אני בחודש שלישי להריון והמקום עבודה שלי מתערער, יש כבר כמה שקיבלו מכתבי פיטורין. לי עדיין לא נתנו כי הודעתי להם על ההריון ממש בהתחלה אז אסור להם, אבל קראתי המון על זה, ואם הכל יסגר יהיה להם מותר לפטר גם אותי כי הסיבה היא לא ההריון. אני המפרנסת בבית וההורים משני הצדדים לא יכולים לעזור בכלל מבחינה כספית (אנחנו יותר עוזרים להם), אז כרגע לא גילינו להם על המצב כי לא ראינו טעם להלחיץ אותם, בעלי הצדיק רגוע, הוא אומר שמאז שהתחתנו הקפדנו לא לקבל ורק לתת,והקרבנו המון בשביל התורה, אז הוא בטוח שהכל יסתדר טוב, אבל אני גם ככה הורמונלית וזה קשה לי, כל יום יש לי עבודת המידות מחדש-להזכיר לעצמי את כל הדברים הטובים שיש לי שהרגע הזה יש כסף, לא לחשוב על האח״כ.
מזל שכ״כ הרבה זמן חיכינו לילד הזה, לפחות עליו אני לא מצטערת אפילו רגע אחד למרות הבור הכלכלי שאנחנו עלולים ליפול אליו
, וגם לא בטוחה שהוא יוכל למצוא עבודה שתכניס כמו שאני מכניסה, אדם ללא נסיון בד״כ לא מרוויח יותר מדי. אנחנו ממש לא חיים ברמת חיים גבוהה, אבל יש לנו התחייבויות גבוהות על הדירה שאין לנו איך לקצץ בהן. פשוט מתפללת לעבור את התקופה הקרובה איכשהו. סימני שאלה זה הדבר שהכי קשה לי איתו, אני מאד מאורגנת ומתוכננת וכנראה שכמו הקורונה שמחזירה לאנשים את הידיעה שלא על הכל יש שליטה, גם אצלי רצו שאני ארגיש על בשרי איך לא הכל יכול להיות מתוכנן ועם שליטה.
)
