אנחנו שחררנו את זה ברגע שיכולנו (עוד לפני חודש שלישי). 

אפילו למשפחה המורחבת. 

לא היה לי כוח להסתיר. 

אם יש לך כוח לזה, בכיף. אני מאלה שלא מבינות על מה המהומה, ולמה לא לקבל עזרה כשכל כך זקוקים לה, רק כדי להפתיע. אבל אני לא חובבת הפתעות בכללי, אז כאמור- תלוי בך. 

והכי חשוב-

שיהיה בשעה טובה, והריון קל ומשעמם 

כל הזמן מדברים על עיבוד לידה, אני הייתי צריכה עיבוד הריון לפני הכל.

מקווה בשבילך שזה יעבור בהמשך ושלפחות השליש השני יהיה משעמם 

אמא שלי שיגעה אותי ואמרה שהבטן שלי גדולה מדי והיא דואגת ואם אני בטוחה שהכל בסדר וכו... וזה היה בערך בשבוע 20- אז נאלצתי להרגיע אותה.ובשבוע 24 אישפזו אותי ככה שכבר לא היתה ברירה וסיפרנו לכל המשפחה המצומצמת אחים ואחיות משני הצדדים וביקשנו שיתפללו ושישתדלו לשמור בסוד. היו כאלה שהגיבו שזה כבר היה ברור והיו כאלה שהופתעו ושמחו... עד סוף ההריון היו עוד רבים מהמשפחה שכבר הבינו מה קורה... וכמובן שיש את התמימים שהיו בהלם.

בקיצור חוויה מסוג אחר... מתפללת עלייך שיעבור עלייך הריון מאוד משעמם ולא מלא אטרקציות כמו שהיה לנו.

יש הריונות תאומים שעוברים חלק.

אבל גם אלה שלא, עם כל האקשן בדרך, ברוב המקרים נגמרים בשלום ובשני אוצרות בריאים ומתוקים. אז חשוב לא להיכנס לפחדים.

אני גם ילדתי תאומים מס' 6-7,

עד חודש שביעי הכל היה חלק, ופתאום הכל השתנה ובחודש האחרון הייתי - לא בשמירה בבית, יותר גרוע - באישפוז במחלקת הריון בסיכון. גם אני לא תארתי לעצמי את זה, איך בעלי נשאר עם 5 ילדים, אבל עברנו את זה ב"ה בשלום ובבריאות. ומתקופה זו רק התחזקתי, למדתי המון על עצמי, על נשות ישראל שהיו מאושפזות לצידי, ועל אמונה והשגחה פרטית

רק להתחזק באמונה שהקב"ה מכוון כל דבר לטובה ונותן לכל אחד מה שמתאים לו, ורק למי שיכול לעמוד בזה.

ולגבי הסתרה, אני לא חשתי שום צורך שאף אחד יידע, אבל סיפרתי להורים שלי ושל בעלי, ולילדים שלי הגדולים (גיל בי"ס יסודי).

לילדים - כי היה חשוב לי שהם יעברו את שלב ההלם לפני שזה קורה, כי זה הולך להשפיע מאד גם על החיים שלהם. הרי גם לי לקח זמן לצאת מההלם כשנודע לי שזה תאומים, ושמחתי שהיה לי זמן לעכל את השינוי ולהתכונן אליו נפשית בזמן ההריון. אז גם להם מגיע.

להורים - גם כדי לתת להם זמן להתכונן נפשית, אבל בעיקר כדי שלא יעלבו...

בפועל יצא טוב שהם כבר ידעו זמן מה לפני שאישפזו אותי, כך זה היה פחות מפתיע ומבהיל.

בדיעבד יש עוד יתרון לספר מראש: כשאת מספרת למישהו באופן אישי שיש לך תאומים בבטן את יכולה לראות בשידור חי את ההתרגשות והתגובות המופתעות וזה ממש כיף!

 אם זה אחרי הלידה - בד"כ את לא תראי את התגובה, בעלך הוא זה שיספר וישמע את התגובה בטלפון, או שאנשים ישמעו מההורים שלך וכו'... ואני את התגובות האלה הפסדתי

ילדתי יחסית מוקדם (שבוע 34), אבל עד אז לא הייתי זקוקה לשום שמירה ולשום אשפוז. (כן עזבתי עבודה מאומצת שהייתה לי אז, ליתר ביטחון...)

בסוף התקופה הזאת עשתה גם הרבה טוב...

וההורים צריכים רק לתמוך רגשית...

בכל אופן, בפורום הזה אין אימהות לתאומים בגיל הזה.

גם אצלינו עם התאומים היו קצת יותר בעיות עם השיניים. לא זוכר משהו היסטרי, רק זוכר שאמרו שבגלל הלידה המוקדמת משהו באזור השיניים לא הספיק להתפתח.

לגבי שאר הדברים אני לא יודע, הם כבר לא ככ קטנים אבל אנחנו עדיין מתבלבלים לפעמים 🤣🤣

אבל בהתחלה היה פער בהתפתחות, ולאט לאט הוא הצטמצם.

מגיל שנה וחצי כבר לא היה פער.

בלי עין הרע המצב של השיניים שלהם טוב (אחד לא עבר שום טיפול, השני רק מעט טיפולים).

וב"ה היה להם עיכוב מוטורי תואם לגיל הפגות בהתחלה ואז עיכוב שפתי שטופל בגן שפה. מגיל ארבע-חמש כבר לא רואים שום זכר לפגות. (אחד מהם היה בגן שפה כל שנות הגן, השני רק שנה אחת)

נולד בשבוע 34. כיום בן שנתיים.

בינתיים יש לו עיכוב בצמיחה של השיניים. הניבים עדיין לא צמחו.

כיום, חוץ מהגודל והמשקל שעדיין קטנים מאוד, לא רואים השפעות של הפגות.

מתייגת לך את @זהות כפולה שעברה את זה, ב"ה עם שני תינוקות בריאים בעיקרון. (זה לא הניק העיקרי שלה, אז מקווה שהיא תראה את התיוג)

אולי היא כתבה את הסיפור שלה בשרשור הנעוץ, תחפשי❤️

לק"י

או לשים שם קישור לשרשור הזה. שם פעיל יותר.

מתייגת בשבילך 2 אמהות לתאומים:

@אמהלה

@מתואמת

אז לא יודעת אם העגלה שקנינו אז עדיין קיימת, ואני גם לא זוכרת את שמה. רק זוכרת שהיא התקפלה גם באמצע (כלומר שני המושבים התקפלו זה על זה), וזה חסך מקום.

מציעה פשוט ללכת לחנות מוצרי תינוקות, ולבקש עגלה לפי הצרכים שלכם... (זה מה שאנחנו עשינו בזמנו)

לוקחים ברזל לפי רמת הצורך, לפי מה שרואים בבדיקת דם. במולטי ויטמין גם ככה אין מספיק ברזל למי שממש חסר...

אם זה מעודד אותך - דווקא בהיריון התאומים היה לי ברזל גבוה בהיריונות אחרים היה לי חסר ברזל, לפעמים הרבה מאוד...