חברי הטוב.
נזכר בך ומחייך
באמצע רחוב.
כשהראש עוד מעכל
את המילים מאכל
ומונע מהלב
להתערב.
זה כואב.
בלילות איתי
ומלווה את יומי
אתה זה אני
אבל עדיין מסתורי.
אתה כל כך קשה
ולא קשוב.
בעיניהם שונה
לי - אהוב.
בראת עולם רחוק.
שעושה לי מתוק
שלא יכאב.
אבל עכשיו,
זה שווא.
אכן זה אתה.
כוס התרעלה.
אתה כל כך טוב.
אלי.
ורע.
אבל ההבנות באות
אחרי הניסיונות.
אחרי המסכות.
אחרי האהבות.
הנכזבות.
הן תובעות.
ממני להבין.
אותך לקבל.
כי אתה אני
עם קצת הבדל.
אתה אהוב, כי אתה
אני.
והם, והן, שייכים לבריאה
לא שלי.
ואין פקפוק
ברמת הדיוק.
באבחנה הדקה.
בין הם - לאתה.



גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.