א. מחליטים שבאמת רוצים להשתחרר. הרבה פעמים יש מן מקום כזה, שלא רוצה לשחרר. שרוצה להמשיך לאהוב. שרוצה להמשיך לקוות שעוד נחזור (בדיוק כמו שכתבת- האופצייה שאולי תחזרו בעתיד). 

אז באמת, לעזוב את העתיד. 

אני כל הזמן אמרתי לעצמי שהעתיד יהיה טוב. איתו, ואולי עם מישהו אחר- שיהיה יותר טוב לי. אז למה לי למנוע את הטוב הזה מעצמי? אם בסוף זה יהיה הוא. אז זאת תהיה הפתעה טובה. אבל הפתעה. אני לא מצפה לזה. 

החלטת? יופי  

ב. רשימה. רשימה של כל הדברים הלא טובים בו. למה הוא לא טוב לך. למה הוא לא נכון. לך. כל פעם שעולה לך מחשבות- תקראי אותה. מבטיחה שזה עוזר. 

ג. לגבי בכי והודעות. קחי את הזמן. כמה שאת צריכה. אבל תקבעי לך דד ליין. שבו את מפסיקה לבכות כמה שאפשר. ואת מוחקת הכל. הכל. הכל. את לא מבינה כמה זה עזר לי. אני זוכרת שהשינוי הגדול היה כשמחקתי את המספר שלו- כי באותו רגע הפסקתי כל הזמן לבדוק מתי הוא מחובר... זה קשה, ממש. בהתחלה מחקתי מהפלאפון אבל גיביתי במייל. כשראיתי שאני מציצה גם שם מחקתי גם שם. פשוט למחוק. כמובן שאני מבינה את הצורך של לגבות דברים ושיחות חשובות וזה לגיטימי. אני עשיתי את זה בכונן חיצוני שלא ממש נגיש לי. אם יום אחד אני אהיה חייבת לבדוק משהו- אז הדברים נמצאים איפה שהוא. 

ד. לעשות דברים שעושים לך טוב. שמשמחים אותך. מותר לך הכל. קניות, מוזיקה, ספורט, ללמוד. הכל. 

ד. להתפלל. ה' מרפא את הלב. מבטיחה. 

אם אני אזכר בעוד דברים אני אכתוב. 

בהצלחה אהובה!

תודה רבה לך, כתבת דברים נהדרים

זה ממש מרגיע שאם הוא שייך לי ואני לו- אנחנו נהיה יחד

ואם לא- אז יש מישהו אחר שמכוון לי. זה נותן תחושה כזאת של אמונה ושלווה..

וכל שאר הדברים שכתבת- מרגיעים ומנחמים

תודה רבה רבה שוב..

כתבת לעשות רשימה של הדברים הלא טובים בו. ולדעתי זאת גישה לא בריאה להתמקד בדברים השליליים. בטח אם זאת אופציה לעתיד. ולכן הייתי ממליץ שהרשימה תהיה של סיבות למה הקשר הזה לא טוב כרגע, ולהפנים את ההחלטה. פשוט להתמקד בסיבות להחלטה

למה ספציפית הוא לא טוב לך כרגע. 

אולי זה לא היה ברור. 

אבל יש דברים שלי ספציפית ממש קריטים....לא שהנקודות האלו בו הן רעות בכללי, אלא שלי אישית הן לא מתאימות

כמובן שאני יודעת שרובו טוב. (ולכן יש בי את הספק הזה מה יהיה בעתיד)

תודה על הנקודה

זה נכון במקרים כמו המדובר שהקשר נגמר בגלל חוסר מוכנות שלה, אבל אם הוא נגמר בגלל בעיות אצלו, התמקדות בחסרונות שלו וניפוח מעט שלהם מוציא אנשים מהראש בצורה יעילה

גם אם זה נגמר בגלל שהוא חבר מאפיה, אז לא להתמקד בזה שהוא מכוער. ולהיפך ;)

להתמקד ברוע זה לא טוב לנפש, זה הרגל לא טוב. אם לדוגמה היא לא רצתה אותו כי הוא סוחר סמים, ועכשיו היא תוסיף לרשימה שהוא נמוך ממנה, ויציעו לה מישהו נמוך אחר, היא תסלוד ממנו כי היא הרגילה את עצמה לא לאהוב את התכונה הזאת.

או אם היא תשכנע את עצמה שג'ינג'י זה מכוער ואחר כך יוולד לה ילד ג'ינג'י...

אכתוב בהמשך..

אבל בקיצור אגיד -שחשוב מאוד תדעי על מה הרגש הזה יושב. וכשיהיה לך את המודעות מה חסר לך בראש שהקשר עם בחור הזה מלא לך, את תוכלי למלא את החוסר בדרך אחרת. זה מה שנראה לי.

ותחשבי על 'הבעל המושלם' שהוא טוב בזה ובזה, הוא מושך בזה ובזה, והוא כייפי בטירוף וכולי וכולי... תדמייני סיטואציות שאתם נהנים ביחד ויש לך נחת רוח מהקשר איתו. תנסי עצום את העניים וממש להרגיש כאילו את חייה במציאות הזאת.

תפתחי את העניים ותעצמי אותם עוד פעם ותעבירי לדמיון אחר.

תחשבי מה יקרה עם תהיי אאותו אחד שאת חושבתעליו כל הזמן חיים שלמים (הלא זאת המטרה שיוצאים, לא?) תנסי לדמיין את עצמך עומדת לחוות את הקונפליקטים שאת בגללם עזבת אותו. תני לעצמך להזדעזע מזה. תחווי את זה. תרגישי את הסיטואציות הדמיוניות הללו שבהם את מרגישה לא טוב. תחווי את זה ממש כאילו זה עכשיו.

המטרה של התרגיל הזה הוא להעלות לרגש את הדברים שאת יודעת שיכלית. שגם תרגישי אותם.

אחרי שהרגשת את הפער בין שני הדמויות - הבעל האידיאלי מתאים לך ומי שאת יצאת איתו - הרגש שהיה לך פעם "אולי זה זה" כנראה ירד. כי לפי מה שנראה את כרגע מבינה שיכלית שהוא לא מתאים לך אבל את עדיין לא מרגישה את זה. מתי שגם תרגישי את זה, תרגישי יותר טוב בלעדיו וזה פחות יטריד אותך.

בהצלחה!

אבל תודה.

אבל נראה לי שיש דברים שהם מאוד מהותיים.... ואני לא רוצה להתפשר על הרמה התורנית בבית שלי

כי זה לא סתם להבליג על דברים כאלה ואחרים... זה ממש לבנות בית אחר ממה שאני רוצה

עם זאת זה מעניין ונכון שרמה תורנית זה משהו דינמי... אבל לא רוצה לסמוך על זה

בכל אופן תודה רבה

אממ תאמת שגם אני קצת נמצאת במצב דומה, ולקח לי המון המון זמן, להוציא מהבית דברים שהוא נתן לי וכאלה..אבל הזמן הזה היה דרוש ממש. ועכשיו זה כולכך יותר בנחת, אז אולי התשובה זה נחת וזמן ומה שהלב אומר, כאילו ברור שלהשתדל לדייק את הלב ולשים גבול איפה שצריך, אבל לאט לאט.. מרגישה שככה זה מחזיק לאורך זמן..כשעובדים יסודי ובנחת.

בהצלחה ממש!

א, לפעמים דרך לחיות סוג של רומן, זה ההעדרות שלו. זה הפתרון האידאלי שאפשר לייצר, את גם לא מחויבת אליו ולקשר איתו (לא עומד בסתירה לחוסר הבשלות) וגם עדיין נמצאת שם (מדמיינת, קוראת וכו')

המצב הזה טוב לך?

מ היתרונות של המצב? מה החסרונות של המצב?

(מאוד התחברתי למה ש @כבר אמא כתבה)

ב. את מרגישה לא מוכנה, אבל רוצה. זה מצב די נפוץ (לענ"ד) את יכולה לעשות משהו בשביל להיות מוכנה? אם כן, אולי כדאי להכין תוכנית עבודה, ולעבוד לפיה. או לקבוע דד ליין.

ג. כמו ש(כנראה) כתבו לפני, אתם מתאימים? כשתהיה לך תשובה ברורה תוכלי לעסוק בזה בקלות.

ד. אם את מרגישה שהמצב הזה קשה לך, לפעמים 'רחוק מהעין רחוק מהלב'. לא חייבים לשמור מזכרות. בכללא.

ה. את מדמיינת וכו'. זה קורה. עוזר לזכור שהחלומות הם הרבה פעמים על הזוגיות כנושא, כשלב בחיים. ולאו דווקא כתלות בבחור ספציפי.

הצלחותות!!

לכי למטפלת רוחנית ותעשי ניתוק ריגשי

זה עושה פלאות.

ואני לא אחת שמאמינה בניסים....

עזרתם לי מאוד מקווה ליישם ולהתגבר

שוב תודה רבה. בהצלחה לכולם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת