שיהיה נושא שיחה ועניין ויותר הזדמנות לנהל משהו במיגת הצורך הרבה של חוסר הבנה... 
משהו שיכול להפיג לי את הגעגוע לארץ במידה מסויימת אבל לא שתשכח ארץ ישראל תורת ישראל ועם ישראל

א קצת מסוכן שם 
ב חוויתי שם חוויה שלא מאחל ליהודים.... לכן לא אחזור לשם בטח עד שלא אהיה מוגן מהבחינה הזו
אם יש אתר או משהו אשמח.. אגב יש שם המון גויים וגויות הרבה מעבר ליהודים

בדקת את החברים והחברות הטובים והטובות של אנשי אמת?
היית בכלל בלייקוויו (הכוונה לאיזור שתחום פחות או יותר בין נניח שדרות וולינגטון ואירווינג פארק)?
כשרק תבקש שם ברצינות שידוך, תוך שבוע בערך תהיה מתחת לחופה (אם כי אני בחיים לא הייתי משדך למישהי שם ישראלי, או ישראלי לשעבר, והסיבה היחידה שישדכו לך זה כי המצב עד כדי כך נואש שם)...

תמצאי לי אתר שיעבוד... תתוגמלי אם ייצא משהו

אני עברתי לפה מיוזמתי ואני פה להשאר המצב קשוח מאוד בגלל החוסר הזה של אהבה אבל אין ככ דרך לחמוק מזה עד שאני לא אכיר מישהי...
הגויות שהיו מעולם לא דיברנו על חתונה ויותר מכך גם הסברתי שאני לא רוצה ילדים או חתונה איתם מכיוון שאני יהודי...
 

של ישראלים שגרים שם,

אמור להכיר, לא?

אבל שרפו אותי שם מהרבה בחינות.. ואם מישהו תיקח אותי זה כנראה בגלל הדרכון האמריקאי שלי...
כאילו לא שיש לי בעיה עם אינטרס אבל משהו שלא יבוא בגלל כזה אינטרס אלא משהו אמיתי

והזוי מה שהוא כתב שהוא חושש שירצו אותו בגלל דרכון..הזוי הזוי.

באיזה עולם אנחנו חיים?

אנחנו חיים בעולם מעניין מאוד, למרבה הצער.
ואם כבר אגב, בתשעים אחוז מהמקרים שראיתי זה היה גבר שחיפש מישהי עם הדרכון שמנפיקה מחלקת המדינה בוושינגטון.

לקרות אצל אנשיים דתיים, נראה לי שהפותח אדם דתי.

בשביל דבר כזה צריך גם להיות נוכל וגם לא דתי.

גם אני עברתי את הנחיתה מריחוף האידיאל הדתי לאומי בישראל לסיטואציה הנוקשה, הממשית, המנוכרת שם, עם כל הבעיות העצומות.
עכשיו בואי, עם כל הכבוד - דתי הוא לא בדיוק - אצלי לפחות זה לא מה שמוגדר למי שמתאר ש"מהמגזר הנשי כולן פה גויות", כאילו זה רלוונטי בכלל להתייחס לנוכריות בכל הקשור לזוגיות ויחסים.
אבל גם הטענה שלך שמדובר באיזה נוכל היא לא מציאותית ולא רלוונטית, ראיתי שם כמה בקלות אפילו מי שהתחנך בישראל באופן משפחתי ומסורתי שבוודאי לא מביא בחשבון נישואי תערובת, מגיע בקלות שלא תיאמן לטקס קתולי בכנסייה מול כומר.

סתם שיהיה בפרוטוקול

אני בתחילת דרכי שמרתי פה נגיעה.. בוא לא דבר שני "מהמגזר הנשי כולן פה גויות", כאילו זה רלוונטי בכלל להתייחס לנוכריות בכל הקשור לזוגיות ויחסים. (ציטוט שלך) כנראה לא באמת קראת מה שהולך פה כי אני לא מתייחס אליהן כזוגיות או חסים אלא שאין ברירה ויש יצר חזק ויש לך או גויות או גברים והרי ידוע שמשכב זכר הוא מאוד מאוד יוצא דופן ואסור עכשיו בין בחורה לגבר אני מעדיף בחורה בוא אל תדון אדם עד שתהיה באותה סיטואציה לא שעברתי מגויה אונס אבל...
לגבי ה"דתיות" שלי כן אני לא שומר תריג מצוות ויש איפה להשתפר אבל יחסית לאלו הדתים בעולמי אני לא גוי גמור אני בהחלט עושה השתדלות ואפילו יכול יותר אבל לכולם יש נפילות!

אני מבין את הסיטואציה ומאחל לך גם הצלחה וגם זוגיות.
אני רק מתאר מבחוץ דברים שראיתי, שכללו גם את מה שתיארתי במקרים קיצוניים אחרים.
שים לב שגם בהחלט דיברתי להגנתך, בנוגע לאמונתי שאתה אכן מחפש מוצא מכובד וכדת משה וישראל, אף אם עברת מהמורות בדרכך, כפי שעובר כל אדם, מי פחות ומי יותר.
אני בהחלט מאחל לך שזה יהיה הפתרון.
הוספתי קודם גם הכוונה ספציפית לאיזור המדובר כולל אפילו תיחום גיאוגרפי.

בוא רק נגיד שאם אתה לא מכיר אותי בפן האישי ולא דיברנו באישי אולי לא תוכל להבין אותי אבל שמח שגם ניסית לשפוט לטובתי רוב הסיכויים הם שאני לא יודע לבטא את עצמי בטח שלא באונליין 

בגלל שעברתי פה הרבה מקומות עבודה במגזר הישראלי ואנשים משמיצים אותי... גם כאלו שניצלו אותי וגנבו אותי

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.

בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

האולם קטן, 400 - 350 איש.

מעריך את הבדיקה.

נבדוק אם רלוונטי

שלא יהיה אופציה בפנים?

לא תמיד יש גשם בחורף ולא תמיד כה קר

ונבחר באותו יום או יום לפני

בס"ד

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה