נלחמים על השפיות
נאבקים על כל רגע של חיים, של האני שלהם
בצל הקושי הנפשי המתעתע בחושים
הם שם, אבודים
בין שני הרים, קרועים
במשוואה הזו שני נעלמים
הם, והשפיות
הם, והחיים
ובחוץ, אנשים
צוהלים, דוקרניים
חומה בצורה בדמות ניכור ודחייה
בינם , לבין הגיבורים
כן, הגיבורים, הגיבורים האמיתיים
שכמהים, ללב
במקום להושיט יד מלטפת ורכה
ולהעביר אותה על הראש הסובל כל כך
להקל מעליו את עול החיים, האלה
לנסות להעלות חיוך יפה וטהור כשמש הזורחת, על הפנים הדוממות
שלהן לא מאיר הכוכב בשמיים פנים
משאירים אותם לבד, להיאבד, אל עצמם
טובעים, שוקעים בתעתועי השטן
ובלב, תקווה קטנה וצלולה
שיום אחד לא יישמע עוד קול הטריקה, של הדלת.

