בס"ד
עוד מעט שמונה וחצי בערב . היום סוף סוף קניתי פלאפון כשר, ועוד סים לא כשר למחשב. אני עדיין באורות על גילוי אלוהים, אבל אני חושבת שלא צריך להיות קיצונית ומשוגעת במצב שלי. זה לא שאני נשואה ובעלי יגלוש. ואני גם ככה סולדת מסרטים.
היינו בבני ברק שבועיים, עד שכמעט יצאתי מדעתי. אמא היא טיפוס שלא משנה מה, תמיד היא לא מרוצה.
ואבא? מה כבר אפשר לבקש ממנו, בנאדם עייף מהחיים, הסיגריות הם החברות הכי טובות שלו , וגם הבדיחות הישנות שלו שחושב שהוא מצחיק מישהו, כשהוא אומר אותן לבוש במכנסיים קצרות וחולצה ענקית ומוכתמת והוא מתעטש עלייך ואת מרגישה את הטיפות על הפנים שלך ובא לך לה ק י א.
ואז את מקיאה. ומתרצת את זה שזה בגלל ההפצ'י שלו, והריח של הסיגריות המסריחות, ובאמת את יודעת שזה בגלל החבילת שוקולד שאכלת .
גם עכשיו הקאתי, כי גם עכשיו אכלתי חבילת שוקולד , ונכון שחודש שלם כמעט ולא הקאתי, ומגיע לי צלש. אני מרגישה שאני רוצה להיות יפה, כי רק ככה יהיה לי בעל, ואני יודעת כמה שזה שקר, הרי גם ככה לעולם לא אהיה בלונדינית, ולעולם לא יהיו לי עיניים כחולות.
אופס, יש לי עיניים ירוקות, אבל מי סופר אותן, רק בשמש הן זורחות. וכמה שאני שיטחית, אלוהים יעזור .
ואני בכלל רוצה רק להתפלל, זה מה שאני רוצה, כי גיליתי את בורא העולם, ובאמת שהוא קיים.
ואני כל כך אוהבת אותו, ומדף לדף בספר "האמת היחידה" ובעוד ספרי אמונה אני רמגישה שאני מתחברת למעיין מים חיים ואני לא רוצה להתנתק ממנו לנצח!!!!!!!!!!!!
האוגרים שלי עדיין חיים, הם בונים לעצמם מחילות בחצר הענקית שבנינו להם מקפלות ודבק חם.
והקורונה כבר לא מאיימת עליי. גם ככה החיים שלי היו אותו דבר לפני הקורונה.
כל כך כייף שיש בורא לעולם. בלעדיו הייתי בבית משוגעים.
אלא אם את אמא לילד מתוק
גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.