"עכשיו את מרוצה?"
אני שומעת קול לועג מתוכי
"אל תתרגשי, עשית את הדבר הנכון שהיית צריכה לעשות"
כמו תמיד, מייד אחרי הקול הלועד מגיע הקול האחר, האמיתי.
אני לא סובלת אותו, אבל אין לי ברירה
"אני יודעת שאתה צודק", אני לוחשת לו "אבל קשה לי"
לא מספיק עשיתי את הדבר הנכון
עכשיו אני צריכה להתמודד
להתמודד עם הרצונות שלא נגמרים
להתמודד עם החלומות והסיוטים
פשוט להתמודד.
מילה אחת כל כך קטנה וכל כך גדולה
טעונה
אכזרית וקשה
דדאאייי!
למה אני לא יכולה לעשות את הדבר הנכון ולצאת בהרגשת סיפוק?
למה אני צריכה להחזיק בחיל ורעדה במעקה ולחכות שהגל יעבור?
אני רוצה לקרוא לו, לגל
לומר לו שאני רוצה להצטרף אליו
שניסחף יחד
לעשות מה שאני רוצה
ללא מצפון
אבל עד שפתחתי את פי לומר לו, שיחכה
הוא כבר נעלם באופק.
גם את ההזדמנות הזאת, פיספסתי.