כאילו מש..אני לדוגמא בחורה בגיל תיכון שלא מוכנה לחתונה חד וחלק. יש לי שלוש חברות טובות מאוד! שהתחתנו בתחילת השמינית,ופשוט טוב להם! בסדר,בטוחה שיש שם קשיים מסוגים מגוונים,אבל טוב להם בגדול והם שמחות,שמחות לא פחות מזוגות שהתחתנו אחר כך. אז זו ממש הכללה.
וזה כבר מתחיל להיות מעצבן וקשה.. באלי כבר להגיע לגיל הזה!
?קרן-הפוך יש אחד שרוצה לברוח מההורים, אחד שרוצה ילדים,אחד שרוצה זוגיות, וכו וכו...... גם סיבות חברתיות, וכו....תודה. מעלה לי כמה נקודות למחשבה.
האמת שכל הנושא הזה באמת באמת מורכב.
פעם שמעתי ממישהי שהיום לנשים נפתחו המון אפשרויות שלא היו בעבר. ובגלל זה יש המון בילבול והתלבטויות בהרבה נושאים..
יש היום סוג של 'ציפיות' מהחברה וגם אישה כלפי עצמה.
להיות גם אמא, גם מפרנסת (=רכישת מקצוע) , גם מפתחת את הכשרונות שלה
בגלל זה יכול להיות הרבה התלבטויות בשנים של גילאי 18-22 כלפי מה לעשות בשנים האלו.
האם להתחתן? ללמוד מקצוע ואז להתחתן?
להתנדב בשירות- ללמוד במדרשה- לפתח כשרונות- ללמוד מקצוע ואז להתחתן?
בקיצור יש המון שינויים במעמד האישה. וזה מה שיכול לגרום להרבה התלבטויות ובילבולים.
(אני מדברת אפילו על שינוי של דור אחד!! בדור של אמא שלי היו הרבה יותר עקרות בית!)
החובה בהלכה היא על הגבר לספק את היצרים של *אשתו*. כך היה ממתן תורה. (דין מורד/ת שקיים בשני המינים זה רק כשמסרבים לחלוטין, לא על הכמות).
"כל הממעט בתשמיש הרי זה משובח, ובלבד שלא יבטל עונה אלא מדעת אשתו" (רמבם). היום לא כל כך מורים את המשפט הראשון, אבל ברור שבכל מצב התנאי הוא השני.
שקודם כל בגלות אם לאבא היה כסף נדוניה הוא היה משתדל לחתן מהר ככל האפשר (כי מי יודע מה יהיה מחר ואולי אחכ לא יהיה כסף והיא לא תוכל להתחתן, יש תוספות שאומר שזו הסיבה שמחתנים מוקדם למרות שלפי הגמרא אסור לקדש אישה כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה).
וזה התאפשר רגשית בגלל שלאישה לא היו תחומי אחריות שמי יודע מה דרשו בגרות נפשית, היא הייתה כל היום בבית ובגידול הילדים עזרה המשפחה המורחבת שפעם גרו בצמוד (הרב מלמד מדבר על זה בספר שלו בחלק על גיל הנישואין).
כאילו במידה מסויימת כן?שלא תחשבו שאני משוגעת..פשוט יש היום הגזמות,זה כאילו,לא לא עד שאת לא נסגרת על עצמך 95 אחוז אל תחשבי אפילו על בעל..וזה כאילו,סורי,קצת לא מתחבר עם המציאות..יש כולכך הרבה זוגות מקסימים שהתחתנו בגיל 27 לכאורה סגורים על עצמם ואוי איזה באסה, גם הם השתנו,גם הם לא הסתדרו והיה להם קשיים. אז נראלי זה בעיקר מאוד סובייקטיבי לכל אדם,כאילו ממש..וכזה כבר העלו פה כמה פעמים את השאלות האלה ותמיד הרגשתי שזה לא באמת עוזר כי יש פה או הפחדות או תגובות נחמדות אבל שלא מכירות את הבנדאגם ששאל וזה כאילו חסר פואנטה כי אנחנו לא מכירים את הבחורה ששאלה,יכול להיות שהיא מתאימה מאודד ויכול להיות שבכל לא ויכול להיות שחצי חצי..
שאני בעד חתונות וקרחנות בגיל 16,אני לא,פשוט אני גם לא בעד הכללות והפחדות ומבטים עקומים על אנשים שהחליטו כן להתחתן בגיל צעיר.
שעד שלא תהיי סגורה על עצמך, בשלה, בוגרת ומושלמת במידות וכו' את לא יכולה להתחיל.. וזה מוזר, ולא מציאותי בכלל. כי יש כאלו שהתחתנו בגיל 30 בלי בגרות או שלמות כלשהי... וההשלמה של האישיות יכולה לבוא רק עם הנישואין ולא לפני..
