כאילו מש..אני לדוגמא בחורה בגיל תיכון שלא מוכנה לחתונה חד וחלק. יש לי שלוש חברות טובות מאוד! שהתחתנו בתחילת השמינית,ופשוט טוב להם! בסדר,בטוחה שיש שם קשיים מסוגים מגוונים,אבל טוב להם בגדול והם שמחות,שמחות לא פחות מזוגות שהתחתנו אחר כך. אז זו ממש הכללה.
וזה כבר מתחיל להיות מעצבן וקשה.. באלי כבר להגיע לגיל הזה!
?קרן-הפוך יש אחד שרוצה לברוח מההורים, אחד שרוצה ילדים,אחד שרוצה זוגיות, וכו וכו...... גם סיבות חברתיות, וכו....תודה. מעלה לי כמה נקודות למחשבה.
האמת שכל הנושא הזה באמת באמת מורכב.
פעם שמעתי ממישהי שהיום לנשים נפתחו המון אפשרויות שלא היו בעבר. ובגלל זה יש המון בילבול והתלבטויות בהרבה נושאים..
יש היום סוג של 'ציפיות' מהחברה וגם אישה כלפי עצמה.
להיות גם אמא, גם מפרנסת (=רכישת מקצוע) , גם מפתחת את הכשרונות שלה
בגלל זה יכול להיות הרבה התלבטויות בשנים של גילאי 18-22 כלפי מה לעשות בשנים האלו.
האם להתחתן? ללמוד מקצוע ואז להתחתן?
להתנדב בשירות- ללמוד במדרשה- לפתח כשרונות- ללמוד מקצוע ואז להתחתן?
בקיצור יש המון שינויים במעמד האישה. וזה מה שיכול לגרום להרבה התלבטויות ובילבולים.
(אני מדברת אפילו על שינוי של דור אחד!! בדור של אמא שלי היו הרבה יותר עקרות בית!)
החובה בהלכה היא על הגבר לספק את היצרים של *אשתו*. כך היה ממתן תורה. (דין מורד/ת שקיים בשני המינים זה רק כשמסרבים לחלוטין, לא על הכמות).
"כל הממעט בתשמיש הרי זה משובח, ובלבד שלא יבטל עונה אלא מדעת אשתו" (רמבם). היום לא כל כך מורים את המשפט הראשון, אבל ברור שבכל מצב התנאי הוא השני.
שקודם כל בגלות אם לאבא היה כסף נדוניה הוא היה משתדל לחתן מהר ככל האפשר (כי מי יודע מה יהיה מחר ואולי אחכ לא יהיה כסף והיא לא תוכל להתחתן, יש תוספות שאומר שזו הסיבה שמחתנים מוקדם למרות שלפי הגמרא אסור לקדש אישה כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה).
וזה התאפשר רגשית בגלל שלאישה לא היו תחומי אחריות שמי יודע מה דרשו בגרות נפשית, היא הייתה כל היום בבית ובגידול הילדים עזרה המשפחה המורחבת שפעם גרו בצמוד (הרב מלמד מדבר על זה בספר שלו בחלק על גיל הנישואין).
כאילו במידה מסויימת כן?שלא תחשבו שאני משוגעת..פשוט יש היום הגזמות,זה כאילו,לא לא עד שאת לא נסגרת על עצמך 95 אחוז אל תחשבי אפילו על בעל..וזה כאילו,סורי,קצת לא מתחבר עם המציאות..יש כולכך הרבה זוגות מקסימים שהתחתנו בגיל 27 לכאורה סגורים על עצמם ואוי איזה באסה, גם הם השתנו,גם הם לא הסתדרו והיה להם קשיים. אז נראלי זה בעיקר מאוד סובייקטיבי לכל אדם,כאילו ממש..וכזה כבר העלו פה כמה פעמים את השאלות האלה ותמיד הרגשתי שזה לא באמת עוזר כי יש פה או הפחדות או תגובות נחמדות אבל שלא מכירות את הבנדאגם ששאל וזה כאילו חסר פואנטה כי אנחנו לא מכירים את הבחורה ששאלה,יכול להיות שהיא מתאימה מאודד ויכול להיות שבכל לא ויכול להיות שחצי חצי..
שאני בעד חתונות וקרחנות בגיל 16,אני לא,פשוט אני גם לא בעד הכללות והפחדות ומבטים עקומים על אנשים שהחליטו כן להתחתן בגיל צעיר.
שעד שלא תהיי סגורה על עצמך, בשלה, בוגרת ומושלמת במידות וכו' את לא יכולה להתחיל.. וזה מוזר, ולא מציאותי בכלל. כי יש כאלו שהתחתנו בגיל 30 בלי בגרות או שלמות כלשהי... וההשלמה של האישיות יכולה לבוא רק עם הנישואין ולא לפני..
אבל מסתובב הרבה עם נשואים אני יכול להגיד לך שלדעתי הסיכוי שאת באמת בשלה לזה נמוך מאוד. בלי קשר לפן הכלכלי (שבהחלט קיים) זה דבר דבר גדול מאוד. זו מחוייבות לא נורמלית שדורשת כוחות נפש מאוד גדולים.
תחשבי לדוגמה על זה שיש מישהו שאיתו את צריכה לפתור *כל קונפליקט*.כמובן שיש ויכוחים, אבל מתישהו מישהו צריך לוותר, או להתפשר, אבל שלא יהיה מצב שאתם בכעס אחד על השניה ליותר מכמה זמן - צריך להסתדר ביחד לכל החיים. זה לא נורמלי... יש לך חברה אחת שעברת איתה *כל משבר שהוא*?
בנוסף גם תהליך הבחירה חייב להיות מאוד מסויים כדי שתגיעי לבעל הנכון בשבילך. זה לא רולטה רוסית... את יודעת בכלל מה את רוצה בבעלך? מה חשוב לך ומה פחות, ולמה, ואיך כל דבר ישפיע בבית שלכם? וכמובן התרגיל הידוע: תקחי את כל התכונות שחשובות לך בבעלך, אחרי שחשבת על זה רבות, ותבדקי: האם את מקיימת את הדרישות הללו?
אני יכול לומר על עצמי שלמרות שאני לא בשל לחתונה עדיין, לפני שנה הייתי הרבה פחות בשל אפילו מעכשיו. אלו שנים מאוד משמעותיות ואנשים מאוד משתנים במהלכם, גם בעצמם ובהתאם לכך במה שהם מחפשים בבן/בת זוגם. הדעות שלי לא מה שהיו לפני שנה. גם לא המידות. ועבודת הבורא. ההתקדמות בשנים האלה מאוד משמעותית ופשוט אי אפשר לעצור הכל בשלב הזה ולומר "הגעתי לאישיות הסופית שלי, עכשיו נמצא את שותפ(ת)י לחיים".אני בטוח שעוד שנה תסתכלי על הפוסט הזה ותגידי לעצמך, "וואו! כלכך השתניתי והתקדמתי וחוויתי מאז! איך יכולתי לחשוב לפני שנה על להתחתן בכלל?".
נ.ב. כל מה שאמרתי פה זה אפילו על בני 18. לפי הכרטיס האישי את בת 16. קל וחומר כפול ומכופל.
נ.ב.ב. האמת המרה היא שכמה שזה קשה (וזה כן!) אין לך את האפשרות ההלכתית לקיים עכשיו קשר עם בן כשחתונה לא נראית באופק. גם אם זה חיובי לאישיות (וזה הרבה פעמים כן, למרות שיותר פעמים זה לא). חבל. אבל כנראה שלהתחתן בתיכון רק יגרום ליותר נזק. בע"ה עוד כמה שנים תכירי את גבר חלומותייך! ובינתיים תנסי להשתפר ולהתקדם בשבילן כמה שיותר, הרי מזווגים לפי המעשים ובע"ה אם תהיי טובת לב וצדיקה תזכי בבעל דומה.
נ.ב.ב.ב. למה נשים בכלל מחכות לקשר עם גברים? אני כל כך מבין מה אפשר לאהוב באישה! אבל אנחנו? חבורה של בבונים, בחיי...
מדרשיסטית20זה מה שיפה.. שזה משלים..
אבל מבינה אותך.. אין עלינו! D: D:
למה נשים נמשכות לגברים, אבל אשתי מתה עלי אז אני מאמין לה.
44444כאילו ברור שמהתחלה זה היה בצחוק כן? אבל אם כבר נכנסנו לזה...
ובשלך אגב כתוב 15. למה את פה בכלל? הבלחיות המוגזמת...
אבל ראיתי משהו שיכול לעניין, גם את הגיל שלנו.. אז החלטתי לראות...
בס"ד
אני חושבת שבמיוחד בציבור שלנו צריך לעשות הפרדה בין רצון לקשר מאוד משמעותי עם בן זוג לבין רצון להתחתן ולהקים משפחה לכל המשתמע מכך.
אצלנו אין או לפחות לא "אמור" להיות קשרי חברות עם בני המין השני אם זה לא למטרת חתונה. וזה באמת מורכב וקשה, כי ב"ה שטבע בנו את הרצון הטבעי והפשוט הזה אבל פה צריך לעצור ולשאול, אני רוצה חבר. אבל האם אני באמת רוצה להיות נשואה?ולחשוב מה מתפרט מכך. - כמו אני לא יעשה שירות לאומי (אולי, כי צריך פרנסה), אני לא ילך למדרשה, אני צריכה להתחיל ללמוד (יש מי שיממן לימודים?) אבל גם לא החמצת הזדמנויות והפן הכלכלי אלא אני יכולה להתחייב רגשית? אני בנויה לבנות קשר זוגי שהוא כל כך שונה רם במעלה מקשר של חבר... זאת התמסרות מוחלטת.!!.
בעיני, בגיל של תיכון זה מוקדם מאוד, אבל מאוד!. יש התפתחות של אישיות וצריך לחכות עוד קצת (אפילו מבחינה כלכלית זה ממש לא מסתדר, וגם בעיני מבחינת תרומה כמו שירות לאומי). אני באמת חושבת שאת יכולה להישאר עם טעם של החמצה בחתונה בגיל כל כך צעיר. וגם - זאת התמסרות ובניה, זה באמת לא שמלה לבנה
תמשיכי לבנות את עצמך ולהתכוונן לכך ממש עוד מעט
בהצלחה!!
מעולה שאת רוצה להקים משפחה - יש בנות טובות מאד שזו ממש שאיפה אמיתית אצלן, יפה, אידיאליסטית וטהורה.
אבל כדאי להמתין, לפחות עד סוף התיכון - ולראות אז אם את מעוניינת להתחתן צעירה.
למה? כי דברים צריכים להבשיל. גם אם את מרגישה כעת "מוכנה", זה ממבט של הגיל הנוכחי. את עלולה עוד שנתיים לחשוב שאיך שראית את הדברים כעת, היה בצורה "צעירה" מידי (לא עצם הרצון, אלא ההתאמה בשלב הנוכחי). שזה ייראה לך "כבד" מידי, רק כי התחלת בגיל מוקדם ולא המתנת עוד קצת, זה לא טוב.
שמעתי ממישהי, שלפני כמה וכמה שנים, במחזור שהיא היתה באולפנה, היו שבע בנות דומני, שהתחתנו בסוף שביעית. "טרנד" כזה. הסוף היה שכולן התגרשו, חוץ מאחת שהבית שלה הצליח.
תמתיני, אל "תפזלי" לבנים שאולי מתאימים לפי דמיונך הנוכחי, תשקיעי בבנין כחותייך ומידותייך ולימודייך (יכול לעזור לפרנסה.. בפרט אם רוצים בשלב מוקדם), תטפחי את הרצון היפה הזה להשקיע בגידול משפחה - וכשיגיע הזמן. תתחתני בצורה טובה.
הצלחה רבה.
לדעתי חכי אפילו חצי שנה אחרי שמינית. באולפנה הכל נראה כל כך אחרת.
את תחת האחראיות של האולפנה.
כל הזמן עם חברות בגילך שדומות לך בהשקפה.
עדיין ילדה של ההורים.
את בתוך מעטפת, בועה.
כשיוצאים מהאולפנה הכל נראה אחרת!!
את פוגשת קצת עולם. ממש הגיוני שההשקפה שלך תשתנה או אפילו תתהפך.
לדעתי זה ממש מוקדם כיתה יב'.
קודם תבני את ההשקפה שלך, את הכיוון שלך בחיים.
תפגשי אנשים שהם שונים מהבית ומהסביבה שלך.
את הכיוון של המקצוע שלך.. תדעי פחות או יותר במה את טובה.
תכלס, זה פשוט בחירה שלך. את יכולה להתחתן.
אבל באמת תחשבי על - סיכון וסיכוי?
יש הרבה סיפורים על אנשים שהתחתנו מוקדם ובסוף התגרשו.
לא שווה לך לחכות קצת? לבנות את עצמך טיפה יותר? במיוחד שאת בגיל 16..
אני יכולתי להגיד בגיל 18 שאני בנויה מבחינת קשר. היום אני רואה שזה כל כך לא נכון!
