אז..מציאות.

בס"ד

 

 

 

אני כבר כמה ימים בלי גישה לאינטרנט.

אחרי שקראתי ספר לפני שבועיים על הסכנות שבאינטרנט, של קובי לוי, ועל הדג החי או הנט, ומאוד הזדעזעתי, ופתאום הפלאפון שלי שבק חיים וגם המחשב,

ראיתי סימן משמים.

היום לא יכולתי כבר, אחרי שעברתי לפלאפון כשר, וניתקתי את הקו של החזיר, ניסיתי לבדוק אולי בכל זאת המחשב יפעל, למרות שבפעם האחרונה דפקתי עליו מרוב ייאוש והרסתי את הסיכוי הקטן שלו לפעול,

והסים בכלל מנותק, שבועיים וחצי הוא לא קיים,

ואני כמו טיפשה שהיא גם גיבורת -על מרוב אמונה, פשוט לא יכולתי היום, לא יכולתי בלי חדשות, בלי מוזיקה,

והדלקתי את המחשב, והכנסתי את הסין המת לנתב של המחשב הניח החבוט והישן,

ונדרתי לה' שאם המחשב ידלק אני אגיד מיד נשמת כל חי, והמחשב נדלק נגד כל הסיכויים.

ואז אמרתי מיד נשמת.

ואז ראיתי שאין אינטרנט, וכי מה חשבתי?

ובכל זאת נדרתי שוב , שאומר שוב נשמת כל חי.....

והאינטרנט עובד. עובדה אני כותבת כאן, הוכחה חיה.

אמרתי מיד נשמת כל חי, אחוזת התפעלות, ומיהרתי לבדוק איך יכול להיות, אינטרנט? הקו לא פעיל!! אני עדיין תוהה גם בדקות אלו איך זה פועל, מין הסתם שהקו עוד פעיל רק לא בדקתי אותו ואיכשהו נשארו לו כמה ימים לעבוד, ואלי הפקידה לא עשתה למרות הבקשה

א נ ע ר ף ולא על זה רציתי לדבר.

רציתי לדבר על אלוקים. התקרבתי אליו מאוד, מאוד, מאוד, בחודש אדר הזה. יש ספר שאני מחוברת אליו כמו חמצן, ובלעדיו אני עצובה , ממש ככה. אני הופכת להיות אדם שמח בחלקו ומאושר כשאני קוראת בו, ותמיד יש לי קשיים לקרוא בו, הזויים ומוזרים, אני רק מתחילה לדפדף בו ואני נדרמת או צריכה להתפנות אני נעשית צמאה וכל מיני צרות של היצר הרע ובכל זאת בכל זאת בכל זאת הצלחתי לקרוא בו, הוא כבר שבוע וחצי איתי ולמרות שאני קוראת בו כל יום - לא הספקתי לסיים אותו, כי כל משפט דורש התעמקות היצר שלי , היצר הרע שפעם המריד אותי נגד הבורא, ועכשיו כל משפט מחסיר פעימות ליבי וסותם לו את הפה המסריח והכופר, וזה כל כך כייף לי להיות ככה מותרת ספיקות, וזה נס עצום שקשה לי להסביר, 

 

קוראים לספר האמת היחידה חלק 1. הוא שחור ויש עליו תמונות של גוף האדם וחורבן הבית וכד'.

וכתוב שם הוכחות חותכות לקיום התורה,

חותכות גם את האפיקורס הכי גדול, מה שאני הייתי. בחורה חכמה שהופכת לאפיקורסית זה מסוכן ואף אחד לא הצליח להחזיר אותי בתשובה עד שנפל לידי הספר הזה וזה פשוט אילץ אותי לשנות תפיסה ולשנות הכל, הייתי אפיקורסית הכי מסוכנת כי האמנתי בה' רק לא בתורה שבעל פה והיו לי כל מיני עיוותים על התורה , הייתי לייצנית כל כך, וחשבתי שאני חכמה, והחזקתי מכשיר שהוא מבחינת חזיר ושקץ משוקץ ואני מעידה על עצמי שמאז שאין לי את המכשיר הלב שלי מתרפא ומשתמח וחכם הרבה יותר,

ואיכשהו אני מנסה להעביר פה בכמה מילים את האמת היחידה, כי ה' הוא אלוקים והוא אמת, והתורה אמת, וגם התורה שבעל פה!!!! והכל!!!!! הכל אמת אין לי ספיקות בכלל

 

ואכתוב כאן כמה מילים על אמת מתוקה זו:

 

קודם כל , אין כזה דבר שאלות אמיתיות באמונה. אמונה בבורא העולם נותן התורה הוא הדבר הפשוט ביותר בעולם. כל גרגיר חול, עלה עץ, כוכב בשמים, צורח שיש בורא לעולם ושאין קץ לחכמה שלו, וליכולת שלו, וכל ההסטוריה צורחת את האמת שאותו הבורא בחר בעמו ישראל התורה אצל הגויים היא הסטוריה, יציאת מצרים זה הסטוריה, ניסים גלויים שקרו לעם ישראל ידועים אצל כל הסטוריון חוקר באותם תקופות, שאלות באמונה זה בסך הכל תירוצים למה אני רוצה לחטוא, ההוכחות לאמונה כל כך פשוטות!

 

הוכחה ראשונה!!!!

 

המדענים גילו שיש בעולם חומרים שמתפוררים לאט והופכים לחומרים אחרים במשך זמן. אורניום הופך לאט לאט לעופרת, זה שעדיין יש אורניום בעולם ולא הכל הפך לעופרת מראה שהייתה התחלה לאורניום ושלא הכל הספיק להפוך לעופרת! אז הייתה התחלה לעולם, ולפי הוכחות החומרים גם הייתה התחלה כמו הזמן של התורה. 

דבר שני, המדענים תמיד כשמגלים משהו חדש בעולם ישר מחפשים מה התפקיד שלו בעולם, וזה מעיד שהם מאמינים שהעולם לא נברא סתם.. פעם עוד חשבו שהתוספתן סתם נברא, היום גם את זה גילו שזה בא עם תפקיד . ויש את האפיקורסים שאומרים אז מה זה מליוני שנות אור בין הכוכבים? ואנחנו יודעים שהשם ברא את הכוכבים כל כוכב עם האור שלו, "מבוגרים" כדי שיאירו מיד, וגם את העצים "זקנים" מוכנים עם פירות לאכילה, גם האדם נולד מבוגר, והעולם כולו נברא בצורה שתהיה קרקע פוריה לחיים על פני האדמה, הרי כוכבי אש באמת צריכים שנים כדי להיות כל כך הרבה, השם ברא אותם ביום אחד- "להאיר" על הארץ!!!! ברור שהעולם נברא מבושל, וההתחלה הייתה "מבוגרת".

 

תראו עוד הוכחה: כדור הארץ נמצא במרחק של 150.000.000 !!!! ק"מ מהשמש!!!!!!!!!! כן!!!! קצת יותר רחוק מהשמש- היינו קופאים. קצת יותר קרוב- הכדור הארץ היה נשרף, והכדור שלנו מסתובב סביב לציר שמשופע בעשרים ושלוש מעלות!זה גורם לעונות השנה, אם הציר היה ישר- היה בין הקטבים תמיד קיץ לוהט!!! וסמוך לקטבים קרחוני ענק! העולם היה לא ראוי לקיום בריות! 

 

אנחנו ובעלי החיים פולטים כל רגע דו תחמוצת הפחמן!העולם היה יכול להתמלא בגז הרעיל הזה! מה עשה השם ? ברא עצים ואת הים, העצים פולטים חמצן , ובולעים את הרעל שאנחנו פולטים, והים בולע גם כן, במידה ויש עודף גז באויר! ואם יש מחסור בגז הזה? הים פולט!!!!!!!

מי נתן שכל לים לבלוע כשיש יותר מידיי

לפלוט כשיש פחות מידיי

מי נתן שכל לים לא לעבור את הגבול הדמיוני על החוף????

כתוב בתורה גבול שמת בל יעבורון , הבריאה מוכעחה על קיום הבורא,

 

ובכלל, 

המשך..למי שרוצה להיכנס !מציאות.

בס"ד

 

משום מה הפסיק לי הירשרור הראשון ברורח נס הוא לא נמחק אלא נשלח אוטומטית, וכמו שאני מאמינה אין מיקרה בעולם אז..זה היה צריך לקרות? כן.

 

אני ממשיכה עם הוכחות לקיום התורה.

 

בדם שלך יש חומר שמיד כשהוא יוצא לאויר הוא מקריש, זה התפקיד שלו לשמור לך על הגוף שאם את נפצעת מיד הדם מפסיק.

איך בגוף הוא יודע לא להקריש?

 

הקיבה שלך מעכלת הכל- גם חומרים קשים מאוד מאוד מאודדדד

ואת עצמה היא לא מעכלת? את הדפנות בה שהן נמצאות בין המאכלים , בסבבה שלהן, רכות ועדינות!

אבל כשחיה מתה מתעכלת מיד גם קיבתה וזו הסיבה לסירחונה. וכנ"ל בני אדם...

 

"מבשרי אחזה אלוק".

 

ועכשיו נעבור לתורה. היטלר ימ"ש חשב שהטוב זה להרוג את כל היהודים. אש"ף בטוח שהטוב זה לזרוק אותנו לים. השכן החילוני שלי בטוח שאין יותר מוסרי מלתת לכל אחד לעשות כחפץ ליבו, והיושבים בכנסת בטוחים כל אחד בחוקיו וכל כת והמצאותיה, המוסר שלה וה"טוב " שלה. באירן הטוב שונה מהטוב בישראל, בהודו הטוב שונה מבאיראן, וכו'!

 

בורא העולם כתב לנו ספר הוראות, כי כל דבר שמישהו עשה שישמש אחרים זה טבעי מאוד שיהיו עליו הוראות יצרן איך להשתמש בו.

ובאמת הבורא הופיע חד פעמי בהסטוריה  בצורה כזו שאף בן אדם לא יוכל לפקפק בזה! את מאמינה שהיה מישהו שקראו לו נפוליון ? ששלט בצרפת? כן, למה? כי אלפי אנשים הכירו אותו פעם. והעבירו הלאה בספרי הסטוריה. זה נקרא מאורע הסטורי.

על מעמד הר סיני בו הופיע בורא העולם במראה נבואי כדי להודיע רצונו- העידו כל בני ישראל לכל בניהם! שהם עצמם ראו זאת! גם על זה ה ע י ד ו וגם על כל ניסים שקרו ביציאת מצרים, ובמשך 40 שנה במדבר, ( וגם ספרי ההסטוריה במצרים מספרים על 10 המכות מנקודת מבטם, כאילו הייתה מגיפת כינים ואחר כך מכת צפרדעים ללא הסבר וגם שהיאור הפך לדם ויש להם אחרי אלפי שנים נקודות מבט שזה היה כישופים, וכד', ויש הוכחות על הרבה דברים. אפילו הסטוריונים אפיקורסים נותרו פעורי פה מול ספר יהושוע כי כל המסעות והערים בדיוק ככה הכל קרה , או לדוגמא המגיפה המסתורית שמתו צבא שלם, ובתנך כתוב שהיה נס, וכו וכו וכו אלפי הוכחות שאפילו על הדולר כתוב באלוקים אנו בוטחים יש היום המון עדויות מהגויים עצמם על  אמיתות התורה )

 

ואיך יכול להיות שמישהו ימציא הסטוריה שמעל העולם מכל המקומות היהודים זוכרים מאב לבן את אותם המצוות, אלפי שנים כולל מסירות נפש?

45 דורות מבדילים ביננו למעמד הר סיני,זה לא כזה הרבה, מתוכם אלפיים שנות גלות שעדיין יושב לו הכותל המערבי עם ההסטוריה של בית המקדש...

 

יש אנשים שמכחישים שואה, ועבר רק 70 שנה בערך,  והשואה קרתה כי יש עדיין ניצולי שואה אז אנחנו מאמינים.....

הילדים של ניצולי השואה גם זוכרים...

אחרי 45 דורות יהיה העדויות והספרים למזכרת, ובטח שיקומו מכחישי שואה למיניהם.

 

אבל ההסטוריה כתובה!!!

 

והתורה עצמה- יש בה דברי חכמה שא"א לדעת לבד, כמו סימני הטהרה  של בעלי החיים, חז"ל אמרו שחוץ מ4 חיות עם סימן כשר אחד של טהרה אין עוד... מ איפה הביטחון?? ובאמת מדענים התאמצו מאוד למצוא עוד ולא מצאו עד היום...

 

אלפי שנים שאנחנו היהודים יודעים את זמן מולד הירח ...דיוק שהמדענים גילו רק לפני 20 שנה ...

 

היקף מעגל כתתוב כבר במלכים פז....וההסבר על החוסר דיוק של המעגל גם רשום שם..."וקוו שלושים באמה " יש שינוי בקרי כתיב: "וקוה" במקום "וקוו" (פסוק כג היקף המקדש ) ואם תחלק קו בקוה, כזה: קוה\קו בגימטריה 106\111 שזה יוצא 3\3.1415=0.95495 ( חשבון ההיקף הכתוב לחלק בחשבון ההיקף האמיתי)!! זה ההיקף המדוייק כתוב כבר בספר מלכים א'

 

 

ויש עוד מלא חוכמות התורה אינסוף..... מלא דוגמאות..

ובכלל- 

בתורה כתוב 10 דיברות שרק ככה העולם יתקיים, ברור שזה הבורא כתב את זהף ובכלל, איזה אינטרס יהיה לפלוני אלמוני להמציא תורה שמגבילה את עצמו במלא הגבלות? אפילו אחרי מעמד הר סיני עם ישראל למרות הידיעה שהשם קיים ושהתורה מהשמים , בכו למשפחותיהם ( בכו שהם לא יכולים לעשות עבירות לדוגמא עריות) 

 

חוץ מזה, היו נביאים אחר כך, והיו ניסים גלויים , ועד היום עם ישראל עדיין קיים וחי בנס למרות הרדיפות המוזרות עלינו.

 

כתוב בספר ויקרא: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם  וכו'"

הבטחה מפורשת מבורא העולם שהוא ימשיך לשמור עלינו תמיד.

התורה ניבאה לנו 1400 שנים מראש על הגלות, על החזרק  בתשובה, "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך וכו', ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה. אם יהיה נדחך בקצה השמים- משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך. והביאך  ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירישתה והיטיבך והרבך מאבותיך. ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלוקיך וכו' וכו'...( דברים ל' א-י) 

 

הנה תחזית מדוייקת להפליא על קיבוץ גלויות ואץ ישראל בימינו אנו אפילו אחרי כל הגזירות האינקוויזיציה השואה ואפילו אחרי שהארץ הייתה שוממה ( וגם על זה יש פסוקים שהארץ תהיה שוממה ולא תוציא פירות לגויים רק עם ישראל יוכלו להקים את ארץ ישראל ) והנה זה קרה, 

 

ומה זה הניסים העצומים שקרו לפני כמה שנים כשנפלו בארץ 39 טילים בדיוק כנגד ל"ט מלאכות שבת, שהייתה מחוללת, והיו ניסים גלויים רק אדם אחד מת והוא היה מחלל את השבת בפרהסיה להכעיס! וכתוב מלא עדויות לניסים מאז, הרי נהרסו מלא בתים ואדם אחד לא נפצע חוץ ממחלל השבת ההוא, וסדאם חוסיין כל הזמן התגאה שישרוף את כל גוש דן ובאמת הוא הצליח לפגוע טיל בול במחסני גז ובדיוק הייתה תקלה בגז מוזרה קצת לפני כן והעובדים סגרו את הגז כדי לבדוק מה הבעיה ו"בדיוק" אז נפל הטיל..

השם יכל גם שהטיל לא יפול בכלל, למה בכל זאת הוא נפל? כדי להראות שהוא שומר עלינו.

 

והטיל ההוא שנעצר על ספר תורה...

 

זה עדויות של חילונים!!!

 

וניסעם מהיום??? רק לא מזמן חיילים חילוניים מספרים איך רחל אימנו הצילה אותם ממוות , תבדקו באינטרנט ותמצאו.

 

ובכלל, מי שמקיים את התורה מוכיח על עצמו כמה הוא מאושר...........

 

טוב, כבר בוקר לילה טוב......חח

אה, ועוד משהו קטן..מציאות.

אני בעצמיי עשיתי סיאנס עם עיפרון והזמנת נשמה שנמצאת קרובה והעיפרון זז לי כל הזמן לבד בדיוק מדהים ומחריד, ואסור לעשות סיאנס ונדרתי לא לעשות יותר, ואני מעידה על עצמי כאפיקורסית לשעבר שלא האמינתי בנשמות כחוזרת בשאלה לשעבר שצחקה על זה- עד שראיתי את זה בעצמי, והתשובות היו אמיתיות להחריד ואני לא רוצה להרחיב בזה כי זה מפחיד.

 

 

אחותיהתברזל!

את מתוקה, באמת! באורות מה שנקרא...

שימי לב רק להמשיך להתחזק בשמחה, באהבה, בלי לחץ ולא לרוץ מהר מידי כי עלול להיגמר לך הכח ח"ו

מה שהצלחתי לראות (ואני קוראת סדרתית שלך...) את בן אדם קיצוני ואמיתי בטירוף! תשתמשי בזה, אבל גם בתכונות אחרות...

סליחה אם אני נשמעת כמו היצר הרע שלך או משהו קורץ

אוהבת ממש, חזקי ואמצי!

רק מעירהבת של השםאחרונה

א. יש קצת בעיה לבקש סימנים משמים לכל דבר

ב. יש ממש בעיה לנדור (צ"ל בלי נדר)

ג. עדיף שלא להגיד נשמת כל חי על כל דבר. בעיקרון זה מיועד לשבת ולהודיה על דברים משמעותיים.

 

הרבה הצלחה, חזקי ואמציחיוך

עדינות. (טריגר- שפה גסה)ריק סאנצ'ז

אני זקן חצוף. הם אומרים.

השמים פתוחים, קרועים, ואלוהי האהבה מדבר איתי. לחישות צורמות, נשפכות במהירות, שוטפות את אוזני החלודות. מילים קצרות. אותיות מעורבבות. 

אהבה חלש חרא קטן אלוהים קיבלתי למה כעס חרטה תנסה חלש חלשים כולם אתה אני -

המוח הזה מלא להתפקע כשהם רצות בו, צורחות בו את שתיקתם. בי. אני מנסה לעכל ולא לקרוס. לספוג הכל אל עצמותי השבריריות, הסדוקות ממילא.

 

ילד טיפש. הם אומרים.

אני שומע אותם, לא שומע לא רוצה לשמוע , הראש שלי מתפוצץ בקרוב על כל המועדון אם לא יקרה, האותיות הארורות ממשיכות לנשוך בראשי כל פיסת היגיון – 

אנחנו איפה לישון חרא לקום לעזוב מקולקל מאוד אלוהים ימלא חסרון שרפ-

 

גוזל מסכן, היא אמרה.

והנה גם היא בראשי המחורבן, אהובה קטנה, שדה, שטן גדול שכמותה, מילותיה יורקות לתוך עיני, נושכות את צווארי בלי רחמים.

אני יודע שצריך להחזיק מעמד, אבל הפעם זה חזק מדי, ברוטלי, אלים, חשוף. כל הגוף שלי רועד ומוחי מלא באור מסנוור ורותח מצירופי לשון

מתוך כל הרעש, קול שקט לחש בצלילות מתוק להחליא

בדיוק כמו פעם.

 

****

 

הוא הצמיד יד במיומנות לצווארו, אבל כל מי שראה את הגופה הזאת ידע שלא יהיה דופק. הוא סימן לפרמדיק השני שנאנח.

שאלוהים יעזור לנוער של היום. הוא קם והתרחק מהזירה, מפנה בקבוקי אלכוהול בדרכו.

 

למות זה כואב?זכרושיצאנולרקוד

"למות זה כואב?!"

דבר לא הכין אותה לשאלה הזאת, שאלה שניבטה מתוך עיניו של ילד קטן ותכול עיניים, הילד שלה.

"אמא, למות זה כואב?!" הוא שאל בשנית כשראה שהיא לא עונה.

היא הביטה בו, ילד בן חמש בסך הכל שכבר עבר כל כך הרבה בחייו הקצרים.

שוכב לו במיטתו בבית החולים, מלופף צינורות מכל עבר. מחלת הסרטן שקיננה זמן רב בגופו החלה לתקוף בעוצמה לפני כחודש, זה החל עם כאבים חוזרים ונשנים שחזרו על עצמם יום אחרי יום ונפתרו על ידי רופא המשפחה ב"זאת רק שפעת קלה" עם המלצה למנוחה ואקמולי.

אך ליבה - לב אם אמר לי כי משהו רוחש מתחת לפני השטח ורק מחכה לשעתו לפרוץ באחת לחייהם. אפילו היא לא האמינה כמה שהיא צדקה.

זה החל בהקאות בלתי פוסקות באמצע הלילה, תמר העירה אותה בצעקות "אמא, מלאכי לא נושם" כשהגיעה לחדרו ראתה אותה מתבוסס בשלולית קיא, כחול כולו וכמעט לא נושם.

תוך כדי שהיא צועקת לתמר להתקשר לאמבולנס היא החלה לבצע בו החייאה.

האמבולנס הגיע ביללת סירנה מבשרת רעות. היא ראתה את הפראמדיקים שועטים אל הבית וצעקה אליהם "הוא לא נושם, מלאכי לא נושם" הם החלו לבצע בו החייאה מסיבית תוך כדי שהם מכניסים אותו לאמבולנס ומשם הם נסעו לבית החולים.

ועתה כבר שלשה חודשים שהם כאן, נעים בין תקווה לייאוש ושאלה אחת של ילד קטן ששואל על כל העולם, שואל על הצדק ועל אלוהים, על נסתרות ועל לבטים, ילד קטן שמחפש תשובות לשאלות שאין להם תשובה.

היא אגרה את אחרון כחותיה וענתה לו: "כשמתים חוזרים להתחלה, חוזרים למקור אל אבא שמלטף ומגונן עליך, מגיעים לעולם שאין בו כאב רוע או הסתר מגיעים לעולם שבו הכל נפלא וזוהר."

הוא הביט בה, דמעות נוצצות בזוית עיניו וכשלחש לה "אני אוהב אותך אמא, אני אתגעגע אליך" ידעה היא שאלו רגעיו האחרונים.

כשרכנה לנשק אותו בפעם האחרונה כבר היה מאוחר מידי.

ילד קטן עצם את עיניו בפעם האחרונה כששאלתו מוסיפה עוד להדהד בחלל

עולה וצוברת תאוצה משל הייתה כציפור כנף שאין לה סוף ואין לה התחלה

"למות זה כואב?"


 

 

 

 

 

וואי זה כאברץ-הולך
אתה כותב כל כך נוגע
פשוט לבכותארץ השוקולד
כתוב כה יפה ונוגע
יפיפה.אני הנני כאינניאחרונה
נאלמתי דומיה.
שאלה לי אל המושכים בעטם (ובזמנם)צדיק יסוד עלום
1. האם הטקסטים שכתבתם בחייכם מלווים אתכם? האם יש משפטים שכתבתם והולכים איתכם?


2. האם יש סיפורים / שירים / דמויות שהרגשתם שהגעתם בהם למסקנה משמעותית? או דמות שכתבתם ואתם חושבים עליה?


3. האם אתם מבדילים בין שירים/טקסטים "חזקים" (=במובן של עוצמה רגשית) לבין שירים/טקסטים "עמוקים" (=במובן הזה שנגעתם בהם בנקודה משמעותית, או זיקקתם כאב או רצון והבלטתם אותו... או שיר עם מסר וכו')

וואוימח שם עראפת
1. כן. אני זוכר הרבה מהטקסטים שלי, גם אם לא את כל מה שכתוב בהם. יש משפטים שהולכים איתי, יש שיר שכתבתי ולא הבנתי למה, ואני מרגיש שהוא ממש מדבר על איך שאני עכשיו.(כתבתנ אותו לפני איזה שנתיים..)


2. חדמ"ש.


3. לא ממש...

וואו, איזה שאלות....תמימלה..?

1. ברור, מאוד. מחשבות מה מי שאני כותבת עליו היה עושה בסיטואציה מסויימת שקוראת או איך הוא היה מגיב אם היה רואה אותי עושה את זה... וגם הסתכלות יותר רחבה על דברים, הבנה שלא הכל שחור או לבן ויש עוד צדדים לכל דבר...

2. אני כותבת כבר בערך ארבע שנים על אותן דמויות אז הן גדלות יחד איתי כזה... יש דברים שכתבתי לפני שלוש שנים שאני לא מסוגלת לקרוא כי זה ממש לא אני עכשיו אבל זה כן אני של פעם...

כששואלים אותי על מה אני כותבת אני עונה שעל עצמי כי גם אם זה לא השם שלי שם-עדיין אני כותבת את החיים שלי, הרצונות, החוויות, הפחדים... לכן אני לא מסיימת סיפורים, סוג של כל עוד החיים שלי ברוך ה' ממשיכים-גם הדמויות ימשיכו לחיות...

3. האמת שלא לגמרי הבנתי את השאלה אז כאילו, כנראה שלא...😅

/.אברהם א

מה שמלווה אותי הוא מה שמלווה את הכתיבה שלי. הכאב ממנו אני ניזון בשביל המשמעות.

המילים השונות כמו כן המסקנות - מתחלפות כל הזמן.

^מזדהה עם זהתמהון לבב
(משרבט בעטי הרבה ולרוב במבנה שבור. מתוך כאב או בעתות רצון)
הוי הזמןבין הבור למיםאחרונה

א. לפני שנים, כשהכתיבה הייתה לי מזור אקוטי, הייתי זוכרת כל אות וכל שורה משיר, הייתי משננת אותם כאילו היו תפילה או לחש. לאט שכחתי אותם, כעת לא יכולה לצטט שיר אחד בעל פה או לזכור מהיכן נלקחה שורה. הם עדיין עשויים ללוות אותי.

ב. פעם בעקבות שיתופי פרוזה כאן בפורום החלטתי להתנסות בכתיבת ספר, למעשה כתבתי ארבעה פרקים בלבד, אך הדמויות תפסו אותי כה חזק שחלמתי עליהם תקופה ארוכה. רק בדיעבד של כמה שנים יכולתי לזהות כי את סיפור חיי כתבתי אז אל תוך דמויות אחרות. (מדהים כמה עיוורים אל ההווה אנחנו עשויים להיות)

ג. שיר או טקסט שיש בו חוזק ועמקות יחד הוא כזה שמתנגן ומנגן באותו הניגון של מה שהוא מתאר ומספר. אצל חלק עצם היכולת להלום עד כדי כך זו ההשתאות, למשל גרוסמן או גורי שהמוזיקה של שיריו עקובה מדם. ואצל כותבים כמו צייטלין, אליעזר שטיינמן, בובר ועוד שאיני זוכרת, זו ההארה שהם מצליחים לנבא מתוך ההלימה הזו של התרוממות רוח, שברון לב, השתנקות, השתוקקות, אהבה.


נ.ב. תחושה של עניתי אבל לא על השאלות שנשאלתי עליהן

איך זה נראה מהצד השניתמימלה..?

אני כותבת הרבה סיפורים ואוהבת את זה מאוד, מרגישה שאני מצליחה לראות את העולם גם מזווית שונה וזה עוזר לי גם בחיים עצמם...

היום חשבתי על זה ותהיתי איך מרגיש האדם הפוגע...

איך שאני רואה את זה הרבה פעמים יש את הטוב, יש את הרע ויש את המנוצל על ידי הרע, זה שבטוחים עד כמעט סוף הסיפור שהוא בצד הרע ואז מבינים שהוא עשה דברים רעים מחוסר ברירה או כאלו... אז את זה אני יודעת לכתוב אבל את הרע-לא ומעניין אותי אם מישהו יודע לכתוב אותו, למה הוא עושה את זה, אם הוא מבין שזה רע או לא, זה גם מתנגש לי קצת עם הידיעה שבאדם יש טוב ורע ואין דבר כזה רע מוחלט...

קיצור, אם יש למישהו משהו להגיב-אשמח מאוד🙏

יש כמה סוגים של אנשים רעים בכתיבהצדיק יסוד עלום

1. אידיאולוגים - לצורך העניין הם אנשים שהיו רוצים להיות טובים או אפילו מאמינים בעצמם בשכל שהם טובים, ומכוח זה הם פוגעים באחר ומגלמים את הרע. אם תשכנעי אותם בשכל שמה שהם עושים הוא רע הם יחזרו בהם


2. קונפליקט פסיכולוגי - מהדוגמאות הקלות, של ילדה שמציקה לילדה אחרת מתוך רגשי קנאה, ועד לדברים פתולוגיים, כמו למשל אדם שפוגע באחרים כי הוא משחזר טראומת ילדות שהיו פוגעים בו (קפטן קניט למשל, מהספרים של רובין הוב).


3. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A9_%D7%94%D7%90%D7%A4%D7%9C?wprov=sfla1 - בעיניי אולי לזה התכוונת, ובאמת קשה קצת לכתוב דמויות כאלה כי הן מאוד לא מעוררות הזדהות. הרוע שבהם מגיע מתוך משהו באמת לא אנושי. (פסיכופתיה נרקיסיזם ומקיוואליזם).


4. חולשת אופי - בעיניי זה הכי מעניין. נרקומן שבשביל המנה הבאה מוכר את אמא שלו;

אדם תאוותן שעושה דברים אסורים בידיעה שהם אסורים כי הוא לא מצליח להשתלט על עצמו;

בעל מכה שמרגיש רגשות אשם נוראיים אחרי כל פעם שהוא מכה ולכן הולך לשתות בשביל להעניש את עצמו...

זה מעגלים של הרס עצמי, אבל שם יש יכולת לעורר הזדהות, גם אם לדעת עדיין להוקיע את זה.  

ממש מעניינת החלוקה שלך..מוריה.

הסוג הראשון לא בטוחה שהבנתי  למה אתה מתכוון.. לאנשים שבאמת מחפשים את הטוב אבל פשוט טועים? או לאנשים שזה לדעתי רוב ה''רעים'' (חוץ מהפתולוגיים שהם אין להם בעיה לייצג את הרע ורע בעיניהם זה ממש סבבה) שמחפשים לעצמם תירוצים.. ואז זה יכול להיראות אדם שמחפש הכי להיות צדיק ופשוט טועה בדרך.. אגב רוב הפעמים זה גם מה שהאדם יחשוב, כדי לא לחיות בדיסוננס קוגניטיבי..

ולגבי סוג 4 כשמדובר בהתמכרויות זה מסתדר לי- נגיד מעגל של בעל שמכה מתוך שכרות או סמים, מתפקח, מתייסר ברגשות אשמה ואז הולך לשתות שוב כדי לשכוח.. אדם כזה באיזשהו מקום אין לו שליטה על עצמו..

בעל מכה כשהוא פיקח לדעתי פחות ירגיש רגשות אשם.. לא כי הוא רע מוחלט אלא שוב כי קשה מאד לחיות עם כזה דיסוננס קוגניטיבי בין המעשים לערכים.. לדעתי עם הזמן אדם כזה מצדיק במידת מה את המעשים שלו.. או כי הוא מסכן ואין לו ברירה או כי היא אשמה וכאלה..

הסוג הראשון ממש נפוץ לדעתיצדיק יסוד עלוםאחרונה

במובן הכי פשוט - כל הספרות השוביניסטית / פטריארכלית, שבה משדכים אישה לגבר ממעמד עשיר חרף רצונה - אם זה ספר פמיניסטי (נניח "גאווה ודעה קדומה") - הדמות ה"רשעה" שם פועלת פשוט מהצדק תרבותי.


אבא פטריארכלי ששולח את הילד שלו לפנימייה כי הוא לא נוהג לפי חוקי נימוס או משהו - פשוט מתנהג כמו שנהוג תרבותית.


אגב, דמויות כאלו יכולות להיות מעניינות במיוחד, כי יש להן פער שהן לא מצליחות לגשר בין המוסכמות לבין המצפון שלהן. הם כל הזמן ישכנעו את עצמם שזה בסדר, שכך צודק, "מה, הם לא יקבלו חינוך?"

-


עולים לי עוד נבלים מהסוג הראשון... בהרבה סדרות וסרטים שראיתי או ספרים שקראתי הרשעות שלהם מתבססת גם על זה

(דוגמה מובהקת - רסקולניקוב מהחטא ועונשו רוצח אישה זקנה כי הוא מגיע למסקנה אידיאולוגית שמותר להרוג אותה, אבל דוסטוייבסקי הגדיר את קווי הדמות שלו כ"אדם שיכול היה להיות צדיק גמור")

אוקיי, מעניין ממש...תמימלה..?

אני חושבת שדיברתי על השלישי או הרביעי... כאילו בשלישי אין לאדם ממש בחירה כי זו פשוט מחלת נפש ואני ברוך ה' לא ממש מכירה את זה...

ברביעי כאילו זה משהו שאני מזדהה איתו מלכתחילה רק ביותר קיצוני נקרא לזה...

מציע לחפש את הסיפורארץ השוקולד

"כיפה אדומה - הסיפור האמיתי"

זה עוד יותר מעלה את השאלה האם הבנאדם(או הזאב😅)תמימלה..?
מבין שהיא עשה דבר לא טוב ומנסה להכחיש את זה כדי שלא יעלו עליו או שהוא בכלל לא מבין שזה לא טוב והוא בטוח שמדובר בחסד שהוא עשה...
..מוריה.

רוב הספרים העלילתיים והסרטים שאני מכירה באמת לא מציגים את הדמות הרעה כדמות שאפשר להבין אותה איכשהו, שלא לדבר על הזדהות.. בהרבה סרטי דיסני דומים יש את דמות הנבל שזה דמות באמת שהיא פשוט רוע טהור..

הרבה יותר קל לכתוב ככה, קשה לכתוב על רע אנושי כמשהו קרוב ללב, כי הוא לא.. יותר קל לעשות את זה דיכוטומי ומוחלט, יש אותנו הטובים, ויש את הם הרעים וזה סוג אנשים אחר...