אבל מסתובב הרבה עם נשואים אני יכול להגיד לך שלדעתי הסיכוי שאת באמת בשלה לזה נמוך מאוד. בלי קשר לפן הכלכלי (שבהחלט קיים) זה דבר דבר גדול מאוד. זו מחוייבות לא נורמלית שדורשת כוחות נפש מאוד גדולים.
תחשבי לדוגמה על זה שיש מישהו שאיתו את צריכה לפתור *כל קונפליקט*.כמובן שיש ויכוחים, אבל מתישהו מישהו צריך לוותר, או להתפשר, אבל שלא יהיה מצב שאתם בכעס אחד על השניה ליותר מכמה זמן - צריך להסתדר ביחד לכל החיים. זה לא נורמלי... יש לך חברה אחת שעברת איתה *כל משבר שהוא*?
בנוסף גם תהליך הבחירה חייב להיות מאוד מסויים כדי שתגיעי לבעל הנכון בשבילך. זה לא רולטה רוסית... את יודעת בכלל מה את רוצה בבעלך? מה חשוב לך ומה פחות, ולמה, ואיך כל דבר ישפיע בבית שלכם? וכמובן התרגיל הידוע: תקחי את כל התכונות שחשובות לך בבעלך, אחרי שחשבת על זה רבות, ותבדקי: האם את מקיימת את הדרישות הללו?
אני יכול לומר על עצמי שלמרות שאני לא בשל לחתונה עדיין, לפני שנה הייתי הרבה פחות בשל אפילו מעכשיו. אלו שנים מאוד משמעותיות ואנשים מאוד משתנים במהלכם, גם בעצמם ובהתאם לכך במה שהם מחפשים בבן/בת זוגם. הדעות שלי לא מה שהיו לפני שנה. גם לא המידות. ועבודת הבורא. ההתקדמות בשנים האלה מאוד משמעותית ופשוט אי אפשר לעצור הכל בשלב הזה ולומר "הגעתי לאישיות הסופית שלי, עכשיו נמצא את שותפ(ת)י לחיים".אני בטוח שעוד שנה תסתכלי על הפוסט הזה ותגידי לעצמך, "וואו! כלכך השתניתי והתקדמתי וחוויתי מאז! איך יכולתי לחשוב לפני שנה על להתחתן בכלל?".
נ.ב. כל מה שאמרתי פה זה אפילו על בני 18. לפי הכרטיס האישי את בת 16. קל וחומר כפול ומכופל.
נ.ב.ב. האמת המרה היא שכמה שזה קשה (וזה כן!) אין לך את האפשרות ההלכתית לקיים עכשיו קשר עם בן כשחתונה לא נראית באופק. גם אם זה חיובי לאישיות (וזה הרבה פעמים כן, למרות שיותר פעמים זה לא). חבל. אבל כנראה שלהתחתן בתיכון רק יגרום ליותר נזק. בע"ה עוד כמה שנים תכירי את גבר חלומותייך! ובינתיים תנסי להשתפר ולהתקדם בשבילן כמה שיותר, הרי מזווגים לפי המעשים ובע"ה אם תהיי טובת לב וצדיקה תזכי בבעל דומה.
נ.ב.ב.ב. למה נשים בכלל מחכות לקשר עם גברים? אני כל כך מבין מה אפשר לאהוב באישה! אבל אנחנו? חבורה של בבונים, בחיי...
מדרשיסטית20וואו ממש! 
זה מה שיפה.. שזה משלים..
אבל מבינה אותך.. אין עלינו! D: D:
למה נשים נמשכות לגברים, אבל אשתי מתה עלי אז אני מאמין לה.
44444כאילו ברור שמהתחלה זה היה בצחוק כן? אבל אם כבר נכנסנו לזה...
ובשלך אגב כתוב 15. למה את פה בכלל? הבלחיות המוגזמת...
אבל ראיתי משהו שיכול לעניין, גם את הגיל שלנו.. אז החלטתי לראות...
בס"ד
אני חושבת שבמיוחד בציבור שלנו צריך לעשות הפרדה בין רצון לקשר מאוד משמעותי עם בן זוג לבין רצון להתחתן ולהקים משפחה לכל המשתמע מכך.
