כדאי לשים את כל הכעס בצד. פשוט בצד.
הוא לא עוזר ולא יעזור לא לך, לא לעובר המתוק שלכם ולא לאישך.
הוא לא התכוון לפגוע בך, היה לו קשה, הוא הקשיב להוראות המפורטות,
עכשיו הוא אולי הוא נדבק.
מה שהיה עוזר לי במצב כזה - זה לדמיין חס ושלום מה יכול לקרות לבעלי היקר אם הוא חולה, כולל לדמיין חס ושלום את הגרוע מכל.
זה ישר מכניס לפרופורציה!
את אוהבת אותוט!
את לא רוצה לאבד אותו!
את לא רוצה שיקרה לו משהו רע!
לכן אפשר להמיר את הכעס - בחמלה, בדאגה
וזה מקום הרבה יותר טוב.
לי אישית זה עבד מאוד טוב במיוחד בשנות נישואינו הראשונים - תמיד התמלאתי דאגה ורצון שלא יקרה לו כלום - אז מה זה כעס רגעי לעומת החיים של היקר לי מכל?!
במיוחד במצב כזה של קורונה
של סכנה
שאולי הוא נדבק
החמלה שלך
הידיעה שלו שאת אוהבת אותו ודואטגת לו
יכולה לעשות ביניכם פי אלף יותר טוב ממילים קשות שמוטחות וכעס משתולל.
וזה אפשרי לגמרי להמיר את זה כי אחרי ככלות הכל את באמת לא רוצה שיקרה לו חלילה שום דבר רע.
גם למען שלוותך וביראותך ובריאות הילד העתידי של שניכם פרי אהבתכם שאת נושאת ברחמך - עשי זאת בבקשה.
אם קשה - לכי לחדר ותצעקי את כל הכעס לכרית,
אחר כך תכנסי להתקלח במים חמים ומרגיעים
שמעי מוזיקה טובה שאת אוהבת
תבקשי מהקב"ה כוחות ושמחה וישועה שלמה בהכל,
תעשי נשימות עמוקות
תזכרי בטוב שבו, שטוב שיש לכם והיה לכם,
תצאי לסיבוב קצר בגינה אם יש או רק מהחלון לנשום אוויר אם אין
ואחרי שעה סמסי לבעלך בבקשה שאת אוהבת אותו והכעס עליו יצא רק כי את דואגת לו, לכולכם אבל מאוד רוצה שהוא יהיה בטוב,
שלא יקרה לו כלום,
שאת אוהבת אותו ורוצה אותו.
בהצלחה יקרה.