ברוך ה'.

המחזור שלי מתעכב, זה קשור למצב?

 einatlev  מרץ 22, 2020  0  המחזור החודשי

בעשור בו אני מלמדת מודעות לפוריות, נתקלתי לא אחת בתסמונת אוגוסט. אל תעשי עליה גוגל, המצאת השם היא שלי. נתקלתי בה לראשונה כשיצא לי ללמד כמה קבוצות נשים במהלך אוגוסט. יד המקרה, וכולן היו לקראת סיום הסדנה, כלומר היו להן כמה וכמה טבלאות המתעדות את המחזורים שלהן, משך הווסת, מתי התרחש הביוץ וכן הלאה. והנה, אחת אחרי השניה, הן מתיישבות לצדי לשיחה מתנצלת; "אני לא יודעת מה קרה לי החודש, משום מה הביוץ מבושש לבוא"; "זה ממש מוזר, הווסת ממש מאחרת ולא נראה לי שאני בהריון"; ועוד כהנה וכהנה התנצלויות. כשהאשה החמישית ברצף הראתה לי טבלה ובה מחזור משובש, פרצתי בצחוק גדול. כינסתי את הקבוצה כולה וסיפרתי להן שממש כעת אנחנו עדות למה שהמחקר כבר הוכיח: יציאה משגרה עשויה לשבש את המחזור.

שנים חלפו מאז הפעם הראשונה ההיא. כל קבוצה בה פגשתי באוגוסט מאז ואילך הציגה טבלאות דומות. ולמה לא, בעצם? הילדים בבית, שעות השינה משתנות, קצב החיים אחר, וגם מחזור הפוריות עשוי להגיב. תסמונת אוגוסט הפכה שכיחה כל כך, עד שהתחלתי ללמד אודותיה באופן סדיר.

ועכשיו אנקדוטה נוספת. לפני מספר שבועות (ולפני בהלת הקורונה) טסתי עם בתי לבקר חברים (לא, לא באיטליה). חלפו שנים רבות מאז פקדתי את נתב"ג, שעת הטיסה נקבעה למאוחר בלילה, ו…גיליתי שאני במתח. המתח היה רב כל כך, עד שהווסת שלי, שהיתה אמורה להסתיים לפני הטיסה, בוששה לבוא. הטיסה חלפה בשלום, וכשנחתנו במלון אי שם בלילה, משהו בתוכי השתחרר – וגם הווסת הופיעה.

אני משתפת אותך בפרטים אינטימיים אלו כיוון שמשבר הקורונה משול בעיניי לתסמונת אוגוסט + טיסה, כלומר יציאה משגרה מתובלת במתח רב ובחוסר ודאות.  כדי להבין איך זה עובד, מה קורה עמוק בתאים שלנו ברגעים אלו ממש ומה אפשר לעשות, כדאי שנצלול לכמה מושגים קצרים.

מערכת העצבים האוטונומית – בעברית קלה למשתמשת

באופן פשוט, מערכת העצבים האוטונומית מחולקת לשתיים: המערכת הפרא-סימפתטית, והמערכת הסימפתטית.

אם נדמה אותן לדוושות הרכב, המערכת הפרא-סימפתטית משולה לברקס. מתפקידה לשמור אנרגיה, להאט את הקצב, "להיטען", ליצור צמיחה ושיקום, מנוחה והרפיה.

המערכת הסימפתטית, לעומתה, משולה לדוושת הגז. היא מניעה לפעולה, שואבת כוח מן המאגרים ועוזרת לנו להיאבק או לברוח במקרה של מצוקה. המערכת הזו משתקת כל מה שלא דחוף – פעילות מעיים ושלפוחית השתן, למשל – כדי לתת יותר כוח לריאות, ללב, למוח ולשרירים. באופן אישי, ההשתקה של מה שלא חיוני מזכירה לי את הצורך החריף שלי להשתיק את הרדיו כשאני מנסה לחנות ברוורס באמצע תל אביב. תנו לי להתמקד במה שחשוב!

אם כן, גז וברקס. זה כל העניין. אם נחפש איכויות דומות לשני אלו, נחשוב אולי על יום ולילה, יאנג וין, ששת ימי עמל ושבת המלכה.

ו… הנה הפאנץ'. הגוף מתפקד באופן מיטבי כשרוב הזמן דוושת הברקס היא השולטת. כשאנחנו נחות, פועלות לאט, דואגות לצרכינו הגופניים והרגשיים – או פעילות אבל עושות זאת מתוך סטייט אוף מיינד של נחת – דוושת הברקס שולטת. במצב כזה, המאגרים שלנו מתמלאים והגוף שומר רזרבה לימים קשים (אני לא יכולה להמנע מלחשוב על המזווה של כמה אנשים בימים אלו ).

לעומת זאת, כשאנחנו נתונות תחת דוושת גז במינון גבוה, מערכות חיוניות בגוף משותקות – והגוף כולו נמצא במצוקה. (שימי לב, אפשר להיות בשבת המלכה במלון 5 כוכבים ועדיין להיות בסטייט אוף מיינד של דוושת גז, ואפשר לעבוד בתפוקה גבוהה ולהיות מבפנים בנחת מלאה, כך שהתודעה שלך היא לב הסיפור, הרבה יותר מהמציאות הסובבת אותך).

ואיך זה קשור לפוריות?

גרוי יתר של דוושת הגז במערכת העצבים גורם להקטנת כמויות הפרוגסטרון בגופנו. ההורמון החביב הזה נוטל חלק דומיננטי במחזור הפוריות, ותפקידו לתחזק, להרגיע ולהחזיק הריון – במידה והוא קורה. היות וכל ההורמונים תלויים זה בזה, מחסור בפרוגסטרון ישפיע בתורו על רמות האסטרוגן והטסטוסטרון, והמחזור יתנהג בהתאם – קצר מאוד, ארוך מאוד, עם ביוץ שמופיע מאוחר או ללא ביוץ כלל.

צ'אקרת הבסיס וצ'אקרת המין

ועכשיו, נעבור לסינית. או בעצם, למסורות מן המזרח. מבטיחה שאין כאן נגיפים.

הבאות בתור ממוקמות במעלה הגוף, ואחראיות בתורן על דימוי עצמי ומערכות יחסים, רגשות, ביטוי והשמעת קול, אינטואיציה וראיה של "מעבר" וקשר לאלוהים.

BAD NEWS: פגיעה באחת הצ'אקרות משפיעה על השאר.

GOOD NEWS: ריפוי אחת הצ'אקרות ישפיע על האחרות.

מנסיוני הקליני, פגיעה בכל מה שמסמלת צ'אקרת הבסיס משפיע לרוב על צ'אקרת המין. מעבר דירה (גם אם זו דירה טובה יותר מזו שגרת בה), טיסה, פגיעה ביציבות הפיזית או הרגשית, אלימות מסוגים שונים, תחושת חוסר בטחון או חוסר ודאות – מביאות בדרך כלל להשפעה על צ'אקרת המין. כיוון שלרחם יש איכויות מכילות וסופגות, היא לרוב "לוקחת" על עצמה את הקושי המופיע בקומה מתחתיה, והדבר יבוא לידי ביטוי בכאבי או שיבושי מחזור, קשיי פוריות וכדומה.

ולחובבות המדע שבינינו, זה הזמן להבהיר – 

זה לא רק "סינית"; יש קשר אנטומי בין רצפת האגן (צ'אקרה ראשונה), הסרעפת (צ'אקרה שלישית), הגרון (צ'אקרה חמישית) ואזור הרקות במוח (צ'אקרה שישית). כשאנחנו נושמות באופן מיטבי, כל השרירים הללו פועלים יחד ומייצרים זרימת חמצן, דם ואנרגיה חופשית לכל אברי הגוף. כשהקרקע נשמטת לנו מתחת לרגליים, רצפת האגן מגיבה, צ'אקרת הבסיס מאבדת יציבות – והרחם בעקבותיה. קל להבין זאת אם תדמייני מבנה בן כמה קומות – שהקומה התחתונה שלו מתחילה לרעוד. כך שסגר בבית, חוסר תנועה, פחות מפגש עם הקרקע ויציאה משגרה – משפיעים על זרימת הדם ברחם ובשחלות ועשויים לשבש את המחזור.

הסרעפת ורצפת האגן

אם להיות ספציפית יותר, יש קשר הדוק בין הסרעפת לרצפת האגן.

כמה מילים על הסרעפת. שריר הרוחב החשוב הזה נמצא במרכז הבטן, וצורתו ככיפה גדולה. הוא דק כנייר, ופרוש לרוחב הבטן מקצה לקצה – מהצלעות התחתונות בצד אחד דרך מפתח הלב ועד לצד השני. תוכלי לחוש אותו אם תעברי עם קצות אצבעותייך מתחת לקו הצלעות.

הסרעפת היא השריר החשוב יותר בנשימה וכשהיא עובדת כהלכה, היא עושה מסאז' עקבי לאברים הפנימיים, מסיייעת לזרימת הדם אל הלב ולריקון צואה (או תינוקות בלידה… סליחה על ההשוואה).

תוכלי להבחין באופן פעולת הסרעפת אם תתגנבי אל ילדייך הפעוטים כשהם ישנים (זה יקח רק דקה, אל תדאגי). כשפעוטים ישנים, קל להבחין בבטן העולה – יורדת שלהם בזמן הנשימה. הסרעפת עובדת כך שהיא נעה במורד ובמעלה הבטן, ועל הדרך מזכה אותם בזרימת דם ופינוי רעלים. באופן מצער, כשאנחנו מתבגרות אנחנו "נועלות" את הסרעפת, השריר מתקצר ואנחנו מנסות, לשווא, לנשום עמוק אל החזה. העניין הזה קורה לא רק בהתבגרות אלא גם במצבי לחץ. חשבי רגע על הצליל "הא!" המופיע כשאת נבהלת. הסרעפת נעולה, האוויר לא "יורד לבטן", הנשימה שטוחה. באון פסימי למדיי, הנשימה השטוחה הזו היא המפתח לנזקים גופניים ונפשיים כאחד. אולם גם כאן, החדשות הטובות הן שממש אפשר לעבוד על זה.

אם נחזור לענייני הרחם, כשהסרעפת ננעלת זרימת הדם בין המוח לרחם ולשחלות מואטת, והדרך לשיבושי מחזור קצרה.

"קוראות" בקפה? אפשר גם "לקרוא" בווסת

נשים שעוקבות אחרי דפוס, משך, כמות, צבע, מרקם ועוצמת הדימום הוסתי שלהן יכולות להעיד כי הוא משתנה מחודש לחודש. הצבע נע בין אדום טרי לבורדו, חום או שחור, המרקם יכול להיות דליל ומיימי או רירי, סמיך וכבד, יכולים להופיע גושים, הזרימה עשויה להיות מטפטפת או חזקה ועוד ועוד.

אם את מנהלת מעקב יומיומי אחר הגופנפש שלך, תוכלי להבחין בין כי יש קשר הדוק בין מה שקרה לך החודש (תזונה, מתח, שעות שינה, עייפות, התמודדות עם אתגרים, נחת ושמחה ועוד) לבין הווסת שלך. הקשרים מבהקים כל כך, עד כי יש נשים שטוענות שהן יכולות "לקרוא" בווסת שלהן איזה מן חודש זה היה.

אם נמשיך קו מחשבה מעניין זה, הרחם משתמשת בווסת כדי לווסת אותך. היא אוגרת עבורך את המתחים, הרעלים, הלחצים, התרופות, הקפה והקמח הלבן ומשחררת את אלו בווסת. זה לא רק אנרגטי, זה ממש פיזי וכבר הוכח מדעית – על הרחם יש קולטנים שאוספים אליה רעלים לאורך החודש.

