מעבר לזה,

חשוב לומר שבמצב של חרדה אינטנסיבית כפי שקורה עכשיו לרוב העולם,

ובמצב של מצוקה,

ואי ודאות

ופחד ובהלה

המנגנון האנושי רוצה לברוח.

לברוח מהקושי,

לברוח מהמצוקה,

לברוח מהכאב,

לברוח מהפחד.

והבריחה הזו מסוכנת מאוד מאוד

לכן חשוב לשים אותה על השולחן ולא לטאטא אותה מתחת לשטיח.

הבריחה הזו יכולה לקרות לאנשים רבים בדמות התמכרות זו או אחרת,

בדמות נפילה זו או אחרת

וחייב, חייב (!) לעצור אותה בזמן, לפני שזה כבר כמעט בלתי אפשרי.

בין אם זה התמכרויות לאוכל - שאנשים פשוט אוכלים ממצוקה רגשית או חששות,

בין אם זה בריחה לסמים ח"ו,

לאלכוהול,

לפורנוגרפיה,

לבגידות,

לקשרים אסורים במחשבה/דיבור/התכתבות/מעשה,

לריגושים אסורים,

או כל בריחה אחרת שאולי נדמית כמו "כיף" והנאה רגעית - אבל שם זה מסתיים!!! ברגע!

אח"כ יש שבר מאוד גדול,

גם של האדם עצמו

גם של אשתו/האיש שלה

גם של המוסר שלו/ה

גם של כל אחד ואחת מהילדים, והנכדים וכל הדורות

וגם של הכל יחד.

שום "הנאה" רגעית לא שווה שבר וחורבן גדולים כאלה.

שום "הנאה" רגעית לא שווה שהבן שלך או הבת שלך יסתכלו עליך (לא עליך חלילה פותח השרשור, רק צורת ביטוי שמכוונת לכולנו כמובן!) יום אחד בעיניים דומעות ולב שבור ויגידו

"אבל אבא, אבא שלי, למה?!

אבל אמא, אמא שלי! למה?!

שום ריגוש אסור לא שווה את הנפש המרוסקת ושבירת האמון של אשתך/אישך

את השבר של הנשמה שלך עצמך, של הערכים שלך, של המוסר שלך.

לא סתם יש 3 עבירות של יהרג ובל יעבור, שאחת מהן היא גילוי עריות שלא נדע.

חייבים להבין את המצוקה הקיומית שהעולם כולו שרוי בא,

לעצור שנייה ולנשום

לעצור את הסחרור המטורף הזה

להבין מה באמת באמת חשוב וטוב - ולהתקרב אליו, ולקרב אותו קרוב קרוב וחזק חזק ללב שלנו

ולהבין גם מה באמת רע ולא טוב בחיים שלנו - ולהתרחק ממנו כמו מאש.

להבין שכולנו בעצם בסוג של אבל עכשיו.

אבל על המציאות שהכרנו ונעלמה.

אבל על הודאות שהכרנו שהתחלפה לה בחוסר ודאות.

אבל על החופש, השיחרור, הכיף, וכו'

וכמו בכל שלב של אבל,

עוברים את שלב ההכחשה - זה לא באמת קורה!

המיקוח - לנסות לראות אולי כן? ואולי את זה כן? ואולי בעצם... וכו'

הכעס

העצב/הדיכאון

ורק אז - ההשלמה והחזרה לחיים.

כאשר הבריחה היא עוד בשלב ההכחשה והמיקוח.

מנסים כמה שאפשר לברוח מהמציאות,

כי קשה קשה כ"כ קשה להכיל אותה!!!

אבל אחים שלי!

אנחנו חייבים להכיל אותה!

אנחנו חייבים להילחם חזרה!

בשביל עצמנו

בשביל כל היקרים לנו

בשביל האמת

בשביל כל מה שטוב וטהור ונכון בעוחלם הזה

בשביל הנפש הטהורה של הילדים שלנו

בשביל עצמנו.

להילחם!

ויש לנו, לכולנו, לכל אחד ולכל אחת מאיתנו את הכוחות להילחם בזה!

ואם כבר חייבים לברוח -

אז שזה יסתכם מקסיצום בשינה, או סרט מצחיק, או מופע סטנדאפ,

או ריקוד, מוזיקה, אמבטיה חמה, שיחה טובה, לפרוק כאן כאב - או כל דבר אחר ***שלא מזיק*** ולא פוגע באף אחד אחר!!!

