למה שתרצה ללמוד בצורה כזו? כמו כולם, כמו שאר העדר? כמו רוב האנשים? אם אתה רוצה לזכות בחידון, אתה צריך לחשוב מה יבדיל אותך משאר החברים שלך, ומשאר המתחרים בחידון, שמתחרים נגדך. אם אתה לומד כמו כולם, ועושה מה שכולם עושים, אין סיבה ש *דווקא* אתה תהיה החתן ולא מישהו אחר.

זה לא שאתה עוקב אחרי כל מי שמתחרה נגדך, ועושה הכל כדי ללמוד יותר ממנו. ממש לא.

אתה לוקח בדמיון שלך את כמות הפרקים שאתה מאמין שמי שהולך להתחרות נגדך הולך ללמוד - מספר הפרקים הכי גבוה שאתה מאמין שבאמת קיים מישהו כזה, שמתחרה נגדך, שלומד כך, וללמוד יותר ממנו. אף אחד לא אמר לעקוב אחרי אף אחד.

לעשות השתדלות של 100% זה לעשות מה שאני אומר בקטע הזה - לעשות כל מה שאתה יכול כדי לנצח. צורות למידה זה כבר עניין אחר, וגם על זה אפשר להתווכח מפה ועד מחר. לומר "פשוט תלמד וזהו" זה לא להגיד "לעשות השתדלות של 100%".. זה להגיד "פשוט תיגש וזהו, בלי כל ההשקעה המיותרת הזאת של ללמוד יותר מכולם ובלי כל "האובססיה" הזאת, לא צריך להתחרפן." - זה לעשות פחות מ100%. מצטער, אבל "ללמוד וזהו" בלי שום מחשבה למה דווקא *אני* הולך לנצח ולא מישהו אחר ובלי שום השקעה בסביבה שלי לראות כמה היא משקיעה ולומדת ואיפה אני עומד ביחס אליהם, יהפכו אותי באופן אוטומטי לאחד מהאנשים הרגילים, הממוצעים, שבד"כ לא יעלו לחידון הארצי, וממילא לא יהיו מוכנים להשקיע בחידון כדי לא להקריב 15 נקודות מהציון שלהם בתעודה בסוף שנה, בד"כ. צר לי, זו המציאות.

אם אני רוצה לנצח - אני צריך להיות מובדל משאר האנשים, ואני צריך לדעת שאני נמצא בקרבת אנשים שהם חזקים מאוד בתחום שלי, ושהם אפילו טובים יותר ממני, ואני שואף להסתובב עם הכי טובים שיש בתחום שלי, ולרצות ולשאוף להיות יותר טוב מהם, כי רק על ידי שאהיה טוב יותר מהטוב ביותר, אנצח את הטוב ביותר ואעפיל לשלב הבא.

את טוענת שאם לפני היית שנה מנסה להשוות את עצמך לאחרים - לא היית בכלל ניגשת לבית ספרי.. מי אמר ללמוד 200 פרקים ביום כשאתה לומד בקושי 10? צריך להתחיל להעלות בהדרגה, עד שאתה מגיע למצב שבו אין אף אדם, שמתחרה נגדך, שלומד יותר ממך, ואתה בטוח בזה ב100% (ולא, לא צריך לעקוב אחרי אנשים).

ואם אתה שומע שיש מישהו שלומד 200 פרקים ביום ואתה מתייאש וחושב שלא תגיע לזה בחיים וסוגר את התנ"ך ומחליט לא לגשת - זה בסדר גמור, מעטים האנשים שיכולים לשאת עול כזה. היו לי 7 תלמידים לאורך השנים, רק שלושה מהם המשיכו עד הסוף, ושלושתם הצליחו בגדול. חידון התנ"ך זה משחק, אבל ההתכוננות אליו היא חוויה טובה וקשה, התכוננות רצינית, בכל אופן. כל מי שלמד לחידון וניגש ונפל מתישהו יודע שזה כואב, ויודע שזה מדכא, ולוקח קצת זמן עד שיוצאים מזה. ואז ניגשים שוב.. והלחץ על הבמה, והרגשות החיוביים, ופתאום שוכחים יום לפני החידון תשובה לשאלה שאנחנו אמורים לדעת, או טועים בשאלה מסוימת יום לפני החידון, או לא מצליחים לענות, ונלחצים ונכנסים לפאניקה.. אף אחד לא אמר שזה תחום קל. למעשה, לא אחזור לתחום הזה לעולם, בלי נדר.

ויש המון טכניקות, כפי שציינת, וללמוד גם אותם, זה מאוד מאוד מועיל. אחד הכלים הכי חזקים שאני יכול להמליץ למתחרים בחידון זה לעבור על כל השאלות שהיו בחידונים בשנים האחרונות, להפוך את כל האינטרנט. מהחידון העירוני הכי קטן ועד החידון העולמי האחרון. הכל מהכל! כל מה שרלוונטי... לא ללכת לחידונים ששואלים בהם שאלות שכבר לא רלוונטיות לחידונים של היום...

אני בעד לחלום בגדול, ללמוד בגדול, לעבוד קשה מאוד בגדול, ולהצליח בגדול.

יש את האופציה השנייה והיא להישאר הקהל בחידונים, והיא באמת בסדר, אבל זה לא שונה מ99% (ניחוש פרוע) מהאנשים שניגשים לחידון.

אמנם הניסיון שלי לא בשמיים, אבל אני מסתכלת על החידון כעל הזדמנות ללמוד.

בחיים לא הייתי לומדת כל כך הרבה ומכירה את התנ"ך כל כך טוב אם לא היה לי את היעד הזה!

ברור שאני שואפת גבוה, ברור שאני רוצה להגיע הכי רחוק שאני מסוגלת. אבל אני לא חושבת ששחיקה היא הדרך הנכונה לעשות את זה- אתה בעצמך העדת שבעזרת ה' לא תחזור לזה בחיים...

אני חושבת שמי ששם את הניצחון בתור הדבר היחיד שחשוב לו, שפחות מחתן עולמי זה לא תואר ששווה את ההשקעה, שמוכן להקריב את הלימודים לחלוטין ורק לשבת בבית וללמוד- טוב, זו דרך אחת. רובנו לא הולכים בה, ואני מניחה שגם הרוב המוחלט של כל מי שזכה אי פעם.

הדרך השנייה היא ללמוד בצורה שלא שמה דגש על ההספק אלא על הדרך, והאמת היא שלפעמים עדיף לקרוא עשרה פרקים ביום בעיון ובתשומת לב, בצורה שתכניס לך את זה ללב ולראש, מאשר לנסות להספיק חמישים פרקים ולאבד את היופי שבלימוד.

בסופו של דבר כדי לזכות צריך השקעה עצומה, כוחות נפש וויתורים פסיכיים, אבל אני באמת לא חושבת שזה שווה את זה אם היעד שלך הוא לעמוד על הבמה וללחוץ את היד לראש הממשלה, במקום להבין ולהכיר ולנשום את התנ"ך אבל בדרך שתגרום לך לשמוח ולאהוב את זה.

מסכימה עם כל מילה!

כשבאים ללמוד מהצד של אהבת התנ"ך ואהבת הלימוד עצמו, אז גם אם אני לא אעלה לארצי - עדיין הרווחתי משהו ענק!

ואני לא אצא בדיכאון מהתהליך הזה כמו שאמרת. אם המטרה היא החידון עצמו, קל מאד להרגיש מדוכא.

חוץ מזה, אני חושבת שללמוד 200 פרקים, מלבד העניין שנעמה ציינה- שמאבדים את היופי בלימוד (וזה כזה נכון), אני לא בטוחה שזה יעיל..

"ברור שאני לא אצא מהדיכאון" - כל מי שניגש אי פעם לחידון, השקיע, למד, והפסיד, יודע שזה מדכא ומכאיב. אין אפשרות להימנע בוודאות מהכאב שבהפסד, כי זה דבר שעלול לבוא, ומי שמראש לא מוכן לקבל את זה שהוא אולי ייכנס לבאסה אחרי החידון כי אולי הוא יפסיד אז באמת שאין לו מה לחפש בחידונים.

אגב, לגבי הלימוד של ה-200 פרקים ביום - חד משמעית אפשר לעשות את זה בצורה יעילה, כשכבר מורגלים לרמת לימוד כזו. שוב, אף אחד לא טען שביום אחד יש לקפוץ מכמות פרקים נמוכה לכמות פרקים הזויה. 

