הראש שלי מתפוצץ מרוב שמות של אנשים לרפואה שלמה, ולהבדיל בין החיים לחיים שמות של נפטרים לא עלינו, ממחשבות והתלבטויות מה בטיחותי ומה לא (מותר לנשום? זה לא מסוכן?), ממחשבות טורדניות בלתי פוסקות על כך שעדיף להפסיק להביא את המנקה, אבל ערב פסח... והיא שוטפת ידיים עם אלכוהול. אבל אי אפשר לדעת... אוף, זה משגע אותי. החרדה כל פעם שבעלי יוצא לקניות וחוזר, ואז כל דבר שהוא נוגע בו הופך לחשוד קורונה. המתח הזה, מי יהיה החולה הבא חס ושלום, ומה תהיה חומרת מחלתו.
ולא ידעתי שגם אני יכולה כמעט להשתגע מלא לצאת מהבית במשך שבוע אחד סך הכל! אני דווקא טיפוס ביתי ובחופשות נהנית להיות בבית ויכולה בכייף לא לצאת כמה ימים בלי לשים לב. אבל עכשיו זה חונק, רוצה אוויר, לראות אנשים, להסתובב, לדבר עם מישהו בחי! כמה אפשר טלפון, מסך, טלפון, מסך, וואטסאפ, זום, שיחת וידאו. החיים השתבשו לגמרי.
ומעל הכל - פסח... (רק אתמול אמרתי שאני לא נלחצת ממנו השנה? שלשום?) רשימות על גבי רשימות - מה צריך לנקות, מה לקנות, מה להזמין אונליין, על מה לוותר כי אין זמן או כי אי אפשר להשיג, ואיך לקנות אם לא כדאי לצאת מהבית... אז אולי לא נקנה? אבל יש דברים שחייבים. ואיך נטביל את הכלים שנקנה? והרשימה הזו מסמלת עוד ועוד דברים שבעלי יצטרך לצאת מהבית בשבילם, עוד החשפות, עוד חשש הידבקות, עוד חרדות.
זהו, השתגעתי רשמית



