הגדול שלי בן 7.5. ילד אהוב ומתוק, פיקח וסקרן, ובעיקר - בור סוד שלא מאבד טיפה... כשהוא היה קטנטן ופחדתי להשאיר אותו לבד בבית מכיוון שהיה עלול לעשות כל מיני דברים מסוכנים והייתי צריכה להתפנות, הייתי מכניסה אותו איתי לשירותים. תמיד הייתי מכוסה עם חצאית והנחתי שהוא לא רואה כלום אבל יום אחד הוא אמר משהו ומתוך זה הבנתי שבעצם ההשתדלות שלי לא היתה מספיקה ושהוא כן ראה את איזור המפשעת שלי 😔. מאותו יום הוא לא נכנס איתי יותר לשירותים (לפי דעתי היה בן פחות מ-3). מאז אני קיוויתי שהוא שכח. אבל היום תוך שיחה שהיתה לנו הוא הזכיר בדרך אגב (בצורה מכובדת מאד, ובלי שום מבוכה) שכשהוא היה קטן והייתי מכניסה אותו לשירותים,הוא ראה את המפשעת שלי.
איזו מכה זה הנחית עלי! היה לי יום ממש יפה עד אותו הרגע, ומאז אני פשוט אוכלת את הלב. נבוכה כל-כך ודואגת כל-כך שהמראה הזה יישאר לו ככה בזיכרון 😞
ממש אודה למילים מרגיעות. ממש ממש ממש.


וזה ככה מלא פעמים בערב שאנחנו הולכים לישון מאוחר יותר ממה שתיכננו כי שנינו עייפים אחרי היום אז רק נחים קצת עם המחשב ואז מגלים שכל הערב נגמר וכבר נהיה מאוחר ממש...