מה ששלחתי אני זה היה טרם פורסם מכתב הרבנים הזה האחרון...

https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=1518220635001079&id=609796752510143

"איננו צריכים להחמיר יותר מהוראות משרד הבריאות דווקא כאשר הדבר נוגע לענייני קודש. אם היתה הוראה של משרד הבריאות שלא לצאת מהבית – לא היינו מורים לצאת מהבית כדי להתפלל במניין.

אבל מכיוון שאין הוראה כזו, ולצורך אירועים מסויימים התירו התקהלויות של עד עשרה אנשים – כגון חתונות, וכד', אין כל סיבה שלא להתפלל בעשרה. ב'רמי לוי' התירו אפילו 100 אנשים בבת אחת, בשאר המקומות התירו עד עשרה, ואין סיבה להחמיר יותר ממשרד הבריאות"."

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/431000

הרבניים הראשיים גם אומרים דברים דומים

ולהתיר רק לאנשים מבוגרים שלא יסתדרו ללכת לסופרים

מתירים גם לאנשים לצאת מהבית לפארקים עם הילדים שלהם או בשביל להסתובב עם הכלב,

זה פחות חשוב מתפילה במניין?

ההנחיות היו לא לצאת מהבית סתם בשביל להסתובב, אבל כן מותר לצאת לצרכים חיוניים.

תפילה במניין לדעתי היא בהחלט צורך חיוני.

גם מקומות עבודה לא סגרו לגמרי, רק אמרו לצמצם ל 30% ולשמור על מרחק של שני מטר.

חוץ מזה

עד עכשיו ההנחיות היו בגדר המלצה, שמעתי עכשיו בחדשות שהולכים להפוך אותם לצו מחייב, ויהיה שם סעיף שמתיר להתפלל במניין.

ההנחיות של משרד הבריאות מספיק מחמירות,

לא מבין למה אנחנו צריכים להחמיר יותר מהם.

די מסכים עם מה שכתבת בסוף

למרות שלדעתי אם מתפללים רק 10 ובמרוויחים גדולים אז סיכוי נמוך מאוד שמישהו ידבק

כשיש גזירה מהגויים נגיד לא לקיים מצוות אז ישר כולם אומרים שזה ניסיון וצריך למסור את הנפש.

אבל כשזה יד ה' אז פתאום זה פיקוח נפש ומבטלים שיעורי תורה ומניינים (שעל פי האמונה שלכם הם דווקא מגינים עליכם...)

אם אתה מאמין שזה ניסיון ושעוסקים במצווה אינם ניזוקים אז אתה צריך לעמוד בניסיון שה' מטיל עליך... אם אתה לא אז זזה סימן שאתה לא באמת מאמין בדברים האלה(לפחות בתת מודע)

שהוא היה בכלא והיה שם סיר של צואה אז הוא לא יכל להתפלל והיה איתו אחיו ר' זושא ואחד מהם בכה שלא יכול להתפלל אז ענה לו השני- מי שאמר לנו להתפלל הוא גם מי שאמר לנו לא להתפלל במצב כזה. אז הם שמו ולקחו משם את הסיר ויכלו להתפלל. אז יהיה רצון שזה גם יהיה לנו! (שיסירו לנו את הסיר- הקורונה)

כשגוי רוצה למנוע מיהודי לשמור מצוות - וזה לא מסיבה רפואית וכדומה, זה סתם כדי שנפסיק,

פה השאלה היא האם אנחנו מקשיבים לבנאדם או לקב"ה - לכן שייך שזה ניסיון ולמסור נפש

אבל כשהסיבה היא רפואית , אין חילול ה' כי לשמור על עצמינו זה מצווה.

ואין שום ניסיון אם תסכן את עצמך כי זה לא רצון ה'

"כשגוי רוצה למנוע מיהודי לשמור מצוות - וזה לא מסיבה רפואית וכדומה, זה סתם כדי שנפסיק"

וכשה' מונע מכם אז זה לא כדי שתפסיקו?

כשזה מגיע מגוי אז אתה לא יודע בוודאות אם זה ניסיון מה' או לא כי זה יכול להגיע מהבחירה החופשית של הגוי, נגד רצון ה'.

אבל כשזה מגיע מה' ממש אז אתה צריך להיות בטוח שזה ניסיון מה' ולהמשיך כרגיל ולסמוך עליו שלא תיפגע.

