רק שאי אפשר לדעת על  סיבה ספציפית... יש הרבה מה לתקן

ה' ברא אותם והוא גם יצר את התורה (וברא את העולם על ידה)- אז אחרי שהוא ברא אותם הוא שונא אותם? קצת ראיה מעוותת של הא-לוקות.. שח"ו ה' או שלא ברא עולם כדי להיטיב לברואיו או שהוא נמלך בדעתו.. פגם בתפיסת אחדות ה'.

התורה אמרה שהמעשה הזה הוא 'תועבה'.

כן, יש מעשים שנכון לעשות אותם ויש מעשים שממש לא נכון לעשות אותם. מי ששואל מה התורה אומרת על זה- אני אענה לו. ברור שאין טעם להיכנס סתם למקומות כאלה כשיודעים שלא תהיה הבנה.. אבל למשל בצבא שאלו אותי על הנושא- אז השתדלתי לענות בצורה אמיתית ולא מתייפייפת, ומאידך לא מתוך התנשאות אלא מתוך הזדהות אמיתית עם הכאב שלהם והבנה. ואגב אם כבר פתחת את הנושא ראוי לציין, התורה לא בהכרח סותרת את זה שיש מקרים שאין להם טיפול.. כלומר הגיוני שאחוזים מסויימים (ואפילו גבוהים) לא יכולים לטפל. אבל איך זה סותר את עבודת ה'? עבודת ה' לא נערכת בתוצאות, אלא בעבודה עצמה ביחס אל האדם הספציפי...

אז במקום להיכנס לנעבעכיות (מסכנות) והתנצלות- עדיף להבין את התורה בצורה עמוקה ואמיתית.

אף אחד לא שונא אף אדם, בטח לא יהודי, לא משנה מה הוא עושה. אנחנו מאוד אוהבים אותו ושונאים וכואבים את המעשים שהוא עושה- ולכן אנחנו מביעים לעיתים את הכאב הזה או מנסים לעזור לו להתמודד ולהתקדם בעבודת ה'.

אני לא מחפש חיבה בציבור החילוני, כי כשאני מדבר על דבר אמיתי- אז הדבר הזה ממש לא תלוי ביחס של אדם כזה או אחר אליו. אני כן רוצה להשפיע על הציבור החילוני לקבל את התורה כי זה הטוב. כמובן לא אעשה את זה בכפיה, אלא בהנגשה (לא הנמכה.. הסברה של המושגים העליונים בצורה פשוטה ומדוייקת ככל הניתן), בתפילה עלי ועליהם שנזכה, ומתוך אהבה גדולה בסיסית בלי קשר למעשיהם.

מה שמשרת את המטרה יותר מכל זה קודם להתחיל בזה שאנחנו בעצמנו נבין את התורה בעומק. אחרת.. אם אנחנו בקושי יודעים להסביר לעצמנו למה אנחנו מניחים תפילין- מחילה, זה לא ישכנע אף אחד.. או יותר נכון: אף אדם 'רציונלי' (שחושב שחוץ משכל אנושי אין כלום). שנפסיק לעשות מצות אנשים מלומדה, שנתחיל לחיות את התורה ולא רק לקיים אותה. כי הם חיינו ואורך ימינו

בתפיסה של שחור לבן שהצגת שחוץ מתפיסת עולם (/רציונליות) אין כלום- אתה צודק, כי אני חושב ככה והוא חושב אחרת ואין כלום חוץ מזה (כי הכל בעולם זה רק מחשבה).

אז לא ידידי, יש מחשבה, רצון, מעשה, רגש, דיבור.. כל דבר הוא פועל בעולם. כל מחשבה וכל הרגשה.

ומעל הכל יש מוסר- המוסר והחכמה מחוברים ביניהם, האמונה באלוקים מביאה אותנו להיות אנשים יותר מוסריים, באופן כזה שע"י שכל אנושי בלבד לא היית מגיע לזה. כן! עמ"י יותר מוסרי מכל עם אחר. כי מי שקובע מה מוסרי ומה לא זה לא האדם, זה אלוקים. ואגב לענייננו- הביטוי 'תועבה' נאמר בתורה על הדברים הכי פחות מוסריים, או במילים אחרות- הכי גשמיים. למשל לגבי ערוה- "תועבה היא", לגבי ע"ז- "ולא תביא תועבה אל ביתך", לגבי גאוה- 'תועבת ה' כל גבה לב', וכן לגבי משכב זכר. גשמי זה לא רע, גשמי שמנותק מהחכמה האלוקית- מהמוסר האלוקי- זה רע.

אז הצורה הרציונלית שהצגת לא מעניינת. כי היא חלקית מאוד, ומתאימה לתפיסה גויית שגם היחס שלה לאלוקים הוא חלקי והוא יחס של עבודה זרה. הרציונליות זה רק חלק מקומת האדם השלימה.

לכן ההבדל בינינו לבין דאע"ש הוא עצום. תרבות של רוע ויחס כזה לאלוקים (כאל רע שמדכא את העולם.. ואגב- בכלל המילה 'איסלאם' זה לא מלשון שלום, אלא מלשון כניעה) מול תרבות של טוב אינסופי ויחס כזה לאלוקים.

בפרק הראשון של אמונות ודעות- שיש את סוג האנשים הכי פחות משכילים, שמפקפקים בכל דבר שקיים (רגשות, קנה מידה מוסרי וכו')-

ואיתם אין טעם להתווכח אלא פשוט לגרום להם להבין לאט לאט לפי כוחותיהם שיש חושים וכו' וכו'- למשל ע"י הרעבה עד שהם יודו בזה שהם חשים ברעב-

אין לי דרך להוכיח לך שמה שהתורה שבכתב כותבת בצורה מוחלטת (ע"י כללי הלימוד שנמסרו בע"פ) זו הדרך היחידה להסביר את הדברים, ואני גם לא הולך לעשות את זה. מוזמן ללמוד את הפסוקים בעצמך ואולי גם להבין מה הכוונה של התורה (זה ממש קשה!) "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִיא" (ויקרא, י"ח, כ"ב). או את הפסוקים של פרשת בחוקותי. לא צריך להסתבך, אלא אם ההקשבה לדבר ה' לא תמיד נעימה.. לא נורא, מתבגרים ומתגברים

איזה הוכחה תגרום לך לחזור בך? פסוקים? גמרא? 

במה אתה מאמין שנוכל להוכיח לך משם?

או שהוא סתם מתווכח לכיף,

או שהתורה לא תשכנע אותו אחרת.. (כי כלום לא משכנע אדם מושלם שהאמת נמצאת אצלו עכשיו בשלימות)

אין טעם לדעתי להאריך את הדיון. הדעות הובהרו

יש לך תשובה פחות מתחמקת? 

אצלנו קודם כל דנים על פי מה שכתוב מה נכון, ואח"כ מאמינים בזה.  ואתה עושה הפוך..

להתחייב לשמירת מצוות, לעשות רק מה שמותר ומה שאסור, להיות כל הזמן בתודעה של עבודת ה'. כל הזמן להתקדם..

ברור.. חח טענה חילונית רדודה. בגלל שהחיים שלי יותר טובים- זה יותר קל? החיים שלי יותר טובים כי אני קונה אותם, מתאמץ עליהם. הם טובים כי 'אני קרבת אלוקים לי טוב'- כי באמת הכל מושפע מה'. בגלל שיש לי תורת חיים.

אבל אנשים שלא מחוייבים ב100% לתורה הולכים ע"פ הלך הרוח שלהם עצמם, מה שהכי קל ולא מתמודד, אבל קשה להם נורא כי הם יודעים שהדרך הזאת היא טעות. אז מה הם עושים? אומרים על הדתיים שלהאמין זה הכי קל.. בסדר, תופעה מוכרת. שישכנעו את עצמם, זה פתרון מצוין להשקטת מצפון.

יש לזה גם עוד סיבה, הם בקושי מאמינים בעצמם (אולי זה חלק ממה שגורם להם לא להיות 'דוסים'), שכשהם רואים דתיים שמחוייבים לתורה ב100%- הם לא מאמינים! הם משפשפים את העיניים, וכשאין להם דרך אחרת להתמודד עם זה שאדם יכול לשנות את עצמו ולהיות הרבה יותר מוסרי וטוב הם אומרים- 'אה, כי זה הכי קל'.

כן? הכי קל? שיתנסו בעצמם. אח"כ אני מרשה להם לחוות דעתם בנושא..

דוסים זה פשוט אנשים שמה שמעניין אותם זה האמת כפי שהיא. אתה יכול לקרוא לזה 'יותר מוסרי'.

ואם קשה לך לקבל שדוסים הם אנשים יותר מוסריים- אז מצטער, אתה זה שצריך להתמודד עם זה- לא הדוסים

נ.ב. ותעשה טובה לעצמך, אל תוציא את עצמך מהכלל.. 

אני חושב שאתה משקר לעצמך, נח לך להגיד שאסונות זה לא עונש ולכן אתה מתנגד. ולא הפוך.

תעשה טובה ותחשוב רגע אם זה נכון, אל תנפנף את המחשבה

אם אתה רוצה להגיד שהכל מקרי ואין עונש לאדם שעושה רע, אתה מנהיג דאעש בפוטנציה

כלומר, אתה לא רק ' מאמין במשהו'.

אז תגיד אתה, מה ההבדל בינינו לבין שאר האמונות?

האמונה ש"אסור לכפות" היא היא דעאש (או נצרות, או טבעונות, או, להבדיל, יהדות לא מבוררת).

אגב, הערה בכללי.

רש"י מפרש על המילים "פשפש במעשיו ולא מצא"  לא מצא עבירה בידו שבשבילה ראוין יסורין הללו לבא:

זאת אומרת שאי אפשר להאשים כל עבירה, צריך שתהיה התאמה בין רמת היסורים לחומרת העבירה.

רבנו בחיי בבראשית ב' על "לעבדה ולשמרה":

"הניחו עתה בגן עדן שיהיה עובד אדמת הגן ויזרע לו שם כל מיני תבואות ויטע לו שם כל מיני פרות, כי לכך הונח שם להיות מתענג ומשתעשע כרצונו, והיתה פרנסתו מעצי הגן, והיה משתהו מנחלי עדן, ומלבושו ענני כבוד, והיתה עמידתו שם בתענוג רב גדול ועצום לרוב, בתענוג הנפש ומעט בתענוג הגוף, בהשקט והנחה וקורת רוח שאין כמוה, בהיות כולו שכלי, נפשו וגופו הם אחת בהשגת בוראו בלבד.

ולכך מנע ממנו עץ הדעת הגורם ההמשך אחרי התאוות ולא נמנע ממנו תחילה עץ החיים הגורם לחיות חיי עד, אבל לאחר שחטא ואכל מעץ הדעת, האכילה ההיא גרמה לו שימשך אחר התאוות וישתדל בצרכי הגוף יותר מצרכי הנפש, ככל אשר אנחנו עושים פה היום, הוא הפך המבוקש ממנו, ולכך נתחייב שיתקצרו ימיו ותשלוט עליו מיתה. [סיבה ותוצאה!]

ואחכ אומר שבגאולה חוזרים לשם

אז הצרות באות להחזיר אותנו אל עצמנו

לשוב מכל האהבות הקטנות שחפשנו בחוץ, אל האהבה הגדולה בפנים - לקרבת א-להים, שזאת ה נחת וקורת הרוח שרוצים בתוך כל רצון חיצוני ובתוך כל ה"המה ביקשו חשבונות רבים" שלעולם לא מביאים למלאות אמתית יציבה נצחית

אני בוחרת 2.

במשמעות 2: "האיש שבחדר ישב ברישול, בוהה ניכחו, וניכר שמחשבותיו בל עמנו"

במשמעות שונה: "האיש היה לבוש באופן כל-כך משונה! לא הצלחתי שלא לבהות בו, על אף חוסר הנימוס"

כלומר, זה לא בדיוק להסתכל בדבקות ובעניין, זה להסתכל בהשתוממות \ בפליאה \ בהערצה (תלוי בהקשר, יכול להיות גם רגש שלילי של דחיה), הרבה פעמים בניגוד לשיקול הדעת שלא מופעל באותם רגעים.

אבל היא בשימוש)

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?