אנשים שומרים על הריאות שלהם, ומתים מוירוס בריאות, זה מיותר, כל כך מיותר.
תמיד אמרתי שכשיש לך משו תנצל אותו עד הסוף, לעזאזל המחשבות כבר. לעזאזל
אתה רוצה לעשן, תעשן.
יש לך את היום הזה תחייה אותו, מחר אולי תהיה בבידוד, אולי תמות. אולי תזכה בלוטו.
אנשים נפלו על המח, אבל אתה יודע מה, זה מנחם אותי.
אולי אחרי שהם יקומו, אם הם יקומו, הם יגלו שפעם היה להם מח, הם יגידו, הי, יש לי שעה, בוא נאהב בינתיים, כי אולי עוד שעה אני כבר אהיה מת. אולי עוד שעה אהובתי תהיה מונשמת, אני חייב ללכת כבר לאהוב. עכשיו. אולי יקחו ממני את החמצן מתוך הריאות ושוב לא אוכל לנשק אותה.
אי אי אי.
אנשים נפלו על המח, סגרו עצמם בבתים, אני פותחת מחברת וכותבת
אלוהים
מה אתה רוצה
רק תגיד כבר
תגיד כבר
והולכת לעזור לאנשים לא למות. אולי הם בכלל רוצים. ואולי הם לא הספיקו לאהוב.
אנשים מתים שלא מספיקים לאהוב כי הם עסוקים כל כך בלהיות עסוקים כל כך.
אי אי אי
אלפיים שנה מחכים לאדם אחד. אנשים נפלו על המח. לכו לאהוב.
