מעבר לזה,

חשוב לומר שבמצב של חרדה אינטנסיבית כפי שקורה עכשיו לרוב העולם,

ובמצב של מצוקה,

ואי ודאות

ופחד ובהלה

המנגנון האנושי רוצה לברוח.

לברוח מהקושי,

לברוח מהמצוקה,

לברוח מהכאב,

לברוח מהפחד.

והבריחה הזו מסוכנת מאוד מאוד

לכן חשוב לשים אותה על השולחן ולא לטאטא אותה מתחת לשטיח.

הבריחה הזו יכולה לקרות לאנשים רבים בדמות התמכרות זו או אחרת,

בדמות נפילה זו או אחרת

וחייב, חייב (!) לעצור אותה בזמן, לפני שזה כבר כמעט בלתי אפשרי.

בין אם זה התמכרויות לאוכל - שאנשים פשוט אוכלים ממצוקה רגשית או חששות,

בין אם זה בריחה לסמים ח"ו,

לאלכוהול,

לפורנוגרפיה,

לבגידות,

לקשרים אסורים במחשבה/דיבור/התכתבות/מעשה,

לריגושים אסורים,

או כל בריחה אחרת שאולי נדמית כמו "כיף" והנאה רגעית - אבל שם זה מסתיים!!! ברגע!

אח"כ יש שבר מאוד גדול,

גם של האדם עצמו

גם של אשתו/האיש שלה

גם של המוסר שלו/ה

גם של כל אחד ואחת מהילדים, והנכדים וכל הדורות

וגם של הכל יחד.

שום "הנאה" רגעית לא שווה שבר וחורבן גדולים כאלה.

שום "הנאה" רגעית לא שווה שהבן שלך או הבת שלך יסתכלו עליך (לא עליך חלילה פותח השרשור, רק צורת ביטוי שמכוונת לכולנו כמובן!) יום אחד בעיניים דומעות ולב שבור ויגידו

"אבל אבא, אבא שלי, למה?!

אבל אמא, אמא שלי! למה?!

שום ריגוש אסור לא שווה את הנפש המרוסקת ושבירת האמון של אשתך/אישך

את השבר של הנשמה שלך עצמך, של הערכים שלך, של המוסר שלך.

לא סתם יש 3 עבירות של יהרג ובל יעבור, שאחת מהן היא גילוי עריות שלא נדע.

חייבים להבין את המצוקה הקיומית שהעולם כולו שרוי בא,

לעצור שנייה ולנשום

לעצור את הסחרור המטורף הזה

להבין מה באמת באמת חשוב וטוב - ולהתקרב אליו, ולקרב אותו קרוב קרוב וחזק חזק ללב שלנו

ולהבין גם מה באמת רע ולא טוב בחיים שלנו - ולהתרחק ממנו כמו מאש.

להבין שכולנו בעצם בסוג של אבל עכשיו.

אבל על המציאות שהכרנו ונעלמה.

אבל על הודאות שהכרנו שהתחלפה לה בחוסר ודאות.

אבל על החופש, השיחרור, הכיף, וכו'

וכמו בכל שלב של אבל,

עוברים את שלב ההכחשה - זה לא באמת קורה!

המיקוח - לנסות לראות אולי כן? ואולי את זה כן? ואולי בעצם... וכו'

הכעס

העצב/הדיכאון

ורק אז - ההשלמה והחזרה לחיים.

כאשר הבריחה היא עוד בשלב ההכחשה והמיקוח.

מנסים כמה שאפשר לברוח מהמציאות,

כי קשה קשה כ"כ קשה להכיל אותה!!!

אבל אחים שלי!

אנחנו חייבים להכיל אותה!

אנחנו חייבים להילחם חזרה!

בשביל עצמנו

בשביל כל היקרים לנו

בשביל האמת

בשביל כל מה שטוב וטהור ונכון בעוחלם הזה

בשביל הנפש הטהורה של הילדים שלנו

בשביל עצמנו.

להילחם!

ויש לנו, לכולנו, לכל אחד ולכל אחת מאיתנו את הכוחות להילחם בזה!

ואם כבר חייבים לברוח -

אז שזה יסתכם מקסיצום בשינה, או סרט מצחיק, או מופע סטנדאפ,

או ריקוד, מוזיקה, אמבטיה חמה, שיחה טובה, לפרוק כאן כאב - או כל דבר אחר ***שלא מזיק*** ולא פוגע באף אחד אחר!!!

זה דיני נפשות.

תרחמו על הנפשות שלכם קודם כל. בבקשה!

באמת כואב לי הלב עליך אח יקר

מתפללת איתך שתחזור לשפיות

שתחזור לאמת

שתחזור לנשמה האלוקית שבך

מעבר לזה,

עונה לך על עוד תגובות שלך בשרשור הנ"ל

אנשים שלא טוב להם בבית -

צריכים לבחור אחת משתי אופציות בלבד:

1. או לעבוד קשה קשה כדי שישתנה (אם לא מצליחים לבד, אז עם איש מקצוע) ואז להישאר יחד בטוב ובשמחה ובאהבה

2. או אם כלום לא עובד - להיפרד בטוב.

זהו.

אין יותר אופציות.

אין להישאר ביחד ולבגוד.

אין להישאר ביחד ולהיות אומללים.

אין להתגרש במלחמות עולם.

מה ז"א אין? אין כי זה מוות ולא חיים.

כמו שכתבה בחוכמה עצומה @סוסה אדומה - זה לגמרי להיות חי-מת מהלך.

כמו החייזלים...

אין כי זה פוגע בציפור הנפש הכי עמוקה של האדם.

אין כי זה פוגע במקום הכי עמוק בסביבתו של האדם - באשתו או בילדיו, ובכל העולם כולו.

המילים שאתה כותב כאן... אין לי דרך להביע מה אני מרגישה חוץ מכאב לב עמוק ואמיתי וגדול.

"אנוסים בבית"

אוי, כמה כאב!

אתה מרגיש שאונסים אותך בביתך שלך?!

מציאות קשה וליבי עליך, לא צריך להישאר במקום בו אתה מרגיש אנוס,

יש לבחור באחת משתי האופציות שכתבתי למעלה.

"מוצאים פתרונות בסתר שלא יפרקו לנו את הבתים שאנחנו חייבים. לשמור עליהם מכל מיני סיבות"- מה????

זה פתרון אח יקר?!

זה לא פתרון!

זה שבר!

זה חורבן!

זה כאב!

זה הרס

הרס הרס הרס של כל מה שטוב בעולם הזה!

ככה שומרים על הבית אחי?!

ככה מחריבים את הבית! *מחריבים*!!!

אם באמת חייבים לשמור על הבית - אז לשמור!

לא להרוס ולחבל 

תאמין שהכל אפשרי, אחת משתי האופציות שלמעלה. לא משהו אחר.

בשורות טובות, אמן! אתה כ"כ זקוק לזה במיוחד.

את כ"כ מיוחדת

למחוק שרשור אחר שפנה למנהלים, אפילו הגבתי לך שם.
שם אני כמעט בטוח שהפנית את המנהלים אליי כי אני מוריד את רמת השיח כאן.

אתה יודע איך מוחקים משתמש?

אולי באמת אתעופף גם אני..?

"הבית לא נותן לי מה שאני זקוק לו וכשאני מגיע לכאן אז אני מקבל אהבה ופירגון ושמים לב אליי"

יהודי יקר!

תיצור לעצמך מציאות שבה ביתך שלך תקבל אהבה ופירגון

תקבל תשומת לב

יראו אותך

תהיה נחשב

תהיה שווה

אולי העברת חיים שלמים כבר מילדות בהרגשה שאתה לבד בעולם הזה,

שלאף אחד לא באמת אכפת ממך,

שאתה לא שווה,

שלא מבינים אותך,

שלא רואים אותך, את אתה האמיתי,

שאתה לא נחשב,

אבל זה לא נכון!!!

בטח שאתה שווה!

ובטח שאתה נחשב!

אחרת הקב"ה לא היה נותן לך את הנשימה שלך הבוקר.

בעבודה קשה - אפשר להגיע לזה גם בבית שזה לא קיים.

אם יש רצון הרבה דברים אפשריים.

ואם כלו כל הקיצין ולא מצליחים להגיע לכך לא משנה כמה מנסים, או לבד או עם טיפול מקצועי - אז זה הזמן להתגרש בכבוד!

לאף אחד לא מגיע לחיות חיים אומללים

גם לא לך.

אבל הפתרון הוא לא לבגוד בעצמך

הפתרוןהוא לא לבגוד במי שאתה באמת, במוסר שלך

הפתרון הוא לא להכאיב עד זוב דם לילדיך היקרים ולאשתך

גם אם אתם רחוקים - אתה לא יכול לפגוע בה כך. תתגרש ממנה ואז תעשה מה שאתה רוצה בהסכמה, שחרר אותה אם המצב לא בר שינוי.

והמילים והפירגון שאתה מקבל מנשים זרות שוות כקליפת השום.

אתה לא חייב להן שום דבר.

אתה לא מגדל את הילדים שלהן.

אתה לא רואה אותן כשהן כועסות וצורחות

אתה לא רואה אותן כשהן קמות מהשינה ונראות כמו הצרות שלך

והן לא איתך כשאין לך כוח ואתה חוזר גמור מהעבודה וצריך לקום לילד המשותף שלכם בלילה

והן לא היו ולא יהיו איתך בחיים האמיתיים ולא המדוימינים ומלאי הפנטזיות,

מי שאיתך - זו אשתך. זו האמת שלך.

מאוד קל לקבל מילים ופירגון ממישהו שלא חיים איתו 24/7 כל כך הרבה שנים ועוברים יחד משברים ואת אתגרי החיים הבלתי נגמרים.

הכל שקר! שקר שקר שקר

זה לא שהן באמת אוהבות אותך או אכפת להן ממך - אחרת לא היו גורמות לך לבגוד בעצמך, בילדיך, במוסר שלך ובאשתך.

אם באמת אוהבים מישהו - רוצים שיהיה לו טוב! *טוב* אמיתי ולא שקרי, טוב ולא רע!

אם באמת אוהבים מישהו - רוצים שהוא יגדל ויצמח ולא ינבול ויפול שוב ושוב

הן לא אוהבות אותך

הן אוהבות את ההרגשה שאתה נותן להן

את התחושה להיות נחשקת או נאהבת או שניהם

זה בהחלט ניצול!!!

איך אומרים בשפה לא משהו? האמ-אמא של הניצול!!!

לנצל פגיעות,

חולשה,

יחסים לא טובים בבית

כדי לקבל מה שאין אצלי

לנצל את האהבה והקירבה והתשוקה שהייתה יכולה להיות מופנית לאשתך אם היית "|מבזבז" עליה את אותן מיליוני השעות שאתה מתכתב עם נשים אחרות,\ והתשומת לב, והמחשבה, והגעגוע והכל...

לקחת את זה מכל מי שאמיתי בחייך - זה ניצול! וחתיכת ניצול!

וגם הפוך כמובן

שהצד שלך גם מנצל את אותן הנשים ואת הילדים שלהן, הבעל שלהן, האיש שלהן והנשמה והמוסר שלהן.

אין כאן מרוויחים!

אפילו לא אחד!

רק רק רק מפסידים!

חללים חללים שנופלים כאן מרוסקים על הריצפה.

קח את כל הכוחות שלך,

את כל התשוקה הענקית שלך לחיים ולחוויות ולריגושים - ותכניס ותנקז אותה לתוך ביתך פנימה!!!

לך בכוחך זה והושעת את עצמך ואת ביתך ואת ילדיך ואת העולם כולו!!!

ולא רק בגלל שידוכים שיהרסו.

למרות שאם קבעו משמים עם מי הילד שלך יתחתן,זה לא ממש משנה מה שתעשה.

לפעמים לא מתגרשים מסיבות כלכליות ועוד ועוד.

הכי עצוב בעיניי שלא מנסים לטפל,שאין אומץ לקום ולהודות,יש כאן בעיה ואני צריך עזרה חיצונית-שזה יש בכל חברה.

אבל זה בתאוריה נחמד. במציאות לא הכל מסתדר עם האידיליות שלנו. לא ח"ו שאני מעודדת בגידות,אבל ממש יכולה להבין אותו.

בציבור החרדי לצערי,לפעמים גירושין דופקים יותר את הילדים מאשר הורים שחיים יחד ולא מאושרים (ואני לא מדברת על אלימות כלשהי או צעקות וקללות,אלא מן נישואין עצובים)

יש גישה שאומרת לסחוב עד שכל הילדים מתחתנים ואז להתגרש, זה עצוב ממש,אבל זה המצב ושום מילים יפות לא ייפו אותו

שבת שלום

עם זאת,כשהאצבע יותר קלה על ההדק,גם מתגרשים יותר על שטויות

אז לכל דבר יתרונות וחסרונות

מתגרשים אצל חרדים,יש לי אחות גרושה, והלכה להרבה טיפולים בשביל לנסות לתקן,ולא הלך,אז התגרשו.

אבל,זה אכן מזיק בשידוכים,להיות בן להורים גרושים. וזו אכן מצער,שזו סטיגמה לילדים כשהם ממש לא אשמים במצב.

מה הקשר בין פחד מגירושי לבין פחד לתקן בעיות בזוגיות,בדיוק להפך,בגלל הפחד מלהתגרש אנשים עושים הכל בשביל להצליח לחיות ביחד.אפילו יותר מחברות שבהן מקובל יותר להתגרש.

באופן כללי,ולא עליו ספציפית

אם הוא לא מתייעץ,זה באמת עצוב. אבל הרבה פעמים אין שיתוף פעולה

זה לא כזה פשוט

המחיר אולי קצת גבוה יותר מאשר אצל הדתיים למשל

אבל הוא יכול לבחור או חיים ללא אהבה,אבל עם חיים "מאושרים" לילדים

או להתגרש (ואף אחד לא מבטיח שיהיה לו טוב) וילדים עם סטיגמה

בחירה שלו

להיות חרדי זו בחירה,עם כל המעלות והחסרונות

לא נוטשים חברה שבחרת בה(אם בחרת ואתה מאושר בבחירה) בגלל חסרון אחד

אלא אם כן ממש רע לו כחרדי,והוא מחפש לו מקום אחר

בסופו של דבר בשמים לא משנה איזה כיפה אתה לובש,משנה איזה חיים חיית 

באף חברה אין חסרון אחד בדיוק כפי שאין יתרון אחד

בחברה אחרת שירצה לחיות,יש חסרונות שייתכן שהן גדולות יותר ממה שיש לפניו כרגע

ברור שבשמיים לא מעניין לאיזה חברה השתייכת,אלא איך חיית את חייך

אבל אם אתה מאמין בחינוך בדרך מסוימת והדרך הזו מתאימה למגזר מסוים,אין לך ברירה אלא לקבל את תכתיביה.