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/20557

וכידוע לך מרבית יושבי בתי הכנסת בישראל, לא הקפידו *כלל* על ההנחיות בשבוע שעבר, גם מחוץ לבית הכנסת...

סטטיסטית, ביחס לגודלם באוכלוסיה שרובה הקפידה על ההנחיות ולא מגיעה כלל לבתי כנסת - הנתון הזה סביר למדי.

לדוגמה: בבית הכנסת כאן ביישוב עברו בשבוע האחרון ממגבות רגילות למגבות נייר.

אגב - ממוצאי פורים עברו פחות משבועיים...

אולי עוד קודם. בשבוע של פורים לא הייתי כאן. - בית המדרש

וגם בבתי כנסת אחרים יש פעמים רבות אולם קטן עכ"פ בימות החול.

למשל, אני מתפלל כאן ביישוב מדי יום,

ולא נתקלתי בבעיות במרווחים.

בתפילות שבת התפצלנו למספר מקומות ומניינים והיו מרווחים כנדרש + אלכוג'ל זמין.

החל מאתמול מתפללים ברחבה שליד בית הכנסת.

כנראה זה תלוי מאוד בגודל בית הכנסת ובמספר המתפללים בכל מניין.

באולם גדול, אפשר להכניס יותר מעשרה עם מרחקים ראויים.

ב. בנ"ד, כל מי שיתר על עשרה עולה לעזרת נשים.

אם יש יותר מעשרים, אפשר כבר להתפצל לשני מניינים.

אבל נשמע שממש ממש השקיעו אצלכם.

כידוע לך, האחריות על הכתפיים של בעלי הסמכות.

כמו שכתבתי, אלו שנדבקו, נדבקו בימים ובמקומות שנהגו כרגיל לחלוטין.

'כיכר' בדק: עיקר הנדבקים היו בבתי כנסת? - כיכר השבת

לכן כתבתי: כל מקרה לגופו. - בית המדרש

גם בסופרים באותם ימים לא הקפידו על כלום - בית המדרש

הוא גם החתך שתפס את ההנחיות באיחור.

באותה מידה אני מניח שגם בסופרים בחתך הזה נדבקו יותר מאשר בסופרים מחוצה לו.

כך שהציטוט שלך היה רלוונטי להנחיותיה הקודמות....

די ברור שמדובר בציבור שההנחיות פשוט לא עניינו אותו.

אני מכיר מקומות שהקפידו על ההנחיות ככל האפשר ולא נדבקו.

לכאורה זה תלוי מקומות והיה ראוי לו היה מתאפשר לבחון כל מקרה לגופו.

כולל בציבורים שהתפללו במניין ע"פ ההנחיות.

רק בציבורים שזלזלו בהנחיות העקומה עוד לא יורדת.

אני חושב שיש לך קשר אישי עם לפחות אחד מחברי מועצת הרה"ר

שחתמו על ההנחיות הללו. אתה מוזמן להבהיר לו את דעתך עליו.

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

גם לפעמים מדובר כבר בגוזלים ממש

הם רוצים לקיים מצווה
 

בגדול יש שתי גישות: אחת שאומרת שהמצווה היא רק סייג כשמתחשק לך לקחת את הביצים או הגוזלים, ואין עניין וחבל להציק לציפורים סתם ככה. הגישה השניה אומרת שיש עניין לקיים את המצווה כעניין בפני עצמו, גם אם לא מתחשק לך לאכול חביתה. בתוך הגישה השניה, יש כאלו שאומרים שמספיק לשלח את האם ולא צריך לקחת את הביצים

הלכה ג - האם מצווה לשלח את האם גם כשאין צורך בביצים | פרק טז - שילוח הקן | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

מחשבה שלי- לפעמים כבר אין לנו מה לעשות, כזה כבר התייאשנו, אתה מרגיש שזה כבר מעבר לך.

אתה כל כך עמוק בתוך, ואין לך שמץ אין יוצאים. באמת.

זה כמו כזה ייאוש עמוק, או פשוט שום שמץ מה לעשות.

ואז נשאר פשוט להגיד לה'- וואלה אני עשיתי את שלי, איפה אתה אבא?! כואב לי, איפה המקום שלך?

למה צריך את זה? בוא דבר.

וזה בא מהמקום הכי עמוק. וצועקים ''איההה'' איפה אתה אבא

.. אמנם ברכות התורה מסתמכות על פסוק מהתורה בפרשת האזינו.:

כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵאלֹהֵֽינוּ: (דברים פרק לב

את ברכת התורה בבוקר לפני עסק בתורה הוא מדאוריתא. לכן מי שספק אם ברך ברכת התורה (לא מדבר על עליה לתורה) , ספק דאוריתא לחומרא, ויברך רק את "אשר  בחר בנו". או שימתין לברכת אהבת עולם ויפטר בה

קראתי השתכנעתי

נחמד מאוד

(מוסיף בעריכה, אחרי בדיקה בכמה ספרים היום: יעויין כאן בשני העמודים הראשונים כנגד ראיותיו מברכות, וכאן כנגד ראייתו מנדרים)

הבית יוסף (בסימן קלט) מסביר על פי הראשונים שחזל תיקנו לברך תמיד כשקוראים בציבור (גם אם העולה בירך לעצמו רגע לפני כן) משום כבוד התורה

…כנראה כבוד התורה עולה על ספק ברכות להקל.

למשל שאם אין לוי הכהן עולה גם לשני ומברך שוב, למרות שהוא בירך את אותן ברכות לפני רגע

אז אני משער שלכן זה לא היה בשבילם ספק..

… במועד שני של גלויות גם הם לא לבטלה למרות

שמועד שני של גלויות כבר לא נחוץ מאז שלוח השנה קבוע ולא משתנה.

נפש החיים שער ב פרק יב

"והענין כי מלבד זה הצער שנעשה למעלה כשמקבל עונשו ביסורים רחמנא לצלן. אין ערוך ודמיון כלל זה הצער של מעלה נגד עוצם הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון רחמנא לצלן. כענין הבן יקיר שנתפתה ביינו ונפל לארץ ונשבר מפרקתו וגופו והוא מסוכן. והוא עצמו אינו מרגיש אז כלל סכנת נפשו. כמו שכתוב (משלי, כג) הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי. אמנם אביו לבו מתמרמר מאד על זה וכאשר הרופאים קשרו הנשברים והניחו רטי' ותחבושת מסמנים חריפים. והבן מר צורח על הכאב שלו מהסמנים החריפים האוכלים בשרו.

ועם כי אביו מצטער לצעקתו ורבות אנחותיו עתה. אין ערך כלל הצער של עתה נגד הצער והיגון הראשון שהיה לאביו בעת שנפל ושיבר עצמותיו אשר כמעט נתיאש מחייו אז.

כן ממש על זה האופן. הוא ענין העון רחמנא לצלן. שבעת שהאדם עושהו הוא גורם למעלה צער גדול ועצום לאין ערך. והאדם עצמו אינו מרגיש אז בזה כלל. ולא ידע כי בנפשו הוא. כי הוא נחשב אז כמת חס ושלום כמאמרם ז"ל (בר"פ מי שמתו) רשעים בחייהם קרויים מתים. ויש עוונות שעל ידיהם נפשו נכרתה חס ושלום לגמרי מהתקשרות חבל הקדושה. אבל הוא יתברך שמו אב הרחמן. כביכול בצרתו לו צער. ומרוב רחמיו וחסדיו יתברך שמו שולח לו יסורין אשר המה רטיה ותחבושת למרק עונו ואז האדם מרגיש כאב יסוריו ומצטער. ובזה מתעורר גם כן צער למעלה כנ"ל. אמנם אין ערוך כלל זה הצער נגד הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון חס ושלום. ולכן כשכל תכלית האדם לפניו יתברך שמו להסיר מעליו צערו. הוא רק על הצער של מעלה המשתתף עמו בצערו. ושב ומתחרט באמת על עונו שגרם על ידו הצער של מעלה. אז היסורין מסתלקין מעליו ולא עוד אלא שמודדין לו כמדתו וכופלין לו פרנסתו. נגד הב' מיני צער שגרם למעלה ועתה מתחרט על שניהם. זדונות מתהפכין לו לזכיות:"

תחילת פרק ה':
 

יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת לִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מ) "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אבותם וגו': 

ובמשנ"ב (או"ח ס' תקמ"ט, ס"ק א') אחרי שמצטט דברי הרמב"ם - מוסיף:

...ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן, כי אין העיקר התענית כמש"כ באנשי נינוה וירא ד' את מעשיהם ואמרו חז"ל את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא את מעשיהם ואין התענית אלא הכנה לתשובה לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר.

 ומ"מ אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד כי ימים אלו הם מ"ע מדברי הנביאים להתענות בהם וכמו שכתבנו למעלה:

יש דעות אחרות ובוודאי סותרות באופן גמור