כל כך הרבה דברים נבנו בי והשתנו.
קיצר אני מבינה את הרצון שלך, רצון הכי טבעי שיש... אבל לדעתי את מפסידה פה המון.
והחיים שלך יכולים להראות הרבה יותר טוב אם תתחתני בזמן שהוא באמת מתאים לך מבחינה אישיותית.
אחרי שתתפתחי קצת, תיבנה בך השקפה אמיתית (ולא של ההורים והמורים!!) , הביטחון בעצמך יגדל, תדעי יותר מה את רוצה, תדעי במה את טובה ופחות טובה.
זהו. שיהיה לך בהצלחה!
נ.ב. גם הקטע של קבלת החלטה- פעם קיבלת החלטה ממש גדולה בחיים חוץ מלעבור הקבצה, לבחור אולפנה? לא מזלזלת... פשוט זה משהו שכל כך צריך ללמוד איך מקבלים החלטה. וגם מקבלים החלטה אחרי הכרות טובה שלך עם עצמך. מרגישה שאת מספיק מכירה את עצמך בשביל להחליט להתחתן עם מישהו? (במחשבה שהחתונה תהייה לכל החיים)
בהצלחה!
היי, את באמת נשמעת בוגרת מאוד.
אני לא חושבת שאני לא צודקת. כמו שאת כתבת.. רובן המוחלט של הבנות חיות ב-אולפנה-בית או משהו כזה.
לא תארתי מציאות קיצונית. גם מי שלא למדה בפנימייה בגיל תיכון רוב הבנות לא בשלות לנישואין.
למרות שיש הבדל בן בנות פנימייה לבנות בלי פנימייה. וגם כאלה שגרות בעיר/ישוב.
אני אישית ראיתי שבת שלמדה בתיכון בלי פנימייה בעיר יש בה משהו יותר בוגר. כי היא רואה עולם. ובדר"כ גם עובדת אח"צ.
אבל ככלל תיכון זה פשוט לא גיל שמתאים לזה! אפילו פיזית עד גיל 18 המח עדיין לא מפותח עד הסוף!
אז איך את יכולה בגיל 16 לרצות להתחתן כשאת יודעת שמשהו בתודעה שלך לא שלם? המח שלך פיזית לא בשיא שלו! יש לו עוד לגדול!
אני חושבת שזה פשוט אסור לך להתחתן בגיל כזה.
18 זה משהו אחר... אבל לעניות דעתי זה גם קצת בעייתי.. למרות שכאן יש יוצאים/ות מהכלל.
תודה על התגובה הארוכה רואים שהשקעת.. כתבת יפה. וכל הכבוד לך על המסלול חיים שאת בונה לעצמך. שה' ישלח לך הרבה כוחות עם כל מה שעברת.
שאני יבין את גם מתלבטת אם להתחתן בגיל כזה?
מאחלת לך הרבה בהצלחה! בעז"ה נשמעת בוגרת מאוד לפי מה שכתבת... בעז"ה שיהיה בניין עדי עד.
בנחת ובשמחה
מהיכרות עם זוגות, אין פרופורציה אפילו בין האתגרים בזוגיות של "חבר-חברה" לבין נישואין. זה אפילו לא קרוב. חבר טוב מאוד שלי יצא עם אשתו שנה (כשהיה בן 20 וקצת כן? לא תיכוניסט) והם היו זוג יונים. התחתנו - פתאום זה כמעט הגיע לגירושין... למה? כי זה משא רציני מאוד מאוד.
לא יודע מה הגיל שלך אבל אם זה בסדר מבחינת המדינה להתחתן בגיל שלך אז אל תקשיבי לכל הקשקושים האלה מה אם פרנסה והסכלה ותואר פשוט תתחתני והקב''ה שלוח פרנסה אחרי הנישואין וגם אחרי שבאים הילדים לעולם אז יש עוד יותר ברכה בפרנסה אני התחתנתי ככה שלא היה לי לא פרנסה ולא הסכלה כמובן ששני בני הזוג צריכים לעבוד עבודות רגילות
הרגשתי בשל לחתונה מגיל 16 בערך, ומגיל 17 זה כבר ממש בער לי. כן, שמעתי את כל הדרשות בעולם על כמה שזה מעלה את הסיכוי לגירושים וכו'...
התחתנתי קצת לפני גיל 19, ואני רוצה לומר שטוב לי. מאוד. (אני נשוי כ3 שנים, אב לילד ב"ה)
ככלל - אם זה בוער לך, תנסי לעשות כל מה שאת יכולה עכשיו כדי לדאוג שתהיי באמת מוכנה כמה שיותר מהר. תפעלי לרכישת מקצוע, תלמדי על נישואין מה שצריך (על זוגיות, על אישות ועוד), תתבגרי, תשקיעי את הזמן שלך בדברים טובים ומקדמים, ואל תעשי שירות לאומי ושנת מדרשה ושנת חיפוש עצמי ושנת פסיכומטרי וכמה קורסים מרתקים בצילום ואפיה.
זו דעתי,
מזהיר שאני בטוח שלא לכולם זה מתאים, ואני לא לוקח אחריות על טעויות.
בהצלחה,
השאלה אם את באמת מוכנה
עם אדם שיודע להעמיק ולבחון את הרצון הזה ואם לא עולה משהו חריג אז בהחלט אפשר ללכת בכיוון
מתי ננעלה הדלת שלכם?
הדלת לאהבה, נישואין, זוגיות
מה הייתם עושים אחרת?
הכל בר תיקון בכל שלב.
חוץ ממה המעורבות בו בעיות נפשיות שלא ניתנות לטיפול.
מה שכן, לפעמים הדרך לתיקון כרוכה בעבודה גדולה, אמיתית, כואבת, מורכבת, מאמצת, דורשת...
השאלה אם יש מספיק אומץ
מתמודדי נפש עם בעיות שלא ניתנות לטיפול נשואים.
אמרתי שהדלת עלולה להיסגר כשהתמודדות נפשית מעיבה על זוגיות בצורה אלימה ורעילה.
לא אמרתי שמתמודדי-נפש לא יכולים לחיות חיי נישואין אוהבים, מיטיבים ונעימין.
אם דלת ננעלה
לא משנה אם אתה נעלת או מישהו אחר
תמיד ישארו דלתות נוספות
בכל נושא ובפרט באהבה
עם עבודה נכונה
הדלת הבאה יכולה להוביל למקום טוב יותר
שנה של בשורות טובות, לכלל ולפרט.
תתברכו בשנה החדשה באמונה ובשמחה, לעשות את ההשתדלות ולתת לקב"ה להוביל את הדרך.
שנה של הצעות טובות ומדויקות, שמכבדות אתכם ואת מי שאתם!
שתזכו להיכנס לקשרים בלב פתוח ובאומץ, לתת מקום למה שיכול לצמוח וגם לקבל בהירות כשצריך.
ובעזרת ה', שתזכו לראות השנה קשרים טובים הופכים לבתים נאמנים בישראל.
ולקראת השנה החדשה, אם במהלך השנה מחקנו, ערכנו, לא נתנו מענה או שבדרך פגענו במי מכם - מבקשים סליחה ומחילה. הכול נעשה מתוך רצון לשמור על הפורום כמקום טוב, מכבד ומיטיב לכולנו באמונה ובתקווה להוות עוגן בדרך לבית.
מצוות הפורום
מצטרפת מכל הלב ❤️
שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.
ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠
שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,
גמר חתימה טובה
לפסול בחורה רק בגלל שהיא טסה לחו"ל.
זה לא אומר כלום חוץ מזה שהיא סקרנית ואוהבת להנות מהחיים.
אני בחורה דוסית מבית דוס, ההלכה היא נר לרגלי, ובכל זאת כל כך הרבה בחורים פוסלים אותי עוד בשלב ההצעה רק בגלל ששמעו שאני טסה לחול. ביקשתי מחברות שלי להפסיק להגיד את זה בבירורים, אך אחרי דייט אחד, אחרי שביררו את העניין הם חותכים בגלל הנקודה הזאת. מבחינתי זה אחלה סינון לאיזה בחור יש שכל ישר והגיוני ולמי אין. אבל עדיין זה מחרפן אותי.
מה אתם חושבים, לגיטימי שבחורים יפסלו על זה בלי לברר מאיפה זה נובע ולמה, או לא?
עדיף להגיד בבירורים ולהסתכן שזה יגרום לבחור מראש לדחות את ההצעה, או לא להגיד ואם הוא שואל בדייט אז לספר ולקוות שהדייט לא היה לשוא כי גם ככה יחתוך על זה.
מה אומרים?
יש הרבה אנשים שתופסים את הדת כעניין טכני.
עשית א' ב' ג' - אתה דתי.
לא עשית - אתה לא.
עשית ד' ה' ו' - אתה זוכה גם לטייטל "תורני"
לא עשית - אתה לא.
אממ יש בזה צדק מסויים וברור שאיפשהו עובר הגבול.
מזדהה מאוד עם הלך הרוח שאת מביאה - המוטיבציה לעשיית פעולות היא לא פחות חשובה מהעשייה עצמה. היא ה"נשמה" שנותנת משמעות לעשייה.
בכל מקרה, לגופו של עניין
אם ככה אדם מגדיר את הדת מבחינתו - זכותו המליאה. מי יגיד לו לא לעשות את זה? יש בחירה חופשית בעולם.
ובאותה מידה - זכותך לבקש מאנשים להציג אותך כפי שאת חושבת. יש לך עולם ערכים ואת רוצה שיציגו אותך לפי עולם הערכים שלך, בדגש על להגיד את מה שנראה לך עיקרי ולא את מה שנראה לך טפל. יש יותר פשוט מזה?
יש מן אשליה כזאת שאנחנו צריכים להתאים את עצמנו לאיזה מילון מושגים דמיוני ביחס לאיך רמה דתית נשקפת אבל כל זה עורבא פרח
יצא לי בזמן האחרון להתקל בכמה בנות תורניות בגילאי 30+ שמשתמשות בכל מיני כלי ai כמין חבר\ אוזן קשבת\מטפל או שילוב כלשהו של הנ"ל.
שופכות לפני הai את ליבן, מקבלות ממנו חיזוקים ויוצאות מעודדות.
נתקלתם בתופעה כזו? אני היחיד שנתקל וזה מפריע לו?
( סוג וגילאי הבנות שכתבתי הוא כי איתן בעיקר יש לי ממשק, מעריך שקורה בשאר הגילאים והמגזרים)
אבל מה הקשר לבדידות
ולמה שזה יפריע
ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...
בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.
הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.
להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.
נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).
GPT הציע להמשיך
ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.
גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.
ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.
מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.
GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.
זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.
אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...
הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".
אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.
אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו
נסה גם את ג'מיני.
התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.
לא תקין, לא בריא, לא בעד
אבל כן...
לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.
למה זה רע?
וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם
תלוי איזה שימוש עושים בו
אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו
ובAI זה בריבוע
כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה
ובשימוש גרוע להיפך
קשרים פרונטליים...
העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...
והוא לא משאיר את הנעליים בסלון
בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?
בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.
כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.
אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.
*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.
אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו
צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.
על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.
הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם
הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות
הוא נכשל בתור גבר או אישה
שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.
זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.
לא נתקלתי בזה
אחרי דיון עם חבר
הייתם יוצאים עם בחורה שחזרה בתשובה, וככל הנראה גם לא בתולה? או שזה יפריע לכם?
יש כאן כמה שיקולים:
לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?
זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?
אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי
ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.
השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.
מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.
לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.
אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.
ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?
היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅
ושום דבר אחר, חחחחחחחח
באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.
או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.
אך אני לא הייתי לוקח אותן
אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר
הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת
יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.
המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.
כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.
גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.
אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.
המנטליות כן
אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.
אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.
הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.
מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.
עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.
צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.
ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.
זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.
עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?
אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.
בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.
נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.
בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.
לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.
הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?
אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:
מה חשוב לך.
אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר
רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.
מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,
אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....
אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......
אנקדוטה:
לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה
שהוצעה לו:
בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.
על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן
והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,
אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;
אתה כופר!......
אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,
אתה כופר!
עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.
מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.
ואז פורקים עול בצורה קטנה או
בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.
מאוד מורכב.
אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...
מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.
תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת
נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם
לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה
לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,
מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)
יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש
כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף
גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים
הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות
שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....
ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה
רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....
לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?
אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!
בהצלחה!
זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.
לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.
וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.
בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -
אז כן.
אם ההפך,
לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -
ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?
אני בורחחח!!!!
שלום, (אני פצלשלי מהשרשור קשר צעיר… פתחתי חדש כי איבדתי תסיסמה)
חשבתי הרבה והתייעצתי בנוגע לקשר ובסוף החלטתי שאמנם יש אי אילו פערים בנושא הדת אבל בסוף אני מעוניין לגשר עליהם ולהתגבר עליהם
אז רציתי להתייעץ בנושא, איך מכילים ומתגברים על פערים?
אני אתן דוגמא קיצונית שאני לא ממש יודע לנסח טוב (זה ממש יישמע נורא ואני מבין את כל אלה שיגידו שזה לא ענייני ואני לא צריך להיכנס לזה, מצד שני בסוף זה כן רלוונטי לביתי שאבנה, אז לעזור ליהודי לקראת חתונה אולי עדיף מאשר להוציא עליו עצבים) אבל למשל קשה לי כשאני הולך ברחוב ו(חס ושלום) אני רואה בת אחרת שדווקא כן לבושה באופן צנוע יותר, ואני שואל את עצמי אם אני בוחר נכון. ברור לי שזה עניין של איזהו העשיר השמח בחלקו, אבל יש גם עניין זוגי פה בנושא. בקיצור הניסוח שלי גרוע וזה ממש לא נוגע רק לצניעות פשוט זה יחסית קיצוני.
אני בבלאגן פה. אשמח לחכמת ההמונים!
(נא לא לכעוס עליי)
וזו בדיוק תובנה #1 שלי:
תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות
זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.
אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:
אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?
המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.
מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:
כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.
במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.
אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?
אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).
[וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?
זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.
האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.
זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.
צריך לזכור כמה דברים-
פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.
תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.
לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..
תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?
משהאתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.
כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…
ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!
ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!
אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.
האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.
ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!
הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.
זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.
אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.
רובד הלכתי - לבוש מסויים לא עונה על הקריטריונים ההלכתיים. סעיף בשו"ע, שצריך לקיים כמו כל הסעיפים שבשו"ע.
רובד הברית בין איש לאישה - לבוש לא צנוע פוגם בברית מההיבט האינטימי בין האיש לאישה.
רובד חברתי - לבוש מסויים מציין השתייכות חברתית.
דווקא אני מבין שבדרך כלל מה שמעסיק אנשים זה בעיקר הרובד החברתי, ואני אומר את זה בלי לזלזל בו כהוא זה, זה רובד מאוד משמעותי.
בעיני, הרובד של הברית הוא לא תלוי רק בקריטריונים ההלכתיים, הרי גם בהלכה יש מגוון *מסויים* של דעות. וחלילה אם נגיד על דעה מסויימת שמתירה טיפה יותר שהיא חס ושלום גורמת לפגם בין הברית לאיש והאישה. לכן, עניין זה גורם לי לתהות ביחס לכך האם הקריטריונים ההלכתיים הם הפרמטר המרכזי לעניין של הברית. בודאי שהם מעצבים את הברית, אך לא נראה לי שבצורה בלעדית.
העניין שלהכנס לעבודת ה', נראה לי שבהחלט הוא נכנס לה לעבודת ה' וזה לגיטימי מאוד. בפועל, עבודת ה' של האישה משפיעה על הבית כמו עבודת ה' של האיש.
הפתרון שהצעת בתור החלפת רגשות הוא בהחלט נשמע נכון לכל דבר שקשור לזוגיות. ליצור תקשורת מיטיבה ולהגיע להבנה הדדית והזדהות זה מדהים. ההתעסקות בפן הריגשי והתקשורתי יכולה להפרות את השיח וליצור מחשבות ורגשות חדשים של כל אחד מהצדדים ביחס לאיך שהוא תופס את הנושא. שיח זה גם יכול להגיע לקרבה שמאפשרת ויתורים והליכה לקראת אחד לשנייה. אמנם כמו שכתבת, ברגעי ההחלטה לפני נישואין, ההחלטה היא מאוד אישית - לשחרר או לא. מכיר חבר ששם תנאי לכיסוי ראש מלא אחרי החתונה והאישה החליטה לזרום. זה באמת עניין מאוד אישי.
בגלל שהוא עסוק בהשוואות נשמע שהעניין יותר חברתי.
אם עניין הברית היה פה המרכזי, ההשוואה בין נשים שונות לא היתה מתחילה. מה שפוגם בברית, בודאי לא ראוי לזוגיות.
זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.
סליחה שתוקפנית.
מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.
אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.
ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.
אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?
או עם שמלה?
הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.
אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.
אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.
אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.
אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"
מישהו כאן נרשם למיזם מפה לחופה וחזרו אליו משם? או מישהו קצת מבין איך המיזם עובד?
לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר
ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.
אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?
