תעמדי זקופה, לא, זה לא זקוף. זה כפוף.
ת ז ד ק פ י. כן. תיצמדי לקיר. יופי. ת ח י י כ י .
זקנה מקומטת שכמותי, אישה שמשלה את עצמה שהיא עדיין ילדה קטנה. או שמא, אני באמת קטנטונת בגוף זר ומוזר.
גוף נשי , עיניים כמו חור שחור ששואב ושואב, ודייייי.
אני לא מפסיקה להביט בעיניים האלו.
אולי מי שמסתכלת מולי, זאת בכלל לא אני?
אולי היא הדמות שטוויתי בדמיוני, כי העולם כולו הוא אשליה אופטית?
בההההה אני מנסה להבהיל אותה.
היא עושה לי בהההההה ,
ואחר כך צוחקת.
מטומטמת.
יחתיכת מכוערת. רציתי שתיראי לנצח בת שלוש. תמימה ועגולה. איפה את , שתמיד צחקה לי ולא היה לה זמן להסתכל?
זאתי שתמיד מזדרזת לצאת, מוציאה כמה שושים מהשיער ומפשילה את התילבושת עד למרפק?
בררררררר. עוד מעט אהיה בת 30. זה ייקח שנתיים , בעצם פחות. אני כל כך גדולהה, אלוהים, אני עוד מעט ס ב ת א.
איפה את, ואיפה החלומות ?
את כבר ב א מ ת זקנה.
ומה עשית עד עכשיו? כ ל ו ם . את ממשיכה להביט בי בצער, ושוב השחור שבעינייך חודרות לי לפתע ומטלטלות אותי, ואני מרגישה שעוד רגע נשמתי עפה לה למרומים.
תעמדי זקופה.. תחייכי.
ותסתמי כבר.
