חתונה שבה הנוכחים יהיו עסוקים בבית שנבנה פה, בשכינה שיורדת, ולא בעלות המנה וטיב האוכל.
חתונה שההורים שלי לא ייכנסו לחובות בגללה.
חתונה שבה לא מתעסקים מי יישב ליד מי ואת מי נזמין או לא.
חתונה שמחה. עוצמתית. אבל פשוטה.
בורא עולם, בדרך נסתרת, הגשים לי את החלומות.
זכיתי השבוע להתחתן בחתונה כזאת.
חתונה פשוטה. בגינה של הבית של בעלי היקר.
חתונה שבה האנשים הכי קרובים אלינו היו.
חתונה שבאמת התרכזו בה בעיקר, במהות.
והמהות הצליחה להיות כל כך אמיתית וחזקה שהיא חצתה את המסכים של כל מי שצפה בחתונה מרחוק.
כל השבוע אנחנו מקבלים פידבקים מרחוק כמה מרגש היה.
אז נכון, זה לא היה מבחירה. ואנשים יקרים לא מאד לא נכחו. והשמחה הייתה מצומצמת. תמציתית.
הייתי כלה מאושרת. התחתנתי עם חתן מאושר.
לא הרגשנו חיסרון בשמחה שלנו.
והלוואי, הלוואי שנזכור את החתונות האלה גם אחרי תקופת הקורונה.
הלוואי שנצליח להקשיב לחלומות שלנו. הלוואי שנצליח להתרכז בעיקר, גם כשיש איתנו 200 אנשים.
זו התפילה שלי.
והברכה שלי אליכם.
שתזכו להתרכז בעיקר. שתזכו להקשיב לעצמכם. שהחתונה שלכם תהיה מדוייקת לכם. ושתקרה בקרוב בעז"ה!