כך שמשבר קורונה עשוי להביא לווסת מעניינת במיוחד. אם תיתקלי החודש בווסת כבדה מאוד, גושית, שחורה או כהה, סמיכה, מלווה אולי בכאב או קושי לצאת – דעי לך שהרחם שלך עושה לך טובה, ומנקזת את כל זה החוצה. אני מזמינה אותך להודות לה על המאמץ ולאפשר לה לעשות את שלה. לרוב, תנוחות כריעה ומסאז' עדין במפתח הלב (כן כן, במרכז הסרעפת) יסייעו לרחם שלך לעשות את העבודה.

טוב… באסה, לא?

המגוון האנושי מראה לנו שלא כל אשה שחווה סטרס תחווה שיבושי מחזור. לטעמי, העניין קשור לאופן בו למדת להפעיל את המערכת הפרא-סימפתטית שלך (את דוושת הברקס) ביחס למערכת הסימפתטית (דוושת הגז). ואף פעם לא מאוחר מדי! למעשה, משבר הקורונה הוא הזדמנות מצוינת לתרגל.

הנה כמה רעיונות:

• דבר ראשון, בואי נקבל את זה. אין מה להלחם בגוף שלנו, הוא "מריח" את המציאות הרבה לפני שהמעבדים הרגשיים או הקוגנטיביים שלנו נכנסים לפעולה. אז זה מה שצפוי לקרות החודש… OK. את יכולה לומר לעצמך בקול: "אני מקבלת את זה שאני מרגישה כך וכך… אני מקבלת את זה שהמחזור שלי מתעכב…" וכו'. לאמירה בקול יש אפקט מטורף.
• בואי ננסה לא להפגיז את מערכת העצבים במידע שמעורר את דוושת הגז. אפשר לכבות את הטלוויזיה, להכנס לאתר החדשות פעם ביום וזהו. זו לא התנתקות ממה שקורה בעולם, זו לקיחת אחריות.
• תנועה. קל להגיד, קשה לבצע כשסגר מוטל עלינו. ובכל זאת, אם בנית לך בית עם מדרגות – זה הזמן לברך על כך, ואם לא – תרגול יוגה מול המסך (יש שיעורים מצוינים ברשת), סיבובי אגן או כל תנועה שעולה על דעתך עוזרת למתח להתפוגג מהשרירים ולך – להפעיל את דוושת הברקס. אל תשכחי לשים מוזיקה טובה.
• עבודה קולית – זוכרת את הצ'אקרות? השמעת קול כמו נשיפה, אנחה, "הוי טעטע" או סתם צליל לא אסתטי מניעה את צ'אקרת הגרון – ודרכה את כל השאר. תוסיפי תיפוף על החזה – ואחרי כמה דקות של השמעת הצליל HEY השמחה תחזור אל הלב.
• עיסוי סרעפת – את זה אל תעשי, בבקשה, אם את בהריון. בשאר הזמן, את בהחלט יכולה לעבור עם קצות האצבעות על קו הצלעות שלך, מצד לצד. יתכן ותחושי ב"גולות" קטנות מתחת לעור או במתח, יתכן ובחלק מהמקומות המגע לא יהיה לך נעים. הכל תקין. פשוט המשיכי לעסות בעדינות, תבחרי את עוצמת המגע לאופן בו הכי נעים לך – מצד לצד, שוב ושוב. לא תאמיני מה זה יעשה לנשימה שלך.
• חיבור לאדמה – מסורות מזרחיות גורסות שלנשים יש יכולת לשאוב אנרגיה מן האדמה. הכוח הזה חזק כל כך, עד שבני המשפחה מזהים אותו, וסובבים סביב האם (מפנים אליך – ורק אליך – תלונות, מספרים רק לך מה שלומם ופשוט צריכים לדעת שאת בסביבה. מוכר? ). כלומר, לך כאשה יש יכולת לשאוב תחושת קרקע, כוח ובטחון מן האדמה, והיא יכולה לקרקע לא רק אותך – אלא גם את בני ביתך.  איך לעשות זאת? אם זכית לגור בכפר, פשוט צאי יחפה החוצה. עמדי כמה דקות על האדמה, כמה פעמים ביום. את יכולה להרעיד – להפעים את הגוף, לעבוד בגינה או פשוט לעמוד. אם את גרה אי שם בבנין מגורים, זה הזמן להזכיר כי המוח לא מבחין בין דמיון למציאות. קחי לך כמה רגעים לדמיין שאת עומדת יחפה על הקרקע, במקום שאת אוהבת. זה יעשה את העבודה.
• מגע. אמנם ביקשו להקפיד על מרחק, אבל לעצמך את יכולה להעניק מגע. ערכי מקלחת, קחי שמן גוף טוב ותני לעצמך מגע מפנק בכל הגוף. בחיי, זו מתנה של ממש.

אסיים בתודה לד"ר מיכל פרינס, שעודדה אותי לשבת לכתוב,

ובתפילה שנזכה להתבונן, לברך, לחייך, לראות טוב, לחבק את הבהלה שבתוכנו ולקחת מהמשבר הזה את מתנת האיטיות, העצירה, ההסתגלות לשינוי.

ממליצה לך לשוטט באתר ולמצוא מידע נוסף, טיפים וסרטונים אודות המחזור החודשי.

בריאות לכולם!

מקורות מידע והשראה:

תבונת גיל המעבר / ד"ר כריסטיאן נורתרופ
גופה של אשה, תבונתה של אשה / ד"ר כריסטיאן נורתרופ
מיינדפולנס, להיות כאן ועכשיו / מתי לבליך
שיטת המודעות לפוריות / טוני וושלר

יש זוגות שנחמד להם השקט שלהם, הזמן שלהם.. אם הם כאלה אז הכל טוב.

אם זה מפריע להם אז לדעתי האישית אחריותכם כילדים לעשות תורנות וכל פעם מישהו אחר "יקריב" 

יעני ההורים של בעלך מזמינים אתכם ואת ההורים שלך. אולי כשזה מצריך שינה זה פחות נפוץ אבל עדיין אפשרי.