זה דיני נפשות.

תרחמו על הנפשות שלכם קודם כל. בבקשה!

באמת כואב לי הלב עליך אח יקר

מתפללת איתך שתחזור לשפיות

שתחזור לאמת

שתחזור לנשמה האלוקית שבך

מעבר לזה,

עונה לך על עוד תגובות שלך בשרשור הנ"ל

אנשים שלא טוב להם בבית -

צריכים לבחור אחת משתי אופציות בלבד:

1. או לעבוד קשה קשה כדי שישתנה (אם לא מצליחים לבד, אז עם איש מקצוע) ואז להישאר יחד בטוב ובשמחה ובאהבה

2. או אם כלום לא עובד - להיפרד בטוב.

זהו.

אין יותר אופציות.

אין להישאר ביחד ולבגוד.

אין להישאר ביחד ולהיות אומללים.

אין להתגרש במלחמות עולם.

מה ז"א אין? אין כי זה מוות ולא חיים.

כמו שכתבה בחוכמה עצומה @סוסה אדומה - זה לגמרי להיות חי-מת מהלך.

כמו החייזלים...

אין כי זה פוגע בציפור הנפש הכי עמוקה של האדם.

אין כי זה פוגע במקום הכי עמוק בסביבתו של האדם - באשתו או בילדיו, ובכל העולם כולו.

המילים שאתה כותב כאן... אין לי דרך להביע מה אני מרגישה חוץ מכאב לב עמוק ואמיתי וגדול.

"אנוסים בבית"

אוי, כמה כאב!

אתה מרגיש שאונסים אותך בביתך שלך?!

מציאות קשה וליבי עליך, לא צריך להישאר במקום בו אתה מרגיש אנוס,

יש לבחור באחת משתי האופציות שכתבתי למעלה.

"מוצאים פתרונות בסתר שלא יפרקו לנו את הבתים שאנחנו חייבים. לשמור עליהם מכל מיני סיבות"- מה????

זה פתרון אח יקר?!

זה לא פתרון!

זה שבר!

זה חורבן!

זה כאב!

זה הרס

הרס הרס הרס של כל מה שטוב בעולם הזה!

ככה שומרים על הבית אחי?!

ככה מחריבים את הבית! *מחריבים*!!!

אם באמת חייבים לשמור על הבית - אז לשמור!

לא להרוס ולחבל 

תאמין שהכל אפשרי, אחת משתי האופציות שלמעלה. לא משהו אחר.

בשורות טובות, אמן! אתה כ"כ זקוק לזה במיוחד.

את כ"כ מיוחדת

למחוק שרשור אחר שפנה למנהלים, אפילו הגבתי לך שם.
שם אני כמעט בטוח שהפנית את המנהלים אליי כי אני מוריד את רמת השיח כאן.

אתה יודע איך מוחקים משתמש?

אולי באמת אתעופף גם אני..?

"הבית לא נותן לי מה שאני זקוק לו וכשאני מגיע לכאן אז אני מקבל אהבה ופירגון ושמים לב אליי"

יהודי יקר!

תיצור לעצמך מציאות שבה ביתך שלך תקבל אהבה ופירגון

תקבל תשומת לב

יראו אותך

תהיה נחשב

תהיה שווה

אולי העברת חיים שלמים כבר מילדות בהרגשה שאתה לבד בעולם הזה,

שלאף אחד לא באמת אכפת ממך,

שאתה לא שווה,

שלא מבינים אותך,

שלא רואים אותך, את אתה האמיתי,

שאתה לא נחשב,

אבל זה לא נכון!!!

בטח שאתה שווה!

ובטח שאתה נחשב!

אחרת הקב"ה לא היה נותן לך את הנשימה שלך הבוקר.

בעבודה קשה - אפשר להגיע לזה גם בבית שזה לא קיים.

אם יש רצון הרבה דברים אפשריים.

ואם כלו כל הקיצין ולא מצליחים להגיע לכך לא משנה כמה מנסים, או לבד או עם טיפול מקצועי - אז זה הזמן להתגרש בכבוד!

לאף אחד לא מגיע לחיות חיים אומללים

גם לא לך.