במציאות מעבר לדיסני, חושבת שיש מקרים פתולוגיים של הפרעות אישיות (מרקסיזם, אנטי חברתית..) ואז באמת זה רוע מוחלט ואנשים שהתפיסה שלהם את הרע והטוב היא אחרת משלנו.. שם יותר אפשר לראות ''רוע מוחלט'' ז''א אנשים שיודעים שהם הרע ולא אכפת להם מזה והם לא מתחרטים.. זה מיעוט של אנשים, רוב האנשים שעושים דברים רעים אם לחשוב איך הם נראים בפנים, לדעתי אין שם תחושה של זדוניות או דווקא כדרך חיים (במקרים ספציפיים אולי כן, כמו כולנו) בבחירה להיות גנב נגיד זה לא כי אני רוצה להיות רע ולא אכפת לי, זה כי למה לא, והרבה להפוך חיסרון לאידיאל..

אם לחשוב על הספרים שקראתי שדמות הרע שם כן היתה אנושית, חושבת שבאמת זה התנהלות רגילה של אדם שחי את חייו וזה הרגילות.. יש את מי שנולד לזה (שכונות מצוקה וכאלה), יש את מי שנפגע ונוצרה טראומה, יש את מי שזו הדרך היעילה שהוא מצא להתמודד (לא להתמודד) עם החולשות שלו.. אבל בסה''כ אני חושבת שכולם חיים עם עצמם די כמו אנשים רגילים, מקבלים החלטות כמו אנשים רגילים, רק שאיכשהו בדרך היתה סטיה בכיוון של קבלת ההחלטות..


נקודה חשובה בעיני היא זה שלדעתי רוב האנשים חיים יחסית בטוב עם המצפון שלהם. אבל לא כי הם רעים במקור אלא כי הנפש לא יכולה לשאת את זה שהאדם פועל בניגוד מוחלט לערכים ולאמונות שלו על החיים, מה שנקרא- דיסוננס קוגניטיבי. ברגע שיש כזה דיסוננס האדם מתאים או את המעשים לערכים, או את הערכים למעשים.. באיזשהו מידה כן? יכול להיות רגעים שאדם עם מצפון, קורה לכולם.. אבל שהדרך חיים מנוגדת לאמונה זה לא אפשרי לשאת את זה בשפיות..

משתפת משהו שכתבתיטאטע מלך העולם

אממ זה קשור לתקופה יותר של פרשת נוח אבל בפועל נוגע בכל תקופה בחיים.

 

האם אני עושה את הדבר הנכון?

בינתיים בפנים אני מחזיק מעמד.

יודע שבינתיים אני בטוח,

אבל מרגיש פספוס.

אולי זה טוב לצאת קצת.

לראות, להסתובב, לדעת,

להרגיש.

אתה יודע?

לא מזמן שמעתי קול שאמר

“!יהודי, צא מן התיבה”

זאת הייתה צעקה.

צעקה מעומק הלב.

צעקה שקוראת לך,

ולא נותנת לך להישאר אדיש.

צעקה שישר קמת ועשית

זה אתה שצועק.

מתוך תוכך.

יודע שאתה חייב להתחיל.

להתחיל בלצאת מהתיבה.

חומר גלםריק סאנצ'ז

הם חושבים שהוא משוגע מטומטם.

כמו הילד החרדי הזה, שתמיד עובר לידם כשהם היו הולכים לבית ספר. היה לו פרצוף מכוער וכל הזמן כולם היו נחמדים אליו.

הם חושבים בטח שהוא מטומטם  בדיוק ככה. הוא הבין את הדבר זה אתמול בארוחת ערב. כשאמא שמה לו את החביתה מקושקשת הזאת בצלחת.

אז הוא החליט לשאול אותה פשוט אם הוא מפגר כמו הילד הזה שכל היום צורח בחוץ. ואמא היא חייכה כאילו זה מצחיק אותה ואמרה "כמובן שלא". אבל הוא הרגיש שהיא משקרת. בטח שהיא תגיד את זה, שהוא לא ידע שהוא מפגר. היא רוצה שהוא יחייך ולא ידע כלום

 

אבל אולי הוא מפגר, אבל הוא שם לב, בכל מקום הם חושבים שהוא אוטיסט עם בעיות.

אפילו כשחבר שלו בצהריים צעק עליו זה עדיין היה ממש הגיוני. הוא הבין מיד. זה סתם, בטח המורה דיברה עם כל הכיתה בתחילת שנה וביקשה מהילדים האלה להתייחס אליו כאילו שהוא רגיל.  זה קצת היה לו עצוב אבל הוא שמח שהוא הבין את זה.

פעם הוא ראה סרט על ילד שהיה חייב לברוח מהבית ולצאת למסע כדי להציל את העולם. אולי הוא לא יכול להציל את העולם כי הוא בכלל לא קוסם. אבל נמאס לו שכולם חושבים שהוא מפגר. אז הוא לקח הבוקר את התיק שלו שם את המחברת שאבא הביא לו ליום הולדת והלך משם.

 

הוא לא היה בטוח לאן ללכת אבל קודם כל צריך להתרחק מכל האנשים שמכירים אותו כבר. אז הוא החליט לעלות על הרכבת למרות שלא היה לו עדיין רב קו.

הוא התיישב ליד החלון והסתכל איך שהעולם בחוץ זז כל כך מהר. לפעמים אי אפשר לגמרי להבין מה רואים, כשהרכבת ממש נוסעת מהר.

 

***

הוא הרגיש יד נוגעת בו ופקח את העיניים מייד. 

"ילד, זה תחנה אחרונה" כנראה זה הנהג.

הוא הרים את הראש, הכל היה חשוך כבר  "כן – אני " הוא רצה להסביר לנהג הכל.

הנהג הסתכל עליו ואז אמר בקול שקט ועיניים גדולות "הכל בסדר ילד?"

חרא. פעם הוא שמע את אמא אומרת את המילה הזאת. אז חרא. הנהג הזה הבין שהוא מפגר והוא הולך להחזיר אותו הביתה.

"כן , אני מסתדר" הוא אמר בקול הכי חק שהצליח, שלא ישים לב אליו, ויצא בנחישות מהרכבת אל הרחוב החשוך.

 

 

 

--

אשמח לביקורות, כמו הכותרת גם הטקסט והתוכן מאוד גולמיים

ביקורת?אני הנני כאינני

קודם כל המשך בבקשה...

...רחל יהודייה בדם

נוגע ומרתק.

תמשיך לכתוב.

זה מעורר בי חרדהימח שם עראפת
בבקשה תכתוב המשך מרגיע..
גולםריק סאנצ'זאחרונה

הרחוב היה ממש ריק וזה היה קצת מפחיד, כי אתה מרגיש לבד. 

 

לפעמים יש דברים שהם פשוט מפחידים אותך, כמו להיות לבד בחושך, שאפילו שחושך לך יכול לעשות כלום, אתה מרגיש שאתה מפחד.

אבל הוא ידע את זה כשהוא ברח לבד, שיהיה מפחיד, ושמה שבטוח- זה שעכשיו הוא לא חוזר רק בגלל שהוא קצת מפחד. ממש לא.

הוא פשוט צעד בלי לחשוב לאן, מסתכל ימינה ושמאלה כל הזמן, בכל זאת, הסמטא הזאת די מפחידה.

 

יללה של כלב נשמעה מרחוק, והוא מיד עצר והרגיש את נשימתו נעתקת. הכוונה שהוא נבהל ממש. הוא חושב שהכלב היה די רחוק, אבל הוא באמת לא יכול להמשיך ללכת כל הלילה. צריך למצוא מקום לנוח בו.

התחיל לכאוב לו הרגליים כבר מרוב הליכה, אז הוא פשוט נכנס לאחד הבניינים והתיישב ברצפה של הלובי, נשען על הקיר ליד המעלית.

היה קצת קר, והוא חיבק את הברכיים שלו. היללה של הכלב שוב נשמעה קרוב יותר.

הוא בלע את הרוק שלו ונצמד לפינה של הקיר, שגם היה קפוא, אז הוא חיבק את עצמו חזק וניסה לא לרעוד.

הוא התחיל לפחד פתאום. זה היה ממש מטופש לברוח, אז מה אם הם חושבים שהוא מפגר? מה זה יעזור עכשיו הוא פשוט ישב פה עד שהוא ימות מרוב שקר לו. הכלב ילל שוב, קרוב יותר.

הידיים שלו התחילו לרעוד גם, והוא בכלל לא יודע כבר אם זה בגלל שקר או בגלל שהוא מפחד שהוא ימות ומהכלב הזה.

אז הוא ניסה חזק לא לבכות וטמן את ראשו בין הרגליים. הוא צריך לחשוב רק בגלל מה הוא ברח וזהו. לא רוצה שיחשבו שהוא מפגר. לכן הוא ברח.

אבל זה לא ממש עזר , הלב שלו התחיל לדפוק ממש חזק, ובעיניים שלו משהו רטוב ומלוח התחיל לטשטש את הראיה.

 

"הו, אלוהים" הוא שמע פתאום מישהי והרים את ראשו, הוא נשך שפתיים וניסה להיראות כאילו הכל בסדר. כאילו שהיא לא תראה שהוא רועד מקור ובוכה.

אישה מבוגרת עמדה שם והסתכלה עליו במבט מבוהל "ילד אתה בסדר?"

הוא רצה להגיד לה שהכל בסדר ושתעזוב אותו ושהוא מפחד שהוא ימות עכשיו ושקר לו ושהוא ברח מכולם בגלל שהם חושבים שהוא מפגר ושאמא שלו – 

אבל הוא פשוט בכה. בכה כמו תינוקת קטנה ומטומטמת.

הוא בכה ובכה והאישה הציעה לו לבוא לישון למעלה בבית שלה ומחר הם ימצאו את ההורים שלו , והוא עדיין בכה, 

והוא לא הצליח להירגע גם כשהיא הרימה אותו לאט ועלתה איתו במדרגות, הוא נתן לכל הגוף שלו להיות זרוק ולבכות.

בסדר אז מה אם היא הבינה שהוא מפגר. אולי הוא באמת מפגר אם ככה הוא בוכה.

הגיג של נסיעה בגשםבין הבור למים

הַמַּגָּבִים חוֹרְקִים אֲהוּבִי

הַמַּיִם שׁוֹקְקִים מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל

נִקְוִים אֶל שְׁקָעִים שֶׁהתרנוּ

וְגַם אֶל הָעֵמֶק בְּנִקְבַּת הַבַּיִת.


 

לוּן וָשׁוּב וְנוּם עָצוּב וְנוּחַ,

שְׁמֹט כְּנָפַיִם

כְּתֹף אַדֶּרֶת אֶל בִּכְיָה.

הַמֵּצַח הַנּוֹקֶפֶת הַנִּפְקַחַת אֶל הָאַיִן

מִן הַשָּׂם הוֹמָה.


 

 

 

 

...רחל יהודייה בדם
שפה גבוהה
^^^זיויקאחרונה
סדר מחדשאני הנני כאינני

למילים יש משחק מיוחד

הן יודעות להעלם כשאין אף אחד

ובמקום לעזור להפנים

משנות את סדרן ועומדות בצפנים


הלב מתבונן מהצד

מחפש בַטירוף מעט כאוס לבד

רק ביחד הוא פועם כרגיל

ובשאר כל הזמן לא שקט בעליל


איך הכל רק נהיה מתוסבך

לקמט את הכל ולקלוע לפח

אך יש אור שעולה בין שורות

תווים הוא טווה ומתחיל שוב לפרוט


זו סמפוניה בכלל לא מוכרת

קצת כינור ופסנתר, גיטרה בס וקאנון

לא סיפרו לי על דרך אחרת

ו-נו... בכל מקרה לא היה לי תיכנון.

...רחל יהודייה בדםאחרונה

מעניין.

מרגיש עמוק

מנסה לרדת לעומק 

אולי יעניין אותך