בשלב מסויים הילדים יותר ויותר מזימינים את ההורים ואז אפשר להזמין את שני הצדדים.

יש להם חברים במצבם?

אם לא שאחד מהאחים יוותר השנה, ובשנה הבאה שיסעו לחול ואז שנה אח"כ מתחלפים.

בעיני להשאיר הורים ליל סדר לבד כשזה לא מרצונם זה קו אדום.

אם זה יעלה לך בזוגיות אז  אולי אין ברירה, אבל אם זה רק עניין של באסה, גם אם באסה גדולה ממש, אז אולי נכון להתגבר.

לא יודעת מה זה אומר להרוס לבעלך את החג, שלא יהיה קריאת הגדה כמו שהוא אוהב או מנהגים שהוא רגיל אליהם?

או לא אוהב הכוונה שלא יוכל לעשות סדר פסח מינימלי אפילו מסיבה כלשהי. זה שני דברים שונים.

דבר ראשון - להתחלק בין האחים- חצי השנה אצלכם וחלק בצד- השני.ואז תמיד יהיה איתם מישהו

וגם...ובעיקר

אנחנו שנים לא רצינו לעושת פורים עם ההורים שלי כי כמו שאמרת..משעמם אצלהם וזה לא מרגיש חג..

גם להזמין פחות רצינו כי עישנו אם חברים והרגיש לנו לא זורם

כנ''ל אחותי

ויצא שהרבה שנים הם היו לבד לבד בפורים

והיום כשהם מבוגרים

אני כמעט בוכה מלחשוב על זה שכל שנה הם היו לבד

ועכשיו הם לבד כי לא יכולים לארח ולא להתארח

וכמה היתי רוצה לתקן ולהחזיר את הזמן לאחור ולהיות ברגישות כלפיהם ולא לחשוב רק על החג שלי

לא חייב כל שנה.אבל כ ן לחשוב עליהם..אולי להזמין אלינו

כשהם מזדקנים פתאם רואים דברים אחרת

פתאם מצטערים למה לא היינו עבורם מספיק

לדעתי כדאי לתכנן את זה ככה שבאף שנה ההורים לא יהיו לבד...

זו לא אופציה מבחינתי.

אין מצב בעולםםםםם להשאיר הורים ליל הסדר לבד!

עם כל הכבוד לנוחות ולכיף גם הם מסרו את עצמם בשבילכם.

תורנות חובה

ואפילו לא נעים בכלל שהם מודעים לסיטואציה.

אחרכך כשהם יזקנו זה עוד יותר יכאב לכם

וכל הכבוד לך שאת על זה 🩷🩷🩷

אין מצב להשאיר הורים לבד בליל הסדר.

הכי הגיוני שתעשו האחים תורנות.

לא יודעת כמה אחים אתם, אבל בהנחה ש-3 פלוס

זה יוצא שפעם בשלוש שנים כל אחד צריך להיות אצל ההורים.

אפשר אגב גם להזמין אותם אליכם.

ואם זה מקובל אצלכם, אז שחמיך וחמותך יזמינו אותם אליהם יחד אתכם.

אבל להשאיר הורים לבד... לי זה ממש ממש צורם.

וגם אנחנו משפחה קטנה וההורים שלי לא אוהבים את הלבד

אנחנו מקריבים למען ההורים את הנוחות שלנו. כל השנה אגב מוודאים שהם לא לבד בשבתות ובמיוחד בחגים! אין אופציה להשאיר לבד.

היה לי ממש קשה לקרוא אותך( הפותחת )מתנצלת אם אני לא רגישה  אבל בעלך יכול להתגבר על הנוחות שלו. 

לא כתבת כמה אחים אתם, אבל אם אתם 4 או יותר אפשר להתחלק לזוגות ואז אתם אף פעם לא "לבד" אצל ההורים.

אצלנו במשפחה יש קבוצה רק של האחים בלי ההורים ולפני כל חג אנחנו מוודאים שהם לא לבד. לפעמים בראש השנה הם בוחרים להשאר בבית ולא לבוא אלינו אבל בגלל שזה יותר חג של תפילות ופחות משפחתי זה קצת פחות נורא. אם הייתי יודעת שהם לבד בפסח ממש היה נשבר לי הלב…

אלא אם הם רוצים את זה...

במיוחד לא בליל הסדר זה נורא עצוב 

כתבת שלהיות אצלם זה להרוס לבעלך את החג... בעיני בדיוק הפוך.

לחגוג במקום כשאתם תהיו בטוב וההורים שלך לבד, זה לא חג..  ככה כותב הרמבם...

אנחנו הפסדנו הרבה  פעמים ליל ח הסדר או ראש השנה עם במשפחה שלי שאצלם כיף ומשפחתי, כדי שחמי וחמותי לא יהיו לבד. אפילו שאצלם שקט וצפוף...

תעשו בינכם סבב.

כתבת שאפף אחד לא רוצה להקריב את החג שלו. וזה מובן.

אבל נראה לי שאחת המילים שמתארות הורות זה הקרבה. וזה הזדמנות להשיב טוב להורים על כל מה שהקריבו עבורכם

אף אחד לא רוצה לעשות את החג עם ההורים.

הייתי יכולה להבין אם אלו היו הורים מתעללים,

אבל אני מבינה שזה לא המצב.

איך ההורים שלכם עשו את החגים?

מה היה עם סבא וסבתא שלך?

זה יוצא פעם בארבע שנים.

אי אפשר פעם בארבע שנים ל"סבול" עם ההורים שילדו אתכם?

ההורים שלי הם חילונים ולעשות איתם חגים ואפילו שבתות זה לא נעים בכלל בכלל.

לא ברמה הרוחנית מבחינת עבודה רוחנית ותפילות ושאר רוח, ולא מבינה דתית ארצית פשוטה.

פתאום כיבו את האורות,

פתאום מישהו הוריד את המרק מהפלטה,

זה לא פשוט בכלל אבל עושים את זה במאמצים מרובים מאוד מתוך הכרת הטוב ומתוך כיבוד הורים.

בסה"כ הזמן שלהם איתנו הוא קצר וכל עוד היו הורים סבירים- לא מכים, לא מתעללים, מפרנסים, מלבישים, משחקים קצת עם הנכדים- אני לא רואה סיבה שלא לחגוג איתם חג אחד פעם בארבע שנים.

אם אין הרבה אנשים ואקשן תעשו אתם את האקשן.

תבואו כמה אחים, תזמינו שכנים, אנשים בודדים, חיילים אולי.

אם הילדים שלי לא היו רוצים לחגוג איתי, אני חושבת שהייתי ממש ממש מצטערת.

אני מדברת רגע רק על עצמי.

הייתי חושבת שאו שהייתי הורה רע,

או שהייתי הורה טוב מדי וכנוע ולא לימדתי אותך איך להעריך ולכבד אותי, או שבמחילה הילדים שלי לא כ"כ טובים.

מקווה שהסברתי ברור ובכבוד.

יכול להיות שהיא בת יחידה למרות שנשמע שיש לפחות 2, לפעמים משנים מעט מפאת אאוטינג.

בכל מקרה צריך להיזהר לא להיות שיפוטיים מדי.

לצורך הדוגמה יכול להיות שיש לה אח אחד בחו"ל,

או שיש לה אח שהוא במילואים ואשתו עושה חג לבד אצל ההורים שלה, אולי כבר שנה שלישית ולמעשה רוב הדאגה להורים נופלת עליה והיא רוצה להרגיש צעירה ולהתפנק קצת..

סתם דוגמה, אז מה שכתבת נכון, רק לשים את זה בסוגריים שלא מכירים מספיק את התמונה המלאה.

כל המספרים התבלבלו לי לגמרי

ומקבלת גם את שאר הדברים שכתבת

סליחה - אפשר שיימחק.

פשוט לא אישי כלפי סיטואציה ספציפית.

מעורר השראה הגישה שלכם.

השנה ממש רצינו לעשות חג בבית, אבל ההורים שלי באופן מפתיע יהיו לבד (2 אחים שלי מתארחים אצלם קבוע כל שנה לחג ראשון ולכן לנו אין מקום גם אם נרצה. השנה אח אחד הולך לצד של אשתו והשני אהחליט שהוא עושה פעם ראשונה בבית)

ובזכות שקראתי אותך שאלתי את אמא שלי אם היא רוצה שנבוא ואפילו עשיתי את זה בצורה שהיא תרגיש שאנחנו רוצים לבוא וזו הזדמנות בשבילנו...

והיא ממש ממש שמחה! אבל היא כבר הציעה לאחותי הגדולה (שכבר 10 שנים עושה בבית לבד) לבוא והיא מחכה לתשובה ממנה...

זהו. הלוואי ויסתדר. ויעמוד לך לזכות.

אז אני אכתוב פה את נקודת המבט הלא צדיקה שלי, רק כדי שתדעי שאתם לא לבד...

אצלנו להורים של בעלי יש שלושה ילדים. שניים נשואים ואחת לא. רק לנו יש כמה וכמה ילדים (לאח השני הנשוי יש בת אחת שנולדה אחרי הרבה שנים).

לפני כמה שנים החלטנו שאנחנו עושים ליל הסדר בבית (למרות שאצל ההורים שלי, משפחה ברוכה, דווקא כיף).

עשינו את זה שנה אחת כשהגיע התור אצל ההורים שלי, ובשנה אח"כ בעלי שאל אם אולי בכ"ז נעשה אצל ההורים שלו כדי שלא יהיו לבד (אחיו היה אמור ללכת לצד של אשתי). אני ממש ממש התלבטתי, כי ליל הסדר הפרטי שלנו היה כ"כ מוצלח והיה לי קשה לוותר על זה (וגם בעלי הודה שאצל ההורים שלו לא נוכל לתת לילדים את מלוא תשומת הלב, כי הם רק רוצים כבר להגיע לשולחן עורך ופחות מעניין אותם דברי תורה וכאלה).

ואז הייתה הקורונה, וזה פשוט פתר לנו את הבעיה🤭

ומאז המשכנו לעשות לבד בבית וזהו, וההורים שלו לפעמים היו עם האח השני ולפעמים רק עם הבת הרווקה.

מציינת שתי נקודות חשובות:

1- ההורים שלו דווקא אנשים שאוהבים שקט, וקשה להם לארח אותנו לאורך זמן. גם לסתם שבת אנחנו כבר לא מתארחים אצלם כי זה פרויקט גדול מדי בשבילם. פוגשים אותם באמצע שבוע, כמעט כל שבוע.

2- אחותו של בעלי עם קשיים נפשיים, כשאנחנו באים לשם היא לא מסוגלת להיות שם (נשארת סגורה בחדר שלה). מה שאומר שאם נהיה שם בליל הסדר - היא לא תהיה שם... (ובגלל הקשיים שלה גם עם חברות וכד' היא לא תחגוג) אגב, נודע לנו על הקשיים האלה רק בשנים האחרונות... לפני כן לא הבנו למה היא תמיד מתחמקת מנוכחתנו. (בתחילת שנות נישואינו היא עדיין הייתה בסדר והייתה איתנו כשבאנו לבקר)

זהו, רק כתבתי את הסיפור שלנו (באנונימי גם בגלל הבושה וגם בגלל הפרטים החסויים על גיסתי). לא יודעת אם אפשר להסיק ממנו לסיפור שלכם...

גם הצד של בעלי אוהב  שקט לכן הולכים פחות.

מדברים על משפחה שכן רוצה אורחים.. 

את לא היחידה

וכשיש מקרים יוצאי דופן זה הגיוני ומתקבל

מדובר פה על מקרה קלאסי

אנחנו עוד לא יודעים מה לעשות השנה

אבל גם אצלנו יש סיפור מורכב יותר

את לא צריכה להרגיש רגשות אשמה על זה

תמיד יש יוצאי דופן ופרטים שונים

מתייחסים כמובן למקרה רגיל

אז אם זה שיקול משמעותי (אין ממד, נסיעה ארוכה וכדו') קחו את זה בחשבון.

וברור שיש תורנות

או שההורים מתארחים או שמארחים את הילדים התורן, כל שנה לפי הסידור שהכי מסתדר להורים מול האח התורן

מבינה שהמצב אצלנו עצוב יותר ממה שחשבתי

לאף אחד לא באמת אכפת מההורים ברמה של הקרבה

הם אנשים לא קלים ואין לצערי הערכה

אין לי כוח להכנס לזה מול בעלי כי החג אצל ההורים שלו זה חתיכת אירוע ואנחנו שם מאז החתונה

אני לא רוצה לדמיין את ההרגשה שתהיה לי לדעת שהוא בטוח מבואס ברמות אבל אין לו ברירה

ולא, ההורים ממש לא שמחים להיות לבד

שנים קודמות היה להם סידור שכבר לא רלוונטי

בכל אופן אחים שלי לא יזרמו על תורנות

כל אחד מציג את תירוציו ואני לא במקום של להטיף להם

מבינה אותך ממש ממש

🫂🫂🫂

זה לא פשוט

סיטואציה לא פשוט. בכלל

הלוואי שימצאו איזה רעיון שירגיע אותך

תתפללי 🩷

יכולה לומר שאנחנו 6 שנים חוגגים סדר בבית וחמתי מארחת כל שנה. השנה ייתכן ולא תארח בגלל המצב, ואני לא יודעת מה מבחינת אחים שלו. כרגע אחות רווקה כל שנה מגיעה, ועוד אחת נשואה לא יודעים

אני מבחינתי אם אדע שהם לבד כלומר רק האחות הרחוקה מגיעה - מעצמי אציע לבעלי ללכת וממש בלב שלם

אבל ודגש חשוב - לא סובלים שם חלילה, בכלל, פשוט מעדיפים את החג אצלנו בבית עם פחות המוניות

אז אני אומרת - אם ההורים בלתי נסבלים, מעירים, כועסים, מתפרצים, והאווירה עכורה - לא רואה סיבה ללכת לסבול. יש להם אחריות להנעים ולהתאים את עצמם לאורחים, כמו שהפוך. זה מערכת דו צדדית

אם זה רק "לא כיף כמו אצל חמתך" - חד משמעית הייתי הולכת.

לא יכולה לדמיין מצב שהיינו משאירים את ההורים לבד בליל הסדר..

שנה שעברה נסענו לבד להורים של בעלי למרות שזה ממש לא פשוט אבל היה לנו ברור שכיבוד הורים מעל הכל.

אז הוא יהיה מבואס

קורה

הוא אדם בוגר שמסוגל להבין את הסיטואציה ולהתגבר

אשכנזים קוראים לעצמם וולף או זאב, או שניהם יחד.

אבל זה לא מהתנ"ך.

בכל מקרה שמות יפים שאני ממליצה ואוהבת ממש:

איתי, עידו. 

שזאב איננו שם של יהודי במקורות.

ואם הכוונה היא כפי שאת טוענת, לא הייתי רואה בזה כשם טוב בכלל וקשה לי להאמין שיהודי יקרא על שם אותו הזאב מספר תהלים.

בעדות אשכנז היה מקובל לקרוא על שם בעל חיים כתוספת כוח בזמן שהייתה הרבה תמותה ולכן נפוצים שמות של בעלי חיים ומכאן יש יהודים ששמם הוא זאב או דב או אריה וכך גם לנכדים שלהם.

ככה לפחות מקובל גם כיום אצל החרדים.

ולכן מהסיבה שמדין הם עם עוין לישראל ובפרק הזה שאת מפנה המשורר מקלל את העם ואת זאב המלך יש לי יסוד להאמין שאין זה הזאב התנ"כי שהיהודים קראו על שמו.

נכון שזה לא שם יהודי או של יהודי, ונכון שהשם המקובל זאב הוא לא על שמו. אני גם לא בטוחה שכל מי שקורא לבן שלו עידו מכוון שזה יהיה על שם הדמות התנכית...

אבל רק אומרת אשכנזים לא המציאו את הרעיון של לקרוא על שם בעל חיים - חמור, זאב, עורב, גמלי, סוסי, נחשון (זה מנחש), שפן ועוד הרבה שמות בתנך מבוססים על שמות בעלי חיים, וזה רק שמות של גברים. קיים גם בשמות של נשים (דבורה, יעל, רחל, חולדה, לפי חלק מהמפרשים -לאה).

אלא שבעדות אשכנז היה מקובל.

בזמנים שהיה מקובל לקרוא בשמות מהתנ"ך לכל חריגה מהרשימה המקובלת הייתה סיבה.

אז לקרוא דבורה ויעל זה טבעי וזה היה קיים בכל עדות ישראל בגולה כי השם תנכי.

לקרוא אריה ודוב וזאב היה מקובל רק בארצות אשכנז  כשהייתה מגיפה, כשהילד היה חולה או כשאחיו לפניו נפטר.

אח"כ נולדו נכדים וקראו להם בשם הסבא והסבתא, או על שם רבנים או כשכבר עלו ארצה והשם השתרש.

נדיר מאוד למצוא זאב אבוחצירא, אבל כנראה שנמצא  יעל ודבורה אבוחצירא

גם לאבא שלי יש שם נוסף שהוא שם של חיה, וזה על שם מישהו (אשכנזי נראה לי).

(אין לי מושג לגבי הנושא. סתם מעלה השערה).

זה דבר נדיר ביותר באמת.

למרות שכבר פגשתי מרוקאים שעלו ארצה עם השם הרצל (שהוא שם גרמני) כשהם טוענים שהשם הוא על שמו של חוזה המדינה 😆 אז מי יודע

אבל עדות המזרח

וגם הרצל יש להם🤭

והוא לא האריה היחיד הספרדי.

הרצל ספרדים באמת לרוב נקראו על שם בנימין זאב הרצל (שאגב הסיבה לקרוא זאב אריה וכו היתה הרבה פעמים ממש לא קשורה למגפות אלא לברכות של השבטים כמו פה - בנימין זאב, יהודה אריה, נפתלי הירש (צבי))

"וַיִּלְכְּדוּ שְׁנֵי שָׂרֵי מִדְיָן אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב וַיַּהַרְגוּ אֶת עוֹרֵב בְּצוּר עוֹרֵב וְאֶת זְאֵב הָרְגוּ בְיֶקֶב זְאֵב וַיִּרְדְּפוּ אֶל מִדְיָן" (שופטים ז', כ"ה)

תהלים פ"ג מזכיר את הסיפור הזה...

(ואני מסכימה שהשם היהודי 'זאב' הוא וודאי לא על שם זאב הזה, שהיה אחד משרי מדיין ואויב של עמ"י)

שאני חשבתי שלגמרי חדש. אבל נמצא בתיעוד ארכיאולוגי מסוף בית ראשון או משהו כזה. 

כך שגם אם לא מופיע בתנ"ך מאוד יכול להיות שהיה בשימוש בתקופת התנ"ך

ועידו היה הסבא של זכריה הנביא שגם כן היה נביא בעצמו....

והשפה העיברית היא עדין השפה העיברית של אלפי שנים, גם אם איבדנו חלק מאוצר המילים בעקבות הגלות... כך שאולי גם בתקופת התנ"ך היה אגם, ים וכו

אני מרשה לעצמי להגיד את זה, כי מניחה שאין פה מישהי שקראה ככה לבן שלה.

חלק כשמות בתנך וחלק כמילים בתנך

איתמר

אלקנה

דביר

ישי

מלאכי

עוזיה

עמיחי

אליאב

אימרי

אביה

רואי

אחיה

אלחי

אלרואי

בניה

מתניה

שניהם מהממים בעיניי, ושניהם מהתנך.

בסוף בחרנו אלנתן.

לא מצליחה להבין איזה מסמכים אני אמורה לצרף, פשוט כל מסמך רלוונטי?

כי זה נורא כללי מה שהם כותבים באופציות 

מה זה אישורים ותצהירים? שכירים? הריון ולידה?

מרגישה סתומה אבל זה עושה לי חושך בעיניים

אפשר להגיש בינתיים חלק, או אפילו לפתוח בקשה בלי לצרף כלום, ואז הם כותבים לך מה חסר. (רק שזה לוקח יותר זמן).

כשאת מצרפת מסמך, את צריכה לבחור את האופציה הכי מתאימה לטופס, אבל לא לפי האופציות בודקים מה צריך.

המסמכים הבסיסיים: להורה עובד- תלושים של 3 חודשים רצופים, מכל מעסיק (אם אין להם נתונים מביטוח לאומי), להורה לומד- יש טופס של אישור לימודים שצריך למלא, אחרי לידה-אישור חזרה מחופשת לידה, לעצמאיים- אני לא מכירה, אבל גם אמור להיות טפסים.

גאוני!

מרגישה סתומה שעד היום לא ידעתי על קיומו

אני נאבקתי בהם רבות עד שקיבלתי כסף, אבל להסכמתי לוותר

אשמח לסייע

אנסה מחר בבוקר לטפל בזה

אם אתקע אשאל

תודה גדולה!

הם מתישים עןד ועוד עד שתתייאשי.

ואני גם שכירה וגם עצמאית, אז זוועה כפולה

אבל אל תרפי מהם, זה הרבה כסף, ומקבלים החזר רטרואקטיבי

שבועיים שלוש וזה עבר. היא לא תתרגל, היא פשוט רוצה אותך עוד קצת איתה.

לגדול היה את זה, אני זוכרת שהיה לי ממש קשה. עד שמגיע הלילה שוב בכי?

ישבנו לידו לפעמים גם שעה עד שנרדדם, אחרי תקופה זה הפסיק לבד.

מה שכותבת זה על סמך ניסיון אישי, כמובן יהיו דיעות אחרות. 

מרגיע

אני חושבת שאחת הבעיות הגדולות שלנו זה שהיא עדיין איתנו בחדר לצערי הרב

חוץ מזה שיש לה יותר זמן איכות איתנו כי היא בלי גן

האזעקות והבומים לא מעירים אותה

ולא מזיזים לה

היא לא מתייחסת לזה יותר מלרעש של משאית בכביש

ואנחנו לא הולכים לממד או מקלט כי אין לנו באזור

אז מהבחינה הזאת היא לא נראלי מושפעת מהמלחמה

בסוף כולנו מושפעים אבל לא משהו קיצוני

החיים שלה די אותו דבר... חוץ מהגן

עד שמסכים לישון...מאוחר...

מבאסס

זה נכון גם אם לא הולכים לממד או מקלט? ובעצם החיים ממשיכים סוג של כרגיל?

אנחנו מושפעים מכל מה שקורה בארץ שלנו, בעם שלנו.

גם אם לחלק יש יותר אזעקות ולחלק פחות או אפילו בכלל לא.

ודאי שזה משפיע ושואב המון אנרגיות.

כל המציאות היא מוטרפת ולא הגיונית.

והתגובות שלנו הן תגובות נורמליות והגיוניות בתוך המציאות שהיא הלא הגיונית.

לכן לנרמל לעצמנו את מה שאנחנו מרגישות,

ובעיקר לא להוסיף לעצמנו עוד טון של אשמה עצמית (שגם לא נכונה כלל וגם לא מקדמת) זה חשוב מאוד.

ואם נצליח אפילו להרים לעצמינו - זה בכלל וואו

באת לי בזמן

ממש שמחה לשמוע, בהצלחה גדולה יקרה 🙏❤

פסח נראה כמו הר בלתי עביר בעת הזו.

