פתחתי לעומק את הנושא,היתה תקופה שפחות האמנתי

לפי דעתי לא יכולה להיות וודאות של 100 אחוז כי אז לא תהיה בחירה חופשית,

חוץ מזה שתמיד אפשר לומר על כל דבר "ואולי לא?"

תמיד הסתכלתי על עולם המדע כמין אנשים שמאוד לא מאמינים ויש להם וודאות מוחלטת לטענתם.עד שפתחתי את הנושא לעומק וראיתי כמה שקרים וסתימת פיות יש שם למי שחושב קצת אחרת.

וכמה חורים ענקיים יש שם,שהם מנסים לסתום ע"י גיבוב של שטויות.

ואני לא מזלזלת במדע בכלל.אני מדברת רק על נושא האמונה באלוקים,דתות וכו

בקיצור,תמיד יש עליות וירידות אבל בגדול אלה מסקנותי

מצמרר

תכלס,אם ממש רוצים לראות,רואים

אפשר פירוט?

אולי הוא שתוי

אז ככה:

אני מתחיל מהסוף

יש כאלה בטבע שלהם שלא שואלים שאלות

או ששאלות לא מציקות להם

זורמים עם החיים, עם הסביבה בה הם גדלו והתחנכו

יש כאלה שהנפש שלהם מחפשת...

דורשת אמת

מחפש להכיר באמת את העולם והחידה שבו

אצל החרדים באמת כנראה נחשפים הרבה פחות לצד השני של המטבע

גם להרבה חילונים אין בחירה

שזה עיסקת חבילה הכוללת את:

1. אלוקים

2. עולם הבא

3. תחיית המתים

4. שכר ועונש

5. השגחה פרטית

6. שהכל לטובה

אמונה בכח עליון בלי שזה מחייב אותנו במשהו

זה גם נושא מעניין מאוד

אבל לא יודע אם זה רלוונטי לפורום כאן

כי כנראה אין כאן בכלל כאלה

אני הרבה מתלבט סביב זה

משום מה יש לי תחושה שאין הצד שווה בנזק המלך....

אגב בנושא הזה יש הבדל גדול בין החינוך, אצל ליטאים, חסידים וכו

ואני מאמין שיש גם הבדלים משמעותיים אצל הדתיים האם לחנך לתמימות או לשאול שאלות

עיקר השמירה שם זה הפחד לצאת

וזה גם משפיע פסיכולוגית

שאף אחד לא רוצה לחשוב יותר מידי ולהעמיק בשאלות

כי אתה לא באמת רוצה להיפתח לעולם שאין לך ממילא גישה אליו

בסופו של דבר שאלות הם סיכון גדול

כי לפעמים הם חזקים יותר מהתשובות......

יש שאלות על הנהגת השם

שבזה את צודקת

אבל אם יש שאלות על הבסיס

על העיקר

זה כבר לא כזה פשוט

עוד הרבה לפניך

יש תשובות לשאלה שלך,זה מוזכר יותר ברמיזות ובעקיפין

לא זוכרת כרגע

אבל אני מתייחסת אליהם בתור ניסיון וממשיכה הלאה בלי להתעסק בהם.

פעם הייתי נבהלת מכל ספק שעלה לי, מנסה לברר מבחינה שכלית, הוכחות וכו' אבל זה לא עזר ורק הציף עוד שאלות ובילבל. ואז למדתי מה שר' נחמן אומר על אמונה פשוטה בלי חקירות ומשתדלת לאמץ

מקנא בך על האופציה הזאת שהנפש נותנת לך

מי יודע, אולי כל אחד יכול..

של אבני שיש טהור?!?

ואוו...

מועדון השיש

מה מתרחש שם?

לסכם הכל במשפט אחד כמאמר הסטיקר הידוע

"איפה שנגמר השכל שם מתחילה האמונה"

זה נכון להעיף אם על גוזליה?

אם את מאמינה בתורה,אז השאלות האלה לא רלוונטיות

אם תסברי לעצמך שמעמד הר סיני היה באמת,לא יהיו לך עוד שאלות

עזבי אותם,תתייחסי להלכה היבשה

את מסכימה איתי שכשמתחילים לזלזל בהלכות ממש אפילו קטנוניות,הדרך לחילול שבת קצרה,כשיש קרירות בלב,זה המצב!!

אם רוצים לשמור על השבת,צריך לשמור גם דברים שלא נראים לנו.

מפחדת לענות לך?למה? ממה אני אמורה לפחד?

הפחד של אנשים מלתלוש שערה,זו יראת חטא,ממש מובן לי. לך זה נראה קטנוניות

אבל אתגובה כותבת לא כתבת שהבעיה שלך זה ה"התקטננות". כתבת שלא נשמע לך הגיוני בשר וחלב וכו. שזה משהו אחר לגמרי

כשאת מאמינה שמתן תורה היה באמת,את מבינה שלא את כל המצוות את מבינה.זה הגיוני,כמו שהרמב"ם נדמה לי אמר:שאילו היה מבין את אלוקים,הוא היה בעצמו אלוקים.

השכל שלנו מוגבל,זו בעיניי יהירות לחשוב שאנו מבינים הכל.

זה לא נכון בעיני להציג את אלוקים כמישהו שמחפש אותנו בסיבוב.כי זה גםלא נכון

מכירה את הבדיחה?:אלוקים בא לעם ישראל ומבקש את התורה שנתן בחזרה. מתחילים להביא לו ספרים ע"ג ספרים,אמר אלוקים,מה זה? הבאתי לכם רק 5 ספרים?!

התורה עצמה היא פשוטה יותר,הוסיפו החמרות עם השנים והיתה סיבה לכך,לכן מי שמחפש להקל ש לו על מה לסמוך.לא כולם רוצים להקל.

יש להכל תשובות,תתחילילשמוע הרצאות

זה מה שאני עשיתי

לא את כל סגנונות של הרבנים אהבתי,התחברתי לכמה ומהם אני מתחזקת

אם תרצי שאפנה אותך,בכיף

שייחודי לו7דבר שני,לנסות להעלות את העולם לדרגה מעט גבוהה יותר בדרגתי

אנחנו פה גם בשביל עצמינו-תיקון

אבל בעצם בשביל משהו הרבה יותר גדול מרק אנחנו

אני רואה את החסרונות שלי, ועושה כמיטב יכולתי לתקן

את מושלמת?

ובטח אני לא המקור המוסמך לענות לך

למרות שגם אני שאלתי שאלות דומות,וחיפשתי תשובות.

אין סיבה סתם לשבת ולשאול שאלות ולא לחפש תשובות

ממליצה לך מאוד לשאול במקום הנכון,

בהצלחה

אני מאמין שאם את מאמינה שמה שאת עושה הוא הדבר הנכון אז הוא אכן הדבר הנכון.

כמובן שגם לזה צריכים להיות גבולות מסויימים , אבל אני לא מאמין שכנגיע לשמים ידונו אותי על פתיחת חטיפים בשבת וכו...

את רק צריכה לרצות ולנסות

כי באמת קשה לחיות בין לבין,מניסיון

שאמונה תמימה זו הדרגה הכי נמוכה של אמונה

שלמשל ב"שואה" אנשים כאלה לא שרדו מבחינה דתית,כי איך שהיו להם שאלות הם ישר זרקו הכל וזהו.

מי שהאמונה שלו היתה גם שכלית ומבוססת,יכל לעמוד באתגרים

1. @בזמני הפנוי

כתבת כאן הרבה דברי טעם, עוררת כאן נקודות מאוד מעניינות

ואתייחס אליהם בל"נ בהמשך

זרקתי כאן שאלה "עולם הבא למה לא מוזכר בתנ"ך"

ולא הסברתי את עצמי למה בעיני זה שאלה מאוד חשובה ונוגעת ליסוד האמונה

לכן גם קיבלתי תשובות כמו "זה כן מוזכר ברמז בספר שמואל" "זה תורה שבעל פה" וכו

אז אני יסביר קצת מה התכוונתי לשאול..

אני חושב שהבסיס של כל האמונה מתחילה בשאלה

"מה אנחנו עושים כאן בעולם"?

"מה הסיבה שאנחנו כאן"?

"האם יש מי שברא אותנו"?

"למה הוא ברא אותנו"?

"מה הוא רוצה מאיתנו?"

הבסיס של האמונה שלנו היום הוא "העולם הזה דומה לפרוזדור, העולם הבא לטרקלין, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין"

אנחנו כאן בעולם חולף, כמעט חסר משמעות, כל המשמעות שלו היא העולם הבא, העולם הנצחי, שם נקבל את השכר, שם נקבל את העונשים, שם נראה הכל עין בעין"

הכל בנוי על העולם הבא

נניח שאין בכלל עולם הבא

יש טעם לשמירת 6 שעות בין בשר וחלב?

יש טעם להקפיד מאוד על מצוות צניעות?

יש טעם להתפלל כל יום 3 תפילות?

איפה הבעייה:

הספר שמלמד אותנו למה אנחנו צריכים לשמור מצוות, ובו כתובים בעצם כל התרי"ג מצוות, כל ההיסטורייה שלנו

וכל מציאות היותינו לעם, 

הוא חמישה חומשי תורה

ומשום מה, הפרט הכי עיקרי ויסודי נשמט ממנו, לא מוזכר בו כלל, אפילו לא ברמז, שיש בכלל חיים לאחר המוות,

שיש שכר ועונש לעתיד לבוא, 

איך יתכן שהדבר שהכי צריך ללמד אותנו, כי לא רואים אותו בעיניים, פשוט לא מופיע בספר הספרים?

עכשיו, הבעיה היא הרבה יותר גדולה,

כי זה לא שפשוט לא כתוב למה לקיים מצוות, תקיימו וזהו, כי אני אלוקים..

כן כתוב למה, ומה כתוב?

"והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי, ונתתי מטר ארצכם בעיתו, יורה ומלקוש"

"אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעיתם, ונתתי שלום בארצכם"

כתוב המון פעמים שכר ועונש בתורה

אבל מה השכר והעונש?

הכל כאן, בעולם הזה.

השם אומר לנו במפורש, כדאי לכם לשמור מצוות

ולמה?

כי ככה יהיה לכם חיים טובים.

איפה?

כאן. עכשיו.

יהיה לכם יבול טוב בשדות. הרבה מקנה בקר וצאן

לא יהיה לכם מחלות, יהיה לכם שלום, לא יהיה אלמנות ויתומים.

תאריכו ימים כאן על האדמה. יהיה הרבה גשם. 

מה העונש?

מחלות, שחפת, קדחת. שחין. ועוד קללות ארוכות.

רעב. שכול. יתמות. 

וכאן הבן עומד ושואל?

היתכן?

איך יכול להיות שהתורה (כביכול) שכחה לכתוב את אחד הדברים הכי משמעותיים בחייו של יהודי

אם לא המשמעותי שבהם

ואיך יכול להיות שבשביל לשכנע אותנו לשמור מצוות היא כותבת לנו רק את הסיבה הלכאורה פחות מעניינת 

החיים כאן בפרוזדור החולף, 

ומה זה כל כך משנה אם נסבול כאן בעולם או לא?

זה הרי כלום לעומת הנצח נצחים, אז איפה הנצח נעלם??

אז אני אומר לעצמי, אולי משום מה בחמשה חומשי תורה נעלם הפרט החשוב הזה, 

אבל כנראה בנביאים והכתובים זה יופיע במפורש

אני יוצא למסע חיפוש

ומגלה כמה תגליות שעושות לי ממש רע על הלב ועל המח...

לא רק שזה לא מוזכר, אלא בכמה ספרי תנ"ך  כתוב מפורשות שאין חיים אחר המוות

איך זה יכול להיות?

ביום שבו קראתי את ספר קהלת פעם ראשונה עם עיניים פתוחות, 

הם פשוט נפתחו בתדהמה, באמת לא האמנתי למה שאני קורא...

אני חושב שהכותרת הראשית שאפשר לראות בספר קהלת 

(שמי שחיבר אותו היה שלמה המלך, שבנה את בית המקדש

הבן של דוד המלך מחבר ספר התהילים)

"אין שום משמעות לחיים שלנו, החיים חולפים, לא נשאר כלום, אף אחד לא יזכור שהיינו כאן"

בהגדרה של קהלת עצמו: הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל

וְשָׂנֵאתִי, אֶת-הַחַיִּים--כִּי רַע עָלַי הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁנַּעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:  כִּי-הַכֹּל הֶבֶל, וּרְעוּת רוּחַ.  יח וְשָׂנֵאתִי אֲנִי אֶת-כָּל-עֲמָלִי, שֶׁאֲנִי עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:  שֶׁאַנִּיחֶנּוּ, לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָי.  יט וּמִי יוֹדֵעַ, הֶחָכָם יִהְיֶה אוֹ סָכָל, וְיִשְׁלַט בְּכָל-עֲמָלִי, שֶׁעָמַלְתִּי וְשֶׁחָכַמְתִּי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; גַּם-זֶה, הָבֶל.  

כאן יש קטע מדהים שבו הוא שולל מפורש את הנסיון לדעת האם יש חיים אחרי המוות:

אָמַרְתִּי אֲנִי, בְּלִבִּי--עַל-דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם, לְבָרָם הָאֱלֹהִים; וְלִרְאוֹת, שְׁהֶם-בְּהֵמָה הֵמָּה לָהֶם.  

יט כִּי מִקְרֶה בְנֵי-הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה, וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם--כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה, וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל; וּמוֹתַר הָאָדָם מִן-הַבְּהֵמָה אָיִן, כִּי הַכֹּל הָבֶל.  

כ הַכֹּל הוֹלֵךְ, אֶל-מָקוֹם אֶחָד; הַכֹּל הָיָה מִן-הֶעָפָר, וְהַכֹּל שָׁב אֶל-הֶעָפָר.  

כא מִי יוֹדֵעַ, רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם--הָעֹלָה הִיא, לְמָעְלָה; וְרוּחַ, הַבְּהֵמָה--הַיֹּרֶדֶת הִיא, לְמַטָּה לָאָרֶץ.  

כב וְרָאִיתִי, כִּי אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו--כִּי-הוּא, חֶלְקוֹ:  כִּי מִי יְבִיאֶנּוּ לִרְאוֹת, בְּמֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו.

יש שם עוד המון פסוקים מאוד מעניינים

שבהם הוא שואל את נפשו להתאבד, כי הוא מבין  שקורה כאן משהו לא טוב בעולם

אין סדר, אין דין וחשבון, וראיתי אני את דמעת העושקים ואין להם מנחם...

הוא משבח את המתים שכבר מתו, ומקנא באלו שבכלל לא נולדו

אין לי זמן עכשיו להמשיך, אבל זה פשוט מרתק לקרוא את הכל ולנסות להבין את המשמעות הפשוטה

אני יודע שיש מדרשי חז"ל שדורשים הכל הפוך, אבל אני מדבר על ה"אין מקרא יוצא מידי פשוטו"

כשאנחנו קוראים את הטקסט ומנסים להבין מה כתוב שם במילים הכי פשוטות

דרך אגב שיש לו הרצאות מאלפות

הוא אמר שאת כל עניין ההפחדות מגיהנום לקחנו מהנצרות.ביהדות זה לא ככה.

אנחנו מקיימם מצוות כי ככה ה' ציווה,ולא כי אנחנו מפחדים.למה הוא ציווה? בשביל מה הוא צריך אותנו? הוא הרי מושלם,ואם הוא ברא אותנו,זה אומר שהיה חסר לו משהו,ואז יוצא שהוא לא מושלם. על זה הוא טוען פילסוף שלם.

אבלברעיון הוא טוען שאין תשובה ללמה העולם נברא,אנחנו לא יודעים את זה,את זה אולי נדע רק בעולם הבא.

ברור שיש שכר ועונש,אבל אנחנו לא מקיימים מצוות מתוך פחד או בגלל השכר,אלא רק כי ה' ציווה

וזה לא אני אמרתי,ציטטתי רב

וכמו שכתב מופאסה - הקב"ה הוא חלק בלתי נפרד ממני, ברמה של ידיעה מוחלטת.

זו זכות אדירה ועצומה.

מאמינה גם בפסוק "וידעת את ה' אלוקיך" - שצריך לחקור ולשאול ולברר ולהגיע גם לאמונה תמימה וגם לידיעה.

שאלנו כאן גם בשרשור למה בכלל באנו לעולם ומהי מטרת העולם ומטרתנו בעולם,

בשבילי,

ששואלים אותי מהי המטרה שלי בחיים, למה בכלל באנו לעולם וכו' – אני חושבת שהתשובה שלי היא:

לשמוח ולשמח

אדם נברא קודם כל כדי שיהיה לו טוב. וכדי שיעשה טוב לאחרים.

"הדבר הכי חשוב בעולם זה לעשות טובה למישהו אחר"

הקב"ה טוב ומטיב, וברא את העולם כדי להיטיב עם ברואיו.

יש בעולם הזה כ"כ כ"כ הרבה טוב

הנאות חומריות ורוחניות,

כמובן שהתורה הקדושה מסדרת את הכל בצורה נכונה ואמיתית

בורא העולם שלח לנו, הברואים "הוראות הפעלה" – התורה – מלשון הוראה.

איך נהיה הגירסה הכי טובה של עצמנו

איך נוכל לחיות בעולם הזה ולעשות בו טוב ולא רק לחלוף בו

איך נוכל להשפיע טוב על כמה שיותר מעגלים ואנשים,

וכמובן זה תמיד תמיד מתחיל בנו עצמנו.

"ואהבת לרעך *כמוך*

קודם תאהב את עצמך.

אח"כ תוכל לאהוב, מכל הלב, את האחר.

את אשתך, את אישך

את הילדים שלך

את המשפחה שלך

את הארץ שלך

את האנשים באשר הם אנשים

ואת היקום כולו.

האהבה האמיתית מתחילה בנו.

לאהוב את עצמנו ולהיות שלמים עם עצמנו זו לפעמים עבודה. לפעמים אפילו עבודת חיים.

אבל היא הכי הכי משתלמת שיש

מתוכה כמובן נוצרת גם אהבת השם.

השם הוא טוב. אני מאמינה שהקב"ה טוב במהותו.

מי שטוב במהותו – רוצה שיהיה עוד מהטוב הזה

רוצה שגם לאחרים יהיה טוב

אז ברא עולם מדהים ומרהיב כדי להיטיב.

והאדם לומד את עצמו

לומד את האנושיות שבו

לומד מכך גם על אנשים אחרים, ועל האנושיות שלהם.

אם אני שמחה – וטוב לי – ואני נהנית מהעולם הזה – ובצורה נכונה ובריאה וטובה *לי*, כפי שמי שברא אותי הורה לי, כי *הוא* מכיר אותי הכי טוב! הוא הרי יצר אותי...

אז אז מאמינה שכל מצווה ומצווה טובה *לי*, למהות הפנימית שלי

בין אם אני מבינה אותה (וחלק מהמצוות יש להן טעם) ובין אם אני לא (חלק מהמצוות – החוקים – אין בהן טעם, לפחות לא כזה הנראה לעין)

אבל אני מאמינה בבוראי – שהוא יודע הכי טוב.ומתמלאת ב*ענווה*.

אני לא חזות הכל.

אני לא יודעת הכל.

אני רק אני.

קטנה קטנה – וגם גדולה גדולה

קטנה מול בוראי, מבינה שיש בורא גדול ועצום ממני שיודע הכל, וכמה שאנסה ואלמד – אף פעם לא אוכל להבין אותו ואת דרכיו עד הסוף,

וגדולה מול עצמי ומול העולם, בהבנה ובידיעה ברורה כמה טוב וכמה אור אדם אחד קטן יכול לעשות בעולם הזה!

אפילו חיוך הכי פצפון שהוא מחייך לבן שלו – שגדל עטוף באהבה – וגדל להיות אבא נהדר בעצמו – ועובד יותר שמח – ובעל יותר טוב – וחבר יותר נאמן –

ועוזר לחברים שלו

ומשמח את הילדים שלו

ומשמח את אשתו

והילדים את הילדים ואת הנכדים ואת הנינים

והחבר שעזר לו את החבר והחבר את הילדים שלו

וכן הלאה וכן הלאה

פשוט אין לדבר סוף!!!

כמה השפעה יש רק לחיוך אחד קטן!

למילה אחת טובה!

למאור פנים!

לעזרה

לנתינה

לשמחה שמדבקת!

אדם יכול להיות בשיא השחור,

בבור ענק שהוא לא מוצר דרך לצאת ממנו – ולחשוב שזהו, אפסה התקווה, ואין עוד חיים ולמה לא לחיות ואפילו חלילה לחשוב על לקחת נפשו בכפו-

ואני רוצה לזעוק לאדם הזה – רגע!!!

יהודי יקר!!!

תעצור שנייה!

אתה רואה רק את ***הכאן ועכשיו***!!!

לא תמיד יהיה לך כל כך רע!

לא תמיד יהיה כל כך שחור!!!

יש לך עוד שנים רבות וטובות לחיות

אתה לא יכול לדעת מה יהיה מחר

ובעוד שנה

ובעוד 10 שנים

ובעוד 20 שנה!

גם אני הקטנה הייתי כמה וכמה פעמים בנקודות כאלה שהרגשתי שזהו, רק שחור וחושך נוראי עוטף אותי.

מי חשב אי פעם שאגיע לימים כל כך כל כך מאושרים?! בטח שלא אני.

והנה, ברוך השם הגעתי

וכל יום הוא מתנה! מתנה של ממש

אוצר זוהר וענקי

ובכל יום כזה כמות הטוב והשמחה שאני יכולה לעשות גם לעצמי, גם ליקרים שלי, גם לקרוביי, וגם לאנשים אחרים – היא פשוט עצומה!

ואיזו זכות זו!

פשוט זכות!

וכל אדם באשר הוא יכול לחוות את הזכות הזו!

יכול ללשמח ולעזור לכל כך הרבה אנשים!

יכול להרים מקרשים ממש

ולפעמים, דווקא דווקא האנשים שהיו שם, ממש ממש שם, בבור השחור הזה, יכולים לעזור לאחרים שנמצאים באותו המצב יותר מכל!

תרימו את הראש!

אתם תצאו מזה!!!

יגיעו ימים טובים יותר

מאושרים יותר

אתם תשמחו

אתם תאהבו

אתם תהנו

תנשמו את העולם הזה לריאות ותהנו עד עמקי נפשכם מכל טוב קטן כגדול שיש לו להציע לנו (ויש לו!!!)

אתם תשמחו ותעניקו לכך כך הרבה אנשים ומעגלים

אתם תעשו כל כך הרבה טוב

וגם אם תפלו

ותפלו שוב –

תקומו

הקב"ה מאמין בכם בכל בוקר שנותן לכם את הנשמה בחזרה.

עכשיו רק נשאר לכם להאמין בעצמכם.

תמיד יש תקווה.

והשמחה מחכה לכל אחד. והאנושות כולה מחכה גם לך במיוחד.

לכוחות ולעוצמות ולטוב שיש דווקא בך. חבל על כל יום שעובר בלי שכל הטוב הגדול הזה מנוצל ומשמש כקרש קפיצה לעוד אנשים שכה זקוקים לו.

ובידינו הדבר.

יש את אלה שמרגישים את אלוהים

מרגישים אותו ממש בחוש

הוא חלק מהחיים שלהם

ואז פחות רלוונטי שאלות על המציאות שלו כן או לא

אם הוא טוב כן או לא

ויש את אלה שחושבים על זה יותר בצורה שכלית 

האם יש ראיות למציאות שלו האם יש ראיות לכך שהוא טוב ומיטיב

(וכל הנ"ל גם לגבי היהדות)

אני אישית הייתי עם המון רגש וחיבור לאלוהים

הרגשתי אותו ממש

אבל אחרי תקופה של מחשבות, ספיקות, ושאלות

הרגשות גם הם לא מה שהיו פעם

יש שם משפטים חד משמעיים שלעולם הזה אין שום משמעות ואין שום סיבה לחיות

והכל חסר תכלית וחסר צדק וחסר תוחלת

הפרשנות שתמיד נתתי לו הם כמו שכתבו כאן

שהוא רק בא להסביר את אפסיות העולם הזה בשביל שנבין כמה המשמעות האמיתית היא עולם הבא

אבל

הנה פרק לדוגמא מקהלת, פרק ט' הוא פרק קצר

תקראו אותו ותגידו לי מה כתוב בו:

כִּי אֶת כָּל זֶה נָתַתִּי אֶל לִבִּי, וְלָבוּר אֶת כָּל זֶה, אֲשֶׁר הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים וַעֲבָדֵיהֶם בְּיַד הָאֱלֹהִים, גַּם אַהֲבָה גַם שִׂנְאָה אֵין יוֹדֵעַ הָאָדָם הַכֹּל לִפְנֵיהֶם. ב הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל, מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע, לַטּוֹב וְלַטָּהוֹר וְלַטָּמֵא, וְלַזֹּבֵחַ וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ, כַּטּוֹב כַּחֹטֶא, הַנִּשְׁבָּע כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא. ג זֶה רָע בְּכֹל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי מִקְרֶה אֶחָד לַכֹּל, וְגַם לֵב בְּנֵי הָאָדָם מָלֵא רָע, וְהוֹלֵלוֹת בִּלְבָבָם בְּחַיֵּיהֶם, "וְאַחֲרָיו אֶל הַמֵּתִים". ד כִּי מִי אֲשֶׁר יְחֻבַּר אֶל כָּל הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן, "כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב, מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת". ה כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֻתוּ, וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה, וְאֵין עוֹד לָהֶם שָׂכָר כִּי נִשְׁכַּח זִכְרָם. ו גַּם אַהֲבָתָם גַּם שִׂנְאָתָם גַּם קִנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה, וְחֵלֶק אֵין לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם בְּכֹל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.
ז לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשֲׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ, כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ. ח בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים, וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר. ט רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ, אֲשֶׁר נָתַן לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ, כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים וּבַעֲמָלְךָ אֲשֶׁר אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. י כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת - בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה, כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה. {ס}

יש יותר ברור מזה?

לאורך כל ספר קהלת יש מסרים קשים מאוד של רצון למוות

של הבנה שאין שום תכלית בעולם הזה

של הבנה שאין תועלת בלהיות חכם או צדיק או עשיר כי כולם סובלים שווה בשווה

והמסקנות שלו הם תמיד: 

עדיף היה לא להיולד

עדיף למות מאשר לחיות

הכי טוב בחיים זה פשוט לשמוח

לעשות חיים

קהלת ז:

אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ.

(טז) אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם.

(יז) אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה וְאַל תְּהִי סָכָל לָמָּה תָמוּת בְּלֹא עִתֶּךָ.

(יח) טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ כִּי יְרֵא אֱלֹהִים יֵצֵא אֶת כֻּלָּם.

אני לא בטוח בפרשנות שלי

אבל איך שזה נראה בפשטות

הוא כותב כאן שהיות והוא רואה שיש צדיקים שאוכלים אותה

ויש רשעים שנהנים ומצליחים

אז אין סיבה אמיתית להשקיע יותר מידי בלהיות צדיקים

אז הההלצה של שלמה המלך היא "איזון"

תהיה משהו באמצע

לא צדיק מידי, ואחר כך לא תבין למה אתה סובל..

ולא רשע מידי ו"טיפש"  כי אתה עלול לחשוב שלכן תקצר את ימיך

אלא תצא ידי חובת כולם

תהנה מכל העולמות...

פרשנות נכונה?

כשניגשתי לזה,השתדלתי כמה שיותר בראש פתוח ובאוקייטיביות,כי ידעתי שמה שאגלה יחייב אותי לצאת לדרך חדשה.

אני אשקר אם אומר שלפעמים לא ניסיתי לעגל פינות ולספר לעצמי סיפורים.אבל השתדלתי להיות נאמנה לאמת.

אני מרגיש הרבה הערכה לכל מי שעשה עם עצמו עבודה בבירור האמונה.

זה תהליך לא פשוט

לא קל

אבל יש נשמות שלא יכולות בלי זה

יש כאלה שאין להם שאלות 

ואין להם בעיות

לפעמים אני ממש מקנא בהם

התמימות הזאת היא מאוד יקרה.

אבל יש כאלה שהמח לא נותן להם מנוח

והם מרגישים חובה לעצמם לברר את האמת שוב ושוב

אני לא חושה שזה בושה שיש שאלות וספיקות באמונה

אנחנו בני אדם

לא רובוטים

ומצאתי משהו שמאוד מחזק את מי שרוצה מאוד להאמין אבל הוא מוצא את עצמו מתחבט בשאלות קשות שממש מייסרות את נשמתו

את מכירה את מה שר' נחמן כותב בספר המידות?

אני לא זוכר את הלשון במדוייק אני ינסה לחפש בהמשך אבל הרעיון הוא

"השם יתברך ברא כל מעשה בראשית

בשביל הנחת רוח שצפה מראש שיהיה לו

מאותם האנשים שיהיה להם מלחמות גדולות בעניין האמונה"

השם יתברך לא ידע מראש שלרוב האנושות יהיו שאלות?

החלל הפנוי...

יש נוצרים שראו את ישו,ויש עובדי אלילים שטענו שראו את האלילים שלהם

איך הוא מגדיר חדם,ואיך דרך האמצע

ייתכן ואמצע אצלו ,זה צדיקים ברמות גבוהות שאפילו בדורינו אין?!

@חולת שוקולד

זה מאוד תלוי מה המקום של דת, היהדות תופסת אצלינו

אם זה רק מקום  של חוקים,  מצוות ועבירות, את צודקת

אבל הרבה מאיתנו פיתחו רומן שלם עם היהדות,

עם אלוהים, עם אבא אוהב, 

ואפילו עם המצוות..

ועוד נקודה:

אם את נשואה עם בעל וילדים

ומחר בבוקר את מגלה שהדת זה עבודה בעיניים,

את אומרת ביי ביי לכולם?

איך בדיוק?

@בת 30

אני מרגיש הרבה הערכה לכל מי שעשה עם עצמו עבודה בבירור האמונה.

זה תהליך לא פשוט

לא קל

אבל יש נשמות שלא יכולות בלי זה

יש כאלה שאין להם שאלות 

ואין להם בעיות

לפעמים אני ממש מקנא בהם

התמימות הזאת היא מאוד יקרה.

אבל יש כאלה שהמח לא נותן להם מנוח

והם מרגישים חובה לעצמם לברר את האמת שוב ושוב

אני לא חושה שזה בושה שיש שאלות וספיקות באמונה

אנחנו בני אדם

לא רובוטים

ומצאתי משהו שמאוד מחזק את מי שרוצה מאוד להאמין אבל הוא מוצא את עצמו מתחבט בשאלות קשות שממש מייסרות את נשמתו

את מכירה את מה שר' נחמן כותב בספר המידות?

אני לא זוכר את הלשון במדוייק אני ינסה לחפש בהמשך אבל הרעיון הוא

"השם יתברך ברא כל מעשה בראשית

בשביל הנחת רוח שצפה מראש שיהיה לו

מאותם האנשים שיהיה להם מלחמות גדולות בעניין האמונה"

השם יתברך לא ידע מראש שלרוב האנושות יהיו שאלות?

תגובה

אבל איך את מחנכת את הילדים?

זה מייצר הרבה דילמות

מרגש ממש

האמת שלא כ"כ יודעת לגבי עלויות של חתונה רגילה כיום כיוון שעברו יותר מ19 שנים מאז שהייתי שם וכמו בכל דבר בארץ המחירים עלו בצורה עצומה,

אבל אולי כמה נקודות שכן יכולות להיות כיוון לבירור:

- לחפש מקומות לא הכי יוקרתיים אלא נעימים וטובים אבל במחירים הגיוניים (עד כמה שאפשר). (לי זכור לטובה אולם "גן הפקאן" בנתיבות שבו אנחנו התחתנו אבל שוב לא יודעת מה המצב שם לאחר כמעט 20 שנה ) 

אז אולי אולמות שהם כן מכובדים יפים ונעימים אבל במיקום יותר פריפרילי יכולים להוזיל עלויות?

- אולי למצוא מקום בחוץ ושם לערוך את החתונה? כמו נקודת נוף מיוחדת בארץ שללא עלות אלא להביא את הכל לשם? יכול לעבוד?

ואז יש כל מיני כיוונים שאנשים יכולים לרצות כמו נוף של הרים, ליד הים במיקום פרטי יחסית, טבע אחר שאתם מביאים מארגנים שיסדרו שם הכל מא עד ת (זה מן הסתם בתשלום אבל לפחות האולם עצמו נחסך) וכן הלאה.

- כמות המוזמנים - לראות שמזמינים בהחלט את מי שרוצים לשמוח איתו ושהוא ישמח איתנו, אבל כן לשים לב למעגלים יותר רחבים שלא עונים כ"כ להגדרה הנ"ל ואיפה כן אפשר לעשות משהו יותר חמים וקטן מהבחינה הזו.

- אחותי התחתנה בחתונת קורונה והאמת בדיעבד זה היה אחד הדברים השווים שיש! נכון שזה לא היה לכתחילה אבל בסופו של דבר הם פשוט עשו בדשא של הגינה, עם המון המון אהבה, חברים ומשפחה קרובה, ודאגו שלא יחסר דבר. והמון זוגות בגלל הקורונה עשו כך אז זה אולי קונספט שאפשר לשכפל אפילו לא בקורונה?

כלומר רק במובן האפשרי כמובן ולא לקיצון השני...

- אולי להשכיר שמלת כלה ולאו דווקא לקנות יכול להוזיל עלויות?

זה מה שעולה לי כרגע

שתהיה המון ברכה והצלחה ומזל טוב גדול

בניין עדי עד ב"ה

הייתי בחתונה כזו של חברה אהובה ובאתי בשמחה, וגם המון מהאורחים.

בטח בשבתות קיץ שנכנסות מאוחר.

ברור שיש כאלה שלא יתאים להם,

אבל אם מתארגנים מראש זה יכול להיות סבבה לגמרי.

מה גם שאם חושבים על זה גם בחתונות ערב תמיד יכול להיות מישהו שלא יתאים לו...

אז נכון ששישי צהריים יכול לא להתאים ליותר, אבל בד"כ רוב המוזמנים יכולים לסדר זאת שכן יסתדר להם.

והכי חשוב לשמוח בשמחתם,

חתונה זה פעם בחיים בעזרת ה' אז לשריין יום שישי אחד לחברים טובים או קרובים אהובים זה ממש בסדר גמור. ובטח לא לשנוא אותם חלילה (יודעת שכתבת בכוונה קיצוני ובכל זאת)

בחירה שלכם.

כמה דברים:

א. לגבי מה שכתבת "ישנא אתכם" או "בחירה שלכם" - כמובן שלא מדובר בנו (בעלי ואני) כזוג כי גם לא התחתנו בשישי בצהריים בכלל וגם זה היה לפני כמעט 20 שנה, כך שהמילים אתכם ושלכם לא רלוונטיות.

ב. והכי חשוב - לכתוב על זוג שכן החליט או יחליט בעתיד להתחתן בשישי בצהריים שהם חצופים ושצריך לשנוא אותם זה ממש קיצוניות בצורה לא ראויה כלל בעיניי.

מה יש לשנוא אנשים שזוהי הבחירה והעדפה שלהם?

מה יש לומר שהם חצופים?

הם בסך הכל בחרו במשהו שמתאים להם משיקוליהם.

האם אנחנו יכולים לדעת את השיקולים של כל אחד? ודאי שלא.

ואם כך החליטו - ודאי שזה לאחר מחשבה ומה שהכי מתאים להם וטוב להם.

והם אלה שמתחתנים

אז נשמח בשמחתם

זה היום שלהם, לא שלנו.

אז בעיניי נעשה מאמץ להגיע אם מסתדר לנו כדי לשמוח איתם

ואם לא מסתדר - זה גם בסדר גמור. רק בטח שלא להגיד שזו חוצפה או לשנוא חלילה.

זה מה שנוח לו 

אתה לא חייב לבוא

אבל מכאן ועד חוצפה?

מאיזה צד?

בשישי יש יותר תחבץ מאשר ב11 בלילה

בשישי אנשים לא עובדים

לארגן שבת אפשר מחמישי בערב אם יודעים שיש משהו למחרת

היינו כמה פעמים בחתונה בצהריים. בקיץ כמובן.  

האופי של החתונה שונה לגמרי מחתונת ערב.  

זו יותר מפגש משפחתי וחברתי קליל - לפחות בחתונות שאנחנו היינו.  

הארוע גם קצר יותר מחתונת ערב שנמשכת שעות.  

כי צריך לוודא שחתונה נגמרת בשעה סבירה

אם זה אירוע בשעון חורף, זה אומר שהחתונה מתחילה סביב 10-11 (ואז זה אומר שהכלה מתחילה להתארגן ב6 בבוקר)

בשעון קיץ זה אולי אפשרי, אבל גם לחוץ

לא כל הספקים הדתיים יסכימו לאירוע שישי בצהריים

כי להקה וצלם צריכים להשאר עד סוף האירוע, ואם הם גרים רחוק זה לא תמיד מתאפשר

הייתי בחתונות שישי בצהריים

זה נחמד כאורח, 

כבעלי השמחה זה לדעתי לחוץ

אם הקבלת פנים/החופה בחוץ

בשעון קיץ = שיא הקיץ זה בלתי אפשרי לעמוד בחוץ.

חייבים מקום מקורה וממוזג.

הייתי בחתונת שישי בצהריים סביב לג בעומר ובאמת היה מזג אוויר סביר בצל.

גם שם בשמש היה לא כיף לעמוד יותר מ3 דקות

עכשיו ביולי אוגוסט

אין מצב שהייתי מסכים להיות לא במזגן

עכשיו בדקתי ולא נראה שנסגר.  יש עליו reels וסרטונים מהימים האחרונים.  

כנראה את מתכוונת לגן אירועים אחר? 

תשימי לך יעד 60 כל צד

ניתן לעמוד בזה תתכננו היטב מראש,  

פחות מזה יצריך אקרובטיקה מרובה

אבל כמו שכתבו לפני, אם זה רלוונטי לכם אז לנסות למצוא אולם באזור הדרום

מחירים נמוכים משמעותית לאירועים נורמליים

זה יוצא חיסכון משמעותי

אם זה רלוונטי לך אני יכול לתת המלצות בפרטי

אם פחות קריטי אולם סטנדרטי אז יש ביו"ש כל מיני גני אירועים או חצי אולם חצי גן אירועים שהגיוני שיהיו מחירים יותר זולים אבל לא מספיק מכיר

כמובן גם צריך לדעת מה חשוב לכם שיהיה בחתונה, ומה שלא אז לנסות להוריד ולקבל הנחה במחיר

איפה שלא סוגרים לנסות להיכנס לקבוצות של זוגות צעירים ומאורסים

יכולים לתת לכם מידע מאוד משמעותי על חיסכון מהניסיון שלהם

יש הרבה פעמים קבוצות עם כוח קנייה יותר גדול למוצרים שזוגות צעירים צריכים

כל אולם שלא תסגרו תבדקו עליו עם אנשים שהתחתנו שם

יש נגיד קטע לאולמות שבהצעת מחיר הם לא מדברים על העיצוב

ואז פתאום זה יכולה להיות הפתעה כספית מאוד לא נעימה

וזה עוד מלא דברים שאתה לא חושב עליהם

לנסות לבוא פתוחים למגוון של אולמות או כל שירות אחר

ואז אתם יכולים יותר להתמקח כי יש לכם אלטרנטיבה

לדעת להתמקח זה ממש חשוב עם כמה שזה לא נעים

ואם אתם פחות טובים בזה אז שווה למצוא מישהו שקשור אליכם שיכול לבוא ולהתמקח בשבילכם

לא עולה לי עוד כרגע

אבל בכל מקרה שיהיה המון בהצלחה

יש מנעד מאוד רחב של אפשרויות לחתונה, מחתונה ברבנות עם חבילת בורקסים לסעודת מצווה, עד לאירוע ענק של 1,000 איש עם מתנות אישיות מוקדשות באופן אישי ועיצוב של כל מרצפת בצורה מרהיבה בהתאם לקונספט מאחד. בכל אחד ואחד מהשלבים בין לבין יש המון מרווח עם מה אפשר לשחק. כמובן שזו שאלה עד כמה מוכנים לשחק עם זה ומה נחשב "התקמצנות" וקו אדום להוריד.

אני חושבת שזו צריכה להיות החלטה יותר של הכלה, כי רוב ההוצאות קשורות אליה, או בדרך כלל לכלה חשובות הוצאות כמו סידורי שולחנות ועיצוב. וזו שאלה כמה היא מוכנה להתגמש על זה.

כמובן שההוצאה הכי גדולה זה האולם. כמובן שיש גבול כמה אפשר להתפשר בזה, ואם מחליטים שלא רוצים לגרור את כולם לאזור תעשייה מטונף בקצה הארץ ללא תחב"צ, זה מובן. (אם כן לפחות תארגנו הסעה לשם, כי אז תבזבזו הרבה יותר במנות מיותרות לאנשים שלא יכולים להגיע)

אנחנו התחתנו לפני שנתיים הסיכום מול ההורים אצלינו היה שהם מתחלקים חצי חצי על האולם (אולם זול ומתחת לממוצע במחירים היום), ואנחנו משלמים על שאר הספקים כמו צלם, מאפרת, ולהקה. אז רוב החיסכון שלנו התמקד בתחומים האלו. חסכנו בדברים שלנו באופן אישי הרגישו לא משמעותיים ואפשר להוריד, אנשים אחרים זה יראה הוצאות משמעותיות מידי או ההתקמצנות מיותרת. זה באמת עניין אישי, ואין סיבה לסבול בחתונה של עצמך ולהוריד משהו שחשוב לך או לכלה רק בגלל כסף. כמובן כדאי לבדוק אם אפשר להשיג אותו דבר בזול יותר ולא לשפוך כסף סתם.

כל הספקים המדוברים בהחלט עדיין פועלים וראיתי אותם בכמה וכמה חתונות שהיינו בהן. לא נסענו לקצה הארץ לאיזה מישהו מיוחד וזול, כי היה לנו חשוב שהם יהיו איכותיים עם המלצות ומתאימים לסגנון שלנו.

ללהקה לקחנו את ההרכב הבסיסי שלהם בלי תוספות. לקחנו שמלה חינם מגמ"ח וחליפה זולה. עם הצלם הורדנו צילום וידאו ואלבום מעוצב (בעיקר בגלל שהעיצובים שהוא הראה בדוגמאות היו ממש מכוערים לדעתי, אז העדפתי אלבום כיסים נקי על פניהם).

תחשבו האם אתם מוכנים לעשות קיצוצים כאלו.

יש גם מחיר משתנה מאוד על העיצוב של האולם. צריך לברר בדיוק מה זה כולל מול כל אולם.

להכין טבלת אקסל ולהכניס שם עלות של כל דבר.

וככה יודעים לאן מגיעים.

צריך לזכור שהחתונה לא מתחילה ונגמרת במחיר מנה באולם. (שזה אכן חלק עיקרי ) יש עוד הרבה הוצאות מסביב.

כמו להקה. צלם. איפור. שמלה. תסרוקת. חליפה. נעליים.

אם לא לוקחים את זה בחשבון. זה פשוט פתאום נופל וזה עשרות אלפי שח.

ואין קסם.

ככל שעושים יותר צנוע, ככה עולה פחות

יש חתונות שעולות פחות מ1000 שח.

חופה בבית כנסת

שמלה פשוטה מגמ"ח.

כיבוד קל וכו'

ויש חתונות במיליונים

אתם כזוג (רק אתם. לא ההורים. רק אתם)

צריכים לשבת ולהבין ביחד מה התקציב שאתם מוכנים (ויכולים) להוציא ולפי זה לתכנן את החתונה שלכם.

ההורים רוצים לתת כסף? מבורך.

זה מתנה. זה לא אישור לבנות לכם את החתונה.

לעניות דעתי.

2 דברים חשובים בארגון החתונה

1. שתהיו מרוצים מהתוצאה. אתם ורק אתם חשובים. לא מה האבא יחשוב או מה הדודה תגיד. זה היום שלכם וזכותכם להחליט איך לחגוג אותו.

2. שתמשיכו להיות מרוצים גם אחרי. שלא יהיה לכם זנבות חובות שלא כיף להתחיל איתם את החיים ומצד שני שלא תתבאסו שלא עשיתם משהו שרציתם לעשות.

מוזמן להתייעץ תמיד

והמון מזל טוב!

דנים בינינו מה אנחנו רוצים

לא נראה שיש פערים גדולים ברצונות

בסוף זה האירוע של החיים שחיכיתם לו כל כך הרבה..

בתוך העצות פה תשימו לב שעדיין זה נשאר האירוע שלכם איך שדימיינתם..

לכלה בטוח יש חלומות על החתונה שלה, אז לתת להם מקום, כי זה ה- מקום להגשים אותם.

ואני מכירה גם זוגות שלקחו קצת הלוואה מההורים ואח"כ החזירו להם לאט לאט

הכל יסתדר, רק שלא תצא תחושת פספוס שזה לדעתי חבל מאוד..

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

קורס שהוא אוהב (אם הוא בקטע של רכבים. יש לגיתאי מסוויץ בראש הרבה קורסים טובים. אבל כנראה פחות יתאים לך )

אפשר  גם משהו זוגי. למשל נגרות לבית.

