זה שנכנס יין זה לא אומר שיצא סוד,
למה גם בפורים אני מתכנס כמו כיפוד?
אולי בעינהם אני סתם עוד משטח,
אולי זה אני פה שלא מעיז להפתח.
מה עושים כשפורים לא יצא איך שרציתי?
שנה שלימה בשביל זה חיכיתי.
מתי אני יחשוף קצת ממה שיש בתוכי?
למי אני יגלה מיהו באמת ה'אני'?
אולי צריך אומץ, אולי זה הפחד שמשתק,
צריך יד על הדופק לפני שאני מתפרק.
הלב רוצה לשפוך בלי להתחשבן,
אבל משהו חוסם, זה הפה שפשוט לא נותן.
אולי אני צריך חבר שעל זה יזיע,
אחד כזה שיעיז אהבה להביע.
אני יהיה חשוב לו ועלי הוא לא יוותר,
אחד כזה שבאמת כואב לו מה שאני עובר,
אחד שישחק עלי 'בול פגיעה',
אחד שיחדור עד כדי מרחק נגיעה.
אוף! זה לא זה מה שיעזור,
אני לא מצליח על הפה לגבור,
הנה אפילו בפורים לא הצלחתי,
אולי צריך לשנות גישה ולעשות צעד דרסטי.
"לא לפחד להתאהב שישבר הלב" אני שוב שומע,
ועוד פעם מול חבר אני עומד ואת הרוק בולע.
מקווה שזה לא ישאר עוד הרבה זמן שם בפנים,
רוצה לשתף גם לפני שאת ה'חצי השני' אני אשלים.
