אחלה פלטפורמה למציאת שידוך. הרבה התחתנו שם.

קצת בטחון וכבר תדעי לבד להנהל בזה..

(לא חייבת לענות לכולם אם זה מטריד ולדתי אפשר גם קצת לפעמים במקביל אם יש צורך)

תבדקי את הדברים לגופם.

לי הציעו פעם אחת שנולדה מאבא גוי ואמא יהודיה,

שהרבניות שלה גמרו עליה את ההלל

(לא נפגשנו מסיבות טכניות שוליות).

הסיבות הכי טובות לסנן באופן ראשוני הן גיל ורמה דתית,

ולגבי השאר - איך הכרטיס שלהם, מעניין אותך?

יש שם חיים, שגיאות כתיב, פרטים שעושים לך טוב וכו'?

עצה: תנסחי הודעה מכבדת אבל חד-משמעית,

בה את עונה לכל הלא רלוונטיים הלא מטרידים.

המטרידים לא זכאים לתגובה,

התמימים שמנסים את מזלם דווקא כן.

המון הצלחה ושתצאי משם בקרוב

הבנתי שהרוב שם לא ברמה הדתית שלי, איך אפשר לבדוק רמה דתית בלי לבזבז הרה זמן? כאילו מה, אני ישאל מישהו תגיד, מה הרמה הדתית שלך?

מחפשים רק ע"פ הסינון ולא ע"פ שטויות אחרות שמוצגות שם באתר.

בסינון מורחב יש גם אפשרות לסנן על פי השכלה תורנית..

בפועל זה סינון מאוד יעיל. מסכים שכדאי לפעמים לשחק עם ההגדרות ולשנות..

לא חושד חלילה

כל הזמן מציעים לי מלא אנשים מבררת, לא מתאים, מה נראה לך? שאני יוצאת עם כל אחד? 

תכתבי לכולם שאת לא פנויה כרגע לפגוש אותם. ואז תחליטי למי לפנות, לאט לאט. ותכתבי להם שתשמחי לשמוע עוד קצת פרטים, כדי להבין במי באמת מדובר. וכך תסנני ותיצרי סדר עדיפויות. ואז תוכלי לפנות למי שאת רוצה ולקבל אותם.

ואז תתחתני עם אח של חברה שהתארחת אצלה לסעודת שבת 

האמת היא שאח של חברה שלי חמוד אבל הוא בן 16 

תמצאי חברות חדשות

כל אחת מקבלת מלא הודעות בהתחלה. כשנכנס מישהו חדש לאתר, אלגוריתם של האתר שולח הודעות למלא אנשים שהוא מזהה התאמה ואומר לו "תמר (שם בדוי) חדשה באתר, שלח לה הודעה!!" וכך מי שחדש מקבל מיד הודעה או שניים, ומי שחדשה מקבלת מבול, אבל זה גל אחד על ההתחלה וזהו

ברוב האתרים משקיעים הרבה בתחושה של הגולש החדש, שלא יתקע ב"סביבה ריקה".

יש תאוריות שונות ב"מדעי ההתמכרות" על זה.

רובם לא רלוונטי בכלל

אתר קטן ומשפחתי יחסית.

(גילוי נאות: כתבתי אותו)

חח, סתם

אולי יותר מאוחר

ומגניב לך מוש

גם בין השאר בזה שהוא קטן יחסית.

תודה, בוגרת

יש לי הרבה סיפורים על השנים (8) שאני מתפעל את האתר הזה לגלגוליו השונים. משעשע לפעמים.

כי הם יוצאים גם עם פחות מבנות גילם. כך שיוצא שבן יכול לצאת עם מישהי שקטנה ממנו.

"יראת ה' טהורה עומדת לעד" - המשפט מכוון לשני המינים. כמו כן הבחירה החופשית היא שווה.

טוב.

נמצאים עד גיל מסויים בישיבה ואחרי שעוזבים יותר קשה לשמור על הרמה הרוחנית, בעיקר אם נשארים רווקים.

מוגמרת.

ככל שיורדת הרמה הדתית עולה כמות הבנים ויורדת כמות הבנות.

זה לא מדע מדוייק, בין השאר בגלל שיטת המדידה (העול על בנים כבד יותר, והעול על בנות הוא בעיקרו חיצוני) אבל זה לגמרי מרגיש ככה.

בגילאים מבוגרים יותר זה פועל אחרת. לא רוצה להלעיז על אנשים טובים ויראים בבסיסם אבל ככה הקב"ה ברא את האדם.

אני כל הזמן טוענת את זה ואנשים מתווכחים איתי..

בניגוד למה שחלק אומרים, לא חושבת שיש מחסור במספר הרווקים אלא יש בעיה של חוסר התאמה מבחינה דתית.

"העול על הבנים כבד יותר, והעול על בנות הוא בעיקרו חיצוני"

מי שתופס את הדת בתור סיפור אהבה לא יכול לקבל ולא רוצה לקבל את דבריך...

אבל בסופו של דבר הם שני דברים שונים.

עול - אמצעי

אהבה - מטרה

לא חייב לב להיות קשר בין יראה לעול.

מקרה קלאסי: הרגלים דתיים שהם עול אבל לא חייב להיות בהם יראה.

יראה זאת הערכה. וזה קשור קשר בלתי נפרד לאהבה.

המסר העיקרי שלי היה מעשה לסתור את דבריו של @משה . זהו.

אפשר להבין מדברי שעול זה לא עיקרי אבל זה לא נכון. זה עיקרי בתור אמצעי. בתור מעשה בפועל.

הביטוי המעשי של היראה הוא עול. זה לא אומר שהם אותו דבר.

כי יכול להיות עול שלא יהיה ביטוי ליראה.

אמנם זה נכון שיראה חייבת לבוא לידי ביטוי בעול.

העיקר זה הקשר. הקשר בנוי מיראה ואהבה ביחד. לא העול (ביטוי היראה), וגם לא עוגת הקצפת ביומולדת (ביטוי האהבה).

רק שים לב שאתה מדבר על תפיסה, על השקפה,

והוא לכאורה דיבר על עובדה.

אז אפשר לסתור את העובדה בצורה של הבאת נתונים הפוכים,

אבל זה שהתפיסה שיכולה לקבל היא תפיסה מסויימת- לא תמיד התפיסה גם מתבטאת במציאות..

בכל אופן, מבחינה תפיסתית אני מסכים איתך לגמרי. גם בנים וגם בנות מחוברים לה'- כל אחד ע"פ מה שטוב לאופי שלו, איך שה' ברא אותנו. כל אחד בדרך הייחודית לו.

והתחברתי למה שאמרת. וזה מתאים גם ל'שעשני כרצונו' ע"פ פירוש הרב קוק זצ"ל

משפיעה מאוד על השאלה כמה אנשים נשארים דתיים רציניים...

יכול להיות שהעובדות אחרות. צריך לדון בעובדות

אפשר להאמין שמשה אמת ותורתו אמת ועדיין שיהיה קשה עם מצוות מסויימות או בכלל. זה לא אומר שלא מאמינים ולא עושים "מה שצריך", זה כן אומר שקשה יותר.

רק ציינתי שיש עוד אנשים שלא דיברת עליהם.

אבל הרושם הלא מקצועי שלי זה שלאורך השנים  זה משתנה. המרחק מהישיבה ומחברים כאלה  עושה את שלו.

כשפתחתי אותו אמרתי לעצמי "מי בכלל נרשם לזה?" ואז ראיתי תוך שנייה שניים שאני מכיר חחח

הוא לא מסתיר את זה שהוא גר..

למרות שהוא כנראה ידע מראש שהוא עלול להיתקל בגלל זה בבנות שלא ירצו מסיפורים דומים (משפחה וכדו').

לדעתי מראה על כנות.

מחילה אם זה נשמע ביקורת, לא ניסיתי לבקר פה. זה לא הענין פה, רק לתת זווית נוספת

חוץ צזה שרואים עליו

חוץ מזה שבסוף הוא אמר לי שנראה לו שאני מעליו ברמה הדתית

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"