יש לי אחת:

שכנה באה לבקש נייר טואלט

חצופה!!!!

טוב שלא ביקשה כליה

לידידי היקר נ"י שלו' וברכת ד' עליך ועל כל מה אשר לך בתוך כל כלל

ישראל בני אל חי אהובי עליון ד' עליהם יחיו.

לשאלתך כיצד יש להביט במבט תורני על המהפכה הגדולה בסדרי החיים שלנו
בארץ, שהיא גם חלק ממהפכה עולמית, שהחלה בימים האחרונים בגלל דבר שנראה בתחילה
כחסר חשיבות שבאמת אין בו ממש. הנה, הדבר הקטן שלא החשיבו תקף אלפים ורבבות,
עבר ארצות ויבשות, וכל החכמה האנושית, וכל הקידמה המדעית מודה בפה מלא שהיא
חסרת אונים ואין בה כח להושיע.
והנה מתפרסמות גזירות שנראות קשות כל כך: ביטול משחקים, עצירת תחבורה
ציבורית, סגירת בתי כנסת ועוד מעט סגר כללי שיאסור יציאה מהבתים לגמרי. כך שהשאלה
נראית לעיני כל. וכמו שנצטוינו במצוות ההגדה לפתוח בשאלה, כי רק היא מאפשרת את
קליטת התשובה בתוכנו, נראה שגם היום מתרקמת תשובה גדולה שתתחולל בתוכנו שלמענה
הכין הקדוש ברוך הוא את השאלה הנוכחית.
ואני, שחסרתי מתורה וחוכמה, איך אוכל להתימר להבין דברים גדולים עולמיים
ולומר אותם לאחרים שצמאים לתורת אמת ולמראות קודש, אבל מתוך הערכתך החשובה
בעיני, ארשה לעצמי לומר בקול את המחשבות שעוברות בתוכי, ואם כי בודאי שמחשבות
ד' עמקו ממני עד לאין חקר, אבל נראה שגם בדברי יש קורטוב של אמת.
א. הרמב"ם בהלכות מלכים )י"א, ד( )בפסקה שהצנזורה העלימה( כתב כי טעם הדבר
שנתן הקדוש ברוך הוא ממשלה לדתות הנצרות והאיסלאם הוא להרגיל את העולם בהכרת
ספרי הקודש והערכים האמוניים של תורתנו, עליהם מיוסדות דתות אלו: השגחת ד' על
העולם, שכר לצדיקים ועונש לרשעים, אמונה בגן עדן וגיהנום המשלימים את משפטי הצדק
האלוקיים גם אחרי הסתלקות הנשמה מן הגוף, ולבסוף ביאת משיח גואל צדק שמיישר את
העולם כולו ויגאל את ישראל גאולה שלמה.
בימינו החלה להתפשט ולתפוש מקום מרכזי בתפישת ערכי החיים וסידורם,
המחשבה על הזכות שנתונה לכל אחד לחיות על פי רצונו, גם אם הוא מנוגד לערכים אנושיים
ולאומיים הרווחים ברובה ככולה של האנושות. כך, בשם חופש הפרט, באה דרישה תוקפנית
עד כדי איום באלימות, לערער את סדרי המשפחה של בני זוג איש ואישה, אב ואם הנאמנים
לילדיהם פרי בטנם.
ישנה דרישה להכשיר כזוג וכמשפחה שנים שהם ממין אחד ולקבל את דרישתם לגדל
ילדים שלא נולדו מהם, כך שאין איש ואישה ואין אב ואם. נשמעה גם דרישה לחיי זוג ללא
התחייבות אחד לשני על ידי חופה וקידושין שתוחמים את מסגרת המשפחה מפני פריצת

