לגבי ארבעת החלקים, לא ארחיב בזה יותר מדי כי אני לא מבין בכלל בנושא. אבל בכל זאת, יש אולי שני עניינים שכדאי לדעת אותם קצת (מרחיב בזה לטובת הציבור הקדוש ממה שראיתי מעט- בפירוש של הרב הנזיר ועוד) :

א'. דבר ראשון. לנשמה יש ע"פ החכמה הפנימית חמש מדרגות ראשיות- זה מכונה נר"ן ח"י, כלומר: נפש רוח נשמה חיה יחידה. לפי סדר זה. זה לא מתחיל בקבלה, אלא מופיע כבר במדרשים- למשל בבראשית רבה (י"ד, ט')- "ה' שמות נקראו לה..". יש שם מחלוקת בסדר שלהם. בכל מקרה, הזוה"ק מסדר לנו את הדרגות הללו כדלעיל, ואומר לנו שלפי סדר בריאת האדם כך סדר הדרגות: נפש זה הצד התחתון, אח"כ יש על גבי זה- רוח, שזו דרגה יותר קדושה, ומעל לזה החלק שנקרא הנשמה. וכן הלאה.

אנחנו נפשט את זה קצת עוד מעט.

הזוהר לפרשת משפטים מסביר ומפרט את הדרגות, נביא חלק מזה:

"תא חזי, בר נש כד אתיליד יהבין ליה נפשא, מסטרא דבעירא מסטרא דדכיו..

זכה יתיר יהבין ליה רוחא מסטרא ד'חיות הקודש'.

זכה יתיר יהבין ליה נשמתא מסטרא דכרסייא...

זכה יתיר יהבין ליה נפשא בארח אצילות, מסטרא דבת יחידה, ואתקריאת איהי 'בת מלך'.

זכה יתיר יהבין ליה רוחא דאצילות מסטרא דעמודא דאמצעיתא, ואקרי 'בן' לקודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב (דברים יד א) "בנים אתם ליהו"ה אלהיכ"ם".

זכה יתיר יהבין ליה נשמתא מסטרא דאבא ואמא.." וכו' עיי"ש.

נתרגם :

כשנולד איש נותנים לו נפש מצד הבהמה, מהצד הטהור. זכה יותר (בעברית זכה זה מלשון הזדכך- כמו "רצה הקב"ה לזכות את ישראל")- נותנים לו רוח, עוד יותר- מגיע לדרגת נשמה, מעל גבי זה כמו שאומר כאן הרב קוק- ותיכף נחבר את הכל לארבעת חלקי הנפש שהרב הזכיר- מתעלה הענין האצילי שהוא שורש הנשמה. מתעלה זה אומר שגם בזה יש דרגות- נפש דאצילות, רוח דאצילות, אח"כ נשמה ועוד דרגה עליונה שהזוהר מזכיר שם.

***

עד כאן דברי הזוהר. כעת נעבור לנסות להסביר. שוב, ההבנה שלי בנושא זה דלה ביותר, אני רק מציע את מה שאני הקטן מצליח קצת להבין מתוך מה שראיתי ברב הנזיר ועוד.

כידוע לנו יש באדם הגשמי שלושה חלקים- שכל, נפש, וגוף. השכל זה הצד העליון באדם, דרכו הוא מתחבר אל התורה, דרכו הוא מנהיג את כל האיברים שלו. כיום אנחנו יודעים איך זה עובד- השכל מחלק פקודות לגוף, ע"פ שקלול כל הנתונים והגוף לא יכול להתנגד לזה- השכל הוא הקובע.

מה משמעות הדבר? המשמעות היא, שהשכל הוא משפיע. האיברים שלנו לא זזים מעצמם, מה שמניע אותם נקרא כוחות הנפש.

הגוף הוא רק מקבל, הוא רק מושפע ולכן הוא לגמרי גשמי. הנפש- גם מקבלת (מושפעת) וגם משפיעה- ולכן היא יותר עליונה מהגוף אבל לא כמו השכל. השכל זו דרגה נבדלת, 'קדושה', שנמצאת בתוך הגוף- ולכן גם היא לא לגמרי עליונה.

ככה מסביר המהר"ל בספריו, והוא מוסיף גם ששלושת החלקים הללו מקבילים לשלושת העולמות- הגוף כנגד עולם התחתון (שלנו), הנפש כנגד עולם האמצעי (המלאכים) והשכל כנגד העולם העליון. האדם כלול מכל העולמות.

עוד הקבלה שיש לנו לענין- זה עולמות אבי"ע. ע"פ החכמה הפנימית יש עולם אצילות, בריאה, יצירה ועשיה.

מסביר לנו את הענין הזה הרמ"ק (ר' משה קורדובירו) (ספר ה'פרדס' שאר ל"א, שער הנשמה, ב'- אני מצטט מהפירוש של הרב הנזיר לאוה"ק) :

"אין נשמה אצולה למטה אם לא שיתברא, ותייצר ויתעשה... כי לבוש האצילות הוא הבריאה, ולבוש הבריאה היא היצירה, ולבוש היצירה היא העשיה".

אני יודע שזה קבלה, לא נכנס לזה הרבה. זה מתחבר עם דברי הראשונים ולכן אני חושב כן בכ"ז להביא את הדברים האלה.

בכל אופן מה זה לבושים? לבוש זה דרך ההופעה של דבר יותר פנימי. כמו בגד שאדם לובש- הבגד זה לא האדם, אז מי זה האדם? הטיפשים יחשבו- הגוף. המעמיקים יותר- יגיעו למסקנה שמה שמניע את הגוף, בעצם ככל שנעמיק יותר נגיע למהות היותר פנימית שורשית ואמיתית של האדם. 

כלומר, ה' צריך להופיע נשמה בעולם. איך היא תופיע? היא חייבת דרגות, דירוג. להוריד את הנשמה מלמעלה למטה. זה הענין שהנשמה רוצה לחזור לשורש שלה, כי היא נמצאת בגוף והיא עצמה כלואה בתוכו- מצומצמת. כמו בת מלך (זוכרים את המדרגה הזאת בזוהר? הנפש מעולם האצילות נקראת 'בת מלך'.. כי משם היא אצולה כלומר= לקוחה, מושפעת. אצילות בעברית זה השפעה, להאציל זה להשפיע).

אז הראשית של הנשמה שה' משפיע עלינו זה אצילות (שכוללת 2 דרגות- חיה ויחידה), אח"כ זה יורד לנשמה, משם לרוח, ואז לגוף. כל אלו הם לבושים- מדרגות ההופעה של הנשמה בעוה"ז.

זה גם מתחבר עם עשר הספירות, בזה לא נעסוק כרגע כי בינתיים הגזמתי מספיק 😅

עכשיו נעבור לדבר השני.

ב'. שמונה המדרגות בשיטת הרב קוק זצ"ל.

לפי הרב קוק זצ"ל יש שמונה מדרגות לאדם. זה נמצא באורות הקודש א', הגיון הקודש- 'שמונה מדרגות':

רגש, דמיון, שכל, רוה"ק, נבואה, אספקלריא המאירה, זיהרא עילאה דאדם הראשון, ניצוצי אור החיים של אחר תחיית המתים.

הרב שם מסביר את הדרגות. בכל אופן, המתבונן יוכל להבין מדוע כל דבר נעלה יותר מהשני.

"זיהרא דאדם הראשון", בלי להבין הרבה זו דרגה שמעלה את הגשמיות עצמה להיות קודש. אדם הראשון שלפני החטא.

א"כ הרב בפסקה שהבה"ח @אנונימי פלוס הביא לנו- לא מסדר את ארבעת המדרגות התחתונות ע"פ הסדר, שכן הסדר הוא מעשה רגש דמיון שכל. ומעל לכל זה- האצילות, חיה יחידה.

נסיים כאן. שכוייעך

נ.ב. אם צריך הרחבה על חלקי האדם- מה הקשר למשל בין מה שנקרא 'נפש' לבין הגוף וכדומה אפשר להרחיב בשפה פשוטה יותר, אשתדל להביא קצת מקורות מחז"ל.

רק מקור אחד שאני כן רואה לנכון להביא- אני מפנה למסכת אבות ה', י"ט אפשר לעיין שם בפירושי הראשונים על "עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה" בפירושי הראשונים שם. זה יכול להסביר לנו את הענין של הנפש- הצד התחתון שבאדם, ועוד.

וכן אפשר לעיין, לא מוצא את המקור כרגע, בדברי הרב קוק על "הוי עז כנמר וקל כנשר" וכו' זה מתחבר גם כן

מקור לאחד הדברים שדיברתי (בענין הלבושים) בקיצור נמרץ-

זוהר בהעלותך קנ"ב, א':

"ועל דא האי סיפור דאורייתא לבושא דאורייתא איהו.

מאן דחשיב דההוא לבושא איהו אורייתא ממש ולא מלה אחרא תיפח רוחיה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי בגין כך אמר דוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. מה דתחות לבושה דאורייתא.

תא חזי, אית לבושא דאתחזי לכלא ואינון טפשין כד חמאן לבר נש בלבושא דאתחזי לון שפירא לא מסתכלין יתיר. חשיבו דההוא לבושא גופא. חשיבותא דגופא נשמתא. כהאי גוונא אורייתא אית לה גופא ואינון פקודי אורייתא דאקרון גופי תורה האי גופא מתלבשא בלבושין דאינון ספורין דהאי עלמא. טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא ולא ידעי יתיר ולא מסתכלי במה דאיהו תחות ההוא לבושא. אינון דידעין יתיר לא מסתכלן בלבושא אלא בגופא דאיהו תחות ההוא לבושא.

חכימין עבדי דמלכא עלאה אינון דקיימו בטורא דסיני לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהי עקרא דכלא אורייתא ממש (ולעלמא) ולזמנא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא.

תא חזיהכי נמי לעילא אית לבושא וגופא ונשמתא ונשמתא לנשמתא. שמיא וחיליהון אלין אינון לבושא וכנסת ישראל דא גופא דמקבלא לנשמתא דאיהי תפארת ישראל ועל דא איהו גופא לנשמתא. נשמתא דאמרן דא תפארת ישראל דאיהי אורייתא ממש. ונשמתא לנשמתא דא איהו עתיקא קדישא וכלא אחיד דא בדא. ווי לאינון חייביא דאמרי דאורייתא לאו איהי אלא ספורא בעלמא ואינון מסתכלי בלבושא דא לא יתיר זכאין אינון צדיקייא דמסתכלי באורייתא כדקא יאות. חמרא לא יתיב אלא בקנקן כך אורייתא לא יתיב אלא בלבושא דא. וע"ד לא בעי לאסתכלא אלא במה דאית תחות לבושא וע"ד כל אינון מלין וכל אינון ספורין לבושין אינון"

ושוב מדגיש: אני לא מבין בזה כמעט כלום. אז לא לשגע אותי חח תודה! 🙈

מקווה שיצא לי לקרוא

גם לא רציתי שאנשים יתייאשו אחרי השורה הראשונה (יש מצב דוקא שאנשים עשו את זה )

ובכל אופן אשמח אם אנשים נוספים יאירו את עינינו ויחדדו/ יחלקו/ יוסיפו. זה יעזור לנו להבין

יישר כח!

נ.ב. אני לא לומד זוהר, כמובן לא הגעתי עדיין לדרגה. פשוט ראיתי את זה ברב הנזיר,

ויש כלל שאם אני לא טועה הרב קוק אומר- שמי שלומד קבלה דרך ציטוטים של ספרים זה לא נחשב ממש כלימוד, וזה בסדר.

בכל אופן יש בזה עוד צדדים, אני לא רוצה לגעת בזה (נטיות נפשיות וכדומה בתורת הרב קוק- נושא שלדעתי לא מספיק מבורר בציבור עדיין ולכן אעדיף לא לפתוח כרגע).

ועוד אפשרות ללימוד פנימיות התורה זה דברי קבלה שכתובים בצורה פילוסופית. זה מה שהרב קוק ניסה לעשות- הוא מדבר על עניינים מאוד פנימיים ומשתדל להסתיר אותם כמה שיותר ב'לבוש' פילוסופי- שכלי. זו גם דרכו של המהר"ל ולכן אמר עליו הרב זצ"ל "אף הוא על המקובלים ייחשב"- הוא מקובל, פשוט לא מתנסח בצורה שכזאת.

זה מה שהרב קוק אמר לרב הנזיר כשהיה חולה, שהוא חושב שזה מחמת שהוא גילה רזי תורה, ואעפ"כ הוא אומר שאיכשר דרא והתפקיד שלנו כיום זה לגלות את זה (יש פסקאות באורות הקודש על גילוי מעשה בראשית ומעשה מרכבה). כמובן בהדרגה, ליחידי סגולה, אבל ההשפעה של גילוי התורה הפנימית משפיעה על כל החיים- גם עלינו

במשך הדורות היו מחלוקות ביחס פרסום תורת הקבלה.

יש בתי מדרש שתומכים בלימוד מושגים ונושאים בקבלה גם לתלמידים פשוטים.

זה בעיקר נראה לי הדרכה חינוכית העניין.

עד כמה ללמוד דברים שאתה לא משיג בהם. הסכנה לעיוות או ציור לא נכון בנפש בעקבות הלמידה.

המודעות כשלעצמה היא חשובה ועוזרת בנושא

אגב, גם בין גדולי החסידות (למשל בין בעל התניא לר' פנחס מקוריץ) היתה מחלוקת בענין- עד כמה לפרסם (אולי גם כיום אני לא בקיא).

בכל מקרה, אני אישית חושב לגבי המושגים הבסיסיים שעוזרים לנו להבין את מה שאנחנו לומדים- בהם יש פחות סכנה. לעניות דעתי. צריך את הגדר המעשי. וגם שזה לא יהיה העיקר- העיקר הלכה, גמרא, אמונה. על הלב (/הפנימיות של התורה) צריך לשמור.

זה גם חלק מהשאלה האם הרב קוק רצה לפרסם חלק מהכתבים שלו.

זאת שאלה. אני לא יכול להיות צד במחלוקת, אני בסה"כ זנב לתלמידיהם.

בכל אופן, אני יכול להגיד לך מה שכותב הרב הנזיר, הוא אומר שהרב קוק רצה שהוא יוציא את אורות הקודש בשביל שאנשים יתקרבו ע"י זה לתורה. כלומר הוא כיוון את הפרסום של זה גם לאנשים לא דתיים עם נשמות עליונות. ככה הוא כותב (אם תרצה ציטוט אני אחפש לך- בפירוש שלו על אוה"ק כרך א'- זה שיעורים שהוא מסר לרבנים כמו הרב יעקב אריאל שליט"א, הרב חיים דרוקמן שליט"א ועוד).  וסתם סיפור מעניין שאולי קשור לזה, הסופר י.ח. ברנר כשקרא את מאמר 'נשמות של עולם התוהו' באורות שפרסם הרב קוק בתקופתו- אמר שמפליא עד כמה הרב ידע לחדור לתוך הנפש של החוטא.. שמעתי את הסיפור מהרב שרקי שליט"א אח"כ ראיתי אותו באיזשהו מקום

אני לא עוסק בזה הרבה בכלל.

העיקרון שצריך איזונים, בעיקר כשאדם מיישם כל מיני הנהגות כאלה ואחרות- שיבדוק טוב טוב אם הוא במדרגה הזאת מצד הטהרה והמוסר.

ע"פ הרב הנזיר יש שני סוגי עיון, ששניהם מחדדים אחד את השני- ההגיון העיוני (של ר' ישמעאל) וההגיון השמעי (של ר' עקיבא). זה שתי בחינות- אולי אפשר לקרוא לזה גם התנגדות מול חסידות. אם אין את שניהם זה מסוכן. וביחוד הצד השמעי- שהוא פחות שכלי ועיוני ויותר מתחבר אל הנפש, הוא חייב גדרים גדולים של קדושה.

לגבי האצילות אני מפנה אותך לרב הנזיר. עיין בחוג הראי"ה א', שיעור שני (עמ' מ"א) ובהמשך, כך הוא מסביר בשם הרמב"ן.

הפירוש שאמרת על אצילות זה אותו ענין פשוט מזווית שונה.

ולמשל לדעתי ללמוד ולנסות להבין את הפסקה שהבאת משערי אורה זה יכול להיות יותר מסוכן...

זה מעשה מרכבה. אני לא דיברתי על מעשה מרכבה.. סה''כ הסברתי מושגים

אבל כן, הכל ענין של השתלשלות ומדרגות שונות של השפעה. הכל נובע מהשורש הקב''ה שרק משפיע והוא משפיע את העלולים לדרגותיהם השונות שיש להם ג''כ צד של קבלה- שהם מושפעים ג''כ עד הדרגות התחתיות שהן רק מקבלות. המהר''ל מרחיב בזה הרבה מאוד בספריו.

לגבי התרתי דסתרי שאמרת- ודאי, במובן הפשוט ביותר שהנשמה האינסופית- חלק אלו-ק ממעל מצטמצמת לתוך העולם הזה.. יש בעולם מפגש של סופיות עם אין-סופיות. זה חלק מהענין של ההשפעה- הפנים היותר פנימי משפיע את הלבושים השונים- הדרגות הנמוכות יותר

כל המושגים המופיעים ב'משפט המפוצץ' שהזכרת מכוונים לספירת חכמה.

הסברים מובנים מספיק קצת קשה לי לתת מקוצר המשיג ועומק המושג,

בגדול מדובר על ראשית היש,

הנקודה התמציתית, 'יו"ד חכמה קדומה כלשון הפיוט',

ממנה התחיל הכל ואליה מכוון הכל (נצח ישראל ג).

עולם האצי' מכוון כנגדה, וכן החיה שבנפש (שורש הנשמה או נשמה לנשמה),

ולכאורה מקור ההויה העליונה גם הוא קשור אליה

(כי גם אם מתייחסת לכתר,

בכתר לא שואלים ובחכמה כן,

וממילא מתייחסים לכתר ע"י החכמה).

ממילא הסבר דברי הרב, לכא',

"ועל גבי אלה ארבעה החלקים,

שהם שכל, רגש, דמיון, מעשה,

מתעלה הענין האצילי,

שהוא שורש הנשמה, של האיש ושל הציבור,

במקור ההויה העליונה".

בדברי הרב כאן מוזכרים כוחות מרכזיים בנפש,

אך באורח פלא (דייקא?) נעלם הכח היסודי ביותר בנפש, 

שהוא הרצון.

אך לפי דברינו, זהו העניין האצילי וכו',

העוסק בחכמה המגלה את הרצון, כתר.

ישנו רצון פנימי שמכווין את כל כוחות הנפש,

כן, גם את 'השכל הישר שלנו' (לכא' בינה).

הרב בכל דבריו בסעיף זה מדריך אותנו לאחדות,

שהשכל, הרגש, הדמיון והמעשה יהיו מוכוונים ע"י הנשמה,

ע"י הרצונות שהיא שולחת לנו,

הרהורי התשובה שתובעים מאיתנו לשוב אליו ית'.

בסה"כ הראיתי מקום לדברים המקובלים בפי רבותינו.

להסברים מפורטים יותר דבר עם @חסדי הים.

אשריך צדיק!

שאלה: למה אתה אומר שהכוונה לספירת החכמה ולא לכתר?

וכן דברי המהר"ל שהבאת מנצח ישראל. בגלל הביטוי 'חכמה'? (כי לפי מה שאני הקטן מבין החכמה היא חלקית ולא כמו שמשתמע מדברי המהר"ל- החכמה חלקית והיא מצד החסד, והבינה חלקית והיא מצד הדין ושניהם נובעים מספירת כתר) כי אפשר להסביר את זה בנקל- הרב משתמש הרבה פעמים בביטוי 'חכמה' בהשאלה, ולא מתכוון בהכרח לספירת 'חכמה'. למשל עיין אוה"ק ב'יסוד כל המחשבות' (אוה"ק א, י"ג)- זה ודאי מתקשר לכאן. הרי אצל הרב היסוד של הכל זה החכמה, גם של הספירה עצמה לכאורה..

אשמח ללמוד ולהבין, תודה!

על אצילות וחיה כנראה שאין ויכוח.

השאלה היא האם המקור הוא חלק מההויה (חכמה),

הוא מעל ההויה ומנביע אותה.

כיוון שהרב כתב במקור ולא ממקור,

נראה לענ"ד הקלושה יותר שעוסקים באותה בחינה.

לגבי המהר"ל, הניסוח של בריאת ראשית והוספה על הראשית,

כמו שאני הצלחתי להבין ממנו משהו,

מציג את הראשית כ'יש' הראשון,

שממנו הכל מתחיל ואליו הכל שב

(אליו הכל שב זה כבר מדברי רבותינו).

החכמה היא ממש לא חלקית,

היא תמציתית ויש לפרט ולהבין אותה,

ואח"כ לצמצם אותה לכלי הרגש, המוטבע והמעשה.

האם הבינה נובעת מהחכמה או מהכתר?

יש בחינות כאלה ויש בחינות כאלה.

בהסברה החב"דית ודאי מהחכמה.

בהסברה הפרצופית מסתבר שמהכתר.

והן לא חולקות, אלא אלה בחינות שונות.

זה לא רק אם עוסקים בהסברה קווית או של ג' קווים,

אלה פשוט שתי בחינות.

לא יודע להסביר את זה טוב, אבל זה ככה.

אוקיי יישר כח.

בכל אופן, לא מספיק מבין בזה. 

מה שהסברתי זה מה שהבנתי מעט בחלישות דעתי מהרב הנזיר לגבי המודל של עשר הספירות-

כידוע בציור של ה10 ספירות (אני לא מחדש דבר- זה ידוע ומפורסם..)

יש כתר,

מתחת לזה חכמה ובינה בשני צדדים,

אח"כ חסד גבורה בשני צדדים,

תפארת באמצע

נצח הוד בשני צדדים,

יסוד באמצע

ומלכות ג"כ אמצע

בין הכתר למלכות יש דעת- שהיא לא ממש ספירה בפני עצמה ויש בספרי הקבלה שמחברים את זה עם 'תפארת'.

הרב הנזיר אומר שהדעת הזאת, הקו האמצעי, אם אני מבין נכון, זה הדבר שמאחד את כל הניגודים- את השמאל והימין ב6 הבחינות שבצדדים. כמו שתלמידי חכמים מרבים שלום בעולם- כל אחד מאיר צד אחד חלקי ומה שמאחד זו הדעת הפנימית כמו שהרב קורא לזה (פנימית- כלומר נסתרת). לכן אמרתי שהחכמה היא חלקית.

לא יודע..

טוב בכל אופן חזק וברוך נראלי שצריך להעביר את השרשור לפורום הקבלה

יישר כח

הייתי חושבת דקה 2 כמו עכשיו

והייתי אומרת שזה קשוח

ובסוף עונה שנראה לי הדמות שאני הכי אוהבת בתנך היא

או תמר או יואב

תמר אשתו/כלתו של יהודה כי היא פעלה בחכמה ובצניעות והצליחה להשיג את מה שהגיע לה מלכתחילה היא הייתה אישה חכמה

ויואב שר צבאו של דוד כי היה נאמנות מוחלטת לדוד המלך כן גם שזה שהוא פעל בלי לשאול אותו והרג כמה וכמה אנשים רק כי לא יכל לסבול את חוסר הכבוד לדוד ולמלכות.

וכמובן שהייתי עונה טיפה יותר בהרחבה ואולי מילים אחרות אבל כן 2 אלה בטוח

אגב למה?

מה זה מגלה לך?

מסקרן 

לעבד־מלך הכושי.

אף־אחד לא יודע מי אתה, מאיפה באת, מה הסיפור שלך, בנסיבות אחרות היו שופטים אותך שאתה ככה וככה ובאת ממקום כזה וכזה מבלי בכלל לדבר איתך,

אבל בסוף אתה היחיד שעושה את המעשה הגדול.

כל העולם בעבר האחד- ואברהם בעבר השני מול כולם לא מפחד לבחור נכון.

או רחל אימנו על ויתור נאצל

לא יודעת מה הייתי שולפת בשלוף

חוץ מהשם שלך. והגיל, והמספר במשקפיים. ולמה בחרת ללמוד דווקא ביו-כימיה, איסטלציה וגיל הרך. וגם אם היית זברה באיזה צבע של משחת נעליים היית קוראת לילד הקטן-חמוד-נושך שנולד לדוב-גריזלי-מחמד של פינגווין השמירה שלך.

ואולי גם ל'התנשאי לי'.

אבל חוץ מאלו, בנחת.

ועכשיו ברצינות.

בנחת.

את לא במבחן.

דייט זה לא מבחן.

זו הזדמנות להכיר אנשים נחמדים.

מקסימום יצא מזה משהו טוב.

או טוב מאד מאד מאד.

אני מבין, ומכיר, וחושש, את החשש משתיקה.

אני חושב שזה נכון בעיקר בשתיקה של אין נושא.

וגם זה בסדר, לא נעים אבל גם לא נורא.

אך יש שתיקות טובות.

שתיקה של יחד זה נהדר.

אין מילים ולא צריך מילים.

הלוואי שנזכה.

שתיקה של זמן חשיבה היא מצויינת.

היא מייצרת קשר אמיתי.

קשר עם רוגע.

זה לא פסיכומטרי.

לא למהר לענות.

היא מייצרת כנות.

חשבתי באמת על השאלה שלך, והשתדלתי להביא את עצמי כמה שיותר מדויקת.

דייט זה לא בית משפט. אז לא שופטים. לא את, מקווה שם לא הוא.

בטח שזה לא כיתת יורים. אז לא יורים תשובות. אם לא יורים אז גם לא צריך לדרוך מראש. לא צריך לחפש את כל רשימות השאלות האפשריות באינטרנט ולחשוב בבית מה אני עונה.

(אולי גם לא צריך להכין שאלות? נקודה למחשבה. זה נועד למנוע את השתיקות המביכות של חוסר בנושא. כדאי להכין נושאים אבל חשוב גם לזרום ולהתגלגל. נשמע שהוא הכין שאלה מראש, תראי איך סיבך אותך. אגב, הנה עוד נושא שיחה)

תשובה לדוגמא:

'וואו. שאלה יפה. צריכה לחשוב, תן לי רגע. __שתיקה (זמן נהדר בשבילו לגרד את האוזן. הוא חיכה לזה הרבה. זהו, הוא סיים לגרד, עוד רגע שלא יחשוב שחיכית לגירוד שלו. עכשיו)__. אני לא זוכרת את כל התנ"ך בעל פה, אבל ממה שעלה לי כרגע נראה לי שהכי התחברתי לפרנך, אבא של אליצפן, נשיא מטה זבולון בתקופת הכיבוש וההתנחלות. קודם כל מאד התחברתי לשם. בנוסף, אני מעריכה אותו על שהצליח לגדל בן לתפארת בתוך מציאות מורכבת שכזו. אני חושבת שאקרא על שמו את כל 18 הילדים שיהיו לנו, ואולי אבקש גם ממך לשנות את השם'

אם את שולטת ב'חומר', אולי אפשר עוד להעמיק בצד שלו. 'גם פלוני אלמוני מייצג לדעתי את התכונות עליהן הצבעת בירמיהו. למה התחברת יותר אל ירמיהו?'

בהצלחה.

כן חתול זמני, מצופה ממך להגיב בפאנצ' על 'למה' היונק😉

ועכשיו ברצינות. נשמח (איזה כיף לכתוב את דעתי בלשון רבים) לשמוע וללמוד.

סומכים עליך גם לגבי הצעד הבא ;)

סתם חחח

יאללה בקרוב בעז"ה 🥳