ל1 ו 2: אני משתדל להביע יותר רגשות עם חברים, גם על חוויות, גם על דברים שעשינו/עושים ביחד ולחוד,וגם על החברים עצמם (שזה לפעמים קצת מפדח..). והאמת- אין לי מושג עם זה עוזר..(כתבתי בעיקר כדי לקבל רעיונות ככה שאני לא דוגמא טובה..)

לגבי 3: וואלה נראלי שמה שאני הכי צריך זה ביטחון בזה שהחבר באמת מתעניין במה ששיש לי לספר ולהגיד, ושהוא לא עושה את זה רק מנימוס... אולי זה  פשוט בגלל שאותי הרבה פעמים לא כ"כ מעניין.. לפחות לגבי חלק מהחברים..

תשובה אחת לשלושתם - מדבר! פשוט מדבר ומדבר ומדבר.... ולעט לעט מתרגל את האינטרקציה שלי עם אנשים... תוך כדי תנועה...

למצוא חבר לכל החיים..

ותוך כדי שיחה אתה מוצא שיש עוד דברים שמעניינים את הבחור.. וכככה מתרקם לו קשר.. יש עוד הרבה דברים באמצע, אבל לדעתי הדבר העיקרי שעובר כחחוט השני בין כל התהליכים זה השיח.

פתיחות..

לא להפסיק לדבר, אבל מצד שני לפרגן מלא! לפרגן לפרגן, לא שיראה כהצגה, אלא לפרגן עד דברים אמתיים באמת!

קודם כל חשוב לי לכתוב את זה כדי להבהיר (בעיקר לעצמי) שחברות זה לא דבר פאסיבי, שרק החבר אמור לבוא ולהתחנן בפניך שתספר לו מה אתה עובר, ואתה מצידך לא תעשה כלום.. אז השאלה היא מה ההשתדלות שלנו לגבי זה..

דבר שני  'כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם' אנחנו לא יכולים לצפות שכולם יקרקרו סביבנו ואותנו לא יעניין אף אחד.. וחוץ מזה, חברות זה דבר דו צדדי, חבר  אמיתי זה אחד שגם מעניין אותך מה עובר עליו! ועל כל בנאדם עובר משהו.. אולי מתוך הכאב שלנו אנחנו חושבים שכל שאר הניסיונות שיש לאנשים סביבנו הם לא משמעותיים, אבל אנחנו חייבים לזכור שהקב"ה מביא לכל אחד נסיונות שמתאימים בדיוק לו אז אין למה להשוות (אולי הקטע עם ההשוואה לא בדיוק נכון, אבל בחיאת, זה לא הנושא של השירשור..)

דבר שלישי- השיתוף פה של אנשים שונים יעזור לנו להבין איזה דברים יכול להיות שאנשים צריכים כדי להפתח/ לאפשר לאחרים להפתח אליהם. ככה נוכל לפתח את היכולות החברתיות שלנו,ולנסות דברים שאולי יעזרו לנו להפתח לאחרים ולאפשר לאחרים להפתח אלינו.

דבר רביעי – עצם זה שכל אחד יכתוב (גם רק לעצמו בלי לפרסם) לפחות קצת ממה שיעזור לוומה שהוא צריך, זה יעלה למודעות של כל אחד מאיתנו מה הוא צריך הרבה יותר מאשר בלי לכתוב, וכל אחד יוכל לכוון את עצמו כשהמטרה הרבה יותר ברורה...

(אגב זה מסודר יחסית לפי סדר השאלות אבל הכל נכון להכל)

סליחה על האורך.. זה פשוט חשוב לי.. אשמח מאוד שתזרמו ותשתפו בכנות..

1. לא יודע בא לי די טבעי ברגע שאני מרגיש מספיק ביטחון בקשר הוא עובר גם למקום עמוק ואישי.
2. משתף בדברים שקורים לי, כמה פעמיים פשוט ישר נכנסתי לנוסע הכי מהורכב אצל בני נוער דתיים (בנים תבינו לבד...), שאלתי ישר בפנים הרבה אנשים רק מחכים לפתוח עם מישהו...
3. שהצד השני יחמיא לי אני ירגיש ביטחון בקשר ויפתח...

אולי גם מחכה שרק תחמיא לו?

וואי קשוח.. יפה לך שהעזת.... זה באמת נושא רגיש... (אם הבנתי נכון)

אז לוידעת עד כמה אני יענה על השאלות, אבל בכללי באלי לכתוב כלמיני דברים על חברויות. זה נושא שמעסיק אותי ממש, ואני באמת לא דוגמא טובה כי אני ממש מסתבכת עם זה, אז קחו תדברים שלי בערבון מוגבל...
כדי באמת להיפתח למישהו צריך להרגיש בנוח איתו, וכדי להרגיש בנוח צריך קודם כל לגשש, לדבר על כלמיני דברים כאילו של היומיום (לימודים, תחביבים, תחומי עניין משותפים...) ולהבין תגישה הכללית של האדם כלפי, וברגע שאני מרגישה בנוח מספיק אז מתחילים לדבר על נושאים יותר רגישים ואישים, ואם הבנאדם זורם אז באמת יותר נפתחים אליו, חוצמזה להשתדל לדבר בכנות ולהחמיא, לפרגן, להרעיף אהבה... 
עוד משהו שצריך להבין זה שאי אפשר ברגע להתחיל לסמוך על בנאדם, אמון וקשר בונים לאט לאט, ואם זה לא נבנה ככה עלולים להתאכזב...

חוצמזה, צריך לחכות זמן עד שקובעים במחשבה שמישהו חבר שלי, כי אחרת עלולים להיפגע כשמישהו לא ממשיך תקשר בצורה רצינית, לדעתי צריך להבין מה הצד השני חושב על הקשר מבלי לדבר עליו בצורה ישירה...
כדי שאחרים יפתחו אלי אני משתדלת להראות להם עד כמה אכפת לי מהם, אם זה בהודעה כשהם חסרים, או סתם כשיש יום קשה לגשת להתעניין, וכל הזמן אומרת להם שאני פה בשבילם ושירגישו חופשי לדבר, וכמובן שגם משתפת וככה הם מרגישים יותר בנוח איתי, עוד משהו שצריך להבין זה שבעצם לא כולם מרגישים בנוח לדבר על כלמיני דברים, והגיוני שאני ארגיש בנוח לדבר על דברים אישים אם חברה ושאותה חברה לא תרגיש בנוח איתי, וזה בסדר, זה עניין של אופי, יש כאלו שלא מרגישים הכי בנוח לדבר על דברים אישים עם חברות וזה בסדר, זה לא אומר שהם לא פתוחים אלינו.  

ושיהיה בהצלחה!

1. תאמת שבזה אני גרוע... לא יהיה לי ביטחון עצמי כדי ללכת ולהתיישב מול מישהו סתם , אבל אם מישהו יתיישב לידי זה יתן לי סוג של אישור שהוא באמת רוצה לשמוע אותי ולדבר איתי , ואז אני כבר יזרום איתו כי הוא נתן לי סוג של אישור כזה ... 

2. אם זה חבר'ה שאני קצת זורם אתם  אני פשוט מתחיל לדבר על סתם חארטות . העיקר שיהיה דיבור .

ככה אני זורם אם הבן אדם כשהוא מתחיל לדבר בעצמו ואני זורם איתו .

3. אם פונים אלי, אם מראים הקשבה , התעניינות... שגם השני מדבר ולא כול הזמן מחפש שתענין אותו.

הא וגם , אם זה חבר שלא נמצא לידך כול עוד אתה מדבר על משהו מעניין ושיש לידך הרבה חבר'ה , אבל כשזה לא ככה הוא ילך ולא ינסה למצוא איתך שיחה .. 

מקווה שכתבתי ברור ( למה אני לא חושב שזה כול כך ברור ) 

וסחטיין על השאלה !

ונצרכת לכלל ישראל

(ובוודאי שלפרט ישראל)

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא