ישנו בחז״ל מבנה של ביטויים בסגנון כל העושה / נזהר ב- X מסויים זוכה ל- Y מסויים.
למשל בבבלי מסכת שבת כג ע״ב נאמר:
״אמר רב הונא הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין״
בבבלי מסכת ברכות ט ע״ב נאמר:
״העיד ר"י בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים כל הסומך גאולה לתפלה אינו נזוק כל היום״.
ההבנה הפשוטה של אמירות אלו כפשוטן מעוררת קושיות לא פשוטות. חוסר התאמה צורם למציאות.
למי שקושיות מהמציאות לא מפריעות לו או מלכתחילה לא מעניק לאמירות כאלה משקל רב אז אכן אין כאן בעיה גדולה,
אבל מי שמעריך ומכבד את דברי חז״ל אבל מצד שני גם מנסה לבדוק את ההתאמה שלהם למציאות, אמור לנוע באי נוחות מסוימת כשהוא נתקל באמירות כאלה, זאת היתה התחושה שלי בסיטואציות כאלה, או שפשוט הדחקתי.
אבל לאחרונה חשבתי על תפיסה אחרת של הדברים, שיכולה אולי לפתור את הדילמה.
מה שאני רוצה לומר זה שאין להבין את האמירות האלו כגרירה לוגית של ״אם...אז...״ או כהבטחה אלא כמודל פשטני של שכר ועונש, ביחס למעשים מסוימים.
אסביר למה הכוונה. מה זה בעצם מודל מתמטי ? מודל מתמטי הוא גרסה פשוטה, מלאכותית, של המציאות המתמקד בהיבטים מסוימים של המציאות ובוחן את יחסי הגומלין ביניהם, תוך כדי שהוא מתעלם, ביודעין ובמכוון מהיבטים אחרים של המציאות, אפילו אם הם רלוונטיים במידה כלשהי לבעיה הנחקרת.
לדוגמא, המודל המתמטי של תורת ההסתברות לבעיית הניבוי של תוצאת זריקת שתי קוביות מייצג כל זריקה כבחירה של איבר אחד מתוך מרחב של 36 זוגות סדורים שבהם הרכיבים הם מספרים מ-1 עד 6. כידוע, זהו מודל מועיל מאוד אפילו שהוא מתעלם מכך שזריקת הקוביות מצייתת לחוקי הפיזיקה, ולכן לנתונים כגון מהירות הזריקה, זוויות הזריקה ישנה השפעה מכרעת על התוצאה.
המודל של תורת ההסתברות מתעלם מכל ההיבטים האלה ובוחן בצורה פשטנית את התוצאות הסופיות של תוצאות שתי הזריקות.
או דוגמא אחרת מודל מתמטי של ניבוי גידול אוכלוסין. נניח שהוא משקלל נתונים כגון, שיעור לידה שנתי, שיעור תמותה שנתי, וזמן כמובן. מודל כזה מתעלם כמובן מהיבטים של המציאות כגון, מלחמות, שינויים חברתיים, מחלות או מגפות ל״ע. לכן אף על פי שהניסיון לשער באמצעותו את גודל האוכלוסיה עוד 25 שנה לא יהיה מוצלח, ניתן עדיין להסיק ממנו מסקנות חשובות על היחסים בין ההיבטים האלה, למשל שאם שיעור הלידות עולה על שיעור המיתות בצורה משמעותית אזי בפרק זמן של x שנים האוכלוסיה תגדל בקצב מהיר מאוד, וכו׳.
קצת חפרתי אבל רציתי להבהיר למה התכוונתי כשאמרתי מודל פשטני.
כלומר, אני מציע להבין את האמירות האלה כמין מודל מתמטי של חז״ל שנועד ללמד אותנו על קשר כלשהו במבנה של השכר והעונש בין כל הזהיר בנר לבין זכיה בבנים תלמידי חכמים, למשל. ולכן אין להקשות מאמירות אלו של חז״ל על המציאות שקורית בפועל, אי אפשר לנבא באמצעותו שום דבר, כי בחשבון הסופי של שכר ועונש נכנסים המון היבטים שהמודל הפשטני הזה מתעלם מהם לחלוטין.
קושיה חלשה על מה שאמרתי היא שמצורת הביטוי וההתנסחות של חז״ל לא מובן שהם תפסו את זה ככה, אבל אני חושב שעדיף להיות עם הקושיה הזאת מאשר עם הקושיות המתעוררות כאשר מבינים את זה כפשוטו ולא כמו שהצגתי.
קושיה יותר חזקה היא שמכמה מקומות נראה לכאורה שחז״ל אכן הבינו את זה כפשוטו. אני מתכוון למשל להמשך הסוגיה במסכת שבת,
״רב הונא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפתחא דרבי אבין נגרא חזא דהוה רגיל בשרגי טובא אמר תרי גברי רברבי נפקי מהכא נפקי מינייהו רב אידי בר אבין ורב חייא בר אבין רב חסדא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפיתחא דבי נשא דרב שיזבי חזא דהוה רגיל בשרגי טובא אמר גברא רבא נפק מהכא נפק מינייהו רב שיזבי דביתהו״.
אפשר לתרץ כל מיני דברים, אבל אני חושב שההמשך ממסכת ברכות עוד יותר קשה:
״העיד ר"י בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים כל הסומך גאולה לתפלה אינו נזוק כל היום כולו א"ר זירא איני והא אנא סמכי ואיתזקי א"ל במאי איתזקת דאמטיית אסא לבי מלכא התם נמי מבעי לך למיהב אגרא למחזי אפי מלכא״.
משמע מפה, שגם להבנת רבי זירא וגם להבנת מי שענה לו, מי שסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק, כמציאות מוכחת. ואם הוא אכן ניזוק אז צריך לחקור במציאות ולתרץ אותה. קושיה על ה״מודל״ שלי...
זהירות בתגובות 
