כותרת קשה, אבל לאט לאט ככל שהשנים עוברות אני מבינה שזו תמונת המצב.
התחתנתי בגיל יחסית מאוחר (לטעמי) 27 ועד אז גרתי בבית.
כשיצאתי, אמא שלי התחילה עם כל מיני מניפולציות. למה בחרנו לגור איפה שאנחנו גרים ואיימה שלא תבוא אלנו.
בפועל אנחנו גרים מרחק 20 דק נסיעה ממנה בסך הכל והיא כל הזמן עושה מצפון שאנחנו לא גרים באותה עיר שלה.
בחרנו בזה משיקולים כלכליים ובדיעבד אני אומרת שאולי מזל, על הדרך התרחקנו קצת.
היא עברה סיפור חיים לא פשוט, אבל היא גם עוברת כל גבול בעניין של גבולות. בשנה הראשונה לנישואין היינו אצלה המון שבתות וחגים כדי שלא תהיה לבד ולאט לאט הכוחות הנפשיים שלי נגמרו להכיל את כל הסיפורים שלה והמרמור והקשיים.
אני מוצאת את עצמי היום שאני רק רוצה להתנתק ממנה. אני מרגישה שהיא מחריבה כל חלקה טובה שבי.
תמיד לא מרוצה, תמיד ביקורתית, תמיד אנחנו נוטשים אותה ולא עושים מספיק בשבילה ושתבינו אני רואה אותה לפחות פעם בשבוע, אפילו דאגתי לקחת איזה עבודה קטנה לידה, כדי להגיע כל שבוע לאמא.
דוגמא להודעה שהיא כתבה לי-
אני מודה לך מאוד על שדאגת לי לחופשה כדי לנוח מהצרות של **** אז השארתם אותי לבד לצרות של **** . אלוהים גם לא אוהב אותי אם היה אוהב אותי היה צריך לשלוח אותי לאשפוז אולי שם בבית חולים יהיה לי קצת רוגע.
מה למען ה' אני אמורה לעשות עם זה?
אני מתקרבת אליה כדי לעזור לה ואז אני חוטפת על הראש, בטעות שתפתי אותה שאני מתכננת להאריך חופשת לידה והיא התקשרה להגיד לי שלא אודיע על הארכה בעבודה מראש כי יש קורונה ואולי יפטרו את בעלי (הסקת מסקנות יפה או במילים אחרות בוא נחיה בפחד כי אולי יום אחד יקרה משהו) ושלא אוותר על הזכויות שלי.
ונמאס לי לחיות בצל הפחדים שלה ולא לחיות כמו שאני רוצה את חיי, בלי הקול המיאש הזה שהיא כל הזמן יורה אליי.
התחתנתי בגיל יחסית מאוחר (לטעמי) 27 ועד אז גרתי בבית.
כשיצאתי, אמא שלי התחילה עם כל מיני מניפולציות. למה בחרנו לגור איפה שאנחנו גרים ואיימה שלא תבוא אלנו.
בפועל אנחנו גרים מרחק 20 דק נסיעה ממנה בסך הכל והיא כל הזמן עושה מצפון שאנחנו לא גרים באותה עיר שלה.
בחרנו בזה משיקולים כלכליים ובדיעבד אני אומרת שאולי מזל, על הדרך התרחקנו קצת.
היא עברה סיפור חיים לא פשוט, אבל היא גם עוברת כל גבול בעניין של גבולות. בשנה הראשונה לנישואין היינו אצלה המון שבתות וחגים כדי שלא תהיה לבד ולאט לאט הכוחות הנפשיים שלי נגמרו להכיל את כל הסיפורים שלה והמרמור והקשיים.
אני מוצאת את עצמי היום שאני רק רוצה להתנתק ממנה. אני מרגישה שהיא מחריבה כל חלקה טובה שבי.
תמיד לא מרוצה, תמיד ביקורתית, תמיד אנחנו נוטשים אותה ולא עושים מספיק בשבילה ושתבינו אני רואה אותה לפחות פעם בשבוע, אפילו דאגתי לקחת איזה עבודה קטנה לידה, כדי להגיע כל שבוע לאמא.
דוגמא להודעה שהיא כתבה לי-
אני מודה לך מאוד על שדאגת לי לחופשה כדי לנוח מהצרות של **** אז השארתם אותי לבד לצרות של **** . אלוהים גם לא אוהב אותי אם היה אוהב אותי היה צריך לשלוח אותי לאשפוז אולי שם בבית חולים יהיה לי קצת רוגע.
מה למען ה' אני אמורה לעשות עם זה?
אני מתקרבת אליה כדי לעזור לה ואז אני חוטפת על הראש, בטעות שתפתי אותה שאני מתכננת להאריך חופשת לידה והיא התקשרה להגיד לי שלא אודיע על הארכה בעבודה מראש כי יש קורונה ואולי יפטרו את בעלי (הסקת מסקנות יפה או במילים אחרות בוא נחיה בפחד כי אולי יום אחד יקרה משהו) ושלא אוותר על הזכויות שלי.
ונמאס לי לחיות בצל הפחדים שלה ולא לחיות כמו שאני רוצה את חיי, בלי הקול המיאש הזה שהיא כל הזמן יורה אליי.