אבל הפתרון הוא לא לבגוד בעצמך

הפתרוןהוא לא לבגוד במי שאתה באמת, במוסר שלך

הפתרון הוא לא להכאיב עד זוב דם לילדיך היקרים ולאשתך

גם אם אתם רחוקים - אתה לא יכול לפגוע בה כך. תתגרש ממנה ואז תעשה מה שאתה רוצה בהסכמה, שחרר אותה אם המצב לא בר שינוי.

והמילים והפירגון שאתה מקבל מנשים זרות שוות כקליפת השום.

אתה לא חייב להן שום דבר.

אתה לא מגדל את הילדים שלהן.

אתה לא רואה אותן כשהן כועסות וצורחות

אתה לא רואה אותן כשהן קמות מהשינה ונראות כמו הצרות שלך

והן לא איתך כשאין לך כוח ואתה חוזר גמור מהעבודה וצריך לקום לילד המשותף שלכם בלילה

והן לא היו ולא יהיו איתך בחיים האמיתיים ולא המדוימינים ומלאי הפנטזיות,

מי שאיתך - זו אשתך. זו האמת שלך.

מאוד קל לקבל מילים ופירגון ממישהו שלא חיים איתו 24/7 כל כך הרבה שנים ועוברים יחד משברים ואת אתגרי החיים הבלתי נגמרים.

הכל שקר! שקר שקר שקר

זה לא שהן באמת אוהבות אותך או אכפת להן ממך - אחרת לא היו גורמות לך לבגוד בעצמך, בילדיך, במוסר שלך ובאשתך.

אם באמת אוהבים מישהו - רוצים שיהיה לו טוב! *טוב* אמיתי ולא שקרי, טוב ולא רע!

אם באמת אוהבים מישהו - רוצים שהוא יגדל ויצמח ולא ינבול ויפול שוב ושוב

הן לא אוהבות אותך

הן אוהבות את ההרגשה שאתה נותן להן

את התחושה להיות נחשקת או נאהבת או שניהם

זה בהחלט ניצול!!!

איך אומרים בשפה לא משהו? האמ-אמא של הניצול!!!

לנצל פגיעות,

חולשה,

יחסים לא טובים בבית

כדי לקבל מה שאין אצלי

לנצל את האהבה והקירבה והתשוקה שהייתה יכולה להיות מופנית לאשתך אם היית "|מבזבז" עליה את אותן מיליוני השעות שאתה מתכתב עם נשים אחרות,\ והתשומת לב, והמחשבה, והגעגוע והכל...

לקחת את זה מכל מי שאמיתי בחייך - זה ניצול! וחתיכת ניצול!

וגם הפוך כמובן

שהצד שלך גם מנצל את אותן הנשים ואת הילדים שלהן, הבעל שלהן, האיש שלהן והנשמה והמוסר שלהן.

אין כאן מרוויחים!

אפילו לא אחד!

רק רק רק מפסידים!

חללים חללים שנופלים כאן מרוסקים על הריצפה.

קח את כל הכוחות שלך,

את כל התשוקה הענקית שלך לחיים ולחוויות ולריגושים - ותכניס ותנקז אותה לתוך ביתך פנימה!!!

לך בכוחך זה והושעת את עצמך ואת ביתך ואת ילדיך ואת העולם כולו!!!

ולא רק בגלל שידוכים שיהרסו.

למרות שאם קבעו משמים עם מי הילד שלך יתחתן,זה לא ממש משנה מה שתעשה.

לפעמים לא מתגרשים מסיבות כלכליות ועוד ועוד.

הכי עצוב בעיניי שלא מנסים לטפל,שאין אומץ לקום ולהודות,יש כאן בעיה ואני צריך עזרה חיצונית-שזה יש בכל חברה.

אבל זה בתאוריה נחמד. במציאות לא הכל מסתדר עם האידיליות שלנו. לא ח"ו שאני מעודדת בגידות,אבל ממש יכולה להבין אותו.

בציבור החרדי לצערי,לפעמים גירושין דופקים יותר את הילדים מאשר הורים שחיים יחד ולא מאושרים (ואני לא מדברת על אלימות כלשהי או צעקות וקללות,אלא מן נישואין עצובים)

יש גישה שאומרת לסחוב עד שכל הילדים מתחתנים ואז להתגרש, זה עצוב ממש,אבל זה המצב ושום מילים יפות לא ייפו אותו

שבת שלום

עם זאת,כשהאצבע יותר קלה על ההדק,גם מתגרשים יותר על שטויות

אז לכל דבר יתרונות וחסרונות

מתגרשים אצל חרדים,יש לי אחות גרושה, והלכה להרבה טיפולים בשביל לנסות לתקן,ולא הלך,אז התגרשו.

