מכל צורות המוות שהייתי בוחר לעצמי, הייתי בוחר מוות גלילי.
כלומר סיגריות, או בעצם סיגריה, גליל נייר קטן שבקצה אחד שלו נמצא פנס אדום שמכלה,
ובקצה השני פי וגופי שמתכלה. או שלא!,
אני יכול גם סתם להחזיק בו בין אצבעותיי הרפויות ולשחק בו, ליצור ציורים מתמרות העשן העולות מימנו.
גליל קטן, שמצד אחד שלו אני שואף, ומצד שני שלו אני מחסל את שאיפותיי וכספי.
ואולי לא, אולי רק סיגריה אחת לפני יום מותי,
''כולה'' שלוש שקל.
להרגיש את המחנק בגרון והשיחור בנפש ובמעיים.
להביט בנונשוטליות על המוות ולהיאסף בחיקו,
וגם לא לשכוח להיות מנומסים ולהציע לו שכטה.
אחרי הכל המוות אינו מחוסר עבודה
ומגיע לו מידי פעם לא?!
או שבעצם לא!.