עם הילדים? צאו לחופשה משפחתית

בני כמה הילדים?

ובגיל שלהם.

ילדים קטנים דורשים המון תשומת לב.

אבל אם הוא בן 50. כנראה שהם כבר לא כל כך קטנים ולכן זה יותר נוח

הבעיה עם מתגברים זה שיש להם מלא קיטורים ותלונות. אם הילדים שלהם לא כאלה, זה יכול להיות חופשה נחמדה מאוד.

זה שונה.

לא מתאים לכל אחד.

אבל יכול להיות אחלה חוויה

עדיף מלון

חשבנו ללכת ליום פינוק במלון בלי לינה א. בוקר מסא'ז וכו וחסר לי הפתעה באמצע...

מה התחביבים שלו?

למסיבה? חגיגה רגילה לא מספיקה? ז"א בילוי כלשהו מתנה וכו? למה צריך להגזים? מה דעתכם? איך אתם חוגגים יומולדת עגול? תודה לעונים

הגרעינית. אבל בעלי חושב שצריך לציין את זה וזה חשוב. ואני צריכה כל שנה לפחד שאני לא עומדת בציפיות (גם ביומולדת רגיל זה סיפור אצלו)

מכל מיני כיוונים ממש חשוב להם לחגוג לי ואני לא בעניין...

נראה לי שכדאי לנהל שיחה כנה עם בעלך, להבהיר שאת אוהבת אותו ורוצה לשמח אותו, אבל להפיק אירוע זה לא את.

אולי מישהו אחר יכול?

(ילדים גדולים, אחים שלו וכד')

הבנת? יעני הפלייסטיישן של היום הוא דור 5. ובעלך הוא גם דור 5.

שכחי מכל הרעיונות שנתנו לך פה. לכי על שלי. תודי לי אחר כך.

אבל לא צריך.

מה לגבי גאדג'טים של גברים? הוא אוהב? דברים לטלפון

זה תלוי בסטנדרטים שלכם.

לא לכל זוג זה היה חורה.

כנראה שגם הוא לא חושב שחצה גבול, כי הוא לא היה מספר לך אם כן.

אם זה מאוד מפריע לך, כדאי שתגדירו גבולות גזרה כי זה לגמרי לא גבול שמובן מאליו.

די בסיסי לשתף דבר כזה.

אתה

רוצה

?

היתה כאן דוגמה לכך 

החלטתי למחוק כי אולי מישהו מכיר את מי שכתבתי עליו.

אז לא משנה

זה עובד בכל סוגי מערכות היחסים,

ככל שההורה / מנהל / בן־זוג מציג תגובה קשה יותר לשיתוף בעיות/כשלים/כיו"ב

ככה קטן החשק לשתף

מחשבה של חתול זמני: כרווק, למה שארצה להתחתן אם ירתחו עליי מעצבים על סיטואציות אקראיות שהשליטה שלי עליהן נמוכה? הלך חשיבה של חתולים זמניים, אבל אני חושב שיש בזה משהו.

ומה מודיעים למפקד מראש.

מכיר את זה מהמילואים שלי.

להסביר למפקד שאתה לא מוכן לישון עם חיילת באותו הרכב

אבל זה צריך להיות מראש וברור.

כמו שאם יתנו לך אוכל לא כשר לא תאכל. ככה גם כאן.

בדרך כלל יש התחשבות בגבול האפשרי

וכן. לפעמים זה גם לא אפשרי. נדיר אבל קיים

אלא בגלל שיש חוסר באנשי רפואה בכירה (פראמדיקים ורופאים) והוכח (זה גם הגיון בסיסי) שאם יש מענה מיידי של רפואה בכירה במקרה של פציעה. זה משפר משמעותית את סיכויי ההישרדות.

איפה זה אג'נדה? שיריון/סיירות וכו'

ששם זה בדרך כלל ברור שגבר יעשה עבודה טובה יותר, כי ה' חנן את הגברים בכוח פיזי גדול יותר. ונדרש שם בעיקר כוח פיזי (כן. גם צריך מעבר. אבל בלי כוח פיזי זה פשוט לא ילך) 

את כועסת עליו? על הצבא?

אילו חלופות טובות יש לך להציע? אם הוא לא בחר בהן, אולי תשתפי אותו?

בכל־מקרה, התשובה שלי היא: כפי שהיית רוצה שיגיבו לך לוּ היית מוצאת את עצמך באותה סיטואציה.

אישית לא יכול להזדהות עם העצבים אבל OK,

עם כל התסכול שבדבר הבחירה הטובה לדעתי היא לפעול באופן פרגמטי שיועיל למערכת היחסים ולא יזיק.

לאו דווקא הבלגה והדחקה, אבל נניח לדון בזה באופן בוגר. כעס לא מוביל לשום מקום.

במהלך שירות צבאי ישנם קווים אזרחיים שזזים , בכמה תחומים,  ומכמה סיבות

למעשה זוהי אינה בדווקא עבירה, במובן של שוע יורה דעה,  למרות שאכן זהו מצב לא נעים, וזה מצב שעלול לקרות וקורה ויקרה,

לא פחות חמור,  מה ההווי היומיומי / הפרדה בתעסוקה, עם החיילות, דיבורים התנהלות התנהגות וכו . בשעות תעסוקה ובשעות הפוגה ובחדר אוכל

לגבייך שאת פגועה

א נכון. מהמשקפיים שלך זה ממש פגיעה

ב באם אתם זוג צעיר,  כנראה מגביר את ההרגשה שלך

ג תשוחחו . תראו מה נכון לכם, וכו

בהצלחה רבה, ניסיתי להאיר נקודות 

עם אווירה של חברה מעורבת, היה מטריד אותי הרבה יותר מנקודת קצה של הכרח שנגרמה.

השאלה כמובן אם זה נקודת קצה שנגרמה או שזה מעיד על כל מה שקורה שם.

קודם כל באמת מצטרף למי שאמר תעריכי שהוא סיפר. זה שהוא מספר לך הכל זה מראה שהוא שומר לך אמונים.

באמת זה אתגר מטורף. תהיי בטוחה שכל חייל שנמצא במסלולים מעורבים עובר אותו.

מציעה לך להתייעץ עם דמות תורנית אמיתית ויראת שמים [אולי אפילו ללכת ביחד איתו].

אבל אל תחכי רגע עם התחושות האלו.

בהצלחה רבה

היא עו"ס מתמחה בפריון, מומלצת של פועה, מקבלת בירושלים.

יש גם את יעל סיון פסיכולוגית היא מת"א, לא יודעת אם היא מקבלת בזום, מצוינת ממש, לא דתיה אם זה חשוב