כל שנה הוא מאיים אבל השנה הוא ממש נראה בלתי אפשרי.

אז שנייה יקרה.

קחי אוויר

ונסי לראות במבט-על את המציאות בהינתן כל הבלתמים וכל האילוצים,

ולקחת את ההיתרים מפוסקי הלכה וללכת על פיהם.

אם זה אומר מגירות וארונות שלמים שלא לגעת בהם אלא רק לסגור ולכתוב "למכירת חמץ" ולהכליל במכירה. גם אם יש חמץ גמור שם, יש הרבה שמתירים בעת מלחמה לכלולם במכירת החמץ.

את יכולה לשאול את הרב שלכם ולקבל פסיקה פרטנית ומדויקת שתיתן לך קצת אוויר.

אם זה מכירת חמץ כוללת, לא לגעת בארונות רבים בבית אלא רק לסגור ולכלול,להתרכז רק בניקיון המטבח והחמץ הברור בבית וכל מה שאפשר לעשות כדי להוסיף אוויר.

כל אחת ואיפה שהיא יכולה.

ושוב הכי חשוב - לעשות מה שאפשר ומה שניתן בלי השק ששוקל מאה טון של ביקורת והאשמה עצמית על כמה אני בעצם לא... ולא... ולא...

כי האני הזו בתוך מלחמה. 

והאני הזו קודם כל רוצה לשרוד ולשמור על כל היקרים לה.

וזה לוקח המון המון המון משאבים ואנרגיה.

לא רק פיזית, גם נפשית ורגשית.

ומה לעשות שאנו בני אדם מוגבלים ואין לנו מלאי בלתי נגמר של אנרגיה... האנרגיה שלנו מוגבלת מעצם היותנו בני אדם.

נסי לראות את כל ה"מה כן" את.

לא ה"מלא לא".

כי גם המה לא הזה מורכב מכ"כ הרבה אילוצים וזללני אנרגיה כבר שנתיים וחצי (או 6, מהקורונה, או אפילו יותר). וזה ממש מצטבר בלב ובגוף ובנפש, ובטח ובטח שעכשיו.

את רוצה להתלבש על איזה פרויקט, כולך מרץ, ובום - התרעה.

את אחראית ואלופה ושומרת על החיים של כולם ומתמגנים.

ואז?

מה, ככה כאילו כלום?

ככה אפשר לעבור בבום לעשות את הפרויקט?

והגוף שרועד מה איתו?

והילד שבוכה מה איתו?

והנפש שמפחדת וחרדה מה איתה?

והחדשות ששמעת על אחים שלך מהעם שלך מה איתן?

והריכוז שממך והלאה בגלל הכל מה איתו?

והצלילות, הבהירות והכוחות שהתנדפו כולם כלא היו מה איתם?

אז אי אפשר אותו דבר.

ואפילו לא קרוב.

אפשר לחיות.

להבין שהמטרה היחידה שאני כן לוקחת על עצמי זה לשמור על החיים של הילדים שלי ושלי.

ושכל כל כל כל השאר אני רגע שמה בפרספקטיבה שונה.

אני כן אנסה, כן אנסה מה שאוכל, אבל לא לא לא אהיה עם ביקורת עצמית!

אני רק ארים לעצמי ולא אוריד!

כי אני א-ל-ו-פ-ה!

את אלופה!!!

וגיבורה כ"כ כ"כ כ"כ

ומה שתצליחי מעבר וואו! ענקית!

ומה שלא תצליחי - יש לכך סיבה! הכי טובה שיש! ואפילו מאה סיבות.

אז לאהוב את עצמך גם ככה.

לקבל כוחות

לקבל אוויר

להביט פנימה לחלק אלו-ק ממעל ממש שבתוכך

ולזרוח, מבפנים

כי כמה כמה שאת אהובה טובה יקרה ראויה ומספיקה!!! ❤👑

באת לגמרי בזמן

גם הראשון וגם השני

ואם אני עם תינוק חולה אז זה שהייתה פה ארוחת צהריים חמה וסדר באמצע היום (שכבר אין לו זכר) אני פשוט עברתי את המכסה במעל ל100% ועכשיו רק לנוח..

רפואה שלמה למתוק במהרה ב"ה 🙏

ובטח שעברה המכסה של ה100%

ואפילו בהצטיינות יתרה!

אפילו רק תינוק

ועוד חולה

ועוד מלחמה

וארוחת צהריים חמה

וסדר באמצע היום

אלופת עולם 👑

תנוחי עם כתר על הראש, ובלי טיפת אשמה ❤️

זה גם מספיק והותר ❤

יש לנו בנתיים משחקי הרכבה יותר ודמיון

מרגישה שצריכים משהו מעבר..

אפשר משחק זיכרון

משחקים של דגמים

כי גם אם אובדים חלק מהקלפים אפשר עדיין לשחק בו. ובת הארבע שלי נהנית לשחק בו, גם אם לא ממש לפי הכללים.

אפשר גם משחק כלשהו של סולמות וחבלים (יש גם כאלה בחנויות של השקל לפעמים) - יש רק לוח משחק, חיילים וקובייה. וזה משחק מבוסס על מזל, אז לא צריך רמת משכל מיוחדת... אבל כן צריך לדעת לספור עד שש.

פקאלך

מי תופס מצווה

מיץ ענבים

זה משחקים חרדים.. מצוינים לגילאים שכתבת

אצלינו ממש אוהבים

מירוץ הגבינה

לוטי קרוטי

משחק הקופים

ערימת ליצנים

פאזלים

בצק

הוראות פשוטות. בלי שום צורך בקריאה. 

סט- משחק חשיבה. בהתחלה לוקח זמן עד שמצליחים. אבל ילדים יכולים להיות מעולים בזה הרבה יותר ממבוגרים אם הם משחקים בזה הרבה. 

דמקה

נחשים וסולמות

טאקי

פאזלים

מנקלה