הגדולה שלנו ממש רוצה לעשות חורים.
בגדול אין לנו שום בעיה, חוץ מזה שהיא מאוד הייסטרית מכאב (חיסונים/בדיקות דם/ בדיקות כלליות אצל רופאים..)
הסברנו לה שזה כואב קצת כמו בדיקת דם. והיא עדיין רוצה.
מה אומרים? ללכת על זה או שעדיף שלא...
אשמח לשמוע מהורים מנוסים בתחום!
וגם, כמה עולה בימנו לעשות חורים??
אומנם בתור נערה חוררתי את האוזניים שלי מלא פעמים
אבל מאמינה שהיום המחירים שונים...
לא בגלל הפעולה עצמה אלא בגלל החשש מזיהומים וכו'. לא רואה איך ילדה בת 6 מתמודדת עם הבלגן הזה.
). אז נכון, זה כנראה נדיר. אבל עגילים לא נראים לי כמו משהו מספיק חשוב בשביל לקחת את הסיכון. ובטח כשילדה צעירה בוחרת בזה היא לא מבינה את ההתעסקות היומיומית שזה דורש מעבר לכאב הנקודתי (לא שהאחריות תהיה עליה, ועדיין זה ידרוש גם ממנה ולילדים קטנים הרבה פעמים קשה עם המקומות האלה). אני הייתי בלי עגילים עד גיל 25 בערך, יש נשים שאין להן עגילים כל החיים, זה לא איזה משהו חיוני ששוב להשקיע בו ולקחת סיכונים.
מה זאת אומרת? בטח שלעשות לה חורים, אבל אם תרצו תוכלו תציעו לה שתחכה קצת... ושזו תהיה מתנה שלכם אליה לקראת בת המצווה. יש יותר סיכוי שכילדה גדולה היא לא תתייאש גם אם יהיו לה מוגלות וכאבים. גם אני כילדה חוויתי אינפקציות וכאבים חוזרים ונשנים, ולא וויתרתי. (ואם היא תתעקש שעכשיו היא רוצה, סימן שיש לה אופי וטעם טוב, תזרמו איתה).
ולמי שכתבה "אני גדלתי עם אמא שאין לה עגילים עד היום וזה אף פעם לא נראה לי כזה אקוטי."- צודקת, זו לא שאלה של חיים ומוות, אבל מה קשור? הילדה מבקשת משהו לגיטימי ונשי.
שרשרת? טבעת? צמיד? מאיזה גיל שבא לה. תכשיט שיש לו השלכות רפואיות? מקובל בגיל שהיא באמת יכולה להבין אותן. התכוונתי שבגלל שזה לא נראה לי מאסט, כמו בחברות מסוימות, אני יכולה לעשות את השיקולים האלה. כשאצל כולם זה ברור שעושים עגילים בגיל אפס כנראה יותר בקלות דוחקים אותם הצידה. ושוב, לא אמרתי שאני לא ארשה לבת שלי עגילים. אבל אני לא מוכנה שתעשה את זה בגיל שהיא רואה רק את הצד היפה בזה (או ליתר דיוק את הלחץ החברתי, אני לא מאמינה שילדה בגילאים האלה באמת שמה לב ומבינה לשדרוג האמיתי שזה נותן למראה) ולא את הצד הפחות נוצץ של תחזוקה וחשש לזיהומים.
לא קל לה ולא קל לכם איתה בענייני כאב פיזי. תחשבו על כל ההתעסקות עם אלכוהול סביב העגילים, וסיבוב העגילים בחורים, ובהמשך, החלפת העגילים,שלא תמיד עוברת בלי כאב. תחכו עד שהיא מגלה פחות חרדה ויותר בגרות, חוסן, ושליטה עצמית בעניין כאבים קטנים, ואולי אז היא תהיה גם יותר קרובה לעצמאות בטיפול שלאחר הניקוב.
לא שזה עזר לי להחליט 
לפחות עכשיו "בזכות" הקורונה אנחנו לא צריכים להחליט.
הסברנו לה שכל עוד יש קורונה, אנחנו לא נוסעים לעשות.
נראה מה יהיה בהמשך...
מי אמר שלא יוצאים ממנה דברים טובים..
100 שקל
דבר רנדומאלי במגזר
בד"כ ללא זיהומים. לפקוח עין. משחת עיניים לפי צורך
פנינים/יהלומים/פרחים (לא נועדו לזה. מדבקות רגילות)
קניתי כמה סוגים לבת שלי וזה מספק אותה. הפסיקה לבקש חורים.
ככה היא יכולה לבחור כל יום מה שהיא רוצה, להתאים לבגדים...
עכשיו גם זה לא כל כך מעניין אותה. נזכרת במדבקות לפני חגים בעיקר.
בסגנון הזה:
אנחנו הורים ל 7 ילדים גרים היום בשכירות ברמלה, בגרעין התורני ומחפשים להשתקע במקום עם קהילה תורנית אבל לא לוחצת. בגלל שאני עובד בבני ברק, מחפשים מקום שמצד אחד המחירים עדיין שפויים ומצד שני לא רחוק מידי מהעבודה. חשוב לנו קהילה תורנית שמשקיעה בילדים ונוער.
נשמח מאד להמלצות ☺️
לא מצאתי פורום מתאים מקווה שפה אפשרי
שלום בעלי נפטר יש לו ילדים קודמים
לנו משותפים
הכל היה בסדר לא ראיתי את זה בא
סעדתי את בעלי בזמן שילדיו קודמו בעבודות
אימא שלהם הילה חכמה הגיע חטפח בו בבית חוליל לגבות טת הילדים מול המשפחה שלא תראה שלא באים
ואני לא יכלתי לעבוד
כי גם לא רציתי בעלי קודם להכל
מבעל חזק שלא היה חולה אף פעם לא ראיתי אותו שוכב עם חום או משהו דומה לא כדורים כלום
עובד פיזית קשה כל חייו
לא יכולה לפרט הכל
שמר הכל בפנים עד שהגיע למחלה ומהר הלך
ילדיו רצו מידע על כל דבר
על עורך דין שמטפל אפלו אני ובעלי לא התענינו
לא הבנתי מה ילד שבקושי רואה את אבא שלו מתענין בקצבה
מאשים אותי שאני יודעל אל כל המידע
אין לי תו ירודה לא נותנים מידע גם לאישה
אבל הם בשלהם
עכשיו הכל מובן הכינו את הקרקע
ילד שכל חייו לא הספיק לו מה שנתן רצה עוד
עגשיו מרגיש שיכול להכניס לי
אני לא בתחרות
הם יושבים מולי ומחלקים את הבית
החלק שהם לא הבינו שאטאמטית הבית נאשם על שמםץ מי שמדריך אותם מהמשפחה לא מבין ולא אמר להם
הם אמרו לא נוציא אותך מהבית
לא בטוב לב,בהתנשאות
פה שתקתי
שאני רצתי עליו בעלי עבד ואני נלחמתי לקנות אותו כן מפרנבס עיקרי
כי לא היה שעות בבית וכל עול הבית היה עלי עד שהתמוטטתי בעבודה
ועבדתי פחות
לא היה לו עזרה משום צד
המשפחה שלו ידעה על מצבו הקשה
ולא באו לבקר פעם אחת
לא יצאו לקפה או שהבאו אליהם
רק רצו שנפכש במסעדה פעם בחודשים
אבל הוא לא יכח רצו לעשות וי
התנהגו אלי לא מכבד בבית חולים
קראו לי בשמה של,גרושתו
ולא אמרתי כלום
בעלי גוסס והם אבים איתי מולו
שתקתי
אבל הילדים שלו איתם יד ביד
אז גם אני שינתי את גישתי ואהיה בקשר עם משםלתן גם לי יש,ילדים
אימא שלהם השחקנית הראשית פה
הראתה לי שהיא איתי
ותקעה לי סכין בגב חיממה את הילדים שלא מבינים הרבה
על התערבות בכל נישא
לקחה את הפיקוד על משפחת בעלי לא ידעתי שהיא כל יום מדווחת עלי היתה מגיעה כאלו לעזור
ומדווחת הכל לא הבנתי למה המשפחה שלו לא מתיחסת
אלי
אני איתו בכל הטיפול והם לא מתיחסים אלי רק לגרושתן אפלו קוראים לי בשם שלה
בשבעה היא לא יכלה לראות שברים חברים של בעלי הכל רצתה לדעץ להתערב
היום הילגים שלו מתנהגים אלי כאלו זהו
הוא מת את כלום
רוצים את חלקם לא מוותרים על כלום
אני לא גרה בבית ויש להם פה זכות
הכי כאב לי שהם התנתקו מאחים שלהם
ובקשר טוב עם המחה שלא ביקרה את האבא כי הם בדיור כמוהם
לא הבנתי איך אני הרעה פה
מה עושים אין לי עורך דין כל מי שהגעתי אליו לא היה בטוח במצב
חיבת עורך דין שיתן לי בטחון
אין פה מיילוינים אבל יש לי ילדים קטנים ואני לא בריאה מצבי לא ממד טוב נםשי פיזי
תפני לעורך דין.
לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.
אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.
שלום וברכה,
חשוב לי מאוד לשתף בנס עצום שנעשה לנו.
לביתי הקטנה חולשת שריר בעין הגורמת לפזילה, לאחרונה הפזילה החמירה ונוירולוג מומחה הפנה אותנו לבדיקת הדמיה של המוח בהרדמה.
הילדים הם האוצר הגדול ביותר שלי והתפללתי לבורא עולם שיעזור לי לחזק את הביטחון והאמונה ולהילחם בפחד ובחששות שהרי הכל מאיתו יתברך מאבא מלך העולם.
ב"ה הבדיקה חזרה תקינה וקיבלנו את התוצאות מבלי להמתין את כל זמן ההמתנה המקובל.
"הודו לה'כי טוב כי לעולם חסדו" תודה רבה ריבונו של עולם,
כמה חשובה ויקרה הבריאות , כלום לא מובן מאליו .
בתפילה לבשורות טובות ישועות וחיזוק הביטחון והאמונה והקשר התמידי לריבונו של עולם והבנה והכרה בכל הטוב שבורא עולם עושה איתנו.
שלום רב,
שמי חוה.
אני בהחלט מבינה שהפורום הזה לא בנוי לשליחה של שאלוני מחקר, אך אני לא יודעת לאן עוד אפשר לפנות.
אני והשותף שלי לכתיבת עבודה סמינריונית מפצים את השאלון מחקר שלנו כדי לסיים בהצלחה את לימודי התואר הראשון באוניברסיטה הפתוחה.
אנחנו מחפשים אנשים עם ליקויי למידה אשר מתבטאים בדיסלקציה או בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה, אשר מילאו להם 18.
אנחנו צריכים עוד 21 תשובות של אנשים עם ליקויי למידה לשאלון שלנו, אשר בוחן את ההשפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית.
האם יש בקרבתכם אנשים שיש להם ליקויי למידה ומעוניינים להשתתף במחקר או שאתם עצמכם עם ליקויי למידה שפירטתי בשורה למעלה?
אולי אתם מכירים מקומות לאן אפשר להפיץ את השאלון שלנו?
אם כן, אנחנו נשמח לכל עזרה אפשרית.
השאלון אנונימי וקל. אנחנו נתנו זמן מענה עליו עד 30 דקות, כך שלא צריך למהר לשום מקום ולהילחץ מהגבלת זמן.
קישור לשאלון: השפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית
תודה רבה לכם בכל מקרה.
יום טוב ונעים לכולם.
אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!
תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.
תודה רבה. יום טוב.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
