הפעם נעסוק בכלל התלמודי-הלכתי "מצוות צריכות כוונה".
הגמרא במסכת ראש השנה מביאה מחלוקת האם "התוקע לשיר יצא", כלומר מי שתקע בשופר בראש השנה, אבל לא התכוון לשם המצווה אלא סתם כדי 'לנגן', ובמקרה הוא תקע כמו שאכן צריך לתקוע [תשר"ת וכו'] – האם יצא ידי חובה?
זוהי שאלה כללית – האם תנאי הכרחי לקיום המצווה הוא עצם הכוונה לקיים מצווה, או שמספיק עצם זה שעושה את המעשה?
להלכה נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים סי' ס) ע"פ רוב דעות הראשונים שמצוות צריכות כוונה.
זאת אומרת שמי שביצע מעשה של מצווה אבל לא לשם המצווה, אין זה נחשב מעשה מצווה ועליו לקיימו שנית.
יצויין כי ב"ביאור הלכה" שם, היקל (ע"פ דעת הרדב"ז) בדיעבד במצוות דרבנן, שמי שלא כיוון בהן לא חייב לקיים שוב.
להלן נדון בכמה נקודות מעניינות ומעשיות:
מהי בדיוק הכוונה הנדרשת? האם צריך בהכרח לחשוב בפירוש, או שדי בזה שידוע באופן כללי שהוא עושה זאת לשם המצווה?
למשל: לפני שאדם מברך ברכת המזון, הוא חייב לחשוב: "אני מכוון לקיים מצוות עשה מהתורה של ברכת המזון", ובלי זה לא יצא ידי חובה?
או שמא נאמר שברור שהוא עושה זאת בשביל המצווה, אלא מה?
ישנן כמה ראיות מדברי הראשונים לצד השני (אז אפשר לנשום לרווחה). וכך כתב ה"משנה ברורה" בשם ה"חיי אדם", שלמרות שלכתחילה ראוי להתחשב בצד הראשון ולכוון בפירוש לפני כל קיום מצווה, בדיעבד בוודאי אפשר להקל כמו הצד השני, במקרה שבו אכן ברור שהמעשה נעשה לשם המצווה.
אבל, כל זה טוב ויפה במצוות מובהקות, כמו ברכת המזון, הנחת תפילין, שמיעת שופר, וכד'.
אך דברים שאין להם אופי מובהק של מצווה, בהם בוודאי הכרחי לכוון לשם מצווה. להלן ניתן כמה דוגמאות מעשיות, למצוות שאנחנו מקיימים הרבה אבל יכול להיות שחסרה הכוונה הנדרשת, וחבל. עם קצת מודעות ומחשבה אפשר להרוויח הרבה מצוות:
1. לימוד תורה - בנים (וגם בנות) – כשניגשים ללמוד תורה, לכאורה צריך לכוון לשם מצווה. זה לא מעשה מובהק שברור שנעשה לשם המצווה. יכול להיות גם סתם כי זה מעניין, או כי זה מה שכולם עושים, או כדי לעבור מבחן, וכד'.
2. הזכרת יום השבת בקידוש של הלילה – זוהי מצוות עשה מן התורה גם לנשים של "זכור את יום השבת לקדשו" – זכרהו בדברים. ברור שהקידוש הוא 'טקס דתי' אבל זה לא מספיק כדי להכליל אותו בקטגוריה שלהמצוות המובהקות. צריך כוונה לגבי המצווה הספציפית הזו.
3. מצוות "ביומו תתן שכרו" – כשמשלמים לנהג מונית או לכל שכיר אחר.
4. מצוות ואהבת לרעך, גמילות חסדים וכו' – בכל פעולה ששייכת לזה. מי שלא מכוון ודאי שיש ערך למעשהו, אבל יש לדון אם יש לזה גדר של מצווה.
5. כיבוד הורים (ואחים גדולים..)
6. תפילה – לפי הרמב"ם היא מצווה מהתורה, לפחות פעם ביום.
7. סעודות שבת וחג – זה לא סתם מנהג, אלא מצווה גמורה (מחלוקת אם מהתורה או מדרבנן), וצריך לכוון בה. ויש גם מצווה נוספת מדברי נביאים של "עונג שבת".
יש עוד הרבה אבל זה מה שאני זוכר בינתיים
מה אתה רוצה לדעת?