זה לא תמיד היה ככה
פעם הר געש פעם בתוכה
הר של רגשות והגיגים עצומים
הר של חלומות ודמיונות קסומים
הר של הוויה, של חיים
ואז זה קרה.
כיבו את הלהבה שיקדה בה בעוצמה
לקחו ממנה את הזיו והטוהר
לקחו ממנה את הזכות להרגיש את האש
לאהוב עם ההר
לכאוב את החלל שהצליחו ליצור בה היהלומים השבורים
ששיחקו ברגשותיה ללא רחמים
שנהגו בה כבובת שעשועים
שהצליחו לשים אותה על חוט, אבודה
בחן החלל העמוק שנפער מתחתיה
לבין הגבהים העצומים שלמעלה
זועקת לעזרה
מגששת באפילה, כסומא
בדרך ללא מוצא
כצאן המובל לשחיטה
רוצה היא לצעוק, לבכות, להרגיש
אף אפילו הכפור שחודר עד לשד עצמותיה לא מצליח להמס את ליבה הקפוא
לא מצליח לגרום לכינור האצור בליבה להתעורר
כצלילים קסומים בתוך הסערה
ולהרעיד כל תו ותו בנשמתה
כי היאך יצליחו להוציא מהאפילה את מי שלא מאמין שהוא זכאי לאור, לטוב
זכאי להרגיש את האושר הנזכר המציף את החושים
את זו אשר גם בחגורת ההצלה
תראה כטבעת חנק המערכת סביב צווארה
כי היא הרי אינה ראויה
אינה ראויה לטוב
היא שונאת את עצמה
שונאת את הלהבה
וגם את חוסר התחושה
היא אינה מבינה שהיא כפרפר הזקוק לאהבה עצמית
בכדי לעשות את המאמץ הרב לבקוע מהגולם
היא אינה מפנימה שגם ציפור הדרור לא היתה יכולה לרחף בגבהים ולחזות ביופי הבראשיתי המפעים לו כנפיה היו כבולות, אסורות בקשר איתם שממאן להיפתח,
היא אינה מבינה שכל עוד היא תקבור את עצמה
בעוד פועמת בה רוח חיים,
היא לא תצליח לעוף מעל גדרות התיל האפורים.

