מרגיש לי חשוב להשמיע את הקול הזה.
הציעו לי מישהו בתקופה הזו, בהתחלה חששתי אבל הלכתי על זה.
אמרו לי שאני אמיצה, אבל בהתחלה הרגשתי שעשיתי מעשה כל כך מטופש... למה הסכמתי??
לצאת עכשיו? בזום?? לא להיפגש? ודיברנו בטלפון וזה זרם על ההתחלה. והחשש העיקרי שלי היה שזה יילך טוב מדי, וכשניפגש במציאות יהיה מן "בום" כזה של 'וואו, זה ממש לא שייך'.
אבל יודעים מה? הזמן עובר, ואני לא מתחרטת על המעשה הזה.
בפגישה בזום לא הייתה מבוכה, היה מצחיק. היה זורם.
כי פשוט קבענו ונכנסנו. לשנינו היה זמן. לא הייתה נסיעה מתישה של שעה וחצי לכל צד. ישבתי בבית והיה לי נוח. לא הלכנו בשמש בחיפוש אחרי צל, לא בגשם, לא עם מעיל. והוא לא היה צריך להרגיש מחויב להביא עוגיות.
אין לי איך לסרוק אותו מכף רגל ועד ראש, אני לא מרגישה מובכת מהתנוחה שבה אני יושבת או עומדת או הולכת.
החיצוניות היא חשובה, אבל אין שם אפשרות להתעסק בה מעבר. אין מלאכותיות.
זה לא הדבר האמיתי. ממש לא. אבל ראיתי אותו, ואת מציאת החן הבסיסית הזאת יש.
ובהתחלה היה לי קשה. אבל מדברים. פשוט מדברים, ונפתחים יותר. כל פעם. וזה מאוד קשה שאי אפשר להיפגש ולראות אותו. אבל שוב, אני לא מתחרטת.
וכשבעז"ה ניפגש, זה יהיה אחרת מפגישה ראשונה, כי אנחנו כבר מכירים ונוכל לדבר על דברים יותר עמוקים.
זה שונה, זה מיוחד, זה מגניב, ויש לדבר הזה את היתרונות שלו. ומי יודע... זה גרם לי ללמוד יותר על סבלנות בענייני דייטים, על יחס, על פתיחות.
בטח יכולתי לכתוב את זה יותר טוב, ולא יודעת עד כמה זה היה משכנע. רק רציתי להגיב על כל ה"לא להיפגש עכשיו" שמציף את הפורום בתקופה ההזויה הזאת.
הציעו לי מישהו בתקופה הזו, בהתחלה חששתי אבל הלכתי על זה.
אמרו לי שאני אמיצה, אבל בהתחלה הרגשתי שעשיתי מעשה כל כך מטופש... למה הסכמתי??
לצאת עכשיו? בזום?? לא להיפגש? ודיברנו בטלפון וזה זרם על ההתחלה. והחשש העיקרי שלי היה שזה יילך טוב מדי, וכשניפגש במציאות יהיה מן "בום" כזה של 'וואו, זה ממש לא שייך'.
אבל יודעים מה? הזמן עובר, ואני לא מתחרטת על המעשה הזה.
בפגישה בזום לא הייתה מבוכה, היה מצחיק. היה זורם.
כי פשוט קבענו ונכנסנו. לשנינו היה זמן. לא הייתה נסיעה מתישה של שעה וחצי לכל צד. ישבתי בבית והיה לי נוח. לא הלכנו בשמש בחיפוש אחרי צל, לא בגשם, לא עם מעיל. והוא לא היה צריך להרגיש מחויב להביא עוגיות.
אין לי איך לסרוק אותו מכף רגל ועד ראש, אני לא מרגישה מובכת מהתנוחה שבה אני יושבת או עומדת או הולכת.
החיצוניות היא חשובה, אבל אין שם אפשרות להתעסק בה מעבר. אין מלאכותיות.
זה לא הדבר האמיתי. ממש לא. אבל ראיתי אותו, ואת מציאת החן הבסיסית הזאת יש.
ובהתחלה היה לי קשה. אבל מדברים. פשוט מדברים, ונפתחים יותר. כל פעם. וזה מאוד קשה שאי אפשר להיפגש ולראות אותו. אבל שוב, אני לא מתחרטת.
וכשבעז"ה ניפגש, זה יהיה אחרת מפגישה ראשונה, כי אנחנו כבר מכירים ונוכל לדבר על דברים יותר עמוקים.
זה שונה, זה מיוחד, זה מגניב, ויש לדבר הזה את היתרונות שלו. ומי יודע... זה גרם לי ללמוד יותר על סבלנות בענייני דייטים, על יחס, על פתיחות.
בטח יכולתי לכתוב את זה יותר טוב, ולא יודעת עד כמה זה היה משכנע. רק רציתי להגיב על כל ה"לא להיפגש עכשיו" שמציף את הפורום בתקופה ההזויה הזאת.