בס"ד

2

גבולות, שבהמשך פוגעת גם היא במוסד המשפחה, בגידול ילדים, במסירות הראויה להם
ובעצם בהריסת הדורות הבאים שיגדלו ללא אהבה ויראה של אב ואם טבעיים, שבטבעם
יתנו כל אשר בכוחם, עד להקרבה ממשית למען יוצאי חלציהם.
ב. היחס המיוחד שלנו אל עמנו ובניו, על כל מה שעבר עליו, היסתוריה מלאה
מסירות קודש והקרבת חיים תוך יסורים שלא קיים להם אח ורע בתולדות העמים. והנה
ישנם השוללים את זכותנו על ארץ אבותינו ממנה נושלנו באכזריות במעשי רצח עם, במטרה
לגדוע את קיומנו הלאומי. קמים שופטים נאורים הבאים בשם חופש האדם וחירותו, ללא
הבדל עם וגזע, והם שוללים את זכותנו על ארצנו. בהסכמתם גורשו אלפי יהודים שיישבו
את גוש קטיף מתוך מסירותם הגדולה להפריח חבלי ארץ שוממים והפיכת המדבר לגן פורח.
ידוע היה במשך דורות כמה יקר לעמנו חג הפסח ואיסור החמץ המיפר קדושתו, בשר
החזיר נחשב לתועבה בעיני בני עמנו ושימש כשיקוץ שבאמצעותו אויבינו פגעו ברגשותינו.
אבל לבית המשפט "חופש הפרט" מתיר לרמוס את קדושת האומה ורגשותיה! שמירת השבת
לפחות בתחום הציבורי יקרה כל כך בעיני עמנו, אבל השופטים החליטו שזכות בעלי העסקים
הגדולים להרוויח הון נוסף על ידי חילול שבת בפתיחת בתי עסקיהם תוך כדי שעבוד
עובדיהם, ללא יום מנוחה משפחתי. "זכות" זאת מתירה בעיני השופטים וראשי הערים בארץ
ישראל למחוק את ערכי האומה ברגל גאוה, כשהם מתחרים ביניהם מי מצליח לרמוס את
מצוות התורה יותר מחברו.
ג. הנה באה מגיפת הקורונה והיא אוסרת אירועים ציבוריים, היא סוגרת עסקים,
עוצרת תחבורה ציבורית ומאיימת על שלילת חופש האדם לצאת מביתו. וכל הגזירות הקשות
מתקבלות בהבנה וללא ערעור בשם "חופש הפרט" או "חופש העיסוק". מדוע? אם אדם
רוצה לסכן את חייו, למי יש זכות למנוע בעדו? ואם ממונו ובילויו חשובים לו יותר מחייו,
מי ימנע זאת ממנו? כשם שלדעתם קיימת זכותו של אדם לא לשאת אשה ולא להשאיר אחריו
ילדים שישאו את שמו, אולי יש לו זכות גם לפגוע בחייו הפרטיים? מדוע לא יקבע בית
המשפט וכל נושאי דגל חירות הפרט שיהיו הכל נוהגים כרצונם וכשם שבאיטליה חולים
רבבות ומתים אלפים נהיה חלילה גם אנחנו כמותם?
כאן, נתברר לכולם ללא ערעור והרהור כי אין זכות לאיש לפגוע בחיים של אחרים
ולא יוכל לומר כי לא יכתיבו לו איך לחיות ואיך להתנהג. זכות הכלל לחיים ושמירת הציבור
קודמת ללא סייג לחופש הפרט, כפי שלמדנו במידות שהתורה נדרשת בהם כי הכלל קודם
להפרט. תודעה זו הולכת ומתיישמת בלב הכל והיא מבטלת מעיקרה את ההגזמה הנוראה
שחלה בהגדרת חופש הפרט כעומד מעל הכל. כולנו יודעים שסכנת המגפה אינה מאיימת על
חיי הצעירים, היא מסוכנת בעיקר לקשישים ולבעלי עבר רפואי לוקה בחסר. לכולנו מתברר
כי הדאגה וההתחשבות בחלק מאחינו קודמת לנוחיות, ולחיי הרווחה וקלות הראש של כולנו.
בזה מתקנת המגיפה, בשליחות מגבוה, את העיוותים שחדרו למוחות וללבבות והם מסכנים
את שלמות האומה ואת צורתה הבריאה.

בס"ד

3

ד. ההתפתחות הטכנולוגית העצומה שנראתה בשנים האחרונות הביאה בשיפוליה גם
השחתה נוספת למחשבת האדם: א- גאוות האדם המהלך ברחוב ויכול לשוחח עם ידידיו
במרחקים. ב- האפשרות לצפות בסרטי דימיון, שלא מעטים מהם נגועים בפריצות, תוך כדי
נסיעה באוטובוסים. אפילו בחור ספון בחדרו, ליבו ועיניו יכולים לשוטט במקומות אפלים
שקידמת הטכנולוגיה מאפשרת. כל זה מאיים על תום הלב, עדינות הנפש, והערכה ראויה
בין אדם לחברו, ובמיוחד כלפי נשים, שהפכו במחשבת אותם צופים למטרות פריצות, כאילו
אינם בעלי נשמות קדושות הראויות לאמהות, אחיות ובנות לעם קדוש וטהור. גאווה מטופשת
זו הולכת ונמחקת, כאשר האדם רואה את אפסותו וחוסר אונו מול חידק, וירוס קטן כל כך,
שמאיים על העולם כולו יותר מאלפי פצצות המכילות טונות של חומר נפץ. הדבר מזכיר לנו
את גאותו של טיטוס הרשע, אחרי שהחריב את ירושלים ושרף את המקדש, התימר לנצח
את בורא עולם הבוחר בישראל, יצאה בת קול והזמינה אותו למלחמה עם יתוש קטן, אותו
יתוש חדר למוחו ומירר כל רגע בחייו ולבסוף הרג אותו וגרם לכך שאפילו קבורה לא הייתה
לו, אלא שרפו את גופתו ופיזרו את האפר, ע"פ בקשתו, על גלי הים. וירוס קטן זה, שנשלח
מלמעלה, מזכיר לנו טוב טוב מיהו בעל הבית האמיתי בעולם, ועד כמה אין גבול ליכולתו
ולשלטונו, היכול בקלי קלות לבטל את כל הישגי האדם, בכלכלה, בבריאות, בצורת חייו
ובעצם בכל.
וכעת דברי ישעיה הנביא על אחרית הימים נשמעים כתיאור עכשוי המתרחש היום
לעינינו, "ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים, ונשגב השם לבדו ביום ההוא".
ה. מחשבה נוספת שעוברת אצלי קשורה בדרך בה המחלה, עם נגיפיה הסמויים,
הגיעה לארץ. ידוע כי רוב החולים במחלה נדבקו מאלה ששהו באירופה בזמן האחרון. עוד
ידוע כי המגיפה פגעה באירופה בצורה קשה מאוד ורבים חללים הפילה שם, עובדה זו גרמה
להטלת הסגר על כל מי שבא מאירופה לארץ, למשך שבועיים לפחות, עד שהתפשטות הנגיף
שהגיע משם תחלוף. כולנו מודעים להשפעה ההרסנית שהביאה תרבות אירופה לצביון
היהודי הישראלי בארץ, כמעט כל תוכניות החינוך פועלות בארץ על פי המקובל באירופה,
אפילו חודשי הלימודים בארץ נקבעו על פי ספטמבר, אוגוסט, יולי, כאילו אין לנו חודשים
וזמנים מיוחדים לנו, גם המקצועות הלימודיים החשובים ביותר המכונים בשם "ליבה" הם
שפה זרה או מתמטיקה, לא תנ"ך ולא תפילה, לא משנה ולא שירת ישראל או דיקדוק לשוננו
הקדושה. ילדים הגדלים בארץ לא לומדים על תפילין ומזוזה, ספר תורה, ספירת העומר,
סדר העבודה ביום הכיפורים, תקיעות תשר"ת, תש"ת ותר"ת. כל זה, מתוך הערצה עיוורת
לתרבות האירופאית, למרות שכולם יודעים לאן הגיעו מעשי הארופאים לפני למעלה מ-70
שנה, שכמעט כל עמי אירופה היו שותפים במעשה הפשע הקשה ביותר בהיסטוריה האנושית.
והנה בא אותו וירוס ואומר לכולם, התרחקו מאירופה, כי מתחת לפרחים היפים מסתתרים
עקרבים ונחשים ארסיים.
ו. עוד ראינו אלפי בחורים מטיילים שיצאו את הארץ לטייל בעולם. בשעה שהבינו
כי הם עלולים לאבד את האפשרות לחזור לארץ, קיבלו פיק ברכיים ומתחננים לשוב ארצה
גם במחיר בידוד כפוי עליהם. כך, בדרכיו שלו, מחנך הקב''ה את כולנו ומקיים בנו לאט לאט

בס"ד

4

את הבטחתו ע''י יחזקאל הנביא ע"ה "והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר",
"וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם". וגם אם לא נראה את התוצאות בעינינו מיד, נזכור
כי גם מצרים לא הסכימו לשחרר את ישראל מיד כאשר קיבלו את עשרת מכות, אבל סוף
כל סוף עשו המכות את שליחותם. כבר עכשיו שמענו שהאפיפיור קורא ליהודים לשמור
שבת כי על ידם תבוא ישועה לעולם, בנאום ליד נשיא הונדורס נאמר כי ישראל היא המדינה
של העם הנבחר ע"י האלוקים, והוא זה שנאמר עליו "ואברכה מברכך ומקללך אאור ונברכו
בך כל משפחות האדמה". ומי שיש לו אוזניים שיקשיב ומי שיש לו יכולת להבין שיבין.. כי
התשועה תבוא בזכות ישראל.
ומתקיים בנו "כי הנה הסתיו עבר, עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו", והנה
הולכת ומתקיימת עצת ד' אשר דיבר טוב על ישראל, עינינו צופות ולבנו מיחל לחזות בקרוב
בשוב ד' ציון ברחמים, ועלינו להתחזק באמונה ובצפייה לישועה ולהתמיד בתורה ובתפילה,
בקירוב רחוקים, וחיזוק הקרובים. לבי סמוך ובטוח שהדברים הפשוטים והברורים, נמצאים
גם אצלך וגם אתה תהיה בין המתחזקים ומחזקים.

בברכה לבריאות שלימה ולישועה קרובה ולחג פסח כשר ושמח בכפליים, לך ולנו ולכל
ישראל אחינו.

מברך ומייחל לטוב
אוהבך
דוד חי הכהן

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)

באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.

היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה

לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

אנחנו יוצאים פעמיים בשנה

כי זה חשוב לנו

זה צבירת חוויות עם הילדים

ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה

וחוזרים עייפים

אבל זה שווה לנו

אוהבים מאוד את אנ"א

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.

אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.

של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...

(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)

להגיע למימוש, אבל מצד שני לא בכיתי, לא הרגשתי רגשות אשמה, זה היה נראה לי די טבעי וחלק מחבילת הפוריות של העידן הזה.

השתדלתי לשמור על מנוחה בהתאם לכוחות שלי בימים שאחרי, אבל לא נמנעתי נגיד מארוע משפחתי שהיה למחרת הגרידה. לא רקדתי כמובן.

גם לא היו רגשות שליליים שהופיעו מאוחר יותר, אבל תהיי קשובה לעצמך ואם את רואה שכן מגיעות תחושות יותר של דאון, לא להתנגד להן. תני מקום, תשהי בהן כמה שהן מבקשות ממך כדי שיעלמו ברגע הנכון ולא ימשיכו לזמזם כשאנחנו לפעמים בהתנגדות לחוויה כלשהי. תרגישי טוב, ובעיקר תרגישי טוב עם עצמך בכל תחושה שעולה לך, את ממש נורמלית.

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?

מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?

ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.

שניהם בירושלים, אם נגיש לך.

תפני אליהם

יעל דובסטר גם נחשבת מעולה

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה

לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה

ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅

פודקאסט של אפרת וקסלר.

הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה 

תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?

זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV

התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב.. 

של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.

לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....

טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

לק"י

חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.

ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.

אני מועכת הכל במזלג.

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו

עשיתי פעמיים בדיקה ביתית בהפרש של כמה ימים יצא שלילי שום זכר לפס נוסף

בה אני בחודש חמשי

לא תמיד זה סיבה ספציפית שמראה על בעיה. לפעמים זה סתם משהו אקראי.

כמה זה "כמה ימים"? אני אישית לא הייתי מתחילה לחשוש וללכת לרופא לפני שבוע פלוס של איחור.

זה קורה גם בלי שום סיבה מיוחדת

כי הגוף שלנו לא מכונה מתקתקת תמיד תמיד אותו דבר

כמו שגם מערכת העיכול משתנה לפעמים ועוד כהנה וכהנה

עדיין זה לא אומר שאין הריון

אבל זה אומר שמבחינת הביוץ עדיין לא היה איחור (לא עברו 14 יום מהביוץ)

הריון לא מחייב תסמינים וההיעלמות שלהם לא מחייבת כלום.

בע"ה מאחלת לך הריון ארוך ומשעמם ולצאת בידיים מלאות 🧡

תלוי גם אם את יודעת מתי הביוץ, וזה תואם לתאריך ווסת אחרונה.

או שיכול להיות שההריון בעצם יותר צעיר.

עדיף לחכות קצת, או להיבדק מתוך ידיעה שיכול להיות שזה מוקדם מדי.