בכללי אני לא תומכת בגישת שפר
אבל אני כן מתחילה לחשוב שזה יכול לעזור לביתי בת השלוש
היא בחרדות נטישה ואני מאד הרבה איתה, מדברת, מרגיעה.
אבל המצב לא נסבל! היא צורחת כשאני נכנסת לשירותים וכל הזמן לא רגועה.
לא קרה כלום ממשי, לא חוויה טראומטית לא השארתי אותה לבד והלכתי מהבית.
תמיד כשהלכתי היא נשארה עם אבא. היא אוהבת אותו, היא הרבה איתו.
ואני גם מודיעה קודם שהולכת ואומרת שלום, והולכת רק לצורך.
אבל היא עושה סצנות וצרחות. כלפיי שאני לא אלך ממנה.
נתונים: היא ינקה עד גיל מאוחר שנתיים וחצי, אני לפני לידה.
(היא התינוקת בבית כרגע)
ואנחנו מדברים על זה הרבה שאני אלך לבית חולים והיא תישאר עם הקרובים שהיא מכירה.
(היא עושה עם אחותה משחקים בבובות שהולכים לבית חולים ולבקר בבית החלמה ומחלקים ממתקים בגן)
עוד דבר: לגן היא הולכת יפה ונפרדת יפה והיא חלקה בהתנהגות.