אתן לך דוגמא,אצלינו לא מקובל שאישה עושה רשיון,וזה מחיר שאני מוכנה לשלם (אף שלא מסכימה עם הדעה שאסור) בשביל שילדיי ילמדו במוסדות האלה.

בסופו של דבר חיינו הם בחירה אחת גדולה,ולכל בחירה יתרונות וחסרונות

הסוף

כי אני לא רואה את זה כחיים בשקר,אלא כחיים ללא אהבה,כחיים בחסך...אני לא חושבת שזה שקר,כי כשמישהו חי ככה כולם מרגישים את זה,כולל הוא בעצמו. ועדיין הוא בוחר להמשיך כך,לפי דעתי השידוכים זה רק תירוץ אצלו.

יש כאלה שבוחרים בחברה סגורה יותר על כל חסרונותיה,ויש כאלה שמעדיפים חברה פתוחה יותר על כל חסרונותיה.

אני שולחת את ילדי לת"ת חרדי,כי אני מאמינה בדרך הזו,ואם ח"ו היית צריכה להתגרש הייתי מתגרשת,על אף כל הסטיגמות,ולא נוטשת את הערכים שלי,כי מישהו חושב עלי שאני סוג ב',זו בעיה שלו.

של הבגידה

ברור שזה חמור מכל זווית שמסתכלים על זה,ואין על זה ויכוח בכלל

ברור שזה חיים של שקר

התכוונתי לסתם זוג שחי חיי זוגיות גרועים

אבל אם כל הויכוח שלנו היה על זה,אני לוקחת את דבריי בחזרה

כבר לא זוכרת את ההודעה המקורית

תקראי כמה תגובות מתחת,מה רשמתי שאני הייתי עושה במקום

שמצטייר למרות שהיום המצב ממש לא עד כדי כך,אבל עדיין יש עוד הרבה לאן להשתפר

רציתי להראות שבכל מצב יש בחירה,ופה זה בין הגרוע יותר לגרוע פחות,כי גם מי שמתגרש בטוב,עדיין אלה לא חיים של מלכתחילה-בכל חברה.

וברור לי שהייתי בוחרת את ב', כנראה

כי להורים מאושרים ,יש ילדים מאושרים (בהנחה והגירושין לא שרטו את הילדים עוד יותר)

מרגש ממש

האמת שלא כ"כ יודעת לגבי עלויות של חתונה רגילה כיום כיוון שעברו יותר מ19 שנים מאז שהייתי שם וכמו בכל דבר בארץ המחירים עלו בצורה עצומה,

אבל אולי כמה נקודות שכן יכולות להיות כיוון לבירור:

- לחפש מקומות לא הכי יוקרתיים אלא נעימים וטובים אבל במחירים הגיוניים (עד כמה שאפשר). (לי זכור לטובה אולם "גן הפקאן" בנתיבות שבו אנחנו התחתנו אבל שוב לא יודעת מה המצב שם לאחר כמעט 20 שנה ) 

אז אולי אולמות שהם כן מכובדים יפים ונעימים אבל במיקום יותר פריפרילי יכולים להוזיל עלויות?

- אולי למצוא מקום בחוץ ושם לערוך את החתונה? כמו נקודת נוף מיוחדת בארץ שללא עלות אלא להביא את הכל לשם? יכול לעבוד?

ואז יש כל מיני כיוונים שאנשים יכולים לרצות כמו נוף של הרים, ליד הים במיקום פרטי יחסית, טבע אחר שאתם מביאים מארגנים שיסדרו שם הכל מא עד ת (זה מן הסתם בתשלום אבל לפחות האולם עצמו נחסך) וכן הלאה.

- כמות המוזמנים - לראות שמזמינים בהחלט את מי שרוצים לשמוח איתו ושהוא ישמח איתנו, אבל כן לשים לב למעגלים יותר רחבים שלא עונים כ"כ להגדרה הנ"ל ואיפה כן אפשר לעשות משהו יותר חמים וקטן מהבחינה הזו.

- אחותי התחתנה בחתונת קורונה והאמת בדיעבד זה היה אחד הדברים השווים שיש! נכון שזה לא היה לכתחילה אבל בסופו של דבר הם פשוט עשו בדשא של הגינה, עם המון המון אהבה, חברים ומשפחה קרובה, ודאגו שלא יחסר דבר. והמון זוגות בגלל הקורונה עשו כך אז זה אולי קונספט שאפשר לשכפל אפילו לא בקורונה?

כלומר רק במובן האפשרי כמובן ולא לקיצון השני...

- אולי להשכיר שמלת כלה ולאו דווקא לקנות יכול להוזיל עלויות?

זה מה שעולה לי כרגע

שתהיה המון ברכה והצלחה ומזל טוב גדול

בניין עדי עד ב"ה

הייתי בחתונה כזו של חברה אהובה ובאתי בשמחה, וגם המון מהאורחים.

בטח בשבתות קיץ שנכנסות מאוחר.

ברור שיש כאלה שלא יתאים להם,

אבל אם מתארגנים מראש זה יכול להיות סבבה לגמרי.

מה גם שאם חושבים על זה גם בחתונות ערב תמיד יכול להיות מישהו שלא יתאים לו...

אז נכון ששישי צהריים יכול לא להתאים ליותר, אבל בד"כ רוב המוזמנים יכולים לסדר זאת שכן יסתדר להם.

והכי חשוב לשמוח בשמחתם,

חתונה זה פעם בחיים בעזרת ה' אז לשריין יום שישי אחד לחברים טובים או קרובים אהובים זה ממש בסדר גמור. ובטח לא לשנוא אותם חלילה (יודעת שכתבת בכוונה קיצוני ובכל זאת)

בחירה שלכם.

כמה דברים:

א. לגבי מה שכתבת "ישנא אתכם" או "בחירה שלכם" - כמובן שלא מדובר בנו (בעלי ואני) כזוג כי גם לא התחתנו בשישי בצהריים בכלל וגם זה היה לפני כמעט 20 שנה, כך שהמילים אתכם ושלכם לא רלוונטיות.

ב. והכי חשוב - לכתוב על זוג שכן החליט או יחליט בעתיד להתחתן בשישי בצהריים שהם חצופים ושצריך לשנוא אותם זה ממש קיצוניות בצורה לא ראויה כלל בעיניי.

מה יש לשנוא אנשים שזוהי הבחירה והעדפה שלהם?

מה יש לומר שהם חצופים?

הם בסך הכל בחרו במשהו שמתאים להם משיקוליהם.

האם אנחנו יכולים לדעת את השיקולים של כל אחד? ודאי שלא.

ואם כך החליטו - ודאי שזה לאחר מחשבה ומה שהכי מתאים להם וטוב להם.

והם אלה שמתחתנים

אז נשמח בשמחתם

זה היום שלהם, לא שלנו.

אז בעיניי נעשה מאמץ להגיע אם מסתדר לנו כדי לשמוח איתם

ואם לא מסתדר - זה גם בסדר גמור. רק בטח שלא להגיד שזו חוצפה או לשנוא חלילה.

זה מה שנוח לו 

אתה לא חייב לבוא

אבל מכאן ועד חוצפה?

מאיזה צד?

בשישי יש יותר תחבץ מאשר ב11 בלילה

בשישי אנשים לא עובדים

לארגן שבת אפשר מחמישי בערב אם יודעים שיש משהו למחרת

היינו כמה פעמים בחתונה בצהריים. בקיץ כמובן.  

האופי של החתונה שונה לגמרי מחתונת ערב.  

זו יותר מפגש משפחתי וחברתי קליל - לפחות בחתונות שאנחנו היינו.  

הארוע גם קצר יותר מחתונת ערב שנמשכת שעות.  

כי צריך לוודא שחתונה נגמרת בשעה סבירה

אם זה אירוע בשעון חורף, זה אומר שהחתונה מתחילה סביב 10-11 (ואז זה אומר שהכלה מתחילה להתארגן ב6 בבוקר)

בשעון קיץ זה אולי אפשרי, אבל גם לחוץ

לא כל הספקים הדתיים יסכימו לאירוע שישי בצהריים

כי להקה וצלם צריכים להשאר עד סוף האירוע, ואם הם גרים רחוק זה לא תמיד מתאפשר

הייתי בחתונות שישי בצהריים

זה נחמד כאורח, 

כבעלי השמחה זה לדעתי לחוץ

אם הקבלת פנים/החופה בחוץ

בשעון קיץ = שיא הקיץ זה בלתי אפשרי לעמוד בחוץ.

חייבים מקום מקורה וממוזג.

הייתי בחתונת שישי בצהריים סביב לג בעומר ובאמת היה מזג אוויר סביר בצל.

גם שם בשמש היה לא כיף לעמוד יותר מ3 דקות

עכשיו ביולי אוגוסט

אין מצב שהייתי מסכים להיות לא במזגן

עכשיו בדקתי ולא נראה שנסגר.  יש עליו reels וסרטונים מהימים האחרונים.  

