להניח שהיה מרגיש קריסה בשלב זה או אחר.

וגם כל אישה אחרת.

לא פייר להתייחס באותם הכלים למה שהיה בעבר ומי שהיה בעבר למי שעכשיו.

כי המציאות לא אותו דבר.

אז לא היה לכם את כל העול הגדול הזה ועכשיו כן.

ובאמת שאצל רוב רוב הזוגות אם לא כולם קורים דברים דומים - המעבר מחוסר אחריות לאחריות שלמה בכ"כ הרבה מישורים בו זמנית, גורמת להרבה זוגות לטעות ולחשוב שהבעיה היא בבן/בת הזוג שלהם - ולא כך היא!!!

ה"בעיה" במציאות שהשתנתה, בני הזוג הם אותם אנשים טובים עמםפ התחתנו. ולא פייר לשפוט אותם בכלים של פעם, כי זה פשוט לא אותו דבר, כאמור.

לכל אחד יש את סף השבירה שלו.

לכל אחד ולכל אחת יש את הכוחות שלו/ה, העוצמות שלו,

החוזקות שלו - וגם החולשות שלו.

לא נכון להשוות אותך לבעלך.

אתם שני בני אדם שונים לגמרי! וטוב שכך!

הרי לא התחתנת עם עצמך - התחתנת עם בעלך, שאני בטוחה שמצאת בו הרבה מאוד טוב, ולא סתם בחרת בו לחיות באהבה את שארית חייך ולגדל עמו את ילדכם המשותפים, פרי אהבתם.

אולי את עם המון כוחות במיוחד בנושא הזה של כל הג'ינגולים והעבודה והבית וכו' -

וכל הכבוד לך על זה, באמת!

אבל בעלך הוא לא את!

*לו* אין את הכוחות האלה!

הוא חזק בדברים אחרים - החוזקות שלו.

לגנגל, לנסוע כל יום שעות, לעבוד קשה - זה פשוט יותר מדי ***בשבילו***

וצריך להבין את זה.

וצריך לכבד את זה.

זה מי שהוא.

הוא אומר לך, בתקשורת מאוד פתוחה שיש ביניכם, מאוד אמיתית וכנה ומשתפת גם בקשיים - שפשוט קשה לו.

שזה מרסק לו את הנפש הנסיעות האלה, שהוא היה מעדיף לגור ליד הוריו עם עבודה של 5 דק' מהבית - אבל מכבד אותך ואת הצרכים שלך וגר קרוב להורייך, אבל המחיר הזה קשה לו.

בעלך בעצם אומר לך:

אשתי היקרה!

אני כאן!

תראי אותי!

תביני אותי!

קשה לי!

אני מרגיש שאני עוד שנייה קורס!

ובגלל שגם את בעצמך בעומס מטורף,

את אפילו לא פנויה רגשית לשמוע את קריאת ההצילו הזו שלו.

כי גם את מרגישה שאת תכף טובעת.

כאשר שני בני הזוג במצב של הישרדות - הם לא פנויים בכלל להקשיב ולהכיל אחד את השני.

את עצמך בהישרדות.

זה לא חלילה מרוע, את פשוט קורסת גם!

ואז מתחילות האשמות הדדיות,

זריקת אחריות על האחר,

כי לא פנויים בכלל להכיל, להקשיב, להבין...

וזה מעגל שמזין את עצמו עוד ועוד... וצריך לעצור את זה! לעצור את כדור השלג הזה, כי הוא לא הולך לכיוון טוב...

וגם לך נעלם החיוך שלו, מעלמה לך השמחה שלו, פתאום את רואה מולך את אישך שמדוכא ועצבני ועייף - ואת כ"כ מתגעגעת למי שהיה אז... לפני כל הדאגות, רגוע, משוחרר, שמח, זורםף.

המישהו הזה עדיין שם!

מבטיחה לך!

הוא פשוט מכוסה בכל העייפות התהומית הזו,

בכל הדרישות הלא הגיונית לפעמים האלה של החיים שלנו!

זה פשוט מטביע אותו1

הוא מנסה לצוף מעל המים - אבל המציאות פשוט מטביעה אותו שוב חזרה!

והוא עומד מולה חסר אונים

וכל מה שנותר לו לעשות זה לזעוק: הצילו. אני קורס. תעזרי לי.

המציאות היא זו שהשתנתה.

המציאות שלכם בלתי אפשרית, בלתי אפשרית לכם, לשניכם - לכן בלתי אפשרית עבורכם.

גם אם את עוד איכשהו מחזיקה בה מעמד - בעלך לא.

ואתם אחד. אתם שני חצאים של הזוג השלם שנקרא "שיבולת אור ובעלה",

אתם שני חצאים של הבית המשותף ששניכם בניתם.

אז אם יד ימין קורסת - יד שמאל מקשיבה לה. וחושבים יחד מה אפשר לעשות כדי ***שאנחנו*** נצלח את הדבר הזה.

ברגע שיש הבנה,

שלך את בעלך,

של בעלך אותך,

שלך את עצמך

של בעלך את עצמו

ותקשורת מקרבת שמאגדת לתוכה את כל ההבנות האלה -

אפשר לךהיות במקום אחר לגמרי שמנסה למצוא פתרונות.

ותמיד ימצא פתרון. תמיד.

תמיד תהיה דרך שלישית.

אם פותחים את הראש, את הלב, מנסים לבוא אחד לקראת השני, להבין איפה אני יכול/ה לבוא לקראת אשתי/בעלי,

מה הכי חשוב לי, מה פחות, להיות יצירתיים - בסוף תמיד תמיד מוצאים פתרון שטוב ומקובל על שני הצדדים.

אם מנטרלים את המטענים השליליים והרגשות הכועסים והנעלבים - ונשארים רק בהבנה ובהקשבה ההדית - אפשר גם להגיע לפתרון.

מה למשל יכול להיות פתרון במקרה שלכם?

המון דברים.

אולי לחפש עבודה אחרת - את ובעלך.

שקרובה יותר.

או אולי לעבור ליד הוריו, אבל לא לבית שלהם ממש כדי שתישמר הפרטיות - אלא קרוב כדי לקבל מהם עזרה וגם עבודה קרובה,

אולי להוריד אחוזי משרה,

אולי לקחת עזרה חיצונית ומיקור חוץ על הדברים: עוזרת, כלים חד"פ, אוכל מוכן, בייביסיטר שצריך, להוריד סטנדרטים של ניקיון וכו' - הריצפה לא תיעלב אם לא ישתפו אותה כל יום וגם לא כל 5 ימים אם אין כוח וזמן.

אולי לא לארח שאין כוח (אני יכולה לספור על כף יד אחת כמה פעמים אירחתי בשנים הראשונות של הילדים... אולי פעם בשנה, במקרה הטוב...)

אחולי לפרוש ליותר זמן את חלום הדירה...

כי את אומרת שיש לך ערך של קניית דירה וחלום גדול להגיע אליה כמה שיותר מהר

אבל אני חוששת שבקצב הזה אולי תהיה דירה,

אבל לא יהיו זוג אוהב שחי בה ומאכלס אותה.

וחבל חבל חבל.

כי אנחנו לא עובדים בשביל הכסף שלנו! אלא הכסף שלנו עובד בשבילנו!!!

צריך לשנות לגמרי את הראייה של הכסף והמרדף אחריו.

את כררגע במירוץ ספרינט אחר הדירה והדירה והדירה - שזה אכן ערך,

אבל מה עם שאר הערכים האחרים שאולי נרמסים בדרך??

מה עם אבא ואמא אוהבים ורגועים?

מה עם ערך הזוגיות והאהבה וההבנה?

מה עם ערך הרוגע, השלווה, הנחתץ?

מה עם ערך ההורים הפנויים לילדם?

מה עם שאר הערכים?

האם בסדרי העדיפויות שלכם *באמת* ערך הדירה הכי מהר שאפשר בכל מחיר עולה על כל הערכים הללו?

כי אם לא צריך לחשב מסלול מחדש.

גם אם תגורו בשכירות עוד 20 שנים! אז מה!

אבל תחיו בשמחה!

יהיה לכם זמן אחד לשני!

יהיה לכם זמן לילדים|!

יהיה לכם זמן לעצמכם!

לא תקרסו,

לא תרגישו חנוקים וטובעים,

הכל בסדר!!!

אנחנו נשואים 13 שנים, עם 3 ילדים ב"ה, ועדיין בשכירות. והכל ממש ממש בסדר, גם אם זה ימשך עוד 15 שנים.

למי אכפת?

הבית הוא המקום בו נמצאים האנשים שאוהבים.

הבית הוא מי שגר בו. לא ה4 קירות ש"בבעלותנו" או שאנחנו רק "שוכרים".

מציעה לכם בחום להקשיב אחד לשנייהף,

להקשיב לעצמכם,

לא סתם הנפש והגוף צועקים הצילו, הם מאותתים לכם בעצם: עד כאן! תתייחסו אלינו בבקשה!

כי אם לא אנחנו נחזיר לכם בריבית דריבית! חס וחלילה במחלות גוף ונפש או גירושים חלילה או נישואים בלי אהבה והבנה חלילה או שאר מרעין בישין.

לתמרורים וליכולת האנושית של הגוף המוגבל בהיותו אנושי שלנו חייבים לשים לב.

זה פרס מאת הקב"ה שברא אותנו בחוכמה רבה כל כך -

המשבר יכול לההיפך לנו לשובר.

שובר מתנה לחיים טובים יותר,

לחיים בריאים יותר, רגועים יותר, שלווים יותר, אוהבים יותר, מבינים יותר.

המון המון בהצלחה יקרה :פרח:

ויש לי דווקא מה לענות לך על כל מה שכתבת, אבל זה די אישי אז עוברת לפרטי

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)