דבר ראשון בבוקר קמים למציאות שאשכרה זה נגמר.
חשבתי שאתרגל לזה כבר.
הרי עבר זמן מה. אבל לא.
קם והולך למקווה וכשכולי במים מכופף כעובר ברחם, מתפלל להיוולד מחדש, להצליח להתחיל מחדש.
צועק, הבועות עולות עם גלי הקול, עולה לקחת אוויר לנשימה
חוזר על זה כמה פעמים (עם כוונות וכו)
והנה נולד מחדש.
עולה להתפלל. מגיע לשמע קולנו ועובר על כל האנשים שזקוקים לישועה. מתחיל עם אלה שצריכים שלום בית ועובר לפרי בטן, להריון בריא ושמח, לידה בריאה ושמחה, רפואה, פרנסה, עבודת ה' וזיווג הגון.
כאשר מסיים להתפלל על כולם,
לוקח נשימה עמוקה ומתחיל להתפלל על עצמי
מחשבות עולות
זכרונות
מה היה אם
ואולי
לוקח נשימה
חלל פנוי הכל היה מדוייק ואין אם אולי.. הכל בדיוק ובאמונה.
ומתפלל על עצמי שאזכה להתחיל מחדש.
זיווג
משפחה
בית
ילדים
עבודת ה'
פרנסה
שאזכה לתת אמון שוב באחר
וכו
מסיים תפילה שמלאה במחשבות בלי סוף ומתחיל דף יומי
מסכת שבת יאווו איזה קשה מאבד ריכוז כי זכרונות שוב עולים והנה סיימתי את הדף בלי ללמוד בכלל אז חוזר למקום האחרון שבאמת למדתי.
מחשבות מה אנשים חושבים. רואה פרצופים של אנשים ורואים את הרחמים שלהם בעיניים. די!!!! תחייכו אלי!! אני רוצה להיות בשמחה!!
מחייך לחבר (שיבין את הרמז) הוא מתקרב ושואל מה שלומי. עונה ירידות ועליות. ב"ה הכל מדוייק. ב"ה כבר באמת טוב. מתחיל לחשוב על להמשיך הלאה.
החבר עונה "יופי" אבל שומעים את הרחמים בקולו. וככה עובר לחבר האחר שמחכה לדבר איתי. ב"ה שיש חברים.
מתחיל ללמוד אבל זכרונות עולים ועם הזכרונות עולות מחשבות של מתי יעלמו המחשבות? האם בסדר להתחיל לצאת עם מישהי כשיש זכרונות? הרי זכרונות תמיד יהיו, רק אולי יהיו פחות נוכחות ביומיום.
פתאום נגש מישהו עם חיוך ענק אחח איזה כיף סוף סוף מישהו עם חיוך אמיתי!!!
"תגיד אחי! יש תאריך כבר עם כל הקורונה הזה?"
אני בשוק. איך הוא לא שמע שהתבטל?? חשבתי שהדבר יופץ מעצמו כמו שהיה באירוסין. אבל לא. דווקא כשיש משהו שלא כיף לספר אנשים לא מפיצים את השמועה אבל כשיש משהו כיף לספר כמו שמתארסים ואתה רוצה לספר לחבר הוא כבר הצליח לשמוע ממישהו אחר.
והנה אני מבשר לו את הבשורה המרה והקשה לעיכול ואני עכשיו צריך לנחם אותו חחח איי איזה הזיה העולם הזה.
עד כאן חלק א. ננסה ללמוד קצת היום
️