כנראה את מתכוונת לגן אירועים אחר? 

תשימי לך יעד 60 כל צד

ניתן לעמוד בזה תתכננו היטב מראש,  

פחות מזה יצריך אקרובטיקה מרובה

אבל כמו שכתבו לפני, אם זה רלוונטי לכם אז לנסות למצוא אולם באזור הדרום

מחירים נמוכים משמעותית לאירועים נורמליים

זה יוצא חיסכון משמעותי

אם זה רלוונטי לך אני יכול לתת המלצות בפרטי

אם פחות קריטי אולם סטנדרטי אז יש ביו"ש כל מיני גני אירועים או חצי אולם חצי גן אירועים שהגיוני שיהיו מחירים יותר זולים אבל לא מספיק מכיר

כמובן גם צריך לדעת מה חשוב לכם שיהיה בחתונה, ומה שלא אז לנסות להוריד ולקבל הנחה במחיר

איפה שלא סוגרים לנסות להיכנס לקבוצות של זוגות צעירים ומאורסים

יכולים לתת לכם מידע מאוד משמעותי על חיסכון מהניסיון שלהם

יש הרבה פעמים קבוצות עם כוח קנייה יותר גדול למוצרים שזוגות צעירים צריכים

כל אולם שלא תסגרו תבדקו עליו עם אנשים שהתחתנו שם

יש נגיד קטע לאולמות שבהצעת מחיר הם לא מדברים על העיצוב

ואז פתאום זה יכולה להיות הפתעה כספית מאוד לא נעימה

וזה עוד מלא דברים שאתה לא חושב עליהם

לנסות לבוא פתוחים למגוון של אולמות או כל שירות אחר

ואז אתם יכולים יותר להתמקח כי יש לכם אלטרנטיבה

לדעת להתמקח זה ממש חשוב עם כמה שזה לא נעים

ואם אתם פחות טובים בזה אז שווה למצוא מישהו שקשור אליכם שיכול לבוא ולהתמקח בשבילכם

לא עולה לי עוד כרגע

אבל בכל מקרה שיהיה המון בהצלחה

יש מנעד מאוד רחב של אפשרויות לחתונה, מחתונה ברבנות עם חבילת בורקסים לסעודת מצווה, עד לאירוע ענק של 1,000 איש עם מתנות אישיות מוקדשות באופן אישי ועיצוב של כל מרצפת בצורה מרהיבה בהתאם לקונספט מאחד. בכל אחד ואחד מהשלבים בין לבין יש המון מרווח עם מה אפשר לשחק. כמובן שזו שאלה עד כמה מוכנים לשחק עם זה ומה נחשב "התקמצנות" וקו אדום להוריד.

אני חושבת שזו צריכה להיות החלטה יותר של הכלה, כי רוב ההוצאות קשורות אליה, או בדרך כלל לכלה חשובות הוצאות כמו סידורי שולחנות ועיצוב. וזו שאלה כמה היא מוכנה להתגמש על זה.

כמובן שההוצאה הכי גדולה זה האולם. כמובן שיש גבול כמה אפשר להתפשר בזה, ואם מחליטים שלא רוצים לגרור את כולם לאזור תעשייה מטונף בקצה הארץ ללא תחב"צ, זה מובן. (אם כן לפחות תארגנו הסעה לשם, כי אז תבזבזו הרבה יותר במנות מיותרות לאנשים שלא יכולים להגיע)

אנחנו התחתנו לפני שנתיים הסיכום מול ההורים אצלינו היה שהם מתחלקים חצי חצי על האולם (אולם זול ומתחת לממוצע במחירים היום), ואנחנו משלמים על שאר הספקים כמו צלם, מאפרת, ולהקה. אז רוב החיסכון שלנו התמקד בתחומים האלו. חסכנו בדברים שלנו באופן אישי הרגישו לא משמעותיים ואפשר להוריד, אנשים אחרים זה יראה הוצאות משמעותיות מידי או ההתקמצנות מיותרת. זה באמת עניין אישי, ואין סיבה לסבול בחתונה של עצמך ולהוריד משהו שחשוב לך או לכלה רק בגלל כסף. כמובן כדאי לבדוק אם אפשר להשיג אותו דבר בזול יותר ולא לשפוך כסף סתם.

כל הספקים המדוברים בהחלט עדיין פועלים וראיתי אותם בכמה וכמה חתונות שהיינו בהן. לא נסענו לקצה הארץ לאיזה מישהו מיוחד וזול, כי היה לנו חשוב שהם יהיו איכותיים עם המלצות ומתאימים לסגנון שלנו.

ללהקה לקחנו את ההרכב הבסיסי שלהם בלי תוספות. לקחנו שמלה חינם מגמ"ח וחליפה זולה. עם הצלם הורדנו צילום וידאו ואלבום מעוצב (בעיקר בגלל שהעיצובים שהוא הראה בדוגמאות היו ממש מכוערים לדעתי, אז העדפתי אלבום כיסים נקי על פניהם).

תחשבו האם אתם מוכנים לעשות קיצוצים כאלו.

יש גם מחיר משתנה מאוד על העיצוב של האולם. צריך לברר בדיוק מה זה כולל מול כל אולם.

להכין טבלת אקסל ולהכניס שם עלות של כל דבר.

וככה יודעים לאן מגיעים.

צריך לזכור שהחתונה לא מתחילה ונגמרת במחיר מנה באולם. (שזה אכן חלק עיקרי ) יש עוד הרבה הוצאות מסביב.

כמו להקה. צלם. איפור. שמלה. תסרוקת. חליפה. נעליים.

אם לא לוקחים את זה בחשבון. זה פשוט פתאום נופל וזה עשרות אלפי שח.

ואין קסם.

ככל שעושים יותר צנוע, ככה עולה פחות

יש חתונות שעולות פחות מ1000 שח.

חופה בבית כנסת

שמלה פשוטה מגמ"ח.

כיבוד קל וכו'

ויש חתונות במיליונים

אתם כזוג (רק אתם. לא ההורים. רק אתם)

צריכים לשבת ולהבין ביחד מה התקציב שאתם מוכנים (ויכולים) להוציא ולפי זה לתכנן את החתונה שלכם.

ההורים רוצים לתת כסף? מבורך.

זה מתנה. זה לא אישור לבנות לכם את החתונה.

לעניות דעתי.

2 דברים חשובים בארגון החתונה

1. שתהיו מרוצים מהתוצאה. אתם ורק אתם חשובים. לא מה האבא יחשוב או מה הדודה תגיד. זה היום שלכם וזכותכם להחליט איך לחגוג אותו.

2. שתמשיכו להיות מרוצים גם אחרי. שלא יהיה לכם זנבות חובות שלא כיף להתחיל איתם את החיים ומצד שני שלא תתבאסו שלא עשיתם משהו שרציתם לעשות.

מוזמן להתייעץ תמיד

והמון מזל טוב!

דנים בינינו מה אנחנו רוצים

לא נראה שיש פערים גדולים ברצונות

בסוף זה האירוע של החיים שחיכיתם לו כל כך הרבה..

בתוך העצות פה תשימו לב שעדיין זה נשאר האירוע שלכם איך שדימיינתם..

לכלה בטוח יש חלומות על החתונה שלה, אז לתת להם מקום, כי זה ה- מקום להגשים אותם.

ואני מכירה גם זוגות שלקחו קצת הלוואה מההורים ואח"כ החזירו להם לאט לאט

הכל יסתדר, רק שלא תצא תחושת פספוס שזה לדעתי חבל מאוד..

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

קורס שהוא אוהב (אם הוא בקטע של רכבים. יש לגיתאי מסוויץ בראש הרבה קורסים טובים. אבל כנראה פחות יתאים לך )

אפשר  גם משהו זוגי. למשל נגרות לבית.

עם הילדים? צאו לחופשה משפחתית

בני כמה הילדים?

ובגיל שלהם.

ילדים קטנים דורשים המון תשומת לב.

אבל אם הוא בן 50. כנראה שהם כבר לא כל כך קטנים ולכן זה יותר נוח

הבעיה עם מתגברים זה שיש להם מלא קיטורים ותלונות. אם הילדים שלהם לא כאלה, זה יכול להיות חופשה נחמדה מאוד.

זה שונה.

לא מתאים לכל אחד.

אבל יכול להיות אחלה חוויה

עדיף מלון

חשבנו ללכת ליום פינוק במלון בלי לינה א. בוקר מסא'ז וכו וחסר לי הפתעה באמצע...

מה התחביבים שלו?

למסיבה? חגיגה רגילה לא מספיקה? ז"א בילוי כלשהו מתנה וכו? למה צריך להגזים? מה דעתכם? איך אתם חוגגים יומולדת עגול? תודה לעונים

הגרעינית. אבל בעלי חושב שצריך לציין את זה וזה חשוב. ואני צריכה כל שנה לפחד שאני לא עומדת בציפיות (גם ביומולדת רגיל זה סיפור אצלו)

מכל מיני כיוונים ממש חשוב להם לחגוג לי ואני לא בעניין...

נראה לי שכדאי לנהל שיחה כנה עם בעלך, להבהיר שאת אוהבת אותו ורוצה לשמח אותו, אבל להפיק אירוע זה לא את.

אולי מישהו אחר יכול?

(ילדים גדולים, אחים שלו וכד')

הבנת? יעני הפלייסטיישן של היום הוא דור 5. ובעלך הוא גם דור 5.

שכחי מכל הרעיונות שנתנו לך פה. לכי על שלי. תודי לי אחר כך.

אבל לא צריך.

מה לגבי גאדג'טים של גברים? הוא אוהב? דברים לטלפון

זה תלוי בסטנדרטים שלכם.

לא לכל זוג זה היה חורה.

כנראה שגם הוא לא חושב שחצה גבול, כי הוא לא היה מספר לך אם כן.

אם זה מאוד מפריע לך, כדאי שתגדירו גבולות גזרה כי זה לגמרי לא גבול שמובן מאליו.

די בסיסי לשתף דבר כזה.

אתה

רוצה

?

היתה כאן דוגמה לכך 

החלטתי למחוק כי אולי מישהו מכיר את מי שכתבתי עליו.

אז לא משנה

זה עובד בכל סוגי מערכות היחסים,

ככל שההורה / מנהל / בן־זוג מציג תגובה קשה יותר לשיתוף בעיות/כשלים/כיו"ב

ככה קטן החשק לשתף

מחשבה של חתול זמני: כרווק, למה שארצה להתחתן אם ירתחו עליי מעצבים על סיטואציות אקראיות שהשליטה שלי עליהן נמוכה? הלך חשיבה של חתולים זמניים, אבל אני חושב שיש בזה משהו.

ומה מודיעים למפקד מראש.

מכיר את זה מהמילואים שלי.

להסביר למפקד שאתה לא מוכן לישון עם חיילת באותו הרכב

אבל זה צריך להיות מראש וברור.

כמו שאם יתנו לך אוכל לא כשר לא תאכל. ככה גם כאן.

בדרך כלל יש התחשבות בגבול האפשרי

וכן. לפעמים זה גם לא אפשרי. נדיר אבל קיים

אלא בגלל שיש חוסר באנשי רפואה בכירה (פראמדיקים ורופאים) והוכח (זה גם הגיון בסיסי) שאם יש מענה מיידי של רפואה בכירה במקרה של פציעה. זה משפר משמעותית את סיכויי ההישרדות.

איפה זה אג'נדה? שיריון/סיירות וכו'

ששם זה בדרך כלל ברור שגבר יעשה עבודה טובה יותר, כי ה' חנן את הגברים בכוח פיזי גדול יותר. ונדרש שם בעיקר כוח פיזי (כן. גם צריך מעבר. אבל בלי כוח פיזי זה פשוט לא ילך) 

את כועסת עליו? על הצבא?

אילו חלופות טובות יש לך להציע? אם הוא לא בחר בהן, אולי תשתפי אותו?

בכל־מקרה, התשובה שלי היא: כפי שהיית רוצה שיגיבו לך לוּ היית מוצאת את עצמך באותה סיטואציה.

אישית לא יכול להזדהות עם העצבים אבל OK,

עם כל התסכול שבדבר הבחירה הטובה לדעתי היא לפעול באופן פרגמטי שיועיל למערכת היחסים ולא יזיק.

לאו דווקא הבלגה והדחקה, אבל נניח לדון בזה באופן בוגר. כעס לא מוביל לשום מקום.

במהלך שירות צבאי ישנם קווים אזרחיים שזזים , בכמה תחומים,  ומכמה סיבות

למעשה זוהי אינה בדווקא עבירה, במובן של שוע יורה דעה,  למרות שאכן זהו מצב לא נעים, וזה מצב שעלול לקרות וקורה ויקרה,

לא פחות חמור,  מה ההווי היומיומי / הפרדה בתעסוקה, עם החיילות, דיבורים התנהלות התנהגות וכו . בשעות תעסוקה ובשעות הפוגה ובחדר אוכל

לגבייך שאת פגועה

א נכון. מהמשקפיים שלך זה ממש פגיעה

ב באם אתם זוג צעיר,  כנראה מגביר את ההרגשה שלך

ג תשוחחו . תראו מה נכון לכם, וכו

בהצלחה רבה, ניסיתי להאיר נקודות 

עם אווירה של חברה מעורבת, היה מטריד אותי הרבה יותר מנקודת קצה של הכרח שנגרמה.

השאלה כמובן אם זה נקודת קצה שנגרמה או שזה מעיד על כל מה שקורה שם.

קודם כל באמת מצטרף למי שאמר תעריכי שהוא סיפר. זה שהוא מספר לך הכל זה מראה שהוא שומר לך אמונים.

באמת זה אתגר מטורף. תהיי בטוחה שכל חייל שנמצא במסלולים מעורבים עובר אותו.

מציעה לך להתייעץ עם דמות תורנית אמיתית ויראת שמים [אולי אפילו ללכת ביחד איתו].

אבל אל תחכי רגע עם התחושות האלו.

בהצלחה רבה

היא עו"ס מתמחה בפריון, מומלצת של פועה, מקבלת בירושלים.

יש גם את יעל סיון פסיכולוגית היא מת"א, לא יודעת אם היא מקבלת בזום, מצוינת ממש, לא דתיה אם זה חשוב