אבל,זה אכן מזיק בשידוכים,להיות בן להורים גרושים. וזו אכן מצער,שזו סטיגמה לילדים כשהם ממש לא אשמים במצב.

מה הקשר בין פחד מגירושי לבין פחד לתקן בעיות בזוגיות,בדיוק להפך,בגלל הפחד מלהתגרש אנשים עושים הכל בשביל להצליח לחיות ביחד.אפילו יותר מחברות שבהן מקובל יותר להתגרש.

באופן כללי,ולא עליו ספציפית

אם הוא לא מתייעץ,זה באמת עצוב. אבל הרבה פעמים אין שיתוף פעולה

זה לא כזה פשוט

המחיר אולי קצת גבוה יותר מאשר אצל הדתיים למשל

אבל הוא יכול לבחור או חיים ללא אהבה,אבל עם חיים "מאושרים" לילדים

או להתגרש (ואף אחד לא מבטיח שיהיה לו טוב) וילדים עם סטיגמה

בחירה שלו

להיות חרדי זו בחירה,עם כל המעלות והחסרונות

לא נוטשים חברה שבחרת בה(אם בחרת ואתה מאושר בבחירה) בגלל חסרון אחד

אלא אם כן ממש רע לו כחרדי,והוא מחפש לו מקום אחר

בסופו של דבר בשמים לא משנה איזה כיפה אתה לובש,משנה איזה חיים חיית 

באף חברה אין חסרון אחד בדיוק כפי שאין יתרון אחד

בחברה אחרת שירצה לחיות,יש חסרונות שייתכן שהן גדולות יותר ממה שיש לפניו כרגע

ברור שבשמיים לא מעניין לאיזה חברה השתייכת,אלא איך חיית את חייך

אבל אם אתה מאמין בחינוך בדרך מסוימת והדרך הזו מתאימה למגזר מסוים,אין לך ברירה אלא לקבל את תכתיביה.

אתן לך דוגמא,אצלינו לא מקובל שאישה עושה רשיון,וזה מחיר שאני מוכנה לשלם (אף שלא מסכימה עם הדעה שאסור) בשביל שילדיי ילמדו במוסדות האלה.

בסופו של דבר חיינו הם בחירה אחת גדולה,ולכל בחירה יתרונות וחסרונות

הסוף

כי אני לא רואה את זה כחיים בשקר,אלא כחיים ללא אהבה,כחיים בחסך...אני לא חושבת שזה שקר,כי כשמישהו חי ככה כולם מרגישים את זה,כולל הוא בעצמו. ועדיין הוא בוחר להמשיך כך,לפי דעתי השידוכים זה רק תירוץ אצלו.

יש כאלה שבוחרים בחברה סגורה יותר על כל חסרונותיה,ויש כאלה שמעדיפים חברה פתוחה יותר על כל חסרונותיה.

אני שולחת את ילדי לת"ת חרדי,כי אני מאמינה בדרך הזו,ואם ח"ו היית צריכה להתגרש הייתי מתגרשת,על אף כל הסטיגמות,ולא נוטשת את הערכים שלי,כי מישהו חושב עלי שאני סוג ב',זו בעיה שלו.

של הבגידה

ברור שזה חמור מכל זווית שמסתכלים על זה,ואין על זה ויכוח בכלל

ברור שזה חיים של שקר

התכוונתי לסתם זוג שחי חיי זוגיות גרועים

אבל אם כל הויכוח שלנו היה על זה,אני לוקחת את דבריי בחזרה

כבר לא זוכרת את ההודעה המקורית

תקראי כמה תגובות מתחת,מה רשמתי שאני הייתי עושה במקום

שמצטייר למרות שהיום המצב ממש לא עד כדי כך,אבל עדיין יש עוד הרבה לאן להשתפר

רציתי להראות שבכל מצב יש בחירה,ופה זה בין הגרוע יותר לגרוע פחות,כי גם מי שמתגרש בטוב,עדיין אלה לא חיים של מלכתחילה-בכל חברה.

וברור לי שהייתי בוחרת את ב', כנראה

כי להורים מאושרים ,יש ילדים מאושרים (בהנחה והגירושין לא שרטו את הילדים עוד יותר)

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר