ולהם מסיכות מורכבות
כי לפני שנים
הם התבלבלו בין דמיון ומציאות
הם התבלבלו ושכחו לחיות.
הם מסכנים כי פחדו
שלא יישאר מה להסתיר
כי הם היו אהובים
על מה שהם לא.
הם מסכנים עכשיו
כי הם יודעים אמת
שאחרים לא, ולשוא
הם עסוקים בלהתחרט.
הם כל כך מסכנים
ורוצים רחמים
כי אין אהבה.
ויש מסכנות בתמורה.
הם אוהבים ככה
כי זאת האמת בשבילם
ואם לא הסכמת
אז אתה שקרן כמו כולם
אבל אף אחד לא יודע
כי הם מתוחכמים
בפנים זה מתריע
שהם עוד רגע נכחדים
הם נסחפים עם כולם
כדי לא לשמוע אזעקות
הם צועקים
כשהן מתחזקות
אבל הם בסדר
למרות ששונאים
ולא מרחמים
ולא אוהבים
כי חולמים בהקיץ
על טרגדיה מעניינת
שאת כולם תריץ
והדמיון מרגש ממציאות מפגרת.
ויש ציפייה כזו
שהפצצה תתפוצץ
ויראו פנים.
שהאדישות תתמוסס
ולא יהיו מסיכות
של בקושי אנשים.
כולם חיים וכואבים מידי פעם. את עצמם.
הם- כואבים, וגם חיים מידי פעם. את עצמם.