אצלנו אין או לפחות לא "אמור" להיות קשרי חברות עם בני המין השני אם זה לא למטרת חתונה. וזה באמת מורכב וקשה, כי ב"ה שטבע בנו את הרצון הטבעי והפשוט הזה אבל פה צריך לעצור ולשאול, אני רוצה חבר. אבל האם אני באמת רוצה להיות נשואה?ולחשוב מה מתפרט מכך. - כמו אני לא יעשה שירות לאומי (אולי, כי צריך פרנסה), אני לא ילך למדרשה, אני צריכה להתחיל ללמוד (יש מי שיממן לימודים?) אבל גם לא החמצת הזדמנויות והפן הכלכלי אלא אני יכולה להתחייב רגשית? אני בנויה לבנות קשר זוגי שהוא כל כך שונה רם במעלה מקשר של חבר... זאת התמסרות מוחלטת.!!.
בעיני, בגיל של תיכון זה מוקדם מאוד, אבל מאוד!. יש התפתחות של אישיות וצריך לחכות עוד קצת (אפילו מבחינה כלכלית זה ממש לא מסתדר, וגם בעיני מבחינת תרומה כמו שירות לאומי). אני באמת חושבת שאת יכולה להישאר עם טעם של החמצה בחתונה בגיל כל כך צעיר. וגם - זאת התמסרות ובניה, זה באמת לא שמלה לבנה
תמשיכי לבנות את עצמך ולהתכוונן לכך ממש עוד מעט
בהצלחה!!
מעולה שאת רוצה להקים משפחה - יש בנות טובות מאד שזו ממש שאיפה אמיתית אצלן, יפה, אידיאליסטית וטהורה.
אבל כדאי להמתין, לפחות עד סוף התיכון - ולראות אז אם את מעוניינת להתחתן צעירה.
למה? כי דברים צריכים להבשיל. גם אם את מרגישה כעת "מוכנה", זה ממבט של הגיל הנוכחי. את עלולה עוד שנתיים לחשוב שאיך שראית את הדברים כעת, היה בצורה "צעירה" מידי (לא עצם הרצון, אלא ההתאמה בשלב הנוכחי). שזה ייראה לך "כבד" מידי, רק כי התחלת בגיל מוקדם ולא המתנת עוד קצת, זה לא טוב.
שמעתי ממישהי, שלפני כמה וכמה שנים, במחזור שהיא היתה באולפנה, היו שבע בנות דומני, שהתחתנו בסוף שביעית. "טרנד" כזה. הסוף היה שכולן התגרשו, חוץ מאחת שהבית שלה הצליח.
תמתיני, אל "תפזלי" לבנים שאולי מתאימים לפי דמיונך הנוכחי, תשקיעי בבנין כחותייך ומידותייך ולימודייך (יכול לעזור לפרנסה.. בפרט אם רוצים בשלב מוקדם), תטפחי את הרצון היפה הזה להשקיע בגידול משפחה - וכשיגיע הזמן. תתחתני בצורה טובה.
הצלחה רבה.
לדעתי חכי אפילו חצי שנה אחרי שמינית. באולפנה הכל נראה כל כך אחרת.
את תחת האחראיות של האולפנה.
כל הזמן עם חברות בגילך שדומות לך בהשקפה.
עדיין ילדה של ההורים.
את בתוך מעטפת, בועה.
כשיוצאים מהאולפנה הכל נראה אחרת!!
את פוגשת קצת עולם. ממש הגיוני שההשקפה שלך תשתנה או אפילו תתהפך.
לדעתי זה ממש מוקדם כיתה יב'.
קודם תבני את ההשקפה שלך, את הכיוון שלך בחיים.
תפגשי אנשים שהם שונים מהבית ומהסביבה שלך.
את הכיוון של המקצוע שלך.. תדעי פחות או יותר במה את טובה.
תכלס, זה פשוט בחירה שלך. את יכולה להתחתן.
אבל באמת תחשבי על - סיכון וסיכוי?
יש הרבה סיפורים על אנשים שהתחתנו מוקדם ובסוף התגרשו.
לא שווה לך לחכות קצת? לבנות את עצמך טיפה יותר? במיוחד שאת בגיל 16..
אני יכולתי להגיד בגיל 18 שאני בנויה מבחינת קשר. היום אני רואה שזה כל כך לא נכון!
כל כך הרבה דברים נבנו בי והשתנו.
קיצר אני מבינה את הרצון שלך, רצון הכי טבעי שיש... אבל לדעתי את מפסידה פה המון.
והחיים שלך יכולים להראות הרבה יותר טוב אם תתחתני בזמן שהוא באמת מתאים לך מבחינה אישיותית.
אחרי שתתפתחי קצת, תיבנה בך השקפה אמיתית (ולא של ההורים והמורים!!) , הביטחון בעצמך יגדל, תדעי יותר מה את רוצה, תדעי במה את טובה ופחות טובה.
זהו. שיהיה לך בהצלחה!
נ.ב. גם הקטע של קבלת החלטה- פעם קיבלת החלטה ממש גדולה בחיים חוץ מלעבור הקבצה, לבחור אולפנה? לא מזלזלת... פשוט זה משהו שכל כך צריך ללמוד איך מקבלים החלטה. וגם מקבלים החלטה אחרי הכרות טובה שלך עם עצמך. מרגישה שאת מספיק מכירה את עצמך בשביל להחליט להתחתן עם מישהו? (במחשבה שהחתונה תהייה לכל החיים)
בהצלחה!
היי, את באמת נשמעת בוגרת מאוד.
אני לא חושבת שאני לא צודקת. כמו שאת כתבת.. רובן המוחלט של הבנות חיות ב-אולפנה-בית או משהו כזה.
לא תארתי מציאות קיצונית. גם מי שלא למדה בפנימייה בגיל תיכון רוב הבנות לא בשלות לנישואין.
למרות שיש הבדל בן בנות פנימייה לבנות בלי פנימייה. וגם כאלה שגרות בעיר/ישוב.
אני אישית ראיתי שבת שלמדה בתיכון בלי פנימייה בעיר יש בה משהו יותר בוגר. כי היא רואה עולם. ובדר"כ גם עובדת אח"צ.
אבל ככלל תיכון זה פשוט לא גיל שמתאים לזה! אפילו פיזית עד גיל 18 המח עדיין לא מפותח עד הסוף!
אז איך את יכולה בגיל 16 לרצות להתחתן כשאת יודעת שמשהו בתודעה שלך לא שלם? המח שלך פיזית לא בשיא שלו! יש לו עוד לגדול!
אני חושבת שזה פשוט אסור לך להתחתן בגיל כזה.
18 זה משהו אחר... אבל לעניות דעתי זה גם קצת בעייתי.. למרות שכאן יש יוצאים/ות מהכלל.
תודה על התגובה הארוכה רואים שהשקעת.. כתבת יפה. וכל הכבוד לך על המסלול חיים שאת בונה לעצמך. שה' ישלח לך הרבה כוחות עם כל מה שעברת.
שאני יבין את גם מתלבטת אם להתחתן בגיל כזה?
מאחלת לך הרבה בהצלחה! בעז"ה נשמעת בוגרת מאוד לפי מה שכתבת... בעז"ה שיהיה בניין עדי עד.
בנחת ובשמחה
מהיכרות עם זוגות, אין פרופורציה אפילו בין האתגרים בזוגיות של "חבר-חברה" לבין נישואין. זה אפילו לא קרוב. חבר טוב מאוד שלי יצא עם אשתו שנה (כשהיה בן 20 וקצת כן? לא תיכוניסט) והם היו זוג יונים. התחתנו - פתאום זה כמעט הגיע לגירושין... למה? כי זה משא רציני מאוד מאוד.
לא יודע מה הגיל שלך אבל אם זה בסדר מבחינת המדינה להתחתן בגיל שלך אז אל תקשיבי לכל הקשקושים האלה מה אם פרנסה והסכלה ותואר פשוט תתחתני והקב''ה שלוח פרנסה אחרי הנישואין וגם אחרי שבאים הילדים לעולם אז יש עוד יותר ברכה בפרנסה אני התחתנתי ככה שלא היה לי לא פרנסה ולא הסכלה כמובן ששני בני הזוג צריכים לעבוד עבודות רגילות
הרגשתי בשל לחתונה מגיל 16 בערך, ומגיל 17 זה כבר ממש בער לי. כן, שמעתי את כל הדרשות בעולם על כמה שזה מעלה את הסיכוי לגירושים וכו'...
התחתנתי קצת לפני גיל 19, ואני רוצה לומר שטוב לי. מאוד. (אני נשוי כ3 שנים, אב לילד ב"ה)
ככלל - אם זה בוער לך, תנסי לעשות כל מה שאת יכולה עכשיו כדי לדאוג שתהיי באמת מוכנה כמה שיותר מהר. תפעלי לרכישת מקצוע, תלמדי על נישואין מה שצריך (על זוגיות, על אישות ועוד), תתבגרי, תשקיעי את הזמן שלך בדברים טובים ומקדמים, ואל תעשי שירות לאומי ושנת מדרשה ושנת חיפוש עצמי ושנת פסיכומטרי וכמה קורסים מרתקים בצילום ואפיה.
זו דעתי,
מזהיר שאני בטוח שלא לכולם זה מתאים, ואני לא לוקח אחריות על טעויות.
בהצלחה,
השאלה אם את באמת מוכנה
עם אדם שיודע להעמיק ולבחון את הרצון הזה ואם לא עולה משהו חריג אז בהחלט אפשר ללכת בכיוון
אוקי, אז אני בגיל שלך, ובכ"ז יש לי קצת מה לומר...
אם את כבר בקשר או בכיוון (אמרת שמישו שאל עלייך, אנא עארף) אל תמרחי! או לחתוך או להתחתן.
מכירה כמה וכמה זוגות שהתחתנו בגילאים כאלה, בד"כ החתונה מגיעה מתוך הקשר (לדוג' איזה חמוד שביקש מאחותו - חברה שלי - לסדר לו מישהי, ורק אז גילה שהיא בת 15, אבל כבר היה ברור שהם מתחתנים...) ולא מתוך בל"חיות, סליחה על הציניות...
בגדול זה כאילו אם פתאום תקלטי תעצמך עם מישהו שאת רוצה שיהיה האבא של הילדים שלך, בטוחה בעצמך, שלמה, ואז תיזכרי שאת צעירה מידי - אל תשימי על זה (על כל המדינה וזה אפשר להתגבר...). אבל לתכנן את עצמך לזה בצורה מלאכותית זה נראלי פחות אמיתי.
קיצער, חזקי ואמצי! בכל מקרה לא להתייחס יותר מידי ברצינות למבוגרים, מה הם כבר מבינים?
@intuscrepidam מתנדב למשימה? 😜
intuscrepidam🧠 ניתוח השרשור
השרשור עוסק בשאלה קלאסית בדייטים:
כמה משקל לתת למראה חיצוני – והאם "להעלות סטנדרטים" או להתגמש.
הפותחת (Lavender) מציגה דילמה אמיתית:
היא פוסלת הרבה על מראה
מצד אחד רוצה משיכה אמיתית
מצד שני מפחדת "להישאר מאחור" ולהפסיד זוגיות
👉 זה יוצר מתח בין:
אידיאל (משיכה מלאה)
פחד (החמצה / גיל)
---
🧩 מחנות עיקריים בדיון
1. מחנה "משיכה חשובה – אבל מתפתחת"
מייצגים בולטים: נעמי28, מרגול, advfb
עיקרי הטענה:
אסור להתחתן בלי משיכה
אבל משיכה ≠ יופי מיידי
משיכה יכולה להתפתח עם היכרות
🔑 רעיונות מרכזיים:
"אם אין דחייה – תני צ'אנס"
משיכה נבנית דרך אופי וביטחון
יופי ≠ משיכה
👉 זה הקו הכי מאוזן בדיון.
תובנה עמוקה:
הם עושים הבחנה חשובה בין:
תגובה ראשונית (ויזואלית)
חיבור רגשי (שיכול לשנות תפיסה של יופי)
---
2. מחנה "להוריד חשיבות מהמראה"
מייצגים: הרמוניה, בחור עצוב
עיקרי הטענה:
יופי לא חשוב לאורך זמן
מתרגלים למראה
מי שמתעקש על יופי – עלול להיתקע
🔑 טיעונים:
"יש זוגות עם פערי יופי והם מאושרים"
יופי משתנה עם השנים
מי שבררן מדי עלול להישאר רווק
הטון:
מעט שיפוטי / מחנך
(למשל ההערה: "תסתכלי במראה")
👉 זו גישה יותר אידיאולוגית-ערכית מאשר רגשית.
---
3. מחנה "תהיי כנה עם עצמך – אל תכריחי"
מייצגים: advfb (בעיקר), ארץ השוקולד
עיקרי הטענה:
אי אפשר "לפתור רגש עם היגיון"
אם אין פוטנציאל – לא בכוח
צריך ניסוי וטעייה
🔑 רעיונות:
"זה עניין רגשי שצריך לעבוד מולו"
לא לשים סטופר למשיכה
תני לתהליך לקרות טבעית
👉 זה קו מאוד פסיכולוגי-מודרני.
---
4. מחנה "דיוק פרקטי / טכני"
מייצגים: נעמי28, ארץ השוקולד
עיקרי הטענה:
אם את פוסלת מראש – תסנני מראש (למשל תמונה)
אל תבזבזי דייטים בלי סיכוי
🔑 גישה: יעילות > אידיאל
---
🧠 עומק פסיכולוגי של הפותחת
הדיון האמיתי הוא לא על יופי – אלא על פחד:
פחדים מרכזיים:
1. להתפשר ולהתחרט אחרי חתונה
2. לא להרגיש "עפה עליו"
3. להחמיץ את הזמן
היא אומרת במפורש:
> מפחדת להתחתן ולא לאהוב מספיק
👉 זה לב הדיון.
---
⚖️ קונפליקט ליבה
השרשור כולו יושב על מתח בין שני עקרונות:
צד רגשיצד רציונלי
אני רוצה משיכה חזקהאין מושלם
לא רוצה להתפשרהזמן מוגבל
זה חשוב ליאולי זה שטחי
👉 כל המגיבים בעצם מנסים לאזן בין זה.
---
🧩 דפוסים מעניינים בדיון
1. הבחנה חשובה שחוזרת כמה פעמים:
👉 דחייה ≠ חוסר משיכה
דחייה → כנראה לא מתאים
חוסר משיכה → אולי יתפתח
זה אולי הכלל הכי פרקטי שעלו בדיון.
---
2. תפיסת "אהבה משנה תפיסה"
כמה מגיבים טוענים:
> כשאוהבים – גם המראה נהיה יפה יותר
👉 זו תפיסה מאוד נפוצה בפסיכולוגיה של זוגיות.
---
3. לחץ חברתי סמוי
המשפחה → "תני צ'אנס"
החברות → "תעלי סטנדרטים"
👉 כלומר: היא לא מתלבטת לבד – היא בין קולות סותרים.
---
4. נושא של שליטה מול חוסר שליטה
מראה = נתפס כ"קריטריון ברור"
אהבה = לא צפויה
ולכן היא נאחזת במראה כקריטריון ביטחון.
---
🧾 מסקנה כוללת
הקו הכי חזק בדיון (והכי מבוסס): 👉 לא להתחתן בלי משיכה – אבל לא לצפות שהיא תהיה מיידית
ולצד זה: 👉 אם יש דחייה – לא בכוח
---
TL;DR 🪶
השאלה: כמה חשוב מראה בדייטים
רוב המגיבים:
👉 משיכה חשובה, אבל יכולה להתפתח עם הזמן
חלק טוענים:
👉 יופי לא קריטי וצריך להתגמש
אחרים מדגישים:
👉 זה רגש – אי אפשר לכפות אותו
הפחד המרכזי של הפותחת: להתפשר ולהתחרט
התובנה הכי חשובה:
👉 יש הבדל בין דחייה לבין חוסר משיכה זמני
מוזר לי שמנתחים אותי ככה😂
הנה ניתוח כן ואותנטי למשתמשת LAVENDER מתוך השרשור ששלחת (פורום זוגיות בערוץ 7 – “להעלות סטנדרטים או להתפשר?”).
הניתוח מבוסס על הדברים שהיא עצמה כתבה לאורך הדיון. (ערוץ 7)
אחד הדברים הכי בולטים אצל LAVENDER הוא כנות פנימית יוצאת דופן.
היא לא מנסה להציג את עצמה כ"עמוקה מדי בשביל מראה חיצוני", אלא מודה בפשטות:
שמראה כן חשוב לה
שהיא פוסלת לפעמים על בסיס חיצוני
ושיש לה התלבטות אמיתית אם זה נכון או לא
זו רמה יפה של מודעות — כי במקום להדחיק קושי או להצטדק, היא חוקרת אותו.
אנשים רבים נמצאים בדיוק במקום הזה, אבל מעטים מסוגלים לנסח אותו בצורה כל-כך ישירה.
👉 זה מעיד על אדם שמוכן לעבוד על עצמו, לא רק להגן על העמדות שלו.
לאורך השרשור רואים שהיא מתייחסת לדייטים כמשהו משמעותי מאוד, אפילו קדוש במידה מסוימת:
היא מגיעה לדייט בגישה ש"אולי זה בעלי"
משקיעה רגשית ולא יוצאת סתם
מנסה לברר התאמה מראש כדי לא לבזבז זמן
זה מצייר דמות מחויבת, אחראית ובוגרת רגשית, שלא משחקת במשחקים של עולם הדייטים אלא באמת מחפשת קשר עמוק.
היא אפילו מבטאת פחד מוסרי כמעט — להתחתן בלי אהבה מלאה — מה שמראה כמה חשוב לה לתת את כל הלב בזוגיות. (ערוץ 7)
מצד אחד:
יש לה אידיאל ברור של משיכה ואהבה מלאה.
מצד שני:
היא שואלת בכנות האם הסטנדרטים שלה מצמצמים מדי.
מוכנה לבדוק את עצמה ולא רק להאשים את המציאות.
המשפטים שלה מראים אדם שנמצא בתהליך איזון בריא בין חלום למציאות — לא ויתור ציני, ולא פנטזיה מנותקת.
אפשר לראות כמה דברים עדינים שהיא עושה בדיון:
מקשיבה באמת לתגובות.
מודה כשמשהו חידש לה.
משכללת את המחשבה תוך כדי שיחה.
שואלת שאלות במקום להתווכח.
זה סימן מובהק ליכולת זוגית טובה — כי זוגיות מצליחה נשענת על דיאלוג והתפתחות, בדיוק מה שהיא מדגימה.
היא מדגישה שמשפחה היא ערך לא-מתפשר עבורה.
זה לא נאמר כסיסמה אלא כחלק משיקול אמיתי בבחירת בן זוג.
המשמעות:
היא חושבת קדימה.
רואה זוגיות כמערכת חיים שלמה, לא רק רגש רגעי.
זו הסתכלות ארוכת טווח — תכונה מאוד בוגרת בעולם הדייטים.
הרגע הכי חזק בדיון הוא כשהיא משתפת בפחד:
להתחתן עם מישהו שלא תעוף על המראה שלו ואז לא לאהוב באמת. (ערוץ 7)
זה לא פחד שטחי — זה פחד מאחריות רגשית.
היא לא מפחדת להישאר לבד; היא מפחדת לא לאהוב מספיק.
וזה אומר הרבה על עומק הלב שלה.
LAVENDER מצטיירת כ:
🌱 אדם מודע לעצמו
💬 תקשורתי וקשוב
❤️ רציני ואידיאליסטי בזוגיות
🧠 חושב רגשית ולא רק לוגית
⚖️ מחפש איזון ולא קיצוניות
🤍 עם רצון אמיתי לאהבה שלמה ולא פשרה ריקה
במילים פשוטות — היא לא מחפשת רק להתחתן, אלא לבנות קשר נכון.
והעובדה שהיא שואלת, מתלבטת ובודקת את עצמה דווקא מעידה על בשלות, לא על בלבול.
אני מוצאת את עצמי מוחמאת 🥰
אני כבר נידבתי פה למשימה את @intuscrepidam וכעת גם את @advfb
ביטחון עצמי זה חשוב!
הביטחון העצמי שלי כל כך גבוה שהוא לא מותנה בשום דבר😂
🚨🚨 נמצא הפרופיל של Lavender 🚨🚨
אחרי ניתוח עומק (וקצת דרמה מיותרת), הכל התחבר:
👤 שם: ל' (ברור שלא נחשוף)
🧠 אישיות: מודעות עצמית גבוהה + אובר־חשיבה קלינית
💔 דפוס: פוסלת על מראה → מתחרטת → נותנת צ'אנס → מתלבטת מחדש
📊 סימנים מזהים:
• “מצד אחד… מצד שני…” בכל פסקה
• חיפוש מתמיד אחרי “משיכה אמיתית”
• חוסר אמון ב“זה יתפתח עם הזמן”
🎯 פחד מרכזי: להתפשר ואז להצטער לנצח
🕵️♂️ איך עלינו עליה?
השילוב הנדיר בין לב, שכל, וניתוח־יתר ברמת חקירה.
📢 סיכום:
אין לנו מושג מי זו באמת —
אבל איכשהו… אנחנו בטוחים שכן.
יאללה להעלות ניחושים 😂🤣
Lavenderאחרונהצאט חוצפן הוא בכלל לא הבין אותי
הרמוניה, אני רוצה להתנצל אם בניתוח הקודם שלי השתמע כאילו טענתי שאמרת שמראה חיצוני לא חשוב — זו לא הייתה הכוונה שלי, ואני מבין למה זה הרגיש לא מדויק ואפילו מתסכל.
כשקראתי את השרשור ניסיתי לתאר את רוח הדברים כפי שהבנתי אותם, אבל בדיעבד ברור לי שהניסוח שלי פישט מדי את העמדה שלך. את לא אמרת שמראה לא חשוב; להפך — היה נראה שאת מדברת על עמדה יותר מאוזנת: שמראה כן משמעותי, אבל שהוא לא הקריטריון היחיד ושמשיכה יכולה גם להיבנות ולהעמיק עם היכרות.
הכוונה שלי הייתה להדגיש את ההבדל בגישות בתוך הדיון, לא לייחס לך עמדה קיצונית שלא ביטאת. אם זה יצא כך — זו אחריות שלי על הניסוח.
אז רק כדי לדייק מחדש: מה שהשתקף מהתגובות שלך הוא ניסיון להכניס מורכבות לשיח — לא לבטל משיכה חיצונית, אלא לשים אותה בתוך תמונה רחבה יותר של התאמה, קשר ואישיות.
מעריך את זה שעמדת על הדיוק, כי זה באמת חשוב בדיונים כאלה 🙂
אפשר לחזור ולקרוא את ההודעה שלי בשרשור
האמת אני בכלל לא בטוח אם הפורומים פה עדיין פעילים😂
אבל ככה, ביום שני הבעל"ט דייט ראשון בחיים ואני חייב טיפה עזרה
לא מצפה שתגידו לי בדיוק מה לעשות, בסוף העניין הוא להיות אני, אבל קצת...
אז ככה, הרבה אמרו לי ללבוש בגדים שהם 'אני' ושנוחים לי, בדר"כ אני הולך עם חולצות גלופה, אז בגלל שזה חול המועד חולצת לבנה של הישיבה זה סבבה?
מיקום - בפנים? בחוץ? מקום מבודד? עם עוד אנשים?
וטלפון יום אחרי? זה דבר שעדיין עושים?
אה, ולצערי אני נטול רכב, לחכות איתה אח''כ לאוטובוס?
תודה מראש לכולם!!
בתור בחורה שיוצאת לדייטים, אני שמה לב שבאמת מפריע לי מראה חיצוני של רוב הבחורים.
ואיכשהו אני פוסלת את רובם בגלל המראה החיצוני, מצד אחד יש את המשפחה שמייעצת לי לתת צ'אנס ולראות אולי בדייט עצמו לא יפריע לי המראה,
מהצד השני החברות מייעצות לי "תסתכלי במראה ותעלי סטנדרטים"
ואני עצמי לא יודעת מה להחליט, כי אין לי בעיה לחכות בשביל הבחור המושלם, אבל מהצד השני לא רוצה לפספס את הרכבת ולהגיע לגיל מבוגר...
(ולא, אני לא מחפשת את הדוגמן האולטימטיבי, אבל כן בחור שנראה סבבה)
מה אומרים?...
הוא לא התאים בתור בעל כי היה לו "באג" בתקשורת הבינאישית לפעמים.
היה לו קטע שהוא יכל לראות את העולם כשלילי, שאנשים פועלים רק לפי אינטרסים, גם לא עניין אותו להסביר את עצמו אם אנשים התעצבנו עליו, קיצור כל מיני שריטות כאלה שקשה להגדיר.
עוד סירוב ועוד התעלמות עוד היעלמות ועוד "גוסטינג".
"מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה"
ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.
אין מה לעשות יש אנשים שמקשים
מורידים את הרמה בשביל כולם.
אין נאמנות.
מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.
בבוקר והנה היא נעלמה.
אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..
אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...
התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...
ואז גיליתי שיש שם לדבר הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...
הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו
לומר פשוט שלא מתאים?
עולים תחושות בדייטים עצמם
עולים תחושות בין דייט לדייט
מה דעתכם המקום שצריך לתת לסוגי התחושות?
מה זה יכול לומר שיש פער בין התחושות בדייטים לתחושות בין הדייטים (לכאן או לכאן)?
שיש פער זה לא אמור להיות ככה..
אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר
בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני
יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..
כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק
כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..
והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .
זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה
ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..
לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה
בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.
אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.
וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.
ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,
שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה
לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר
מחפש שםוהגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,
לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..
לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן
כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים
ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא
ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות
הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)
בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם.
בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב...
השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.
ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון
להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.
שלום לחברות הפורום היקרות!
כן, זה רק לנשים.
הייתי פעם פה...
עברתי לפני 10 שנים מסע של גירושין
וחג הפסח היה מורכב עבורי באותו זמן.
ב"ה בסוף זכיתי ליציאת מצרים
וקריעת ים סוף
והתחתנתי ב"ה
(לולא המסלול הזה - לא הייתי יודעת שבעלי הוא מה שאני צריכה)
ובסוף - הפכתי לאמא בחול המועד פסח!
כתבתי ספרון על המסע
מילים שה' שלח לי להתמודד
וקיבצתי לקובץ מתנה עבורכן.
מקווה שישמח ויחזק!
20260331102053.pdf (תלחצי על זה)
נרשמתי לשדכנית ואחרי תקופה שהרגשתי ממנה תחושה לא טובה היא אמרה לי שכרגע היא לא מתכננת להשקיע בחיפוש בשבילי. איך אתם הייתם מגיבים לזה?
(אציין שעבר זמן ואני עדיין בהלם מהתגובה)
אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...
לק"י
אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.
(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).
אתה מספר שיש סיבה טובה,
אנחנו לא יודעים מהי.
סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.
למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה.
אבל אם הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה.
לק"י
נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.
אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.
אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.
אני בהלם!!
אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.
אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.
שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.
שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.
והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,
אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.
אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.
בהצלחה.
@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?
אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש
אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד
מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.
אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.
אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.
רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..
אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא
אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה
סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן
אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.
ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).
אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.
אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -
שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.
אם אין לה סיבה ..
תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב
אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור
והיא לא ראויה להיחשף בציבור
זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.
בטח לא אם שילמת מראש.
לק"י
ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.
(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).
הניסוח אכן די פוגע...
ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)
את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)
והאוסידי היה ידוע לשדכן.
הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל
ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.
לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.
ומאושרים. ואשרי השדכן!
אבל אלרגית לחתולים (אמיתי).
מה עושים.
זה זמני
בשם הבחורה
טיפות של אורב. אינם באים בחשבון
ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי
