הפסקה הבאה של הרב קוק עוסקת בנפש האדם ובחלקים התת מודעים וזה ממש מזכיר את ההתמודדויות שאנשים משתפים בפורום:
שמונה קבצים קובץ א' פסקה רמ"ז -
"בחינוך האדם היחיד, וכן בחינוך האדם הכללי, האומה והאנושיות, צריכים לשום אל לב לאחדות הרוחנית"
כדי 'לחנך אדם' - לגרום לכך שיהיה מסוגל להגשים את עצמו את מטרתו צריך לשים לב לכל הצדדים הרוחניים השונים שקיימים בו. שהם נמצאים ביחס שצריך להיות אחד לשני.
החלקים השונים של הרוחניות של האדם הם - שכל, רגש, דמיון, פעולה. כי עיקר מטרת האדם היא רוחנית, אז צריך לשים לב לכך שכל הצדדים הרוחניים יהיו מתאימים אחד לשני ויעבדו בשיתוף פעולה כמו שצריך.
"דהיינו שהשכל יהיה משפיע ישר על הרגש, והרגש על הדמיון, והדמיון על הפעולות"
לדוגמא: השכל תופס שכל בני האדם שווים וזקוקים לתנאי מחייה בסיסים - על בסיס התפיסה השיכלית הזאת - הרגש מעורר רחמים שהוא רואה עני (ללא התפיסה השיכלית הרגש לא היה מתעורר) בעקבות התעוררות ופיתוח הרגש הדמיון יוצר אל האדם שהוא רואה את עצמו נותן לעני כסף. הדמיון הוא דבר שעדיין לא קיים במציאות אך האדם יוצר דימוי בראש שלו. על בסיס הדמיון הזה - אדם מתחיל לעשות פעולות מעשיות כדי לממש את החזון למציאות.
"וכשיש סתירה בין אלו החלקים אז ההריסה מוצאת מקום לחול"
ז"א שאחד החלקים לא משפיע אחד על השני. השכל לא משפיע על הרגש כי אדם תופס את זה שיכלית אך אף פעם לא נפגש עם התופעה באופן חי. הרגש לא פועל על הדמיון כאשר אדם מיואש. הרגש מרגיש משהו אחד אבל השכל חושב משהו אחר וכולי..
יש בלאגן והתשתית הרוחנית של האדם נהרסת. האדם לא יכול להגשים את ייעודו
"ועל גבי אלה ארבעה החלקים, שהם שכל, רגש, דמיון, מעשה, מתעלה הענין האצילי, שהוא שורש הנשמה, של האיש ושל הציבור, במקור ההויה העליונה"
'משפט מפוצץ' עם מושגים גבוהים...
"עניין האצילי", "שורש הנשמה", "מקור ההויה העליונה" - הם מושגים גבוהים שמעידים על משהו מאוד פנימי שקיים באנושות בהוויה הרוחנית בכללה. אם מישהו יכול לשפוך קצת אור על מושגים האלה והיחס בניהם והמשמעות שיוסיף 
אמנם אפשר עדיין להתרשם מכך שהרב קוק תופס את העניין של חלקים הרוחניים שאצל האדם מעבר מיצוי האישי של האדם הפרטי של האנושות בתור פרטים אלא כל ההוויה מושפעת ומה שעומד ביודה שהאדם הפרטי והציבור מסדרים את החלקים הרוחניים שלהם.

)