אז,

הניסיון שלך לא בשמיים - ואת מסתכלת על החידון כעל הזדמנות ללמוד.. יופי, אחלה, מעולה.. איך זה קשור לדיון? ההודעה הזו בפירוש נכתבה לאנשים שמטרתם לזכות בחידון, וכתבתי בפירוש שהרוב ממילא לא יהיו מוכנים לשאת את העול הזה.

מה זאת אומרת "שחיקה"? - אם אני עכשיו לומד ומטרתי להפוך לחתן העולמי אני אהיה מוכן לעשות הרבה דברים בשביל זה. אני אהיה מוכן ללמוד שעות על גבי שעות באופן יומיומי, אני אהיה מוכן להתמודד עם הלחץ שלי, לשפר את המנטליות שלי, להיעזר באנשי מקצוע המתאימים אפילו אם צריך, ולהתמסר למטרת העל שלי. זה מה שאני רוצה, זה מה שאני חושק בו, וזה מה שאני הולך לעשות. זה אולי לא ילך כמו שציפיתי, או שלא אשיג את התוצאות שרציתי אבל אני עשיתי את מה שהייתי צריך, מה שהייתי חייב לעצמי. אף אחד לא אומר שכאשר תסיים את הקריירה שלך בחידון התנ"ך אתה לא תרגיש "שחוק" מזה, ואני לא רואה בזה רע. חידון התנ"ך זה בסך הכל תחביב, הוא לא חייב להפוך לקדוש, ואני לא מוצא רע בלהיות תשוש ממנו. זה לא שהפסקתי ללמוד תנ"ך לחלוטין כי נמאס לי מחידונים, וזה לא שמטרת העל שלי היא "לא להישחק מחידון התנ"ך".

נוסף על כך, עושה רושם שאת לא מתעניינת באמת להגיע רחוק, אלא פשוט "לא להישחק" ו "ליהנות מהלימוד" וזה בסדר, גם אני נהנתי מהלימוד, והיה לי כיף חיים, אבל מטרת העל שלי היתה לזכות בחידון, להגיע באמת באמת רחוק. את לא נמצאת במקום הזה, וממילא הדברים שלי לא מתייחסים אלייך.

אנא ממך, אל תשימי לי מילים בפה. לא טענתי שכל מה שאתה צריך לעשות זה ללמוד לחידון התנ"ך 24/7 בלי לצאת מהבית, ושזה יהיה כל החיים שלך, רבים התלמידים שלי שיכולים להעיד שרוב השנה זה לא מה שהיה כשהם למדו על פי ההנחיות שלי.

באופן חד משמעי, כל מי שזכה בחידון התנ"ך אי פעם, או כל ישראלי (ממ"ד) שהגיע לחידון העולמי, הוא ברמה גבוהה מאוד והוא השקיע שעות על גבי שעות על גבי שעות של למידה, והוא הקריב המון! המון! (אלא אם כן הוא התחיל ללמוד בכיתה ב' או משהו - ראי ערך: אלקנה פרידמן, וגם הוא, לפני החידון זה כל מה שהוא עשה. אני באופן אישי דיברתי איתו לפני העולמי). כמו כן, שגיב לוגסי לא הגיע לבית הספר חודשיים לפני החידון העולמי, והזניח באופן מוחלט את הלימודים שלו - וכאן אתייחס להכנסת המילים לפה שעשית לי:

מעולם לא טענתי שצריך להקריב באופן מוחלט את הלימודים כדי לזכות בחידון. לטעון שאני טוען דבר כזה יהיה שקר, וכל מי שמכיר את התפיסה המחשבתית שלי בהקשר חידוני התנ"ך יכול להעיד כך.

נוסף על כך, כתבת "אני חושבת שמי ששם את הניצחון בתור הדבר היחיד שחשוב לו" - מצטער, אבל מעולם לא כתבתי שהחידון צריך להיות הדבר היחיד שחשוב לך. בתקופה של החידון, היו הרבה מאוד דברים שעניינו אותי, והיו חשובים לי.

אין דרך ראשונה או שנייה לזכות - כי יש 1000000000000001 דברים שקורים:

המתמודד הטוב ביותר באותה שנה פתאום שוכח תשובה לשאלה, או שפתאום יש בלאקאאוט על הבמה, או שאתה מוטרד ממשהו שקרה אתמול, או שמישהו פגע בך והוריד לך את המורל, או שאתה בטוח שכבר לא תזכה כי התמודד השני עקף אותי ב4 נקודות בחידון בכתב, או כי טעיתי בשאלה בכתב ובטוח מישהו יעקוף אותי בבכתב ולא יטעה בכלל על הבמה ואני אפסיד וזה מוריד את המורל או כי אחד המתחרים החליט לפרוש, זה לא משנה! דברים קורים כל הזמן, אני רק נותן חוות דעת רחבה, מהניסיון האישי שלי ומדעות של אנשים מצליחים ביותר, ועל פי הצלחות של תלמידים שלי -  כיצד להצליח - ובמקרה שלנו, כיצד לזכות בחידון? להבדיל את עצמך מהשאר! זו רק דרך אחת מיני רבות, אני פשוט מאחד את כל הדרכים הכי טובות שאני מכיר, שקיבלתי, השכלתי, חוויתי, למדתי (מאנשים מצליחים מאוד) ועל פי הניסיון האישי שלי והצלחות של התלמידים שלי - ומכתיב אותם ל "חידוניסט הצעיר" שרוצה לזכות בחידון, ושזאת המטרה שלו. אני לא יכול להבטיח זכייה בטוחה, אבל אני יכול להתחייב על הסתברות מאוד מאוד מאוד גבוהה של להגיע מאוד מאוד מאוד רחוק. השיטה הזו מאוד נחמדה, והיא גם מוכרת, אבל אני מכיר לא מעט אנשים שלומדים מעט ביום, בצורה טובה, וקוראים ממש טוב, ורובם עדיין לא מצליחים להעפיל לארצי. למה? כי הם שכחו משהו חשוב: הם שכחו להבדיל את עצמם מהשאר. ברור שזה לא חובה, אבל זה כלי עזר מאוד מאוד יעיל ומאוד ומאוד משמעותי.

אז מה אני בעצם אומר? ללמוד 50 פרקים ביום וסתם לקרוא? ממש לא. אני אומר, שצריך ללמוד יותר משאר המתחרים שלך, יותר מהמתחרה הכי טוב נגדך (לדמיין בראש שלך - כמה אתה חושב שהמתחרה הכי חזק נגדך לומד - ולשאוף לעקוף את זה) ואת זה יש לעשות על ידי העלאת לימוד הפרקים בהדרגה. יש לי תלמיד שבתחילת הלימוד בישרתי לו שיצטרך ללמוד 10 פרקים ביום, והוא אמר "זה יהיה קשה אבל אני חושב שאצליח לעשות את זה". פחות משנה לאחר מכן, כשהעפיל לארצי בישרתי לו שיצטרך ללמוד 300 פרקים+ ביום.

זה בסדר שאת חושבת שלא שווה את זה, ואני שמח שאת מבינה במה כרוך המאמץ, אבל תצטרכי להבין שבשבילי (אני כותב "בשבילי" כי את מתייחסת אליי בתור פרט ולא כותבת באופן כללי) לא כזה אכפת לי ללחוץ לראש הממשלה את היד או לעמוד על הבמה, אלא לדעת שאשכרה עמדתי ביעדים שהצבתי לעצמי, כי ההתאהבות שלי בתנ"ך לא הגיעה על ידי רצון לעמוד על הבמה ביום העצמאות או כדי ללחוץ לביבי את היד, אלא כי זה פשוט דחף פנימי בתוכי שבער בי, וגרם לי לרצות את זה כל כך חזק.

במה את לא מסכימה איתי? תסבירי. לצטט תגובה שלי ולכתוב שאת לא מסכימה זה לעשות חצי עבודה. תפרטי.

ואיזה ניסיון בדיוק יש לך? איפה הגעת בחידון? כמה תלמידים היו לך שהגיעו לארצי/ עולמי?

הגעתי למקום מכובד ב'ה. פחות התעסקתי אחרי זה בלהכין אנשים כי בערך עזבתי את ההתעסקות בחידון אחרי ההתמודדות אז רק מישהי אחת שקצת עזרתי לה שהגיעה לעולמי (ואגב המון זוכים שאני מכירה לא היה להם ממש מי שהכין אותם, אולי קצת עזרה ודחיפה)

לא מסכימה בזה שצריך כל הזמן לחשוב על אנשים אחרים. רוב הזוכים שאני מכירה- ומכירה ב'ה לא מעט חתנים וסגנים- לא למדו ככה והצליחו ונהנו והספיקו עוד דברים. לא מאמינה שצריך ללמוד רק בשביל הזכייה, אלא צריך ליהנות מזה, ללמוד בשביל הלימוד ולקוות לזכור משהו גם אחר כך, אחרת קשה מאוד להצליח. זו דעתי

סליחה שלא פירטתי קודם- אני פשוט פחות טובה בלכתוב מגילות ודי שונאת לעשות את זה. אבל לא רציתי שכל המתמודדים כאן יחשבו שזה בהכרח ככה

אבל זה נהיה כבר מגוחך.

כל הטענה שלך היא - "זה לא חובה להבדיל את עצמך מהשאר, כמו שאתה אומר" למרות שבפירוש כתבתי שאני בסך הכל טוען שזה כלי יעיל כדי לזכות בחידון, ושזה לא חובה.

ולא הבנתי מאיפה באה האמירה הזאת של "המון זוכים שאני מכירה לא היה להם מי שהכין אותם" - מה את באה לומר? שזה לא טוב שיהיה לך מישהו שמבין מאחוריך? מבטיח לך שזה רק עוזר, כשעומד מאחוריך האדם הנכון.

אגב, אם מסתכלים על ניסיון (את התחלת) אז לי יש יותר ניסיון בתחום, ככל הנראה, ויותר תלמידים שהגיעו לעולמי בעזרתי.

לא רוצה לפגוע חלילה. אם פגעתי מחילה . אוהב את כולם

לא כתבתי להן שהן חושבות ככה כי אין להן ניסיון, אלא שחוסר הניסיון שלהן בתחום מונע מהן את הזכות לאשר אילו שיטות טובות ואילו לא. עכשיו, לא שאני נגד השיטות שלהן, אבל אני כן נגד לצאת נגד שיטות של אנשים מוצלחים מאוד, ושל חידוניסט לשעבר שהגיע גבוה מאוד ולטעון שהשיטות האלו לא עוזרות ולא טובות כשאין לך רקע או ניסיון גדולים בתחום.

גם אני מתנצל

אני מתנצלת אם זה מה שהשתמע ממה שאמרתי!

אני בטוחה שהשיטה שלך מדהימה. היא הביאה רחוק אנשים שעזרת להם להתכונן לחידון, ובאמת לחשוב על 'מה שירגום דווקא לנצח' זו דרך ממש טובה בעיני להתייחס לכל דבר שרוצים להצליח בו.

פשוט לפי מה שכתבת נוצר הרושם שזו השיטה היחידה שמצליחה;  ובגלל ש*זה* מה שאני חולקת עליו, היה לי חשוב לציין את זה כדי שמי שנכנס לפורום ורוצה להתמודד בחידון לא יראה את זה ויברח כי זה נשמע מפחיד מדי.

אני מכירה, באופן אישי יותר ופחות, כמה מתמודדים שהגיעו רחוק מאוד- חלקם אפילו חתנים או סגנים. אולי חוץ משניים מהם אף אחד לא למד בדרך שהצעת.

זה הכל  אני לא רוצה חס וחלילה לסתור את מה שאתה מציע. רק להוסיף ולומר שזו לא השיטה היחידה, ושאפשר להגיע רחוק מאוד גם בדרכים אחרות 

בפועל יש תקדים שנתנו לצאת באמצע המחנה אחרי הפעלת לחצים כבדים של ההורים

אבל לא הייתי בונה על זה

מי אמרה: "אל תראי כי גם זה לך בן?"

לעבור ולהכות את בני עמון, אבל אני לא בטוח...

מי מצטט בדבריו נבואת נביא לכם ישראל עם שמו, "...היה ניבא בימי... לכן..." ?

(נדמה לי שזו אחת הפעמים הבודדות בתנ"ך, אם לא היחידה, שיש ציטוט ישיר עם שם הנביא...)

תובלקין

מי ביקש סליחה על חטא עתידי?

(שאלה ששאלו אותי בזמנו)

מי כונה איש האדמה?

נוח

מי מצא את היֵמים במדבר והיכן מצאם?

ומי הזכיר בדבריו "זרע חומר"?

באיזה ספר לא נזכרת המילה ׳אמונה׳: ישעיהו, יחזקאל, דברים, שמות?